מועדי השנה
ראש השנה
נא לשלוח אלינו מייל בכדי לקבל את העלון.
שבת ראש השנה!!
א' תשרי תשפ"ז
מפטירין: ויהי איש!
הכנה פנימית לראש השנה!!!
כותב הרב דסלר במכתב מאליהו חלק ב שלא שייך לתת מכשול לפני הבוחר. המכשול שבבחירה נובעת מהפשיעה של הבוחר. הבחירה לבדה היא הקובעת מיהו הצדיק ומיהו הפושע ההולך אחרי רצונותיו ושרירות לבו. הפושע מקבל את אותם כלים בדיוק כמו הצדיק סייעתא דשמיא וכ'ו, אלא שהצדיק משתמש בהם לעליה והפושע לירידה, "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".
האדם תמיד או עולה או יורד ואין כל פשרה בין שתי האפשריות של הבחירה. הבינוני הוא זה שמצבו משתנה לפרקים או עולה או יורד. אולם בכל רגע כשלעצמו לא שייך שיהיה בינוני בבחירתו, אלא או צדיק או פושע.
כל מי שמדמה לעצמו כאילו נשאר במקום אחד הריהו טועה טעות גדולה מאוד. כי למעשה לא תתכן עמידה במקום אלא מתדרדר ויורד ומשתנה לרעה בכל נקודה ונקודה שבבחירה, וגם את הפשיעות שבבחירותיו לא יראה כי נעשו לו כהיתר, רחמנא ליצלן.
"ספרי חיים וספרי מתים מונחים לפניך". כלומר- כמו שספרי חיים מוסב על החיים בהווה, כך גם ספרי מתים מוסב על החיים. כי יש אשר תוכן חייהם חיים אמיתיים ומציאות אמיתית, ויש שחייהם נטולי מציאות שחיים הם בדמיון הבלותם בלבד, וכיון שחסר לחייהם התוכן האמיתי, הרי הם באמת מתים.
כי גדר המיתה הוא הפירוד מהמציאות והדבקות אל הדמיון.
חשוב לדעת כי אין מיתת הגוף משנה בעצם את מצבו הפנימי של האדם. הרשע בזמן חיי הבלו דבק היה בדמיון, אם כן גם כשייפרד מגופו נשאר דבק לדמיונו, אך כיון שאינו מוצא את סיפוקו ישתוקק הוא אל דמיונו עוד יותר ויותר למלאת את רעבונו. רעבון זה של הרשעים לתאוות אפילו לאחר מותם ידחפם לחפש אחריהן מקצה העולם ועד קצהו, וזהו גדר עונש של "כף הקלע". פירוש כח הטומאה שנוצר בקרב החוטא ע"י החטא הוא עצמו הכח המעניש את האדם. יוצא מכאן שעומק גדר עונש כף הקלע היא גלות נוראה של חיפוש אחרי מה שאי אפשר למצוא שם.
כלומר- אותם מלאכי חבלה שהם התאוות עצמן וכח הטומאה שבהן לא יתנו מנוח לנפש הרשע, אלא יריצוהו הלאה והלאה מקצה העולם ועד קצהו כאמור. כבר יחשב לו כעין מדרגה אם ירשוהו אותם מלאכים להכניס את עצמו על דרך גלגול באבן דומם.
פירוש
שיעשה כדומם וישכח את תאוותו לרגע.
יש לציין שבכף הקלע לא נגמר התיקון אלא אורך הזמן משכיח לאט לאט את תאוותם. כי אותם נפשות שהיו דבוקות לתאוות העולם נשארו אצלן כל גדרי העולם הזה, ורק לאחר עונש זה מגיעים למדרגת עונש גיהנום.
