פרשת האזינו

טבע האדם להסתיר רגשות אמיתיים באמצעות תגובות שקריים. התהליך מהיר, תת הכרתי ובזמן אמת: א. האם קרה לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים כאשר אתם נורא כועסים? ב. האם התנהגתם אי פעם כאדם כועס כלפי חוץ, בעוד שבתוככם חשתם פחד גדול? ג. האם אתם נוהגים לחייך, לצחוק או להתבדח, כאשר אתם בעצם נבוכים או מפוחדים? ד. האם מיהרתם אי פעם להאשים אחרים כאשר הרגשתם אשמים, מפוחדים או נבוכים?

מכאן רואים בבירור כיצד אנו מצליחים להתכחש לרגשות אמיתיים ע"י תגובות שיקריים ולהישאר זרים כלפי אותן רגשות. אנו נמנעים מלחוש רגשות שליליים באמצעות מנגנוני הגנה ופעמים רבות משתמשים גם בתרופות וכדורים או בכל מיני התמכרויות על מנת לברוח מרגשות כאובים ללא הועיל. החברה מציעה שלל של פתרונות באמצעות עינוגים, תאוות ובריחות זמניות כדי לברוח מהכאב.

פעמים גם התעסקות באחרים, מצוות, לימוד תורה, זיכוי הרבים וכ'ו, נותן לנו מרגוע זמני, אך ניסיון התחמקות נותן לרגשות כאובים אלו לחזור ולהכאיב לנו ביתר שאת ועוצמה ולשלוט בחיינו. אולם אם נהיה מסוגלים להקשיב לרגשותינו ולטפל בהם באופן הנכון, הם יחלשו בהדרגה ותתבטל אחיזתם.

ישנה הסכמה רחבה בעולם הרפואה שכל רגש שדוכא ולא יצא בזמן ובאופן הנכון, גורר עימו כאב נוסף ובסופו מתפרץ בחולי הגוף והנפש כידוע, כי רוב מחלות הגוף מקורן מחולי הנפש, כלומר אותן רגשות שדיכאנו בנפש פנימה ולא טיפלנו באופן הנכון. מובן שבזמן כעס ומריבה יש לשתוק עד יעבור זעם, אולם אסור באיסור מוחלט להשאיר רגשות שליליים אלו בבטן לאורך זמן.

לכן יש לשוחח בזמן רגוע על הכל, ואם שוב יש התפרצויות וקצר תקשורתי, יש לערב אנשי מקצוע ולא לוותר בעד שום הון שבעולם. מובא בשער הגלגולים לרבנו האריז"ל [הקדמה כ'] שבדורות אחרונים תתעצם שליטת הנשים על הגברים כמתן שכר על שלא חטאו בחטא העגל. מצד שני אשרי הנשים שלקחו על עצמם את עול הפרנסה על מנת לזכות לבעל תלמיד חכם ולדור ישרים מבורך ושכרם לאין קץ ולאין ערוך כידוע.

אולם הניסיון הקשה ביותר לנשים להעניק סמכות לבעל, למרות שאני מכיר נשים יוצאות מן הכלל-שמביאות את המשכורת לבעל ומעניקות לו סמכות מלאה ועליהן נאמר-"ואת עלית על כלנה" ועל שכרן נאמר-"עין לא ראתה אלוקים זולתך וכ'ו". לעומת זאת בבתים שהשליטה ביד האשה כולם סובלים ובעיקר האשה, מאחר והיא רדופה בפחד עמוק-"מה יקרה אם תשחרר שליטה". בדרך כלל פחד זה מחסכי ילדות או מאופי פרפקציוניסטיות שצף בנישואין [דורשי שלמות, שהכל יתנהל ע"פ ההוראות שלהן].

אם מצליחים להחזיק מעמד, מפני שיש ילדים, כסף, מסגרת, חברה, משפחה, גב כלכלי, פחד מהתחלה חדשה ועוד חשבונות ואינטרסים. כמו כן שמעו, ראו, או חוו בבית הוריהם או אחרים את תוצאות הגירושין. תהיה הסיבה אשר תהיה, אך חייהם אינם חיים וכלפי חוץ הכל נראה טוב ובתוך הבית-"גיהנום אש אכלתם". מצד אחד אין יותר אושר ותענוג מחיי נישואין, ומצד אחר אין יותר כואב ואכזרי מזה.

אלו שראו שליטה בבית הוריהם, או חוו בבית אשה שתלטנית, יעידו על הסבל האין סופי ובסופו תהליך גירושין אכזרי. אשה בנויה בטבעה להיות מקבלת וכנועה לבעל כי כך היא נוצרה מראשיתה ובתנאי שלא נכספה לרחוב ולמכשירים טמאים, [כעת איני נכנס לבעיות רגשיות או נפשיות]. כמו כן טבע האיש בדרך כלל להיות מנהיג סמכותי בבית כי כך הוא נוצר.

אולם במידה והאשה נפגעה מבן זוגה ומחוברת לחברה שלילית או מוסתת ע"י קרובי משפחה, חברות וכ'ו, או מחוברת למכשירים טמאים ולמוסדות רווחה שפועלים נגד ההלכה ותורתנו הקדושה, היא מפסידה את תמימותה ואת יושר לבבה ומתהפכת על בעלה, חומסת את התפקיד הגברי ורודפת אותו בכל מה שמשתמע מכך. בעיקר אם בני הזוג לא עברו הדרכה תורנית נכונה לפני הנישואין בלימוד התפקיד הייחודי של האיש והאשה, אזי היא עשויה לקחת את הכוח והשליטה ולשלוט בכל- כל שכן אם ההורים משיאים לה עצות הרסניות.

כיום לצערי כמעט ואין בחירה לבני הזוג להחליט בכל התמודדות כיצד לנהוג, מפאת התערבות ההורים משני הכיוונים. בימנו ההורים הם המחתנים והם המגרשים ואינם מאפשרים לזוג להתמודד לבד, למרות שגם ההורים סבלו מהוריהם רק חבל ששכחו ומעבירים את תסכוליהם מבחינת העתק הדבק. למעשה הבעיה בעיקר מתחילה בזוג עצמם, על עצם זה שעברו על ההלכה של-"לשון הרע" ושיתפו את ההורים בבעיותיהם במקום לערב סמכות תורנית מקצועית שתטפל במצב ותציל את ביתם בדרך הנכונה.

לא פעם אחת-"עיני ראו ולא זר, אוזני שמעו ולא אחר" כיצד בני הזוג [בעיקר האשה] עושים מניפולציה רגשית להוריהם ומשכו אותם אחריהם עד שהחריבו את הבית ובסוף הוצרכו ההורים לגדל את נכדיהם והאשה נפלה לרחוב ולמקומות נדחים, כי אבדה אמון להקים שוב בית חדש. הגיעו אליי זוג טרי לקבל גלגל הצלה לנישואיהן. לאחר פגישת אבחון, נפגשתי עם ההורים ובישרתי להן שניתן להציל את הנישואין ובתנאי שההורים משני הכיוונים לא יתערבו בתהליך כלל.

האב התנגד ופסק שצריך לעשות שאלת גדול. עניתי-זו לא שאלת גדול אלא של בעל מקצוע. הוא טען שהאדמור שלו יש לו רוח הקודש ומה שיפסוק כך יהיה. כמובן שהיה נחרץ והלך לשאול וכך השיב לו- "זו לא שאלה של רוח הקודש, אלא של איש מקצוע". שמחתי שמחה גדולה שיש צדיקים אמיתיים שיודעים להודות באמת כשצריך. המשכתי לטפל בזוג ותוך זמן קצר עלו על דרך המלך אך לא לזמן ארוך, כי ההורים לא אפשרו להם להתמודד ובסוף התגרשו.

כאשר לא מאפשרים לזוג להתמודד בכוחות עצמם ובעיקר שמגבים את האשה, היא מאבדת אמון בבעל ומתלבש בה יצר הרסני של מידת הנקמה והניצחון, ומוציאה את זעמה ותסכולה עליו והקורבנות בעיקר הם הילדים. לכולם יש חלום וציפייה- "לי זה לא יקרה ואנו נתמודד וננצח", זו הסיבה שנישאים.

אם בני הזוג ישכילו לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית ולא להוציאה החוצה או לחילופין רק אצל בעלי מקצוע, אין בעיה שלא ניתן לפתור חוץ ממקרים יוצאי דופן, אך רק בעלי מקצוע יחליטו ולא הזוג. בתחילת הנישואין כולם מלאים אושר ותקווה, אך מרגע שהבעיות צפים ומתרכזים במגרעות של השני, מתעורר יצר השליטה החבוי מתחת לסף ההכרה ומתחילים עם הערות וביקורת שלילית שזה המתכון הבדוק להרס וחורבן הבית. מדוע כתוב חכמות נשים בנתה ביתה ולא חכמת גברים?

כי גבר בנוי שכלי, חיצוני וכוחני, היפך האשה שהיא פנימית, נאמנה ואחראית יותר מהאיש וזו חכמת נשים שאין לגברים. בדרך כלל כשזוג רבים ומתווכחים, האשה חושבת כיצד לשקם את הזוגיות והאיש חושב על פרק ב'. כמו אותו זוג ששאלתי את הבעל אם הוא סובל מדוע הוא לא מגרש? ענה בנוכחות אשתו- "אם היה משתלם הייתי מזמן מגרש".

אולם עיקר החכמה של האשה לדעת כיצד לתת כבוד לבעל ולהעניק לו הנהגה וסמכות בניהול הבית מתוך שמחה וגאוה ובעיקר אם כשל, טעה או לא מילא את תפקידו ע"פ שביעות רצונה. לעומת זאת כתוב- "אולת בידיה תהרסנו"-זו שרואה שלילי, מעירה ומעבירה ביקורת תמידית ומנסה לשלוט בו ולנצחו ולהוכיח את כשלונו. אמנם גם הבעל צריך להעניק בטחון לאשה ולהשרות בה רוגע ושלווה, על מנת שתוכל לסמוך עליו ולשחרר שליטה ובעיקר אם אכזב בעבר.

אמון שנפגע קשה לתקנו, אך ניתן לבנות אמון חדש. במידה והתקשורת לקויה, ניתן לבנות תקשורת תומכת על מנת להוציא תסכולים ומשקעים ולבנות אמון מחדש. באמצעות שיתוף עם אנשי מקצוע, ניתן לתקשר ולומר את כל האמת כולה ללא חשש של פחד, איום או דחיה מצד בני הזוג. כמו כן אנשי מקצוע יעלו למטופל מתוך התת מודע שלו למודע את הרגשות השליליים הטמונים בתוכו וישחרר לו פסולת רגשית אשר תוקעת לו את החיים.

למשל כאשר האדם מרוכז במידת הכעס בלבד בלי לטפל בשאר רגשות, עלול להזיק לו ולהפוך אותו לכעסן וממורמר יותר. בכי למשך ימים, עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים, אם לא נרפא את עצמנו באמצעות שאר רגשות, כמו לעמוד ולתבוע את זכויותינו. התעסקות בפחדים בלבד וניסיונות הבריחה מהם, בלי שנחזק את בטחוננו ונעמוד על זכויותינו[באופן הנכון]עלול לגרום לנו לפחד ובהלה גדולה יותר ולהיות נשלטים על ידיהם.

התעסקות בחרטה יתר על המידה בלי שנחזק את מידת האמונה והבטחון, תעורר בנו רגשות אשם, בושה, הורדת בטחון ותזיק להערכתנו. השתדלות להעניק באופן תמידי אהבה ותשומת לב לילדנו, לבן זוגנו ולסובבים ללא קבלת אהבה, תמיכה ומענה לרגשותינו, תגרום לנו לדכות רגשות כאובים ולאחר זמן נתרוקן ונהפוך לחסרי תחושה, שמחה, הענקה ואהבה, לעצמנו ולאחרים. טיפול מוקדם בהוצאת רגשות שליליים, יסייע לנו להשתחרר ולהירפא מהן על מנת שלא ישלטו על חיינו.

