פרשת וישב

גברים ונשים סובלים מרדיפה עצמית ובעיקר הנשים. מקור הרדיפה של הגברים- מהרגשת פספוס והחמצה שמעוררת בהם רגשי אשם. נקודה זו היא רדומה אצלם ועשויה להתעורר אחר גיל המעבר. הסיבות:א. כאשר האיש הציב לו מטרה בחיים ולא ממש אותה, הוא נופל להרגשת החמצה ב. כאשר עשה מעשה שאינו הגון ולא ניתן לתיקון, נכנס לרדיפה ורגשי אשם ג. במידה ועבר בילדות חינוך כפייתי ובעיקר עם הורים פרפקציוניסטים [דורשי שלמות]. הרדיפה של הנשים מהסיבות: א.

קיים בהן צורך עמוק להרגיש הכי מושלמות בעיני הבעל, לכן משקיעות באופן אובססיבי ונופלות לרדיפה עצמית ב. חוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה מעורר בהן פחד שמא אינן מושלמות כראוי ונופלות לרדיפה עצמית ג. חסכי ילדות, צרכים שלא נענו, גיל מעבר, חינוך כפייתי ועוד. הן מוותרת על עצמן ועל צורכיהן ונהפכות לנותנות כפייתיות ובמידה ולא נענו הציפיות, עלולות ליפול למירמור ורחמים עצמיים.

יצוין-וויתורים שמקורם מחוסר ברירה או ציפייה, לאחר זמן מעוררים משקעים וכאבים שעשויים לגרום לרחמים עצמיים. אולם נתינה והענקה או כל וויתור שהאדם שלם עימו ללא צפייה, מעניקים שמחה, אושר וסיפוק רב. הצבת גבולות לאשה כפייתית מפחיד אותה במיוחד, מפני שקיים בה חשש שבקשותיה מוגזמות ושאין היא ראויה לקבל את צרכיה, בעיקר אם ילדיה והסביבה מפעילים עליה לחץ ומניפולציה רגשית.

פחדי נטישה ודחיה גורמים לה סבל רב ויתכן שאמונה זו עוצבה והתחזקה בילדותה כשנאלצה לדכא את צרכיה שלא נענו, בעיקר אם עברה חינוך כפייתי. תפיסה שקרית זו שאין היא ראויה להיות מחוזרת וחשובה כראוי, הופך אותה לחלשה ושבורה במיוחד, ומקשה עליה לקבוע את הערך האמיתי שלה. יוצא שפחדיה גורמים לה להעניק ללא גבולות, כדי שתקבל למעשה את מה שמגיע לה מצד הדין. אך האסון הגדול אם היא מחליטה לקבל העצמה ממקורות שבורים שלא ע"פ ההלכה.

ציינתי בעבר שבמקרים מסוימים איני מתנגד להעצמת האשה, אולם מטרת ההעצמה כדי להעצים את בן זוגה ולא להתנצח עימו ולהוכיח לו שהוא חסר ערך ולהחריב את ביתה. נחזור- האיש עלול לפרש את הנתינה המסיבית שהיא מרוצה ולא חסר לה דבר ועלול לצמצם את נתינותיו ולהזניח אותה.

כמו כן חוסר אמון שלא תקבל את צרכיה, עלולים להפוך אותה "לנזקקת נואשת".נקודה כאובה זו יוצרת ריחוק אצל גברים מאחר שהכוח שמניע אותם לפעול לטובת נשיהן, כאשר הן יודעות לשדר באופן הנכון את המסר היקר שהן סומכות עליהם. אולם כאשר הן משדרות תלות רגשית, הגברים נרתעים, נסוגים אחור ומאבדים חשק בזוגיות. ההבדל בין זקוקה לזקוקה נואשת?

זקוקה- כאשר האשה פונה לאיש בצורה מכובדת ורגועה ומבקשת את תמיכתו באופן האומר-'אני מאמינה בך שתעשה את המיטב עבורי'. גישה זו מעוררת אותו לחיים ויעשה הכל למענה. אולם אם הגישה היא של זקוקה נואשת- ע"י נדנודים ולחצים, הוא מפרשה שאינה סומכת עליו ואינה בוטחת בו, לכן הוא עשוי לחוש חסר ערך ולדחות אותה.