על אותם הדבוקים בחייהם בתוכן רוחני אמיתי כתוב "להנחיל אוהבי יש". אין היש הזה אלא בם בעצמם. כי בהיותם רוחניים ימצאו את מהותם הרוחנית שהיא היש. וזה כולל את כל שכר שורשי עולם הבא הנמצאים בתוך עצמם, ולכן אינם שואפים לדברים אחרים זולתם, לפיכך שמחים ומאושרים הם בחלקם. מבואר מכאן-
שמי שרצונו למה שהוא חוץ ממנו זה לאות שאיבד "עצמו" ממנו, ולא עוד אלא שמאבד את עיקר תוכנו האמיתי. מובא בחז"ל-
שלושה ספרים נפתחים בראש השנה וכולם לענין הרוחניות וסייעתא דשמיא לאדם. גדר דין ראש השנה הוא לענין עולם הבא.
כי גם הגשמיות הבאה על האדם מצד הקדושה היא באה מפני הצורך לרוחניות. לפיכך- "ספרי חיים" לאותם הבאים לראש השנה עם תשובתם.
"ספרי מתים" לרשעים גמורים ע"פ המצב שיצרו בבחירתם וכמעט אינם שייכים עוד לבחירה, כי נשלטים הם ע"י ייצרם.
והבנונים אלה המתחלפים מגדלות לקטנות ממצב של מציאות למצב של דמיון, לכן בשבילם עשרת ימי תשובה. יש לזכור-
שאומנם גם לרשע שנחשב כמת גם לו יש גדר של גדלות וקטנות. אך גדלותו במחשבה בלבד, מה שאין כן קטנותו היא בלב והיא מציאות אצלו.
בבינוני שתיהן בלב ושתיהן בשאיפה פנימית, אלא שחולפות פעם כך ופעם כך. נקודה עמוקה-
מי שמרגיש בסתירה פנימית הוא אמור להרגיש בושה עמוקה מאוד, מה שאין כן הרשע שסתירתו היא רק בחיצוניות, וכך יכיר האדם בברור את מקומו ומדרגתו. לפיכך-
אוי לאדם אם בוש ולא יבוש. ויש אשר ידמה שהוא בוש, אולם אין זה אלא בשכלו שיודע שצריך להתבייש, אבל- ידיעה בלי הרגשת הלב נחשבת כאיין וכאפס. ניתן דוגמא לבושה בידיעת השכל בלבד. אם עבר אדם עבירה או פגע בזולתו ומיד הולך ועושה מצוה ללא חרטה ובקשת סליחה, הרי לא הרגיש בושה בלבו, וזה לאות על שפלות מדרגתו, כי אילו היה פנימי קצת, הרי עליו לבוש לבא לתפילה או למצוה לפני הקב"ה וזה עתה הכעיסו בזה שפגע בזולתוו!!.
הנה על כל עבירה עלינו לדאוג הרבה וכל שכן על עבירה גדולה.
אולם על חסרון השבה אל הלב יש לדאוג עוד יותר, כי חסרון זה מבטל מאיתנו את שורש התיקון והיראה ומשחית את מידותינו ח"ו.
עצה אחת בידנו להכין עצמנו לראש השנה.
לימוד מוסר עם השבה אל הלב והתעוררות המביאה לידי מעשה.
כי עיקר תוכן ראש השנה היא השבה אל הלב. אומרים בתפילת ראש השנה-
"מלכיות"-
קבלת עול מלכות שמים בלב.
"זיכרונות"-
לבקש שלא תשכח מלבנו מעט ושארית הרוחניות שזכינו לה, היינו שנשאף בלב באמת לעלות במדרגות הרוחניות.
"שופרות"-
התעוררות פנימית, כלומר התעוררות הלב.
הרי כל אלה שייכים רק בהשבה אל הלב.
יוצא מכאן-
שאין לבא לקב"ה ובעיקר בראש השנה בדמיונות של הבל, אלא בהכנעה אמיתית ובבושה עמוקה, ומתוך רצון פנימי להתחבר לעצמנו וע"י כך נזכה אל ההשבה האמיתית שבלב, ה' ית' יזכנו אמן כן יהי רצון!!
פינת שלום בית
2 מהדורות שפורסמו בעלון לפרשה זו. לחיצה על כותרת פותחת את המהדורה.