כמו כן הוצאתם ללא חשש, תועיל ותסייע בידנו לשכך ולהחליש את כאבנו הפנימי. אולם כדי להשתחרר מהן, עלינו להיות מסוגלים תחילה להרגיש את כל היבטי הסבל הריגשי והם רגשות- הכעס, העצב, הפחד והחרטה. אך קיימים בתת הכרתינו "מנגנוני הגנה" הפועלים באופן מהיר, על מנת להסתיר את רגשותינו האמיתיים כדי שלא נחוש אותם כפי שהקדמתי בתחילת המאמר.

טבע האדם לרמות את עצמו כדי לא לחשוף את רגשותיו השליליים ומחליף אותם ברגשות שקריים, מפני שאין ביכולתו לעמוד מולם, מול החברה ובעיקר מול בן/ת זוגו. במידה והאדם מתרגל לשקרים הללו, הוא פשוט מצליח לרמות את עצמו ולהאמין להם. לכן העלאת רגשות שליליים על הכתב או שיחה כנה עם אדם שאינו מבקר ושופט אותנו, תועיל לנו מאוד להתחבר לאותן רגשות ולא להתבייש מהן. רוב תגובותינו אינם כנים אלא "מנגנוני הגנה" שאנו משתמשים במטרה להתחמק מרגשות אמיתיים.

דוגמאות: אנשים שנוחים לכעוס בדרך כלל הם מסתתרים מפני רגשי העצב, הפחד והחרטה, אולם אם יצליחו להתחבר לרגשותיהם, הכעס יעלם ויהיו רגועים יותר. אלו שבוכים בקלות, הם רגשיים ביותר, אך אם לומדים לחוש את הכעס ולתת לו ביטוי, משתפרת הרגשתם והערכתם העצמית עולה. אנשים הסובלים מפחדים, הם צריכים לחוש את הכעס ולתת לו ביטוי וכך הפחד יעלם. אלו שחשים רגשי חרטה ואשם תמיד, חייבים לתת ביטוי לרגש הכעס ולעמוד על הזכויות כדי להשתחרר מהרדיפה.

אלו שמגלים אהבה תמיד ותוהים מדוע הם מדוכדכים, חייבים לדאוג לעצמם ולעמוד על זכויותיהם. פעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם הדיכאון והחוסר תחושה ותשחררם מדיכאונם. מסקנה המתבקשת-ראוי שנהיה כנים עם רגשותינו וכך נרפא את עצמנו, שבת שלום ומבורך.

יהי רצון שיתקיים בנו-

"תכלה שנה וקלילותיה תחל שנה וברכותיה", אמן כן יהי רצון!!

גמר חתימה טובה, שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים מעבדכם ומוקירכם יעקב אליהו!!

לשאלות

0543359848. 20.00/22.00.

ישנם שני מסכים שיורדים לבני הזוג, אחד לפני הנישואין ואחד לפני הגירושין. נקדים-כאשר הזוג מחליטים להינשא, יורד להם מסך ולא רואים את התמונה בצורה כוללת. כמו כן כאשר מחליטים להתגרש גם כאן יורד מסך לזוג ואינם רואים את המציאות בצורה מעמיקה ואחראית. בדרך כלל הורי הזוג מכריעים ולא מאפשרים לאנשי מקצוע לבדוק ולבחון בצורה מקצועית וחראית את טובת הזוג. ציינו בעבר-שבימנו הורי הזוג מחתנים וגם מגרשים וכמעט ואין בחירה לזוג.

בנקודה זו אני משליך אצבע מאשימה בעיקר על בני הזוג- על כך ששיתפו את הוריהם בבעיותיהם במקום לערב סמכות מקצועית ודי למבינים. מניסיון מעל ארבעים שנה כמגשר זוגי ומטפל רגשי, אני נתקל בתופעה כוללת ומעניינת מאוד בעניין הגירושין. כאשר הזוג מחליט באמת ובכנות להתגרש ולא לצורך הפחדות ואיומים, יורד לשניהם מסך ובעיקר לאשה ואינם מוכנים לשמוע בשום אופן על שום יעוץ או גישור להצלת ביתם.

מה שמעניין שלאחר זמן קצר מהגירושין נתקפים בפחדי נטישה בפרט האשה ופונים אליי כדי לחזור, [יש לי המון סיפורים על נשים גרושות שפונות אליי בבכי שליש ומתחננות על נפשם לחזור בכל תנאי ומחיר ולא תמיד הגרוש מוכן]. מה שמעניין שאותן נשים סבלו מאוד בנישואין ולאחר הגירושין שכחו מהכל ומעוניינות לחזור בכל מחיר כאמור.

כמו אותה אשה שהגיעה אליי בבכי שליש עם שני כתובות, כדי שאפסול אחת מהן ולאפשר לה לחזור לבעל הראשון, [כי הספיקה להינשא ולהתגרש שנית ואינה יכולה לחזור לבעל הראשון, אלא אם אצליח לפסול את אחת הכתובות]. סיפורים אלו הם די מוכרים לי, מפני שמתעורר פחד נטישה עמוק לאשה לאחר קבלת הגט וישנם גם זוגות שחוזרים באותו יום לביתם וחיים שלא ע"פ ההלכה.

כמו אותה אשה שהתעקשה להתגרש והזהרתי אותה שלא לעשות טעות, מפני שבאותו יום שתקבל את הגט תחזור לביתה עם הגרוש, והצהירה בשום אופן-"על גופתי זה לא יקרה" ולצערי כך היה. ע"פ ההיגיון הפשוט לא ניתן להסביר את התופעה, אך ע"פ הסוד הכל מובן. מובא [בספר יהוידע על מסכת יבמות דף יג'] שכל נשמה לפני שיורדת לעולם בנויה בשורשה מזכר ונקבה. אך אחר ירידתה לעולם היא מתחלקת- צד הזכרי האיש לוקח אליו וצד הניקבי האשה לוקחת לחלקה.

לאחר שנישאים אותה נשמה מתחברת שנית כדי להשלים את יעודה בעולם. ע"פ הקדמה יקרה ועמוקה זו, מובן מדוע בני הזוג מקבלים חרדה. מפני שהם מרגישים בתת מודע את טעותם ונתקפים בהרגשת החמצה ופספוס על שלא השלימו את ייעודם. אך השאלה הנשאלת- מדוע התקף הנטישה הוא עמוק וחזק יותר בקרב נשים מאשר לגברים? מסביר רבינו האריז"ל בהקדמה לעץ חיים-מאחר ושורש האשה בספירת המלכות, לכן אין לה אפשרות לתיקון באמצעות גלגול בעולם הזה.

כלומר אין היא חוזרת שוב להתגלגל ולהתקן עם בן זוגה, ותיקונה ע"י יסורין בגיהינום לפי העניינים והזמן שנקצב לה שם וע"פ גזרתו יתברך כמובן. הסוד הנ"ל רמוז בפסוק-"דור הולך ודור בא והארץ על מקומה עומדת".כלומר-דור הולך ובא, אלו הגברים שחוזרים להתקן באמצעות גלגול, והארץ על מקומה עומדת- אלו הנשים שתיקונן בעולם הנפשות. מכאן מובן מדוע חרדת הנטישה ביתר שאת בקרב נשים.

יתרה מכך-במידה והאשה מתאלמנת ורוצה להינשא שנית, חייבת לעבור תיקון "אלמנות" ע"פ רבינו האריז"ל, כי נשמת הבעל הראשון מחובר ודבוק בה ואינו משחרר ועלול להזיק לבעל השני, לכן באמצעות התיקון משחררים אותו. יתרה מזו- ע"פ הזוהר לאחר שהאלמנה נפטרת יש לקוברה ליד הבעל הראשון כי בתחיית המתים היא חוזרת אליו.

אולם במידה והאיש גרש אותה, היא מתנתקת ממנו ותיקונה בעולם הנפשות כפי שציינו, לכן הגט ניקרא גט כריתות מלשון כריתה וניתוק, לכן עיקר הכאב הוא שלה. כמו כן במידה והתגרשו והיה להם מריבות, רצוי לאחר שנה מהפטירה לקבור אותם יחדיו, [אך גם אז טוב לעשות תיקון]. זהו הסוד למעשה של יבמה- כאשר האיש נפטר בלי ילדים, נשמתו תלויה באוויר ללא תיקון. האפשרות היחידה לתיקון שהאשה תינשא לאחיו של הבעל באמצעות ייבום והוא יחזור להתגלגל בתינוק שיולד מהם.

האשה שהייתה רעייתו נהפכת לאימו ואחיו לאביו[זה הסוד שטבע האשה לבקר את הבעל ומנסה בכל דרך לשנותו ולתקנו כמו בנה הקטן]. מכאן רואים את הקשר המדהים והעצום בן האיש לאשה ושאין טעויות בדיני שמיים!!מכאן גם מובן-כשבני הזוג מחליטים לפרק, האשה נלחמת יותר מהאיש ומעוניינת לנסות שנית לבנות את הבית והוא מתכנן פרק שני, כי היא מרגישה מחוברת יותר ממנו.

בעיקר בדורנו שהחלפנו תפקידים והאיש מעוניין להיות חשוב ומחוזר יותר מהאשה ואצלו הכל נידון בחשבון של רווח והפסד. כמו אותו אחד שטען שהוא סובל בנישואין וכששאלתיו "מדוע הוא לא מגרש"? השיב-"אם היה משתלם לא הייתי חושב פעמיים". כמו כן נדיר שהאיש יתקשר ויקבע פגישת יעוץ, ביחס לאשה שהיא בדרך כלל היוזמת, לכן אין לאשה להתייאש או להיפגע מכך. אחת הבעיות הקשות בן בני הזוג בהתמודדות עם הבדלי דעות והשקפות.

במצבים הללו יורד מסך ולא שומעים זה את זו וכל השיחה הופכת לפיצוץ ומריבה. כפי שתקשורת נכונה היא היסוד החשוב ביותר למערכת זוגית, כך חילוקי הדעות יסוד הרסני במערכת היחסים ובעיקר מפאת הקשר הרגשי קל לפגוע ולהיפגע.

אמנם יש לעשות הכל עבור שלום הבית כי זה עיקר היעוד, אך אין מצוה לסבול ולהיתקע במערכת זוגית רעילה, ויש מקרים יוצאי דופן כשאין שיתוף בין בני הזוג והילדים הקורבנות, עדיף להתגרש וכך אני פוסק!ישנם מקרים לא מועטים שתוקעים את בני הזוג לעשות צעד כה מפחיד.

פחד מהלא נודע, פחד משינויים, איך נסתדר לבד, פחדי מנטישה, האם נמצא זיווג מתאים או נשאר לבד כל החיים, המה יגידו, או כיצד נתמודד כשבן/ת זוגי יבנה לו חיים מוצלחים יותר מכפי שהיה לו ובעיקר כשיש את הילדים באמצע. "על רוב פשעים תכסה אהבה", לכן כשיש אהבה אמיתית-מבינים, מכילים ומקבלים את האחר השונה, אך לא חונקים, שונקים ומשתלטים על חייו.

מובן שהאמון בין בני הזוג הוא הבסיס המרכזי לשלום הבית וכאשר הוא נפרץ, קשה מאוד לתקנו והאהבה כאן תכריע[לא אובססיה]. כי פעמים רבות ללא שימת לב אנו מחליפים אהבה באובססיה ובעיקר בדורנו ונדמה לנו שזה מחמת אהבה וקנאה בריאה. ניתן לצפות בזוגות שהתגרשו או שהם בתהליך גירושין כיצד מתנהגים זה כלפי זו או איך סיימו את הקשר, האם ממקום דאגה זה לזו או מתוך מריבה, כעס, נקמה, מלחמה וכ'ו.