אמנם כלל לא קל לאשה לתת אמון בבעל ובעיקר אם היא ספגה ממנו בעבר דחיות ופגיעות ולמצוא את עצמה שוב קרבן לניכור, זלזול ונטישה, לכן על האיש לנקוט במשנה זהירות כאשר היא מנסה לשנות גישה, על מנת שלא לפגוע בה ולגרום לה להתחרט על שינוי גישתה ולהפוך אותה משוגג למזיד. ישנן נשים שלאחר שנים של נתינה מסיבית הבינו את טעותן ובמבט לאחור קלטו שבעצם מאז ומתמיד הן ראויות להערכה טובה יותר, אולם הנתינה הכפייתית הסתירה מעיניהן לראות את האמת.

מאחר שלא האמינו בעצמן חסמו בעדן לקבל את צורכיהן ומנעו מבן זוגן להשפיע להן, כי הבינו שלא חסר לנשיהן דבר. ישנם מצבים שבהם נשים עייפו מלתת, או שקבלו העצמה במקומות לא ראויים, ובמקום לקבל אחריות על מעשיהן, מאשימות את הגברים שהתעלמו מהן וגרמו למצבן העגום. תחושת אכזבה ותסכול מונע מהן לסלוח לבעל ולפתוח דף חדש, ומחשבתן לפצות את עצמן באמצעות פירוק הבית ולנקום בבעל על הזנחה של שנים.

תרעומת כמעין זו עשויה להתעורר לאשה כאשר האיש מחליט מסיבה כל שהיא לשנות גישה ולתמוך בה כראוי. במקרים הללו צפים לה כל תסכולי העבר ומאשימה אותו באומללותה. פשוט מקבלת אומץ שהיה חסר לה בעבר ומוציאה את כל תסכוליה עליו. רק חבל ששכחה שהיא תרמה למצב לא פחות ממנו, לכן אם תדע לקחת אחריות על החלק היחסי שלה, בנקל תוכל לסלוח ולפתוח דף חדש. אומנם יקח זמן לריפוי נזקי תרעומות, אבל זה אפשרי.

גישה של נתינה כפייתית כדי לזכות להערכה וזוגיות משופרת זו טעות נוראה, כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת יותר. במידה והנתינה הכפייתית תיחלש, יתעורר לצד השני חשק ורצון להעניק יותר, כי כך טבע האדם בנוי. לכן כאשר האשה מבינה שהיא ראויה להערכה, חיזורים וכ'ו בזכות עצמה, על עצם זה שהיא רעייה נאמנה שעושה את תפקידה ברצון ובשמחה, באופן פלאי יוצא האיש ממערתו כדי לרצותה ולספק לה את צרכיה ולגרום לה את האושר הגדול שזה למעשה אושרו.

יתכן שיידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתת ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה. כי כעת הוא מודע שהזניח אותה ומוכן להשתנות ולהופכה למאושרת עלי אדמה. נוסחה זו קיימת גם במצב ההפוך. כלומר- גם כאשר האיש לא מתפשר על היחס והערכה שמקבל מבת זוגו ומתעורר בו רצון לקבל יותר, האשה מתעוררת מתרדמתה, חומות התרעומות לפתע מותכות ומוכנה לתת ולהעניק לו אף יותר.

אם ההזנחה היא של שנים, תידרש תקופת ריפוי לאותן תרעומות וכעסים שהצטברו, אולם זה אפשרי אם כל אחד ייקח אחריות על הטעויות שלו, יבקש סליחה וכך גם לו יהיה קל יותר לסלוח. יצוין-כפי שקיים פחד באשה לקבל באותה מידה קיים פחד באיש לתת. פחדו העמוק של האיש שמא אינו מספיק מוצלח וכשרוני לספק לבת זוגו את צרכיה. הצלחות והישגים תופסים מקום חשוב בקרב גברים והם בולטים בעיקר לפני הכניסה לנישואין.