מהדורה 1 · עיקר התגברות היצר להסית את בני הזוג להעיר זה לזו, וזהו המתכון הבדוק ביותר…
עיקר התגברות היצר להסית את בני הזוג להעיר זה לזו, וזהו המתכון הבדוק ביותר לחורבן הבית. חשוב לזכור שאף אחד מאיתנו אינו אוהב הערות, לכן אין בהם שום תועלת, אדרבה רק הרס וחורבן.
לדוגמא-בעל ביקורתי שמעיר לאשתו באופן קבוע ואפילו בצדק, מחליש ושובר אותה לרסיסים. בעיקר כשמעיר בצעקות ובכעס בנוכחות ילדיהם או אנשים זרים. אמנם שאיפתו של האיש לזכות לבעל סמכותי, אך ההבדל בין ביקורת לסמכות? ביקורת נידחת על הסף ומתפרשת כשליטה, וסמכות מתקבלת בשמחה, כי מקורה מלב טהור ונקי לטובת שני בני הזוג, וזה המדד. מקור חמצן האשה בקבלת הערכה ונשיאת חן ודווקא מבעלה.
עיקר הנאתה ושמחתה תלויים ביחס ובהערכה שמקבלת ממנו, כי כך היא בנויה מראשיתה. כל בקורת והערה פוגעים ישירות בנפשה ומחלישים את מקור חיותה. כשם שיש לאיש יצר לראות, כך קיים באשה יצר להיראות. אולם עיקר רצונה להיראות הכי יפה ומושלמת בעיני בעלה דווקא, ככתוב-"אל אישך תשוקתך".אך במידה והיא סופגת ביקורת תמידית, נפשה מתכווצת בקרבה ומאבדת חשק לחיים ולהסתכל על עצמה במראה וטוב לה מותה מחייה וללא גוזמא!
כידוע נשים סובלות מרדיפה עצמית, ומידה זו חבויה מתחת לסף הכרתן ונובעת מהצורך הנפשי, להרגיש הכי יפות ומושלמות בעיני הבעל. לכן הן ברדיפה תמידית להשיג שלימות בעצמן ובכל עניין. כאשר הבעל מבקר ומעיר לאשה ואפילו בצדק, הוא בעצם מחזק את רדיפתה ומאמת לה את הרגשתה שאינה שווה, מוצלחת וכ'ו.
התוצאה-הריסת הבטחון והדימוי העצמי, ליבה נשבר בקרבה ונזקקת לטיפולים רפואיים ורגשיים ומאבדת איזון ואמון בעצמה ובאחרים. כמו כן עשויה לא לתפקד אפילו בעניינים פשוטים- כמו ניהול הבית וחינוך הילדים, ובסוף הבעל נזקק לטפל בה ובילדים. המסקנה: כל בקורת והערה מצידו ואפילו בצדק, מבאיש את ריחה ומתפרש לה שהיא דחויה ושאינה יפה ומושלמת בעיניו.
קיימת טעות נפוצה ואיומה בקרב גברים להעיר לאשה לאחר מעשה או לתופסה בזמן כשלון ולהוכיחה במשפט המפורסם- "אמרתי לך". משפט זה מקורו בגאווה והרמת הדימוי העצמי על חשבון השני. ישנם גם כאלו שמוכיחים את נשיהן ומכריחים אותן להודות בטעותן ומדביקים להן תואר של-"שקרנית".יש לציין שאין יותר טיפשי ומגוחך- לתפוס את האשה בשעת כשלון ולהכריחה להודות בטעות.
נקדים-קיים באשה קושי עצום שאינו בשליטתה להודות על טעותה כשמוכיחה בזמן כשלון. הקושי נובע מפחד תת הכרתי שקיים באשה, שאם היא תודה, ערכה ומעלתה ירדו בעיניו ועל תכונות אלו מוסרת נפש, כי זה לא בבחירתה וכך היא נוצרה מראשיתה. לכן על הבעל להתעלם בשעת כשלון ובזמן רגוע לשוחח בלי האשמות וכך תטיב לקבל ולהודות. ישנם מקרים שהבעל נחסם ואינו מצליח להעניק לאשה את המקום הראשון שזקוקה לו יותר מכל.