זוגות מעטים סיימו בטוב מתוך דאגה ואחריות בלי לפגוע ופעמים רבות חזרו ונישאו שנית. הם גילו בדיעבד בתהליך הכואב את האהבה הכנה והאמיתית ביניהם ומה שהוביל אותם לפרק את החבילה, מידת האגו והניצחון. איני ממליץ חלילה לעבור תהליך גירושין כדי לבדוק על איזה בסיס הבית מושתת, [כמו אלו שמתגרשים או מוכנים לשים יד בנפשם רק כדי שבן הזוג ידע להעריכו]. אולם ניתן להניח את האגו בצד ובאמצעות שיחות פתוחות וכנות להוציא כאבים, פחדים וחששות ולהתחבר שנית.

כשאין מעורבות ריגשית אובססיבית חולנית, קל יחסית לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע ולתת ביטוי לרגשות השליליים בלי להתווכח, להתנצח ולריב. מובן שצריך ללמוד כיצד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת, כי לא מה שאנו אומרים מכעיס את האחר, אלא הצורה והדרך שהגשנו אותם. תמיכה לקויה עם כל הכוונות הטובות יוצרת קצר תקשורתי, ריבים ומחלוקות, דוגמאות: א. האשה מסבירה לבעל שנפגעה מאופן התנהגותו, והוא תומך בה בכעס ואשמה כדי לברוח מאחריות ב.

האשה מסבירה לו על אופן התייחסותו, והוא מתרץ לה תירוצים כדי להצדיק את עצמו ג. היא מתלוננת על קושי בעבודה, בבית או עם הילדים, והוא תומך בה ע"י בקורת ומאשים אותה במצב. ד. היא מתלוננת על מצוקה כלכלית והוא תומך ע"י חיזוק באמונה ובסיפורי צדיקים ה.

היא משתפת אותו בחוויותיה או בעבר שלה והוא תומך בה באמצעות עצות ופתרונות [בעיית הגברים] ו. היא חוזרת על אותה פגיעה קשה שחוותה ממנו או מאחרים ובמקום להבין, להכיל ולהזדהות בכאבה, נותן לה מוסר על חוסר אמונה או שטוען שביקש ממנה מספר פעמים את סליחתה ואינו מנסה לרדת לסוף דעתה. ז. היא משתפת אותו בעבר ובמקום להבין ולהזדהות בכאב, הוא נותן לה מוסר שלא לדבר לשון הרע וכיצד לדון לכף זכות ח.

היא משתפת אותו במצוקות ובמקום להזדהות בכאב, מבטל את דבריה בזלזול ובתנועות ידיים-"זה שטותי ילדותי, מתי תתבגרי, תשחררי וכ'ו ט. היא משתפת אותו עם קשיים שיש לה עם הוריו וכ'ו, במקום להביע הבנה והכלה, הוא משווה את הוריה להוריו עם חלוקת ציונים, או שמספר לה שגם הוא סובל ממשפחתה. י. משתפת אותו בשגרה ובקשיי היום, במקום להקשיב ולהכיל, מציע פתרונות יא.

רומזת לו על חוסר יחס, הערכה וקרבה, תומך בה באמצעות עצות, כסף וכ'ו. מכנה המשותף-הוא חושב שתומך ועוזר לה והיא חשה שבורה ורמוסה תחתיו כי אין מי שיבינה וירד לסוף דעתה לקבל יחס, חיזורים הערכה וכ'ו. גם כשהיא מבקשת שיתמוך בה באמצעות הבנה והכלה, משיב לה-"את בכיינית, מרירה וכ'ו, עושה הכל לרצותך ואת לא מרוצה". או שמציע לה לקבל העצמה או שתצא לעבוד כדי שתעריך אותו כראוי.

יתכן שתמיכתו טובה ומציע לה מתוך תמימות, דאגה ורצון גדול לעזור לה, אך חבל שהתמיכה לא באופן הנכון. כי כל עת שלא יצדיק את כאבה ויזדהה במצוקתה, שום עזרה, עצה, או פתרון ירגיעו אותה, אלא יקומם ויכעיס אותה יותר. כי היא תחוש שהוא תומך מהשפה ולחוץ כדי לצאת ידי חובה בלי להבין את כאבה ולרדת לסוף דעתה. יתרה מכך-מה שיכל לפייס בזמן קצר, כעת יקח לו משא של שכנועים, כספים, הוצאות, מגשרים, צער ועוגמת נפש וגם לא תמיד מצליח.

טבע האשה לחוות את צערה וכאבה מחדש לקבל תמיכה והזדהות כדי שהכאב ישתחרר. ככל שהאיש ירד לסוף דעתה בכנות ויבין את מצוקתה, כך הכאב ישתחרר בהדרגה ואין דרך אחרת. כאשר היא משתפת או חוזרת על מצוקות וכ'ו, היא מצפה שירגיש את כאבה או לפחות יבין את מצוקתה. במידה ואינו מודע לסוד התמיכה ומחליט לתמוך ע"י עצות, האשמות ופתרונות או באמצעות חיזוק במוסר ואמונה, היא נפגעת עד עומק נשמתה וסולדת ממנו ומהתורה שלו ובצדק!

בעיקר כאשר הדברים חוזרים על עצמם, היא מבינה שאין עם מי לדבר כי הוא חסר רגש, לכן אינו טורח להבין אותה ורחוק מכאבה ומסבלה ובמקום שהכאב ישתחרר, מתעצם ומתווסף לצער הראשון. יצוין- תשובה על חטא ללא הבנה, היא חיצונית ואינה שווה. כי רק בהבנת החטא נתעורר לתשובה אמיתית. על אותו משקל- לא ניתן לשחרר את הצער והכאב שלה באמצעות סליחה, אלא אם נצליח לרדת לסוף דעתה באמת ובכנות ונשאף לחוש את הכאב שלה, שבת שלום ומבורך.

קשב וריכוז י'!

כיצד ניתן לטפל בבעיות קשב וריכוז ללא ריטלין!

נקדים

בכתבה שפורסמה ע"י עמותת-"מגן לזכויות אנוש" בשנת-2012 מרץ. לבעיות קשב אין גורם גופני מבוסס, אלא ממצא סטטיסטי בלבד שיכול לכל היותר לתת כותרת מדעי כדי לקדם את הרעיון שיש בסיס גופני לבעיות קשב. רעיון זה-

מכניס כסף רב לחברות התרופות. גם אם הרעיון נכון, האבחנה של הפרעת קשב לא נעשתה על סמך בדיקה גופנית או ביולוגית כלשהי, אלא על סמך התנהגות בלבד. גם צילומי המוח שמתיימרים בין גודל חלקים במוח, או בזרימת דם שונה בין אנשים שונים, אינם כלי מידע כדי לשמש להוכחה, היות שתמיד ניתן למצוא יוצאים מן הכלל. מדוע ריטלין מזיק?

ריטלין מוגדר בחוק כסם עם הגבלות של החזקה ומכירה, מפאת שהוא חומר שומני מצטבר ברקמות השומן ובמוח למשך שנים ורק חלק יוצא מן הגוף. הוא עלול לגרום לתלות בסם, כפי שניתן לראות זאת כאשר הילד מבקש להגדיל לו את המינון, או שהוא מתנגד שיפסיקו לו את הכדור. הריטלין הוא סם ממריץ ששימש בעבר טייסי קרב במלחמת העולם במשימות הפצצה ממושכות ללא אוכל ושינה. לכן-

כאשר נותנים לילדים סם מסוג זה ביחס לגופם הקטן, נוצר בדם ריכוז מאוד גבוה מהסם, שגורם לריסון הילד מחד, אך נהפך עצוב, דיכאוני וחסר חיים מאידך. לאחר שהריכוז בדם יורד בהדרגה, הריטלין מתחיל פתאום להמריץ את הילד ועשוי לגרום לו התנהגות פסיכוטית לא נשלטת ע"י כעסים אלימות, דיבור ללא הפסקה וחוסר יכולת לשלוט בעצמו וכ'ו. כמו כן-

ריטלין הקונצרטה יוצר ריכוז דם גבוה יותר למשך שעות רבות, כדי שהילד יישאר מרוסן ברוב שעות היום ולאחר הפגתו יומרץ ויתחיל לאבד שליטה ואז איכות השינה נפגמת וסכנת בריאותו גבוה יותר מהרגיל. כאשר מפסיקים לתת ריטלין אפילו יום אחד, הסם יוצא מרקמות השומן אל הדם וגורם להמרצה משמעותית של הילד. משום כך המורים מזהים מיד כאשר הילד שכח לקחת ריטלין, הוא פשוט נהפך לבלתי נשלט וההורים נבהלים מהשינוי ומיד משתכנעים שהוא אכן לקוי בקשב.

הסיבה שהריטלין מצוי בכספת, מפאת שיש בו פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה ועלול לשמש נרקומנים כתחליף לסם. הריטלין כיום הוא סם הסנפה מספר אחד במועדונים. לאחרונה נוספה אזהרה חדשה בעלון הריטלין על מקרי מוות שדווחו במקרים שהיה מום לא ידוע בשריר הלב. קשיים בקשב וריכוז מופיעים אצל כל אדם בשעת למידה. תזכרו הרצאות שראיתם על אנשים שלא התרכזו, השתעממו, נמנמו, פטפטו ויצאו לעשן.

אם נבדוק נגלה שמקרים כאלו קורים גם לנו לאחר שלא הבנו משהו בחומר או לא עניין אותנו, לכן לא הצלחנו להמשיך להקשיב. מכאן מובן מדוע קשה לילד לא להיות מרוכז, מאחר שהכל חדש ולא מובן לו. בדרך כלל-

ילד שלא מבין דבר, אינו מעיז לבקש מהמורה להסביר לו שנית, כדי שלא יבינו שהוא-"הטיפש היחידי" שלא הבין. מורים רבים גם אין להם סבלנות ואינם מאפשרים שאלות וטענתם-"אין זמן, יש חומר רב להעביר, שאלות בסוף או בהפסקה". מכל הסיבות הנ"ל, הילד נלחץ ואינו שואל, כדי לא להרגיש יוצא דופן ומטבע הדברים מאבד קשר בלימוד ומתחיל להתעסק בדברים אחרים. לאחר שיעורים מעין אלו, מתחיל להפריע או לחלום עוד מתחילת השיעור וזה לא קשור כלל להפרעת קשב. שאלה:

מדוע לא רואים בעיית קשב אצל כל הילדים בשעת הלמידה? כל הילדים מאבדים קשב אם אינם מבינים את החומר, אולם אצל ילדים מוכשרים ומלאי חיים זה בולט בהרבה, כי ברגע שמאבדים את הקשב, הם מיד עוברים לפעילות אחרת שעשויה להפריע למהלך השיעור. ילדים מוכשרים ומחוננים מלאי מרץ והם הראשונים שנשלחים לאבחונים ומקבלים תווית של-"הפרעת קשב והיפראקטיביות". משום שברגע שהפסיקו להבין את החומר, מתחילים להפריע. נקודה חשובה-

לנוירולוגים ולפסיכיאטרים אין הכשרה שקשורה ללמידה או הוראה, משום כך הם שמים דגש רב על השימוש בסמים כדי לפתור תופעות של חוסר קשב. חשוב לדעת-

שהריטלין לא מטפל בשורשי הפרעת קשב, זה סם ממריץ. כאשר נותנים לילד, משתק לו מערכות עצביים ואז עושה רושם שהכל בסדר בשעה שהילד מסומם וזרוק, מעבר לנזק הנפשי והבריאותי שנגרמים לילד למשך שנים. לעתים קרובות מבינים שאין צורך בשום עזרה נוספת עד שנעשה הילד מכור לסמים ולכדורים למיניהם ופעמים רבות לכל החיים. בעת שמרכז הפסיכיאטריה פרסמה הפרעה רישמית שנקראת-"הפרעת קשב", גרמה לאלפי אנשים להאמין שהם סובלים מהפרעה זו. לא רק שאין לה בסיס מדעי תקף, אלא שאף התקבלה בהצבעה של הרמת יד. הבדיחה הגדולה-

שאין לה שום בדיקה גופנית שמאשרת אותה. חשוב לציין שהרופאים והפסיכיאטרים לא מטפלים בשורשי הבעיה, אלא רק משתיקים בעיות באמצעות סמים ופעמים זה נמשך לאורך שנים.

