פרשת וירא

בעבר נסעתי עם רעייתי שתחיה לרבנות על מנת לגרש אחר המתנה ארוכה מתברר שטעינו בכתובת. בחזרה לבית שאלתי האם היא רעבה ונסענו לאכול במסעדה. כאשר עשיתי חשבון נפש מעמיק עם עצמי, התברר לי למפרע שעיקר הכאב שלי היה-"מידת האגו והניצחון", על שלא הצלחתי לכופף את רעייתי לרצוני. במחקר שערכתי מעל ארבעים שנה על זוגות שהתגרשו ושעומדים להתגרש עולה, שהמכנה המשותף שלהם-שהם צודקים והצדק שלהם הוביל להרס ולפירוק משפחות גם בפרק שני ושלישי.

אך בעומק מה שהוביל לחורבן, מידות האגו והניצחון!כי אם האמת והיושר הובילו לתוצאות הללו הרי שאין שקר ורמאות גדולה מזו. המדד לאדם אמיתי- יבדוק כמה פעמים בחייו קבל תוכחה מזולתו ובעיקר מבן/ת זוגו, הודה וביקש סליחה ולא שאף להאשים אחרים. אולם כוחו של היצר לשכנע אותנו שאנו אמיתיים ואין לנו בעיה להודות- "רק אנו לא אשמים ". על כך צווחו חז"ל-'כל הנגעים האדם רואה חוץ מנגעי עצמו'.

כלומר-אין אדם מסוגל לראות את חסרונותיו אלא דרך המראה של האחר מבחינת "כל הפוסל במומו פוסל". כאשר אחת הבנות שלי התבגרה החלה להתלבש שלא ע"פ ההלכה. שוחחתי עימה מספר פעמים ללא הועיל וביקשתי מרעייתי שתשפיע עליה אך גם זה לא עזר. יתרה מזו- החליטה להמשיך בהתנהגותה וגם לא לומר לי שלום. כאשר הערתי לה מספר פעמים ולא קיבלה, החלטתי להוציאה מהבית עד שתחליט לשנות את התנהגותה. שכרה לה דירה ומצאה עבודה והמשיכה בדרכה.

כמובן שבמצבים אלו פורקים עול ועושים כל העולה על רוחם כדי להתנקם בהורים ובדרך אגב בעצמם. יתרה מכך-ע"פ תפיסתם-אם האנשים הכי קרובים ויקרים שלהם נטשו אותם-"אין שום אמונה בשום אדם. עניין זה רדף אותי במשך שנים כי לא יכולתי להחזיר את הגלגל אחור. יום אחד עשיתי חשבון נפש ושאלתי את עצמי-במידה והיו מגיעים אליי זוג עם אותה בעיה כיצד הייתי מורה להם?

מיד התקשרתי לבן שמקורב אליי וביקשתי שיגשר בינינו ויאמר לה בשמי- "שהיא רצויה כמו שהיא ויכולה להגיע לבית מתי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה וגם בלי לומר שלום". לאחר שבוע הגיעה צנועה לבית וביקשה ממני חיבוק. התחבקנו בדמעות ואמרתי לה שהיא חסרה לנו והשמחה חזרה לבית, ענתה- "אשתדל תמיד לשמח אותך". במבט לאחור נוכחתי לדעת כמה קל לדרוש מאחרים וכאשר זה נוגע אלינו זה קשה ליישום.

יתרה מכך-נוכחתי להבין שמה שהוליך אותי-"זו מידת הגאווה והמה יגידו ולא טובת בתי". צינתי בעבר שהבסיס שעליו נשען הבית והציר המרכזי להצלחה בכל ענייני שלום הבית-לדעת לשים את האשה בראש סדר העדיפויות ולהעניק לה "הרגשה" שהיא מעל הכל ולפני הכל, מאחר שזה צורך נפשי רב עבורה ואין זה בשליטתה.

יתרה מכך- אם הבעל רואה שהוא משקיע זמן, כח, שיחות ומאמצים לפייס את רעייתו כולל קניות מתנות וכ'ו, והיא אינה מרוצה, הסיבה לכך שעדיין לא הפנים אצלו את הצורך הנפשי הרב שלה לחוש במקום הראשון בעיניו. במידה והתנהגותו כלפיה מהשפה ולחוץ, היא חשה חסרת ערך ומזולזלת והתנהגותו לצורך כיבוי שרפות כדי לקבל מרחב מוגן. מאחר והתנהלותו רק כדי להשלים לה את הדבר שעליו התלוננה, לעולם לא יוכל לפיסה ולרצותה בשלמות.