פעמים אלו משקעים וחסימות מהנישואין, ופעמים מפאת פגיעות ומשקעים מהילדות וזה התפרץ בזוגיות. ישנן נשים כאשר לא מקבלות מקום ראשון מהבעל, מתלבש בהם יצר נקמה ושליטה בכל התחומים ואינה מאפשרת לו להעניק לה הערכה ראויה. נשים שתלטניות ספגו בעבר חסכים וחסרים שלא ספקו להן את הצרכים הבסיסיים. החל מתזונה, ביגוד והנעלה, חינוך שתלטני וכפייתי, חוסר אהבה ויחס הולם מההורים חברה ועוד.
תהיה הסיבה אשר תהיה, המסקנה השגויה שהסיקו, שאיש לעולם לא יוכל לדאוג להן כראוי. הן טיפחו אמונה ילדותית שאם יצליחו לשלוט במצב והעניינים יתנהלו כרצונן, כך ישיגו את מבוקשן, התוצאה שליטה בכל. חלק נכבד מהנשים חיים בפחד ובחרדות שמא לא יקבלו את מבוקשן, ונרמלו את רמת הפחד ע"י שימוש בתרופות ומשככי כאבים, ותגובתן הטבעית היא כוחנית. האמינו שככל שיצליחו לשלוט בסביבה, בחברה, במשפחה ובבן זוגן בפרט, כך ישתפר מצבן.
כמובן שהן האחרונות שיודו בפחד זה, לכן לא ניתן לעזור להן. כשנשאלות על פשר התנהגותן תשובתן בצידן-אנו מנסות לעזור, לייעץ וליעל, אך מטרתן להבטיח מרחב שליטה. מחשבתן בכל עת בהיכון לקראת חיים שבהן יקבלו את כל מה שמדמיינות, אך ללא עזרה משום אדם ובעיקר לא מהבעל. מחשבות אלו מלוות בהרגשת פספוס והחמצה, שהאושר ממתין להן בחוץ, וכל יום שעובר זה הפסד עצום שאין להשיבו. מחשבת החמצה זו, אוכלת ומכרסמת בתוכן וגורמת להן ייסורים וסבל בלתי ישוער.
התנהגותן מזולזלת וממורמרת וחסרות הערכה לכל דבר. בכל מקום הימצאותן מעכירות את האווירה ובעיקר את מערכת היחסים בבית, ולדעתן אין מי שיבין אותן. הן טעונות, מתוחות וכעוסות, וכל בעיה שעולה, מהווה עבורן לעילה מספקת לסיים את הנישואין ובכל מחיר ולקוות לחיים יפים יותר בסיבוב הבא. היסוד הראשון בהענקת סמכות לאיש, להוציא את השליטה שהאשה זקוקה לה בקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית, ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת אמון בבעל.
חישבי על ההבדלים הגדולים שקיימים בין האיש לאשה כניגוד טבעי, כי כך הבורא ית' החליט, וזכרי שרק ע"י ניגודים נמשכים. ככל שהניגוד יגדל, כך המשיכה והריגוש בין בני הזוג יהיה רב יותר. כלומר- ככל שתשאפי להיות נשית, עדינה ומקבלת, כך בעלך יהיה גברי וסמכותי יותר. כדי להגדיל את המשיכה והחיבור, תעצימי את הניגוד. ככל שתמעיטי את הביקורת, הערות והדרישות שמקורן בשליטה, כך תתעצם תחושת החיבור והריגוש ביניכם.
על מנת לזכות ל-"חכמת נשים בנתה ביתה", צריך חוכמה. כלומר תלמדי את אופיו ותשאפי להיות חכמה להשמיע, להראות ולהעניק לו את מה שהוא אוהב, זקוק וצריך ולא את מה שאת חושבת, וזו ענווה שמקורה בחכמה. היפך מזה- "אולת בידה תהרסנו".זו אשה שמשתמשת בשכל ושליטה- מי יותר חכם, צודק או אשם. יתכן שאפשר להחליף תפקידים, אולם בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל ארבעים שנה אצלי זה לא עבד, וגם אצל אותם אלפי זוגות שהכרתי וטיפלתי זה לא צלח.