לדוגמא

כאשר מגיע לפסיכיאטר הצבאי חיל מדוכא, הוא לא בודק אם המפקד או כל אדם אחר התעלל בו וגרם לו דיכאון ואיבוד מוטיבציה. הוא יאבחן אותו כסובל-מ"דיכאון" וירשום לו סמים נוגדים. סביר להניח שלא ימליץ להעבירו ליחידה אחרת עקב יחס משפיל ויפתור אותו מסמים, אלא ידביק לו תווית של-"חולה דיכאוני" וירשום לו סמים מדכאים ואם זה לא עזר ירשום לו סמים קשים יותר כדי להשתיק לו מועקות וסבל נפשי. ענין-

זה מצוי בהחלט גם אצל ילדים שעברו פגיעות והתעללות בב"ס ע"י המלמדים או אחד מילדי הכיתה או בבית ע"י מערכת יחסים קלוקלת של ההורים או חינוך כפייתי [בדרך כלל מהאב] ואובחנו כבעלי הפרעת קשב על לא עוול בכפם והדביקו להם את הסם הריטלין בלי לבדוק את העניין באופן מקיף ויסודי, [יש לי המון ספורים בענין זה]. מדוע המורים לוחצים לריטלין?

מסתבר שהרעיונות הפסיכיאטריים חדרו היטב גם למוסדות הכשרת מורים. מורים לחינוך מיוחד לומדים קורס בפסיכיאטריה שבעיית קשב היא הפרעה גופנית במוח מבלי לספק להם הוכחות. המורה בתמימותו [או שנוח לו בזה], לא חושד בפסיכיאטר שמתבסס על יחסי ציבור ולא על מחקרים מבוססים. הבלבול הנורא הזה ובתוספת האינטרס הכלכלי שיש לפסיכיאטרים ונוירולוגים ששותפים במכוני אבחון ועושים הון מכל אבחון שמבצעים, גורמים להורים רבים להסכים לתת לילדיהם סמים וכדורים למיניהם למרות שהם יודעים שזה לא הפתרון ואף מזיק והשלכותיו לכל החיים כאמור. קיימים ארבעה גורמים- לבעיות קשב שניתן לטפל בהם:

א. חוסר נוחות במהלך הישיבה או הקשבה מתמשכת. ילדים מוכשרים ומחוננים בדרך כלל פעלתנים יותר משאר ילדים. שמחים יותר, יצירתיים יותר, מלאי חיים, אוהבי ספורט, תחרויות, חובבי מוזיקה, אוהבי אקשן במחשב ובעלי יצירה. הם שופעי אנרגיה, אך אינם מאומנים לשלוט בה. לכן- זה לא בהכרח שצריכים לעבור אבחון או להגדיר אותם כבעלי הפרעה כלשהי.

הטיפול

אימון יסודי עם הילד בתרגילים מדויקים שמביאים אותו בהדרגה לשבת בנוחות ללא הגבלת זמן. לאמן אותו-

להתבטאות ולהקשיב בנוחות ואף לדעת לקבל בקורת בחן. אימון כזה מעלה את ביטחונו העצמי שזקוק לו במיוחד. רגישות רבה לרעשים ולמגע, היא חוסר נוחות שמטופלת באותה צורה. נקודה חשובה-

כאשר קימות טראומות מן העבר כגון:

גירושין של הורים, חינוך כפייתי, אובדן של אדם קרוב וכ'ו, הופכים להיות פחות משמעותיים לאחר אימון חשוב זה. אולם וודאי שחובה לטפל בבעיות הללו ע"י יועץ מקצועי שהילד מתחבר אליו כדי להוציא משקעים אלו בצורה נכונה, בנועם ובקלות. הגורם השני: חוסר הבנה בחומר הנלמד שגורם לבעיית קשב. ככל שהילד מלא חיים, כאשר מאבד עניין בשיעור, הוא פשוט מתעסק עם משהו אחר-מפטפט, מקשקש, מצייר, מספר בדיחות וכ'ו.

הטיפול

חונך שיכין עמו את החומר הנלמד, על מנת שיבין את הצעדים הבאים בשעת למידה, כך יוכל להתגבר על המכשולים בזמן אמת.

הגורם השלישי

גורמי לחץ סביבתי שמערערים את בטחונו. גורמי לחץ הם-הורה, מורה או החברה. אם הילד קשור לבית או למסגרת לוחצת שנעשים ביקורתיים ושיפוטיים כלפיו או שדורשים ממנו שלמות ולא משנה מהי הסיבה, מיד נפשו מתערערת ומאבד את בטחונו העצמי. ישנו כלל-

אצל כל מלמד מתחיל- כאשר ילד מגיע לב"ס לא רגוע ולחוץ, זה מפאת שאביו מלחיצו ודורש ממנו שלמות. כמו כן-

כאשר הורים מזהים שינויים בילד כשמגיע מב"ס כמו- עצבנות, חוסר רוגע וכ'ו, סביר להניח שילדי הכיתה או המורה פגעו בו, לכן חשוב לשוחח עמו על כל שינוי וליצור עמו ערוץ תקשורת טובה על מנת שיפתח את סוגר לבו, כדי לטפל בשינויים שחלים בו בזמן אמת ולא להזניח חלילה. לדוגמא-

כאשר המורה מתנשא ומתנהג בזלזול כלפי הילדים, נעשה דחוי בעיניהם, מסירים סמכות, מתחצפים, מתגרים בו בדווקא ונלחמים בו ממש. לכן חשוב להיות ער על כל התרחשות ושינוי ואסור לתת אמון בלי לבדוק את הדברים מקרוב, אך לא לפגוע חלילה במורה או במערכת.

הטיפול

א. אימון ההורים בגישה נכונה לילדים. ב. אימון ההורים כיצד לכוון את המורים לתת יחס חם ומקרב לילד מבלי לפגוע במערכת כמובן. ג. אימון הילד לזהות חבר מהכיתה או מורה שגורם לו ללחץ וכיצד להתמודד עמם ללא חיכוכים מיותרים. אם מצב הילד השתפר מה טוב, כי זה ישפיע ישירות על התיפקוד, הלימוד, המוטיבציה וביטחונו העצמי יתעצם ויהפוך לאדם שמח ומאושר. אם בכל זאת הילד עדיין שקוע בתוך עצמו, יש לבדוק את הדברים מקרוב ולעומק בלי להתעצל ולא לסמוך על המערכת.

גורם רביעי

בעיות גופניות שמטרידות את הילד-ראייה, שמיעה, עיכול, בריחת שתן, קשי נשימה, שינה, עייפות מוגברת, הרגשת רעב או צמא, חוסר תזונה או תזונה לא בריאה. אלו חלק מהדוגמאות שעלולות להציק לילד ולהגיב באי שקט ועצבנות ולא מאפשרות לו לשבת רגוע ונינוח במסגרת הלימודים.

הטיפול

אם התגלתה בעיה רפואית, לפנות לרופא המשפחה ולא להזניח, לערוך בדיקות גופניות ולטפל בבעיה. זהו המקום היחיד שבו מתייעצים ברופא המשפחה. אולם-

פסיכיאטר עשוי להזיק לגוף כאשר רושם כדורים לילד והופך אותו למסומם ותלותי בסמים ובו ולא מטפל בסיבות- הבריאותיות, החינוכיות והרגשיות שהם עיקר הבעיות לבעלי קשב כפי שהוכחנו. מכאן-

חובת הפסיכיאטרים והנוירולוגים למיניהם להודות שאין להם שום מושג בבעיית-"קשב". אם הבעיה תזונתי, יש להיוועץ בתזונאי/ת ועדיף במרפא טבע. מכאן מובן-

הקשר בין כניסת הסמים הפסיכיאטרים לב"ס לבין העליה באלימות ובירידה בהישגים של התלמידים. הכללים הללו מיושמים בהצלחה במקומות רבים בארץ, לקטנים ולמבוגרים ואסור להתעלם מארבעת הסיבות שהוזכרו לעיל, מה שנותר זה תפילה לס'ד עם אמונה וסבלנות מנצחים וודאי.

תקשורת נה': משפט של "אשה כנועה", גורם לנשים שתלטניות דחייה, תיעוב וחלחלה ובלי גוזמה כלל, בדקו את הנושא והיווכחו. בדרך כלל בבתים שהשליטה ביד האשה, כולם סובלים ובעיקר האשה. אם עדיין מחזיקים מעמד, הסיבות לכך: ילדים, כסף, מסגרת, חברה, משפחה, גב כלכלי, פחד מהתחלה חדשה וכל אינטרס אחר. כמו כן-שמעו, ראו, חוו אצלם או אצל הורים, תהליך גירושין אכזרי.

לא משנה מהי הסיבה, אולם חייהם אינם חיים וכלפי חוץ הכל נראה טוב, ובתוך הבית גיהנום ואש אכלתם. מובא בחז"ל- "לא לתוהו בראה לשבת יצרה". מכאן שיש מצוה חשובה ויקרה וחיוב מצד התורה, להינשא כדי להפרות ולהביא תולדות למען קיום העולם וזו היא מצוה ראשונה שנמנית בתרי"ג מצוות. אולם האמת צריכה להיאמר, מצד אחד אין יותר אושר ותענוג מחיי נישואין, ומצד אחר אין יותר כואב ואכזרי מזה.

אלו שראו בבית הוריהם, או חוו בבית אשה שתלטנית, יעידו על הסבל האין סופי ובסופו תהליך גירושין אכזרי. בטבעה של כל אשה להיות מקבלת וכנועה לבעלה כי לכך היא נוצרה, ובטבע הגבר להיות מנהיג סמכותי בבית כי כך הוא נוצר, [ישנם מקרים מיוחדים יוצאי דופן שהנהגת הבית הוא ע"י האשה, לכן כל מקרה נידון לגופו].

אולם כאשר האשה נפגעת מבן זוגה או מתחברת לחברה שלילית, מכשירים טמאים ולמוסדות רווחה למיניהן, שפועלים נגד רוח ההלכה והאמונה הפשוטה, היא מפסידה את תמימותה, חומסת את התפקיד הגברי ונהפכת לאשה שתלטנית. בעיקר אם בני הזוג לא עברו הדרכה תורנית נכונה לפני הנישואין בלימוד תפקיד הייחודי של האיש והאשה, אזי עשויה האשה לקחת לעצמה את מידת הכוח והשליטה ולשלוט בכל, כל שכן אם קרובי המשפחה וההורים השיאו לה עצות הרסניות.

כיום לצערי כמעט ואין בחירה לבני הזוג לבחור ולהחליט בכל התמודדות, האם להתמודד או להרים ידיים, בעיקר במגזר החרדי. מפני שבזמננו ההורים הם המחתנים והם המגרשים ועוונם קשה מנשוא, מפני שאינם מאפשרים לזוג להתמודד לבד, כפי שגם הם ציפו מהוריהם, רק חבל ששכחו מהר, [ויש לי מזה המון סיפורים]. אכתוב מעשה אחד-

בזוג חסידים שהגיעו אליי חודש ימים לאחר הנישואים להצלת נישואיהן. לאחר פגישת אבחון עם הזוג, נפגשתי עם ההורים ובישרתי להן שניתן להציל את הנישואין ובתנאי שההורים משני הצדדים יאפשרו לי לגשר ולא יתערבו בתהליך, והבטחתי שיהיה בס"ד הצלחה גדולה, [הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט]. האב פסק שלפני המשך טיפול הוא ישאל את האדמור שלו האם יש סיכויי הצלחה. עניתי-זו לא שאלה של אדמורות או רוח הקודש, אלא זו שאלה של בעל מקצוע.