העצה לגברים ללמוד כיצד לקבל חוסר הצלחה וכישלונות בחיוב ללא פחדים ולהאמין באמונה שלמה שכפי שהבורא ברא אותם זה הטוב המוחלט עבורם ועבור בת זוגם, בלי לחקות אחרים. אם בני הזוג יתחזקו באמונה פשוטה זו, ינצלו מתחושת החמצה ופספוס, מה שנותר תפילה ואמונה.

מובא בעץ חיים- שכל נשמה שיורדת לעולם, לצורך מילוי שליחותה מקבלת את הניסיונות והייסורים שעליה לעבור ואין זה תלוי בבחירתה וכאשר מסיימים את כמות היסורים עולה הנשמה לקבל את שכרה או עונשה. עומק העניין- הניסיונות והייסורים עצמם אינם כואבים, כי הם מותאמים ע"פ שורש הנשמה של כל אחד ולפי גודלה כך הייסורים. אך ההתנגדות של האדם להשלים עם המציאות, יוצרת את הכאב וכגודל ההתנגדות כך גודל הסבל.

אולם על מנת שהאדם יוכל להכיל ולקבל את הניסיונות והקשיים, תלוי בגודל האמונה והידיעה בהנהגתו יתברך, שהיא מעוצם רחמיו האין סופיים. כאשר חסרה ידיעה בסיסית זו, לא פלא לאחר שנישאים והבעיות צפות על פני השטח והאמונה רופפת, המחשבה הראשונה של בני הזוג להתגרש כדי לברוח מהייסורים.

אחת הטענות של בני הזוג- "זה לא הזיווג שלי", זו הסיבה שנופלים מהאמונה לתרעומות והאשמות ואינם מוכנים להתמודד. מובא-[במסכת סוטה דף ב'] שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים בן פלוני לבת פלוני, מכאן שהכל מכוון מראש ואין טעות בהשגחה. אמנם לפני אנו מצווים לבדוק התאמה מבחינת השתדלות בלבד, אולם לאחר שנישאים אין בחירה בזיווג כי כך גזרו בשמים, מה שנותר זה להתמודד וללמוד כיצד לקבל את בן/ת הזוג כפי שהוא בלי לנסות לשנותו.

פגם באמונה מביא להרגשת פספוס והחמצה נוראה שעשוי לעורר תכונה של רחמים עצמיים. מידה זו עשויה לגרום לאדם לבכות במשך כל החיים-"על מה היה לי, ומה עשו לי". נשים בעיקר סובלות ממידה קשה זו וכאשר מתעצמת בהן תכונת המסכנות, הרגשה זו מתהפכת וגורמת להן תחושת סיפוק והנאה על עצם זה שהן מסכנות ושמרחמים עליהן. הניסיון מעיד שהעזרה היחידה שניתן להגיש להן, להשתתף בצערן, להזדהות בכאבן ולהסכים עימן, מאחר שהן אינן מוכנות להשתחרר מהרגשה זו.

ככל שנעצים את כאבן כך ירווח להן באופן זמני, אולם הכאב ישאר תקוע. משום שהן סבורות שככל שידושו באומללותן יהיה להן סיכוי גדול יותר לשנות את מצבן, למרות שבמציאות הרגשת הרדיפה מתעצמת. מצד שני אם נציע כלים להתמודדות בבעיה, יפרשו אותנו שלא מבינים אותן וניכנס לרשימתן השחורה. מעשה באשה שסבלה מרחמים עצמיים ולאחר תקופת טיפולים הודתה ואמרה לי- "תודה על עקשנותך, שחררת אותי ממרירות קשה ומצוקה נפשית שסבלתי ממנה קרוב לעשרים שנה".

האמת חייבת להיאמר- שבסיפורים זה נשמע קל ופשוט אולם במציאות זה הרבה יותר מורכב ומסובך ולא תמיד מצליחים. מטרת המעשה כדי ללמוד, שאם מתעקשים להירפא, כמעט שאין בעיה שלא ניתנת לפתרון. ציינו רבות פעמים את הצורך העמוק שיש לאשה לחוש בעיני הבעל מעל הכל ולפני הכל, וצורך נפשי זה רק הבעל יכול וחייב להעניק לה, לכן אם הוא יבין ויפנים צורך זה ויטיב להעניק לה, היא עשויה להשתחרר גם מהרגשת רחמים עצמיים ולהבריא לה את הנפש.