בדור הקודם הגברים היו גברים והנשים היו נשים, כל אחד מילא את תפקידו בתמימות ובשמחה. האיש מילא את תפקידו כמפרנס ומנהיג, והאשה נשארה בבית וקיימה בהכנעה ובשמחה את התפקיד המסורתי והמיוחד של הבית היהודי, [איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותן].אך שוויון הזכויות בין נשים לגברים גרם לחילוף תפקידים ולהרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות. בגידות, מריבות וגירושין, שלא היה מששת ימי בראשית.
גם אם יש אשה שיכולה לטפל בעצמה ולהגן על ילדיה לבד, אולם ברור מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגברי ולאופיו המיוחד כמנהיג, גרמה לחורבן ולחוסר סיפוק, שמחה והצלחה בכל מערכת זוגית ומי שהפסיד בפרט אלו הנשים. אשה עם ענוה נהנית משפע של תחומים:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק לה הבעל ב. את האחריות והדאגה לאשה ולבית כולל עול הפרנסה ג. נטל הבית וחינוך הילדים שעד כה היה על צוואר האשה עובר לגבר ד. זוכה להתמקד יותר בעצמה ובהגשמתה ה. הערכה, חיזורים והערצה מצד הבעל ו. זוכה להימשך שנית לבעל ולהעריך אותו כראוי. כי חילוף התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים. מאחר שגבר בטבעו נמשך לאישה ואשה בטבעה נמשכת לגבר. בעיקר זוכה לענווה, תיקון המידות ולהשלמת יעודה.
במקום לסבול ולהיאבק במי צודק או אשם, תעצימי את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לך, ואת סגולותיהן הייחודיות בתפקיד המיוחד שזכית לו, וכך תזכו לאושר של- "איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם". מובא ברבינו האריז"ל[בשער הגלגולים הקדמה כ']שבדור המדבר שלטו הגברים על הנשים כמוכח בחטא העגל, שלקחו בכח את זהבן ועשו את העגל. לעומת זאת הנשים היו הראשונות שתרמו את תכשיטיהן לצורך בניין המשכן. לכן בדורות האחרונים שכרן יהיה שישלטו על הגברים.
ע"פ דיוק לשון האריז"ל בזה מסתיים שכרן. אבל אותן נשים שזכו להעניק סמכות לבעליהן, שכרן לאין קץ ולאין ערוך. מובא עוד, שאשה שתלטנית זה משום שגלגול הקודם היתה גבר שתלטן והתיקון כעת להעניק לבעל סמכות. יצוין-שטבע האשה לקבל ולהיות כנועה לבן זוגה, ובלבד שלא נחשפה לרוחות רעות ולהשקפות זרות. נשים שעדיין מתקשות לסמוך על בעליהן ולתת להם אמון, אלו תגובות על חששות ופחדים פנימיים.
לכן כשסומכים, מעניקים אמון מלא בלי לבדוק ולבחון בכל עת תוכנית חדשה. על האשה לעודד ולומר לו תמיד משפטי חיזוק-"אתה יכול, מסוגל, מוכשר, סומכת עליך וכ'ו". יש להיזהר מביטויים כגון-"אני לא מאמינה, אכזבת, לא סומכת וכ'ו",כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף, הפסדת. להלן סימנים שמעידים על שליטה: א. מתנשא ומרגישה יותר חכמה מהבעל ב. מנדנדת ודורשת את צרכיה בכוחניות ג. מתלוננת עליו בחברה והמשפחה ד. מזלזלת ופוגעת בו בנוכחות הילדים, משפחה ואנשים זרים. ה.