האב כמובן היה נחרץ והלך לשאול את האדמור וכך השיב לו- "זו לא שאלה של אדמורות או רוח הקודש, אלא של איש מקצוע". שמחתי שמחה גדולה שלא אלמן ישראל ויש צדיקים אמיתיים שיודעים להודות באמת כשצריך. המשכתי לטפל בזוג והייתה סיעתא דשמיא מיוחדת ותוך זמן קצר, חזרו להתגורר יחדיו. אולם לצערי לא לזמן ארוך, מדוע? צדקתם, ההורים לא אפשרו להם להתמודד ובסוף זה לא צלח והתגרשו.

כאשר לא מאפשרים לזוג להתמודד בכוחות עצמם, ובטבע הדברים הורי החתן מגבים אותו והורי הכלה מגבים אותה, אזי מתלבש באשה יצר רע והרסני, ומידת הנקמה והניצחון, ומוציאה את זעמה ותסכולה על כולם ובעיקר הקורבנות הם הילדים והבעל. לכולם יש חלום וציפייה, "לי זה לא יקרה ואנו נצליח להתמודד וננצח", זו הסיבה שנישאים.

בתחילת הנישואין, כולם מלאים אושר ותקווה, אך מרגע שהבעיות מתחילות לצוף, ורואים רק את המגרעות של השני, מתעורר יצר השליטה החבוי מתחת לסף ההכרה ומתחילים עם הערות וביקורת שלילית זה כלפי זו, שזה המתכון הבדוק להרס וחורבן הבית. מדוע כתוב-"חכמות נשים בנתה ביתה" ולא חכמת גברים? כי גבר בנוי שכלי וכוחני, היפך האשה.

אולם עיקר החכמה של האשה, זה לדעת לתת לבעל את ההנהגה והסמכות לניהול הבית מתוך שמחה וגאווה, לתמוך ולפרגן לו ובעיקר כשהוא נכשל, טעה או לא מילא את תפקידו ע"פ שביעות רצונה. לעומת זאת-

כתוב-"אולת בידיה תהרסנו", זו שרואה רק רע ושלילי ואינה מרוצה כלל. מעירה ומעבירה ביקורת תמידית ומשתדלת בכל דרך כיצד לשנותו ולנצחו, ולהוכיח לו שהוא כשלון ואינו מוצלח, כדי לחוש הצודקת על חשבונו. אמנם-

גם הבעל צריך להעניק בטחון לאשה ולהשרות בה רוגע ושלווה, על מנת שיהיה לה קל להשתחרר ולשחרר לו שליטה, ובעיקר אם אכזב בעבר. אימון שנפגע קשה לתקנו, אולם אם יש רצון, ניתן בנקל לבנות אימון חדש. אימון שקרס כתוצאה מתקשורת לקויה, ניתן לבחון דרך אחרת לבניית תקשורת נכונה על מנת להוציא את כל האמת כולה, ללא חשש של פחד, אשמה ודחיה. ע"י העלאת רגשותינו באמצעות איש מקצועי, ניתן לבנות תקשורת תקינה, או באמצעות כתיבה. מפני שהכתיבה מסייעת לנו בין היתר לומר את כל האמת כולה ללא חשש של פחד, איום או דחיה מצד בן/ת הזוג. אולם כתיבה על חלק מרגשותינו אינה מובילה לריפוי המושלם, לכן יש להעלות את כולם.

לדוגמא

מודעות לקיום רגש הכעס בלבד בלי לטפל בשאר רגשות, עלולה להזיק לנו ולהפוך אותנו לכעסנים ואף יותר. ככל שנתעסק ברגש הכעס בלבד, נהיה פחות סבלנים, ואף נסערים. בכי למשך ימים ארוכים, עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים, אם לא נרפא את עצמנו ע"י שאר רגשות, כגון-לעמוד על זכויותינו ולתבוע אותם.

התעסקות בפחדים בלבד וניסיונות הבריחה מהם, בלי שנחזק את בטחוננו ונעמוד על זכויותינו[בדרך מקובלת]עלולה לגרום לנו להיות מבוהלים ומפוחדים אף יותר ולהשתלט עלינו ועל עוד תחומים בחיים. התעסקות בחרטה בלי שנעבור למידת השמחה, תעורר בנו לרגשות אשם, בושה, הורדת בטחון העצמי ולהזיק להערכתנו.

השתדלותנו התמידית להעניק אהבה ותשומת לב לילדנו, בן זוגנו וכ'ו, ללא קבלת תמיכה ומענה נכון לרגשותינו השליליים, תגרום לנו לכפות ולדכות רגשות כאובים, ולאחר זמן נתרוקן ונהפוך לחסרי תחושה, שמחה, הענקה ואהבה, לעצמנו ולאחרים. טיפול מוקדם בהוצאת רגשותינו השליליים, יסייע לנו להשתחרר ולהירפא מהן על מנת שלא ישתלטו על חיינו, וכן העלאתם על הכתב, תועיל ותסייע בידנו לשכך ולהחליש את כאבנו הפנימי.

אולם כדי להשתחרר מהן, עלינו להיות מסוגלים תחילה להרגיש את כל היבטי הסבל הריגשי, והם רגשות- הכעס, העצב, הפחד והחרטה. אולם קיימים בתת הכרתינו "מנגנוני הגנה" הפועלים באופן מהיר, על מנת להסתיר את רגשותינו האמיתיים כדי שלא נחוש אותם.

נקדים

מטבע האדם לשקר ולרמות את עצמו, כדי לא לחשוף את רגשותיו השליליים ומחליף אותם ברגשות שקריים, מפני שאין ביכולתו לעמוד מולם או מול החברה, ובעיקר מול בן/ת זוגו. אולם כאשר האדם מתרגל בשקרים וברמאיות הללו, הוא פשוט מצליח לרמות את עצמו ולאמין להם. לכן העלאת רגשותינו השליליים על הכתב או שיחה כנה עם אדם שאינו מבקר ושופט אותנו, תועיל לנו מאוד להתחבר לאותן רגשות ולשחררם החוצה לחופשי.

במידה והחלטנו להעלותן על הכתב, חשוב לתת להם ביטוי כנה ואמיתי, כדי שנצליח להתנקות מהם. אולם חייבים להעלות את כל ארבע רמות הסבל הריגשי על מנת לשחרר ולהשתחרר מהכאב האצור בתוכנו. כתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים בלבד אינו מועיל, מפני שרוב תגובותינו הרגשיות, אינן רגשות כנים אלא "מנגנוני הגנה" רגשיים ואנו משתמשים בהן במטרה להתחמק מרגשותינו האמיתיים כדי לא לעמוד מולם. זו גם בעצם הבעיה של כל המכורים למיניהן ודי למבינים.

נציין דוגמאות

א. אנשים הנוחים לכעוס, בדרך כלל הם אנשים המבקשים להסתתר מפני הכאב, העצב, הפחד והחרטה שלהם, אולם כאשר הם נחשפים לרגשות הפגיעים שלהם, נעלם הכעס ונעשים אוהבים יותר. ב. אנשים שבדרך כלל בוכים בקלות, הם אנשים רגשיים שמתקשים לכעוס, אולם כאשר מסייעים להם להרגיש את הכעס שלהם ולתת לו ביטוי, משתפרת הרגשתם ונעשים מסוגלים לאהוב יותר מאשר קודם לכן. ג.

אנשים הסובלים מפחדים, בדרך כלל יש להם צורך לחוש בכעס שלהם ולתת לו ביטוי, וכתוצאה מכך הפחד נעלם. ד. אנשים החשים חרטה ורגשי אשם לעתים קרובות, חייבים להרגיש ולתת ביטוי לרגשותיהם הפגועים ולכעס שלהם, בטרם שיהיו מסוגלים להרגיש את האהבה העצמית שהם ראויים לה. ה.

אנשים המגלים יכולת לאהוב תמיד, אך תוהים מה היא הסיבה לכך שהם מדוכדכים וקהי חושים, צריכים לשאול את עצמם- "אילו הייתי מסוגל לכעוס או לעמוד על זכויותי בעניין מסוים, כיצד הייתי מרגיש", ולהעלות את התשובות על הכתב. פעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם רגשות הכעס והתרעומות המסתתרים מאחורי הדיכאון וחוסר תחושתם, ותשחרר אותם באופן משמעותי מדיכאונם.

כיצד אנו מצליחים להסתיר רגשות אמיתיים באמצעות רגשות שקריים: התהליך הוא מהיר, תת הכרתי ובזמן אמת. תנו דעתכם בכובד ראש לשאלות הבאות:

א. האם קרה לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים, כאשר אתם נורא כועסים? ב. האם התנהגתם אי פעם כאדם כועס כלפי חוץ, בעוד שבתוככם חשתם פחד גדול? ג. האם אתם נוהגים לחייך, לצחוק או להתבדח, כאשר אתם בעצם עצובים, נבוכים או פגועים? ד. האם מיהרתם אי פעם להאשים אנשים אחרים, כאשר הרגשתם אשמים או מפוחדים?! מכאן אנו רואים בבירור, כיצד אנו מצליחים להתכחש לרגשותינו האמיתיים באמצעות רגשות שיקרים ולהישאר כלפיהם זרים לחלוטין.

אנו נמנעים מלהרגיש את רגשותינו השליליים באמצעות רגשות שונים, אולם פעמים רבות אנו משתמשים בתרופות וכדורים למיניהם או בכל מיני התמכרויות על מנת לשכוח את רגשותינו הכאובים. החברה מציעה שלל של פתרונות, עינוגים ובריחות דמיוניות למיניהם כדי לברוח מכאבנו ולא לחוש אותו. אולם ניסיון ההתחמקות מוכיח שהוא נותן לרגשות כאובים אלו לחזור ולהכאיב לנו ביתר שאת ומעצים את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו.

רק כאשר אנו לומדים להקשיב לרגשותינו ולטפל בהם באופן הנכון, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם. ישנה הסכמה רחבה בעולם הרפואה, שכל רגש שדוכא ולא יצא בזמן ובאופן הנכון, גורר עימו כאב נוסף ונהפך לפצצה מתקתקת ובסופו מתפרץ בחולי הגוף ובחולי הנפש. כידוע שרוב מחלות הגוף, מקורן מחולי הנפש. כלומר מאותן רגשות שדיכאנו ולא הוצאנו החוצה באופן הנכון.

מובן שבזמן כעס ומריבה יש לשתוק ולהעביר עד יעבור זעם, אולם אסור באיסור מוחלט להשאיר רגשות שליליים אלו בבטן, אלא לשוחח בצורה מכובדת בזמן רגוע על הכל. אם שוב יש התפרצויות, לערב איש מקצוע ולא לוותר בעד שום מחיר בעולם, שבת שלום ומבורך.

סוד התמיכה הרגשית

עיקר תלונות האשה כלפי האיש- "מתעלם, אינו מקשיב, אינו מתייחס, אינו מעריך". בעיקר כאשר היא משתפת אותו בדבר מה ובטרם סיומה מציע לה עצה או פתרון. האשה נפגעת ונחסמת וחשה שאינו מבינה והאיש שציפה לשחרור ושיפור הרגשתה, ניפגע מאופן תגובתה ואינו מבין מדוע תמיכתו נידחת ללא הערכה ראויה. עומק העניין- האשה זקוקה מעל הכל שיקשיב לדבריה ויזדהה בכאבה ללא עצות ופתרונות, והוא תומך בה באמצעות פתרונותיו. נציע דוגמאות: א.

האשה מספרת לבעלה בשובו לביתו שעברה יום קשה עם הילדים ובמקום לתת מקום לצערה וכאבה, הוא מבטיח לה לטפל בילדים כראוי[תמיכה באמצעות הילדים]. ב. האשה מספרת שלא הצליחה לנוח כי התינוק בכה וצרח מכאבי בטן, ובמקום לתת מקום לרגשותיה הוא מתעניין בשלום הילד[תומך בה באמצעות התינוק]. ג.