מפני שכל עת שמתייחסים לתלונותיה באופן שטחי וחיצון, למרות שהיא בעצמה טוענת שזו הבעיה ולא יורדים לשורש העניין שמה שיגרום לה אושר ושלוה זה אך ורק הערכה ואהבה כנה, היא לא תהיה רגועה. משא התלונות והדרישות רק יגדלו ויתעצמו והבעל יישאר כעוס, תקוע ומתוסכל ולא יבין מדוע הוא לא מוערך בעיניה כראוי. יצוין- שהאשה בדרך כלל חסומה לבקש את הצורך העמוק שלה להערכה והערצה מהבעל ולומר בפה מלא- "זה מה שיעשה אותי למאושרת"!

לכן היא מוציאה את תסכולה בביטויים כמו-"אתה לא אוהב אותי","כל מה שאתה עושה זה עבורך וכ'ו". הבעל לתומו אינו מבין איך לאחר שמילא את הבקשות והשלים את הדרישות, מדוע היא עדיין אינה מרוצה ותקועה בתסכולה. יתרה מזו- כאשר האיש שומע תלונות ובקשות וע"פ הבנתו הם שטותיים ושוליים, ידע שרעייתו אינה יודעת להגדיר את בעייתה ולגעת בנקודת כאבה האמיתי.

בעיקר אם היא מתלוננת על דברים קטנים שע"פ הבנתו היא עושה מזה עניין ומריבה גדולה, ידע שמסתתרים מאחורי תלונות אלו- "צער וכאב גדול", אשר היא חסומה להגדיר ולהסביר את כאבה האמיתי, ומלבישה את צערה בדברים שכלפי חוץ נראים שטותיים. לכן יש להיזהר שלא לזלזל ברגשותיה או לפגוע בה חלילה, אלא להתייחס בכובד ראש לתלונות ולהבין ששורש המתחים והכעסים שלה נובעים מהצורך הנפשי העמוק שזקוקה- "להרגשת מקום ראשון".

ישנם מקרים שהיא מתלוננת על דברים פעוטים שמפריעים לה ומגלה חוסר יציבות ורוגע, זה נובע מפאת חוסר סיפוק בעניינים של מצות שלום הבית, לכן יש לתת את הדעת. יצוין- שהאשה אינה מעוניינת שבעלה ימצא בפועל איתה, אלא אדרבה נוכחותו רק מפריעה לה ומכניסה אותה ללחץ בזמן עיסוקיה בבית ובעיקר עם בעל ביקורתי. כי יותר נח לה ומשחרר אותה להתעסק בענייניה כשהוא לא נמצא בבית.

אולם אם יחסו אליה קר ומזולזל, מתעורר לה פחד שהפסידה את-"המקום הראשון", לכן מלבישה את כאבה בדרישות- לבוא לבית מוקדם, לעזור עם הילדים ולהישאר לזמן ארוך מהרגיל. מי שאינו מבין את המקום הראשון, חש תסכול ובלבול, ובפרט שהשלים לה את הדרישות והבקשות והיא אינה מרוצה. לסיכום: אין גורם יותר מאיים לאשה, אם יש לבעל מישהו או משהו יותר חשוב ממנה.

ברגע שמצטייר לה דבר כזה מכאן מה שיעשה למענה לא ישנה את תסכולה ומרירותה עד שיחזיר לה את תחושת הביטחון של-"המקום הראשון". אגב-מעלת מקום הראשון חשוב לאיש לקבל מאשתו באותה רמה וחובתה לתת לו. מובא בפרשה שבאים שלושה מלאכים לאברהם, ואחד מהם כדי לבשר ששרה יולדת בן. שרה שומעת וצוחקת מפני שלא מאמינה שבזקנותה תלד. הקב"ה מוכיח את אברהם- "למה צחקה שרה וכ'ו". לאחר מכן שרה מכחישה את צחוקה ככתוב- "לא צחקתי כי יראה".

השאלה-מדוע שרה מכחישה את צחוקה? וכן מדוע הקב"ה שואל את אברהם ולא את שרה על צחוקה?

נקדים:אחת התכונות החזקות שקיימות באשה אשר ממנה היא שואבת את כל שמחתה והצלחתה- בקבלת כבוד והערכה ובעיקר מהבעל. עבורה לוותר על הערכה זו, כמו לוותר על חמצן החיים שלה, כי הבעל מושל ברגשותיה, כישלונותיה והצלחותיה ועיקר החיות שלה תלויה בקבלת הערכה זו.

יתרה מזו- במידה ויש לאשה תפקיד חשוב וקרירה מזהירה בחוץ אשר מתוקף תפקידה היא מקבלת כבוד גדול והערצה רבה מאחרים, כל זה אינו שווה לה אם לא זכתה לקבל הערכה וכבוד אמיתי מבעלה, ככתוב-"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". יוצא שהבעל מושל באשה ובכל מצבי הרוח המשתנים שלה כי אין לה שום בחירה ושליטה כאמור. מצד שני תכונות אלו מקשים עליה להודות בכישלונות וטעויות ולקבל אחריות על מעשיה, עד כדי לשנות מהאמת ומבחינתה זו האמת.