אינה מקבלת את מרותו, ובכל ענין תשובתה בצידה ו. חוזרת על המשפטים הבאים-"אמרתי לבעלי, אני כזו, קבל אותי כפי שאני, תשלים עם המצב, הילדים שלי, הבית וכ'ו, הדלת פתוחה, אני המפרנסת, הקובעת, כל מה שיש בזכותי, סגור את המזגן, אל תכנס למטבח, וחסר אם תפתח את הסירים לפני האורחים וכ'ו" ז. שימוש באיומים כגון-"מחר ברבנות","אתקשר למשטרה, צא מהבית וכ'ו" ח. מתלוננת, מעירה ומעבירה ביקורת שלילית תמידית ט. הכל מובן מאליו ומגיע לה הכל י.
מדמיינת שאם בעלה ישמע לה אז הכל יסתדר על הצד הטוב יא. לא סומכת ולא נותנת אמון ואפילו בדברים קטנים יב. מחטטת ומאזינה בסתר לשיחותיו יג. חושבת שהיא האדם הבוגר והחכם היחיד במשפחה יד. מודאגת, עצבנית, מתוחה וכורעת תחת נטל הבית והחינוך טו. עושה לבעל על פי דעתה את הדברים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו, כמו לקנות לו תחתונים והלבשה וכ'ו, בלי שנתבקשה טז. סובלת מחרדות ודיכאונות יז. מרגישה עייפה מותשת יח. מתנקמת בו בעניינים של בינו ובינה יט.
כועסת עליו ומקנאה בהצלחותיו כ. עורכת השוואות במעמדו ומשכורתו בינו לבינה וכן בין שאר גברים כא. דוחה את מתנותיו או מותחת עליהן ביקורת כב. חושבת על גירושין ומדמיינת על גבר מתאים, מתחשב, מבין ומוצלח יותר כג. חושבת שעדיף לחיות לבד ולגדל את הילדים ללא צורך בעזרה ובעיקר לא ממנו כד. מרגישה חסרת אונים שצרכייך אינם מסופקים זמן רב כה. מגיע לה הכל ואינה מסתפקת ממה שמעניק לה כו. חסרת הכרת הטוב כז. מתקנת אותו באופן תמידי ושואפת לשנותו כח.
מתנצחת עימו ואינה מרוצה ממעשיו כט. נעדרת מהבית לעתים קרובות ללא הודעה מוקדמת כדי לקבל יחס וצומי ל. חשבון נפרד ושליטה בחשבונות. מובן שאין צורך בכל הסימנים וכל נושא נידון לגופו, אבל הרוב יעידו בעד עצמם. שבת שלום ומבורך.
לשאלות
13.00-15.00 22.00-24.00. 0543359848.
שבת שלום ומבורך, שנה טובה פורייה ומבורכת ברוחניות וגשמיות לכל בית ישראל היקרים, מעבדכם אליהו יעקב אמן כן יהי רצון.
מהדורה 2 · אזהרה!!אין לעשות הלכה ולמעשה ללא שאלת רב
שלום בית!!
אזהרה!!אין לעשות הלכה ולמעשה ללא שאלת רב!!
"אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". מבואר בחז"ל שאסור לאשה לתבוע בפה. כידוע תביעה שורשה בשליטה, לכן גנאי לאשה לתבוע, היפך ההכנעה שמקורה בענווה. בעלון זה והבאים נעסוק בס"ד בענין עמוק ויסודי, הכניעה מול השליטה שזה שורש ומקור וסוד ההצלחה או הכשלון בכל העניינים ובעיקר בזוגיות. ודאי שאין הכוונה בפסוק "והוא ימשול בך" שהאשה תהיה כפופה ונשלטת ע"י הבעל. תפקיד האיש להעביר סמכות מתוך הנהגה ואחריות היפך השליטה ובלבד שהאשה תאפשר לו זאת.
היסוד והעיקרון החשוב וההצלחה בכניעה לאשה, הוא להשאיר את השליטה שנשים זקוקות להן בניהול הקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית, ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת אימון בבעל. חשבי על ההבדלים המובהקים שקיימים בין גבר לאשה כניגוד טבעי כי כך הבורא ית' רצה, וזכרי שרק ע"י ניגודים נמשכים זה לזה. ככל שהניגוד גדול כך המשיכה גדולה בין בני הזוג. כלומר ככל שתשאפי להיות נשית יותר, כך יהיה בעלך גברי יותר.