היא מספרת לו שהילדים לא ממושמעים, או שיש לה קושי מסוים בבית הוריו או בעבודה עם המנהל וכ'ו, במקום להבין את צערה הוא מבטיח לטפל בילדיו או מציע להתקשר להוריו או למנהל כדי לטפל בבעיה [תומך בה באמצעות פתרון הבעיה]. ד. היא מתלוננת על קושי וחוסר בעניינים הגשמיים, במקום להבין את כאבה ולתמוך בה, הוא תומך בה באמצעות סיפורי צדיקים וחיזוק באמונה[תמיכה באמצעות אמונה ובעקיפין על חוסר ביראת שמיים]. ה.

היא משתפת אותו בקשיי היום יום ובמצוקות הכלכליים, במקום לתמוך בה ולהבין את כאבה, הוא מטיף לה מוסר על חוסר אמונה ומאשים אותה במצב מפני שבחרה בבעל אברך ולא עסקן [תומך באמצעות האשמות]. ו. היא משתפת אותו על מקרה קשה במשפחתה שהולך ומחמיר, במקום להשתתף בכאבה הוא מאשים אותה במצבה הרגשי מפאת שהיא מתעניינת יתר על המידה ונכנסת לעובי הקורה [תומך בה בהאשמה על שגרמה לעצמה]. ז.

היא משתפת אותו בעבר שלה, במקום להבינה ולתמוך בה, הוא מאשים אותה בכאבה מפאת שקשה לה להשתחרר מהילדות [תומך בהאשמה על אופייה החלש]. ח. היא משתפת אותו בקושי של השגרה היומית ובמקום לתמוך בה ולהבינה, הוא מבטל או מקטין את הבעיה בעיניה[תמיכה באמצעות ביטול או הקטנת הבעיה]. ט. היא מתלוננת על עייפות והעמסת יתר, במקום להכילה ולהבינה, הוא מציע לה להוריד שעות עבודה ולנוח יותר [מאשימה במצבה]. י.

היא מתלוננת על כאבים, במקום להבינה ולהשתתף בכאבה, הוא מציע לה ללכת לרופא להיבדק [תמיכה באמצעות רופא המשפחה].

יא. מתלוננת על חוסר יחס חיזורים, צומי וכ'ו, תומך בה באמצעות כסף, או מתלונן כלפיה שהוא לא מחסיר לה מאומה [מבחינה גשמית]ושהיא לא מסופקת ורק מתלוננת. או לחילופין הוא מציע שתצא להשתחרר עם חברות משפחה וכ'ו, [תמיכה בדרך האשמה או גשמית וחומרנית, בעיית הגברים, או בריחה מהבעיה וזריקתה על אחרים] ועוד דוגמאות בלי סוף.

יצוין- שמבחינתו הוא מבין שנתן את התמיכה הטובה ביותר, ובתמימותו הוא גם עשוי לשבח את עצמו בפני החברים, משפחה וכ'ו, על תמיכתו המדהימה ולהאשים אותה במצב. הוא עשוי גם לגנות אותה כאשה קוטרית, בכיינית וכ'ו, בשעה שהיא מרוסקת לרסיסים ושאין מי שיבינה, כאשר בעצם היא נלחמת על השפיות ועל החיים שלה. כי מבחינתה אם בן זוגה לא ירד לסוף דעתה והזדהה בכאבה, היא פשוט נושאת את כל צערה ומצוקתה לבד, ועבורה כל העולם נגדה.

בעיקר אם יש לו לשון חלקלקה והחברה ובני המשפחה שאינם מבינים בנפש האשה מצדדים לטובתו, לכן עולמה חרב וטוב לה מותה מחייה ובלי גוזמא. נחזור- המכנה המשותף של כל המקרים הללו-האשה מצפה מהבעל שישמש לה כמשענת, יכיל ויבין את כאבה ומצוקתה, ובמקום זה הוא תומך בה באמצעות-עצות, פתרונות ביטול הבעיה או הקטנתה, או האשמה כלפיה או כלפי אחרים במצב, או שמחליט שכעת זה הזמן המתאים ביותר לחזק אותה באמונה וביראת שמיים.

יתכן שכל העצות והפתרונות נכונים ומגיע ברכת- "חזק וברוך" לבעל לפחות על הרצון הטוב, אולם הם לא במקום ובזמן הנכון. כלומר-כל עת והוא לא הבין והכיל את המצוקה שלה, כל פתרון וגם המושלם ביותר ידחה והיא תרגיש יותר אומללה ומסכנה, כי היא תחוש שוב את הכאב והצער לבד ושאין מי שמבין אותה. רק לאחר שהאיש יתמוך בה כראוי ותרגיש שמבינה וירד לסוף דעתה, היא תחוש שהבעל סוחב עימה את הכאב באותה רמה, אזי כעת כל עצה ופתרון שיציע לה יתקבל באהבה וברצון.

דוגמאות לתמיכה

א. האשה מספרת על היום הקשה שעברה, תמיכת האיש-יזדהה בכאבה באמצעות-קולות "וי וי וי","פששש וכ'ו". ב. האשה מספרת על הקושי שהיה לה עם הילדים, כך האיש יתמוך-"ספרי איך עבר עלייך היום, בטח היה לך יום קשה וכ'ו. ג. היא מספרת על קושי בעבודה או בבית הוריו, כך האיש יתמוך-"מעניין לשמוע איך הרגשת, כל הכבוד שעמדת בניסיון ספרי לי עוד זה מעניין אותי וכ'ו".

ד. היא משתפת אותו בקושי ובחסרים שיש לה או לילדיה, כך האיש יתמוך-"ספרי כיצד התמודדת, איך הרגשת, צר לי מאוד, איך אני מבין אותך, את צודקת, אין עלייך וכ'ו", כמובן שאם יכול להתאמץ כדי למלאות את החסרים חייב לפעול ולא להסתפק בתמיכה ריגשית בלבד[בהמשך נאריך בנקודה חשובה זו]. ה.

היא מספרת על מקרה טראגי, כך האיש יתמוך-"וי וי וי, צר לי מאוד, איך הרגשת ואיך הצלחת לתפקד, אני לא יודע אם אני הייתי עומד בניסיון זה, כואב לי על הצער שלך, פששש, צ' צ' צ', אני מבין אותך חיים ואני איתך בכל וכ'ו". ו.

היא משתפת אותו על הילדות הקשה שעברה, כך האיש יתמוך- "וי וי וי עם תנודות ראש לצדדים, איך החזקת מעמד ואיך הרגשת, את גיבורת על, אני מצטער שלא הבנתי אותך כשסיפרת לי [אפילו אם חזרה עליו כמה פעמים, מסתבר שהכאב עדיין לא השתחרר],לא הבנתי את הכאב שסחבת, אין עלייך ממי את מעל החיים, כעת אני מבין את כאבך, ספרי לי עוד איך הרגשת, אני איתך, אני שומע, את צודקת חיים שלי וכ'ו", [צריך להפיח אמון כל רגע, בעיקר לאחר הזנחה של שנים ופגיעות רגשיות מצד הבעל, לכן צריך המון סבלנות].

ז. היא משתפת אותו בקשייה, כך האיש יתמוך-"וי וי וי עם תנודות ראש, בטח קשה לך ספרי איך הרגשת, מה עברת, איך התמודדת וכ'ו". אל תקטין את הבעיה ובוודאי אל תבטל אותה בנפנוף ידיים אלא ההיפך, תעצים לה את הכאב באמצעות קולות ותנודות ראש, אולם חשוב שהתמיכה תהיה כנה ואמיתית כדי שתרגיש אותך איתה בסבל וכך הכאב ייחלש וישתחרר. ח.

היא מתלוננת על כאבים, כך האיש יתמוך-"וילי וילי, אני מעדיף שיעבור אליי, [כמו הסיפור של רבי אריה לוין זצ"ל ורעייתו, "דוקטור הרגל של אשתי כואבת לנו"], תראי לי היכן הכאב למדתי עזרה ראשונה ואשחרר לך אותו בהבטחה, זהירות בלי לקיים מצוות שלום הבית כעת זה לא הזמן כי היא רוצה לחוש שאתה באמת מבין לליבה ומכיל את כאבה בכנות. יצוין-ככל שהתמיכה הרגשית תהיה כנה ואמיתית, כך הכאב ישתחרר יותר בקלות ובמהירות.

גם אם עדיין קשה לאיש לתמוך בכנות ובשלמות, לא ימנע מלתמוך בה בדיוק באופן ובדרך שהצגנו, כי עצם הנכונות שלו לשאת בכאב שלה ולהיות חלק ממנה במשא שהיא סוחבת, זה וודאי ישחרר אותה ממצוקתה, "ומתוך שלא לשמה בה לשמה", רק סבלנות, התמדה ותפילות. כמובן שעל האשה לעודד את האיש על תמיכתו באמצעות משפטים-"אני מעריכה את תמיכתך, זה עושה לי טוב, זה משחרר אותי, אני מודה לך וכ'ו, למרות שתמיכתו עדיין לא מושלמת, כי כך הוא יטיב יותר להבין, להכיל ולתמוך.

יש לציין-שכל מה שציינו בעניין התמיכה, מדובר דווקא בקשיים שיש לאשה שלא ניתנים לפתרון הבעל אלא באמצעות תמיכה רגשית. אולם אם קיימים קשיים או בעיות לאשה שניתנים לפתרון באמצעות האיש, ובמקום לפתור לה את הבעיה הוא מעניק לה תמיכה ריגשית, הרי זו בדיחה מעליבה מאוד.

לדוגמא

א. האשה מספרת לו שהיה חם מאוד היום והיא לא הדליקה את מזגן בגלל שכיבדה את בקשתו. כאן וודאי לא תועיל התמיכה הרגשית אם לא יאפשר לה במצבים הללו להדליק ללא רשותו וכמובן יביע לה את כאבו והתנצלותו. כי לא יתכן שיעניק לה תמיכה והזדהות בכאבה ויאסור עליה להשתמש במזגן ע"פ הצרכים שלה, כי הוא וודאי יעשה צחוק מעצמו [למרות ששניהם מסכימים שצריך לחסוך בצריכת החשמל].

לכן תמיכתו אינה שווה מאומה, כי הוא מגלה חוסר התחשבות בצרכים הבסיסיים שלה ומראה לה שלא מעניין אותו ממה שהיא מרגישה ועוברת. כמו כן התמיכה תגלה את הזיוף והשקר שבדבריו. דוגמא נוספת-הכיור סתום או המנורה במטבח שרופה וכ'ו, והיא רודפת אחריו שיתקן את הטעון תיקון ובמקום זה הוא תומך בה באמצעות תמיכה רגשית. מובן שהתמיכה אינה מועילה במאומה [אלא אם היה אנוס] כי גילה למפרע שלא מעניין אותו ממנה ועם כל מה שעובר עליה.

הוא פשוט הראה בתמיכתו שהוא עושה כיבוי שריפות לצורך מרחב הזמן שלו ותו לא. כמובן לאחר שיתקן את הטעון תיקון וכ'ו, תמיכתו תהיה נצרכת, נשמעת ותתקבל ברצון. כמו כן בכל הצרכים הבסיסיים של האשה, על הבעל לעשות כל שביכולתו למען לדאוג לצרכיה ולצורכי הילדים והבית, ולא להסתפק בתמיכה רגשית.

בעיקר אם היא המפרנסת העיקרית עליו להתאמץ ביותר וישתף עם תמיכתו הגשמית בתמיכה רגשית כפי שהסברנו, כמו- יחס, חיזורים הערכה וכ'ו. כעת איני נכנס לצרכיה הבסיסיים, כי זה משתנה מזוג אחד למשנהו ואין לערוך השוואות והכל ע"פ המצב הרוחני והגשמי והנפשות הפועלות. טבע האשה כאשר היא אוהבת ומחוברת לבן זוגה, היא מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה ולכן תחוש אחראית כלפי חינוכו כדוגמת בנה הקטן ותנסה בכל דרך לשפרו ולעזור לו לשנות את אופיו.