אין הכוונה שהאשה שקרנית חלילה, אלא כאשר הבעל תופס אותה בזמן כשלון, מוכיח ומכריח אותה להודות בטעות, היא לא תודה ובצדק, ובעיקר אם נפל בגורלה גבר בקורתי. נעמיק יותר- מאחר שיש לה צורך נפשי רב לקבל הערכה וכבוד מהבעל, לכן קיים לה מתחת לסף ההכרה חשש ופחד, שאם היא תודה בכישלון, החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו, ופחד זה מכאיב ומפחיד אותה מאוד, בפרט עם בעל קשוח ובלתי מתחשב.

עבור תכונות אלו היא מוכנה למסור נפש ובלבד שלא לוותר על חמצן ההערכה והחשיבות שהיא זקוקה ובעיקר מהבעל. תכונות אלו אינן מומים או חסרון בה חלילה, אלא מתוקף שלמותה לחוש הכי מושלמת בעיני הבעל, שהרי היא מברכת-"ברוך שעשני כרצונו". לכן עבורה הודאה וקבלת אחריות, חשה סוג של ירידת ערך בעיניו, ועל הערכה זו אינה מוכנה לוותר ובעיקר כשתופסה בשעת כשלון. מכאן מובן מדוע שרה מכחישה את צחוקה: א.

ללמדנו את הפחד שמסתתר לאשה להודות כדי שלא ירד ערכה בעיני הבעל ב. ללמוד את הצורך הרב של האשה לחוש המושלמת בעיני הבעל ג. ללמדנו בשעת כשלון להעלים עין ולא להעיר ד. להעביר ביקורת מתחשבת ובצנעה ה. הצורך הרב של האשה לקבל הערכה וכבוד מהבעל, עד כדי לשקר ככתוב-"כי יראה", ובעיקר כשמוכיחה ומאלצה להודות בכישלון. מכאן ישנה חשיבות רבה לא לתפוס את האשה בזמן כשלון ולהוכיחה, כי גם אם היה סיכוי שבזמן אחר תודה בטעותה ותקבל אחריות, הסיכוי קלוש.

יצוין-אשה שזכתה לבעל מתחשב, מבין ומכיל, קל לה יחסית להודות בטעויות ולקבל אחריות, מאחר ויודעת שערכה לא ירד בעיניו. מדוע הקב"ה פונה לאברהם ולא לשרה? כדי ללמדנו יסוד עמוק- שאם האשה נכשלה בדבר מסוים, בדקי דקות פגם זה הוא שייך גם לבעל. ולרמוז לנו שאם אברהם היה שלם באמונתו וע"פ מדרגתו כמובן, שרה לא היתה צוחקת, אצלו זה היה בהעלם ובדקות ואצלה זה התבטא בצחוק ובגלוי, וזה סוד יקר.

כלל זה הוא נכון גם לגבי האיש-שאם נכשל בדבר מסוים, פגם זה שייך בדקות גם באשה ועל דרך זו בכל העניינים. כגון-היצר החזק של האיש לראות והיצר החזק של האשה להיראות. כלומר-באותה רמה שיש לאיש רצון לראות כך על אותו משקל הוא משפיע עליה רצון להתבלט ולהיראות. כמו כן-באותה רמה שיש לאשה רצון להיראות, משפיעה עליו רצון לראות ולהיכשל במראות אסורים, ועל דרך זו בכל העבירות ולהבדיל גם בכל המצוות.

כלומר- ככל שהאיש מתחזק באמונה ויראת שמים, משפיע על רעייתו קדושה וטהרה, וככל שהאשה תתחזק בצניעות ובמידות טובות, כך תשפיע עליו קדושה וטהרה, וגדולה מידה טובה מעבירה פי חמש מאות כידוע. קיימת טעות אנוש שכמעט כולנו נכשלים בה- שחייבים לומר את האמת הכואבת לזולת בגלוי ובלי התחשבות. בעיקר לתפוס את האחר בזמן כשלון, להוכיחו ולאלצו להודות. טעות זו נובעת ממידת האגו והגאווה, שכביכול אנו אנשי אמת וחייבים לומר את האמת הכואבת ולא משנה מהו המחיר.

יצוין- שאין בדיחה מצחיקה ושקר גדול יותר מכך שאנו מוכיחים את הזולת ובעיקר בבית, פוגעים ושופכים את דמו וחשים טוב מפאת שאנו אמיתיים. חז"ל אומרים- "סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר-לחשוב בראשית על התוצאות. אם יביא שלום, אחדות וכ'ו לומר, ואם יגרום לפירוד, מחלוקת ומריבה לשתוק. אמת ושקר זה לא מה שאנו חושבים, אלא התוצאה.

שבת שלום ומבורך