כדי להגדיל ולהעצים את המשיכה והחיבור העצימי את הניגוד. לכן השתדלי להיות נשית ככל האפשר ועשי הכל כדי להיות רכה, עדינה, חביבה ומקבלת. מכיון שככל שתרבי להתנהג כאשה ותמעיטי את ההערות, הדרישות וההפצרות שמקורם בשליטה, כך תתעצם תחושת החיבור וההרמוניה ויגדל כח המשיכה בניכם. מובא בחז"ל-"חכמת נשים בנתה ביתה", כדי לזכות להיות אשה כנועה צריך חוכמה.
כלומר תלמדי את אופיו ותשאפי להיות חכמה להשמיע, להראות ולתת לבעלך את מה שהוא אוהב זקוק וצריך, ולא את מה שאת חושבת, וזו חוכמה שמקורה בענווה.
ההיפך מזה, "אבלת בידה תהרסנו",כלומר משתמשת בשכל שמקורו בשליטה, מי יותר חכם או צודק והתוצאות ידועות לכל. יתכן שאפשר להחליף תפקידים, אבל בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל 25 שנה אצלי זה לא עבד, וכן גם אצל אותם מאות ואלפים של זוגות שהכרתי וטיפלתי זה לא הצליח, ובעיקר לאותן נשים שאימצו את תוכנית הכניעה בנישואיהן.
בדור הקודם הגברים היו גברים והנשים היו נשים. כל אחד מילא את תפקידו בנאמנות ובשמחה. האיש מילא את תפקידו כמפרנס ומנהיג, והאשה נשארה בבית וקיימה בהכנעה ובשמחה את התפקיד המסורתי והמיוחד של הבית היהודי, [איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותן]. שוויון הזכיות בין נשים לגברים גרמו לחילוף תפקידים ובסופו להרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות.
זנות, ניאוף, בגידות וגירושין שלא היה מאז ששת ימי בראשית, ולצערי גם במחנות התורה לא נמלטנו מזה, ודי לתבין. גם אם יש אשה שיכולה לטפל בעצמה ולהגן על משפחתה לבד, אולם ברור מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג, גרמו לחורבן כללי, לחוסר סיפוק, שמחה והצלחה בכל התחומים ובזוגיות בפרט, ומי שהפסיד מכך בעיקר זה הנשים.
אשה נכנעת נהנית משפע תחומים שבהם היתה חסרה בעבר:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק הבעל. ב. האחריות והדאגה לאשה ולבית כולל הפרנסה. ג. את נטל הבית וחינוך הילדים שעד כה היה על צוואר האשה. ד. זוכה להתמקד יותר בעצמה ובהגשמתה העצמית. ה. הערכה, חיזורים והערצה מצד הבעל. ו. זוכה להימשך שוב לבעלה ולהעריך אותו כיאות. כי זאת עלינו לדעת שחילוף התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים!!
כי גבר בטבעו נמשך לאישה, וכן ההיפך אשה בטבעה נמשכת לגבר, וכיון שהוחלפו התפקידים התוצאה: ריחוק ודחייה משני הכיוונים. וכן זוכה לענווה ולתיקון המידות ולהשלמת יעודה. נקודה חשובה:ככל שהניגודים הטבעיים שקיימים בן האיש והאשה יגדלו כך החיבור והריגוש יתחדש ויתעצם כבתחילה.
לפיכך-במקום לסבול ולהיאבק במי צודק או חכם ובהעברת הערות וביקורת שלילית שמקורה בשליטה, תעצימו את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לאיש ולאשה ואת סגולותיהם הייחודיות בתפקיד המיוחד של כל אחד מכם, וכך תזכו לאושר של "איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם". בהמשך נרחיב בס"ד בדוגמאות מהחיים. שבת שלום ומבורך עבדיכם ומוקירכם יעקב אליהו.
להלן השיעורים
יום שני בב'כ אלי כהן בהרצליהסדנה לנשים בשעה 20.30. יום רביעי בב'כ היכל יצחק באור יהודה ב20.00.