היא סבורה שהיא מטפחת אותו והוא מרגיש שהיא חונקת אותו. הוא זקוק שתקבל אותו כפי שהנו והיא רוצה שיתנהג ע"פ דרכה. טבע האיש להגיע להישגים ויעדים בכוחות עצמו ללא סיוע מבחוץ, כי זו היא גאוותו שמסוגל להצליח בכוחות עצמו ללא עזרה חיצונית ובעיקר לא מהאשה. לכן לעוץ לאיש עצות בלתי מוזמנות, מתפרשות לו שאין הוא יודע כיצד לנהוג ואינו מוכשר דיו. עבורו לשמוע אודות בעיה מסוימת פירושו בקשת עזרה, לכן הוא יחוש כבוד גדול בהענקת יעוץ ועזרה לזולת.

לכן כשהוא שומע את האשה משוחחת אודות תסכוליה, הוא מיד קופץ ומציע פתרון עוד בטרם סיימה לומר את דבריה, כי הוא מבין שהיא זקוקה לפתרון כפי שהוא למוד. אולם האשה שונה ממנו בנקודה זו וזקוקה בעיקר להאזנה, שיתוף והכלה יותר מכל עצה. סיבה נוספת-כשהיא מוציאה רגשות באימוציות, הוא חש מותקף ומואשם במצבה, וכדי להשתחרר מהפחד והמצוקה, קופץ ומציע את פתרונותיו, שבת שלום ומבורך.

שלום בית!!

היסוד שהבעל מודע לכך שאשתו היא הדבר החשוב ביותר אצלו ובראש סולם העדיפויות זה לא מסתיים בידיעה גרידה. אלא צריך לשדר לה תמיד ולתת לה את ההרגשה האמיתית הזו, בכל הזדמנות ובכל מיני אופנים, למרות שלפי דעתו היא יודעת זאת. שאלתי מטופל מדוע אינך אומר לרעייתך שאתה אוהב אותה? ענה-אמרתי לה לפני עשר שנים, אם יהיה שינוי אודיע לה. זה נשמע מצחיק אולם אלה הם פני הדברים וחבל. חשוב לדעת שזה בנפשה לשמוע זאת, לכן יש להזכיר לה שוב ושוב את מעלתה, ע"י נתינת הרגשה של חשיבות וזה כל שמחתה וחיותה כאמור לעלונים הקודמים. עיקר נתינת הרגשה זו שיבטא את זה בפיו, ויאמר לה בכל הזדמנות- "אשתי את הראשונה"!

"את חשובה יותר מהכל"!

"את האשה הכי יפה"!

"הכי חכמה"!

וכל כיוצא בזה וכל המרבה בזה, הרי זה משובח. ישנם הטוענים שיש להם קושי לומר זאת, אם מפאת שלא רגילים לזה, או שמא הערך והחשיבות שלהם ירדו בעיני האשה, או מפאת שפוחדים שנשותיהן ינצלו זאת לרעה, או בגלל שהם חושבים שהם אמיתיים ומבחינתם זה שקר לומר זאת. א. לטוענים שאינם רגילים, יזכרו את תקופת השידוכים ואת אותם שעות ארוכות שהחמיאו ופרגנו, ופעמים לילות שלמים דרך מכשיר הטלפון, ויבינו שלולא זה, שום אשה לא היתה מוכנה להינשא להם.

ב. לטוענים שחשיבותם ירדו בעיני האשה, זה בדיוק ההיפך, הראייה מתקופת השידוכים שהערך והחשיבות שלהם היה הרבה יותר גדול מחיי הנישואין, מהסיבה שפירגנו והחמיאו בלי סוף וכן קיבלו חזרה, וזה מבחינת אור ישר ואור חוזר ולטוענים שינצלו זאת לרעתם, זה מפאת דמויים העצמי הנמוך וביטחונם הירוד.

מקור טענתם נובעת

א. השיגו את המטרה, מבחינת-"פתו בסלו". ב. מידת הגאוה והכבוד שהיתה חבוייה לפני והתגלתה אחר הנישואין. ג. אופי קר וחסמים רגשיים מהילדות וכ'ו. לטוענים שמבחינתם זה שקר לפרגן, כיון שהם לא שלמים עם זה? א. "מתוך שלא לשמה בא לשמה". ב. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות",כי אם לא יוציאו בפה מילות שבח ופירגון, אזי לעלום לא יזכו לאהוב באמת. ועוד-

יעשו חשבון נפש מעמיק ויבדקו את עצמם, יגלו שבהרבה מקרים כשרצו טובת הנאה מבת הזוג, כמו ביום המקווה וכ'ו, ידעו לפרגן ולהחמיא יפה מאוד, למרות שלא היו שלמים עם זה. מעשה-

באחד ששאלתיו מדוע אינך מפרגן לרעייתך?

אני אדם אמיתי ואיני מסוגל לשקר. האם ביום המצוה אתה גם אמיתי?

שתק ולא ענה, מבחינתי קיבלתי את התשובה. לצערי כל אלה שלא מחמיאים, בטענה בגלל שהם אמיתיים, בשעת האמת מתגלה פרצופם האמיתי [לא עושה הכללה, אבל בדרך כלל זה כך]. לכן תשובת המשקל של האיש, לפרגן ולהחמיא מבלי לצפות לקבל תמורה או טובת הנאה כלשהיא. וכן גם האשה תעשה זאת, וכן תעורר בו את הצורך העמוק שקיים בה לקבל חשיבות, הערכה ולומר לו בפה מלא- "שהיא זקוקה לתמיכתו ועידודו במשך כל החודש ולאו דוקא ביום החודש ובפרט ממנו".

נקודה חשובה

הבעיה הקשה שכל אחד מצפה מהשני שיחמיא ראשון וכך זה יכול להימשך כל החיים, כמו המון זוגות שטיפלתי, רחמנא לצלן.

יתרה מכך

עיקר נתינת חשיבות ומקום ראשון לאשה, בזה שיראה לה בפועל ולא רק בדיבורים בעלמה בלי מעשים. כגון שמבקשת ממנו דבר מסוים וזה הולך על חשבון התוכניות שלו, עיסוקיו, הוריו חבריו וכ'ו. החידוש הגדול-

כאשר האשה תרגיש שהיא באמת במקום הראשון, אין לשער את גודל אושרה ושמחתה והבעל הוא הראשון שייהנה מזה בכל האופנים. כמו-

שיחרור ממטלות, זמן יותר לעיסוקיו וענייניו הפרטיים כידוע, כי מבחינתה קבלה הכל-"הרגשת חשיבות ומקום ראשון", כאמור למאמרים הקודמים. יוצא-

שהרווח מאותם ויתורים שעשה והזמן שהשקיע למענה, יעלה עשרת מונים על מה שכביכול הפסיד מאותם ויתורים שעשה למענה, כמו שנבאר בהמשך בס"ד.

להבנת עומק הענין נקדים

חשוב לדעת-

שהבורא ית' ברא את נפש האשה רגשית, כל חיותה היא שואבת מהחשיבות והכבוד. מבחינתה לוותר על כבוד וחשיבות, זה כמעט בלתי מן הנמנע, כי אין זה בבחירתה, כך היא בנויה מראשיתה וזה כל חיותה כאמור. לכן הרוצה להצליח בזוגיות, צריך ללמוד כדי להכיר את נפש האשה ואת היסוד שעליו נשען כל הבית, שכל אשה בעולם צריכה, זקוקה לכבוד ולמקום ראשון- "מעל כולם ולפני כולם". נקודה חשובה-

היא זוכה לרוגע ולמקומה הטבעי, כשהיא מרגישה שהיא הדבר הכי חשוב בעיני בעלה והיא זקוקה להרגשה זו, בפרט בהקשבתו, הבנתו ותמיכתו הרגשית, ללא הצעות ופיתרונות, כי זה בנפשה ואינו בבחירתה. בנקודה עמוקה רגשית זו, יכול כל אחד להיווכח ע"י כך שישאל את אמו,"מה יכול לגרום לה את האושר הגדול"?. עד כדי כך הרגשה זו חזקה אצלה ובעבורה זה צורך ערכי גבוה להרגיש חשובה יותר- מחבריו, עיסוקיו, תפילה, שיעורי תורה, אימו של הבעל וכן הילדים. כמו כן-

אם הוריו של הבעל, כלומר אביו, לא היה נותן את אותה הרגשה זו לאימו, היא לא היתה נשאת לו, או נשארת עימו ואפילו יום אחד, או שחיים במריבות, מחלוקות ומירמור כל החיים וכולם סובלים כידוע. לכן-

אם הבעל לא ידע להעביר הרגשת חשיבות לרעייתו, כל חייהם יהיו במרמור כאמור, ולא יזכו לשלום ביתם. מחוסר תובנה זו-

הרבה גברים משקיעים את כל זמנם והשקעתם בדברים גשמים, כדי לרצות את נשותיהן, וכשרואים שאינן מתרצות, טוענים כלפיהן- "איזה אשה כפוית טובה", ואינם מבינים שזה לא מה שירצה ויפיס אותן. ככתוב-

"אשה מתקדשת בפרוטה ובשווה פרוטה", ללמדנו שמתרצה בדבר קטן, כמו מילה טובה, יחס כבוד הערכה וכ'ו, ואין צורך בהוצאות כספיות ועניינים גשמיים גדולים. ועוד-

גם אם יביא לה את כל נביות שבעולם, אם לא יחמיא, יפרגן, יתן לה הערכה ותמיכה רגשית, אזי לעולם לא תהיה מרוצה, אלא להיפך- רק תלונות וטענות כי את מה שחסר לה וזקוקה מעל הכל שזה- היחס והערכה לא קבלה וחבל!!. לפיכך-

במקרים הללו, מוטל על האשה לעורר את בעלה בענין חשוב זה ולומר לו שהיא זקוקה למילות חיבה פירגון והערכה מעל הכל. במקרים והבעל חסום רגשית,[עוד נדבר בענין זה] רצוי שהאשה תעזור לו בכך שתאמר לו היא מילות חיבה כמו: "אני זקוקה לך", "עבר עלי יום קשה", "אתה חסר לי", "אוהבת אותך וכ'ו".

על כך כתוב

כך תעורר אותו לעניין חשוב זה מבחינת "חכמת נשים בנתה ביתה",כי גברים הם לא חכמים להבין זאת מעצמם, לכן לא כתוב- חכמת גברים אלא נשים כידוע, עם סבלנות, התמדה ותפילה ההצלחה מוכחת בוודאי. עוד נאריך בענין זה בס"ד.

טיפול ברגשות!

יש לומר את כל האמת כולה ולא לפחד כלל:

כלומר- מעלת הכתיבה רבה מאוד, ומסייעת לנו בין היתר- לומר את כל האמת כולה, ללא חשש של פחד או איום, כאמור לעלונים הקודמים!!

יתרה מכך

כתיבת חלק מרגשותינו הפגועים, אינה מובילה לריפוי המיוחל, לכן יש להעלות את כל רגשותינו הפגועים.

לדוגמא

מודעות לקיום רגש הכעס בתוכנו בלבד, עלולה להזיק לנו, ולהפוך אותנו לכעסנים יותר. ככל שנתעסק רק ברגש הכעס בלבד, נהיה פחות סבלנים, ואף נסערים יותר.!!

דוגמא נוספת-

בכי למשך שעות וימים ארוכים, עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים, אם לא נרפא את עצמנו ע"י רגשות אחרים.!!

דוגמא שלישית-

הרגשת הפחדים שלנו בלבד, עלולה לגרום לנו להיות מבוהלים ומפוחדים אף יותר.!! דוגמא רביעית-

הרגשת החרטה, מבלי לעבור הלאה לשאר רגשות, עלולה לגרום לנו להרגיש אשם, בושה, הורדת בטחון ואף להזיק להערכה העצמית שלנו.!! דוגמא חמישית-

השתדלותנו לרכוש ולהעניק אהבה תמידית לילדנו, וכמו כן-לבן/ת זוגנו, ללא טיפול ומענה נכון ברגשותינו השליליים, תגרום לנו לכפות ולדכות אותם, וכעבור שנים נתרוקן, ונהפוך לחסרי- תחושה, שמחה, אהבה, ונטולי יכולת להרגיש,[עוד נרחיב בס"ד בנקודה עמוקה זו במאמר-"נתינה כפייתית].

טיפול מוקדם-

בהוצאת תסכולים וכל רגשותינו השליליים, יסייע לנו להשתחרר ולהירפא מרגשות כאובים אלו. כמו כן-

העלאת כל רגשותינו האמתיים על הכתב, תועיל ותסייע בידנו, לשכך ולהחליש את כאבנו הפנימי. אולם-

כדי להשתחרר מרגשות שלילים אלו, עלינו להיות מסוגלים תחילה, להרגיש את כל ההיבטים של הסבל הרגשי, והם-כעס, עצב, פחד וחרטה, כאמור לעלונים הקודמים.!!

זהירות-

קיימים בתת הכרתינו "מנגנוני הגנה", הפועלים באופן אינסטינקטיבי [מהיר], על מנת להסתיר את רגשותינו האמתיים.!!

נקדים

מטבע האדם לשקר ולרמות את עצמו, כדי לא לחשוף את רגשותיו הכאובים, האמתיים והשליליים, ומחליף אותם ברגשות שקריים, בגלל שאין ביכולתו לעמוד מולם או מול החברה, המשפחה, הילדים ובעיקר מול בן/ת זוגו. הכי מפחיד ומדאיג, שהוא התרגל בכך, ומאמין לשקרים ולרמאיות הללו.

לפיכך-

העלאת רגשותינו על הכתב, תועיל כדי להשתחרר מרגשות שלילים אלו. לכן-חשוב להעלות ע"י הכתיבה, ולתת ביטוי אמיתי לרגשותינו. אולם-

חייבים להעלות את כל ארבע רמות הסבל הרגשי שלנו, וע"י כך משתחרר הכאב האצור בתוכנו. אבל יש לזכור-

שכתיבה על אודות רגש שלילי אחד או שניים בלבד, אינו מועיל. וזאת מכיוון שרוב תגובותינו הרגשיות, אינן רגשות אמתיים, אלא- "מנגנוני הגנה רגשיים", שקיימים בתת הכרתינו, ואנו משתמשים בהם באופן תת-הכרתי, במטרה להתחמק מרגשותינו האמתיים ולא לעמוד מולם כאמור.!! ניתן בס"ד דוגמאות

והמחשות לכך

א. אנשים הנוחים לכעוס הנם, בדרך כלל-אנשים המבקשים להסתתר מפני-הכאב, העצב, הפחד והחרטה שלהם. אולם-כאשר הם נחשפים לרגשות הפגיעים שלהם, נעלם הכעס ונעשים אוהבים יותר.!!

ב. אנשים שבדרך כלל-בוכים בקלות, הם אנשים שמתקשים לכעוס, אולם-כאשר מסייעים להם להרגיש את הכעס שלהם ולתת לו ביטוי, משתפרת הרגשתם, ונעשים מסוגלים לאהוב יותר מאשר קודם לכן.!!

ג. אנשים הסובלים מפחדים, בדרך כלל-יש להם צורך לחוש בכעס שלהם,

ולתת לו ביטוי, התוצאה-הפחד שלהם נעלם.!!

ד. אנשים החשים חרטה ואשם לעתים קרובות, חייבים להרגיש ולתת ביטוי לרגשותיהם הפגועים ולכעס שלהם, בטרם יהיו מוכנים ומסוגלים להרגיש את האהבה העצמית שהם ראויים לה.

ה. אנשים המגלים יכולת לאהוב תמיד, אך תוהים מהי הסיבה לכך שהם מדוכדכים וקהי חושים, צריכים לשאול את עצמם- "אילו יכולתי לכעוס בעניין דבר מסוים, איך הייתי מרגיש", ולהעלות את התשובות על הכתב. פעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם רגשותיהם השליליים, המסתתרים מאחורי הדיכאון וחוסר התחושה שלהם. ניתן להשתמש- "במכתב אהבה", ולהעלות רגשות אלו, כאמור לעלונים הקודמים.!!

כיצד מסתירים אנו רגשות אמתיים, באמצעות רגשות שקריים:

להלן יובאו דוגמאות אחדות בס"ד, לאופן שבו משתמשים גברים ונשים ברגשותיהם השליליים, במטרה כדי להתחמק באמצעותם מן הכאב האמתי ולדכא אותו עמוק עמוק בתוך תת- הכרתינו. להזכיר-התהליך שאנו עוברים, הוא- בזמן אמת והנו אוטומטי, מהיר ותת-הכרתי כאמור.

תנו דעתכם בכובד ראש

לשאלות הבאות

א. האם קרה לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים, כאשר אתם נורא כועסים? ב. האם התנהגתם אי-פעם כאדם כועס כלפי חוץ, בעוד שבתוככם פנימה חשתם פחד גדול? ג. האם אתם נוהגים- לחייך, לצחוק או להתבדח, כאשר אתם בעצם עצובים, נבוכים או פגועים?

ד. האם מיהרתם אי-פעם להאשים אנשים אחרים, כאשר אתם הרגשתם בפנים- אשמים או מפוחדים? מכאן-

אנו לומדים כיצד גברים ונשים, נוטים ע"פ רוב להכחיש את רגשותיהם האמתיים, להתנכר ולהישאר זרים להם.

יתרה מכך

אנו נמנעים מלהרגיש את רגשותינו השליליים, ע"י התמכרויות למיניהם, ולמרבית הפלא, ניסיון התחמקות זה, בעצם מעניק להם את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו. לעומת זאת-כשאנו לומדים להקשיב לרגשותינו, הפנימיים ולטפל בהם נכון, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם בנו, עוד נרחיב בנושא עמוק וכאוב זה בס"ד!!

משפט של- אשה כנועה, גורם

לנשים שתלטניות-

דחייה, תיעוב וחלחלה, ובלי גוזמה כלל, בדקו וראו. בדרך כלל בבתים שהשליטה ביד

האשה, כולם סובלים ובעיקר האשה.

אם עדיין מחזיקים מעמד הסיבה לכך:

ילדים, כסף, מסגרת, חברה, משפחה וכל אינטרס אחר. או שמעו, ראו, חוו אצלם, או אצל השכנים, הורים תהליך גירושין. תהיה הסיבה אשר תהיה אולם חייהם אינם חיים והכל נראה יפה רק כלפי חוץ ובתוך הבית גיהנום ואש אוכלתם.

מובא בחז"ל-

"לא לתוהו בראה לשבת יצרה". מכאן- שיש מצוה חשובה, יקרה וכן חיוב להינשא כדי להביא תולדות למען קיום העולם. מצד אחד

אין יותר יפה מחיי נישואין, ומצד אחר אין יותר כואב ואכזרי מזה. אלו שראו וחוו בבית אשה שתלטנית יעידו על כך ובסופו תהליך גירושין אכזרי. כתוצאה מכך שלא קיבלה את השליטה, התלבשה בה מידת הנקמה והניצחון, והוציאה את כל זעמה ותסכולה על המשפחה והחברה שלא תמכו בה ובעיקר הקורבנות הם הבעל והילדים. לכולם יש חלום וציפייה, "לי זה לא יקרה", זו הסיבה שנישאים.

בתחילת הנישואין כולם מלאים אושר ותקווה, אך מרגע שהבעיות מתחילות לצוף ורואים רק את המגרעות של השני, מתעורר יצר השליטה החבוי מתחת לסף ההכרה ומתחילים עם הערות וביקורת שלילית זה כלפי זו שזה המתכון הבדוק להרס וחורבן הבית. "חכמת נשים בנתה ביתה", לא כתוב חכמת גברים, כי גבר בנוי שכלי וכוחני, היפך האשה. אולם-

עיקר החכמה של האשה, זה לדעת לתת לבעל את ההנהגה והסמכות לניהול הבית מתוך שמחה, גאווה, לתמוך ולפרגן בעיקר כשהוא נכשל טעה או לא מילא את התפקיד ע"פ שביעות רצונה. "אולת בידיה תהרסנו", זו שרואה רק רע ושלילי ואינה מרוצה כלל. מעירה ומעבירה ביקורת שלילית ומשתדלת להיות הצודקת על חשבון בעלה ולא החכמה.

מובא ברבינו האריז"ל-

שבדור המדבר שלטו הגברים על הנשים וע"י כך עשו את העגל, היפך הנשים שהן הראשונות שתרמו את היקר להן- התכשיטים למשכן. לכן בדורות האחרונים לפני ביאת משיח צדק שכרן יהיה שישלטו על הגברים. ע"פ דיוק מלשון רבינו האריז"ל, בזה-

מסתיים שכרן. היפך הנשים שנותנות את הכבוד והסמכות לבעליהן ששכרן לאין קץ ולאין ערוך. ועוד-

מובא בשער הגלגולים- שאשה שתלטנית זה משום שגלגול הקודם היתה גבר שתלטן, והתיקון לתת לבעל את הסמכות, ולא-מתגלגלת בכלב שהוא עז פנים.

ההבדל בין סמכות לשליטה

סמכות מקבלים, שליטה לוקחים. ועוד, סמכות אמורה לבוא מלב נקי וטהור שזה לטובת שנינו, היפך משליטה שמקורה ממקום רע ושלילי שמטרתה לשלוט ולהתנשא מעל השני.

בדרך כלל-

טבע האיש להיות מנהיג סמכותי של הבית, כי כך הוא בנוי, והאשה בנויה בטבעה להיות כנועה ומקבלת, בלבד שלא נחשפה לרוחות רעות ולהשקפות זרות. אותן נשים שעדין מתקשות לסמוך על בעליהן ולתת בהם אימון, הן מגיבות כך בגלל חששות ופחדים פנימיים שמא לא ידאגו להן כראוי ולא יקבלו את צרכיהן, או יוזנחו ויהיו בסוף סדרי העדיפויות. צריך לזכור-

כשסומכים על מישהו פירושו-

לתת אימון מלא, מבלי לבדוק שוב ושוב ולהכין תוכנית מגירה, או לחיות במצב הכון של בריחה, כידוע לנשים שתלטניות!!. אלא להראות לבן הזוג שאנו מאמינים וסומכים עליו וזה יחייב אותו לעשות כל שביכולתו על מנת לרצות. אשה שתלטנית-

בדרך כלל נוטה להעיר ולתקן את בן זוגה, למתוח עליו ביקורת ולנצח אותו. זו תגובה על פחדים שקיימים בה. לכן-

אם את מונחית ע"י אותן פחדים, הרי התוצאה אינה בשליטתך, אז אינך חייבת לנסות לשלוט ולתמרן אותה או לפקח עליה, תני אימון וירווח לך ולכולם. איני אומר-

שאת אחראית לכל בעיה בנישואייך, זו אינה אמת. כי גם בעלך יכול, צריך וחייב להשתפר בהרבה תחומים, כפי שכתבנו בעלונים הקודמים. אולם-

על כך אין לך שליטה וכמובן אין זה תפקידך, את יכולה רק להשתנות בעצמך. במקום לבזבז זמן ואנרגיות מה לשפר בו, שמרי את הכוחות לשיפור אושרך. ויתור על שליטה גורם להסתכל פנימה ולא החוצה, ושם מונח עיקר האושר והשלווה, עוד נכתוב בנושא חשוב זה בס"ד!!