עניין זה מצוי כאשר הוא מחשיב את ילדיו, הוריו ומשפחתו יותר ממנה. עניין זה עשוי להכעיס ולמרמר אותה ולגרום לה להוציא את זעמה ותסכולה על הילדים עד למצב של אלימות. במקום שהבעל יתמוך בה ולהיות לצידה, מוכיח משפיל ופוגע בה בנכחותם. כאן הנזק הוא כפול- חינוך הילדים נהרס והאמון בין בני הזוג נשבר.

אגב- מאבחונים שערכתי עם זוגות במשך שנים מתברר, שהם מעבירים לילדיהם בדיוק את אותו חינוך וחוויות שעברו בילדות עם הוריהם מבחינת העתק הדבק. רוב הטיפולים כיום אצלי הם נפשיים וריפוי פצעים רגשים מהעבר, לכן התהליך הוא ארוך ומשתנה ע"פ הנפשות הפועלות. בטיפולים הרגילים בבניית תקשורת בין בני הזוג, תהליך הפגישות הוא קצר יחסי.

ציינו בעבר בעניין צריכת התרופות לשיכוך פצעים רגשיים שאין בהן שום תועלת, אלא השתקה זמנית של מערכת העצבים ולאחר שהשפעת הכדור עוברת צפים שוב אותם רגשות ופעמים ביתר שאת ובמקום לטפל במערכת הרגשית באופן ממוקד, מגבירים תרופות ללא הועיל. במידה והאיש אינו מודע לצורך שלה לקבל יחס וכבוד לפני הוריו, הנזק כאן כפול. היא מאבדת בו אמון והיחסים עם הוריו נהרסים.

גם אם בני הזוג ישלימו, הקשר של האשה עם הוריו יהיו מנותקים. תופעה זו קיימת בפרט בקרב בעלי תשובה בעלי ריבוי אור ללא כלים ואינם מבינים ששלום הבית הוא לפני הכל ומעל הכל וחבל, שבת שלום ומבורך

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל מעבדיכם ומוקירכם יעקב אליהו!!

למעוניינים להפיץ את העלון במקום מגורם מתבקשים להתקשר:

להפצה ולשאלות

0543359848.

תודה ובהצלחה וזכות זיכוי הרבים תעמוד לכם לשפע ברכה והצלחה בכל העניינים ונזכה כולנו לגאולה הקרובה ברחמים אמן כן יהי רצון!!

תקשורת חלק ז'!

מ' טיפים לתקשורת נכונה א. זמן: לפנות זמן לשוחח. מפאת העיסוקים היום יומיים ושיגרת היום השוחקת, בני הזוג מפסידים את הקשר האינטימי והקשר ביניהם נעשה חיצוני, טכני ורדוד/ ב. זמינות:יש לקבוע זמן מתאים לפיתוח שיחה. לא בזמן יציאה וכניסה לבית, לא כשרעבים/עייפים וטרודים עם הילדים ולא בזמן שחשים ברע, או כשנמצאים בחברת אנשים, קרובי המשפחה ובטח לא ליד הילדים/ ג. הקשבה: פעילה.

כלומר לשמור על קשר עין, נענוע ראש, הבעת פנים מתאימה למצב, להיזהר משתיקה מאיימת[בפרט הגברים, כי זה גובל באלימות נפשית].אין לקטוע את רצף ההקשבה, יש לאפשר למדבר לסיים את דבריו ואם הוא מרגיש שלא הקשבנו לו, יש לחזור על דבריו האחרונים מתוך הכלה וכבוד. ד. שפה: יש לשוחח בצורה שקטה, נעימה וידידותית ואין לצעוק בשום אופן, [בעיקר הנשים]. אין להשתמש בשפה ביקורתית/ שיפוטית/ כוחנית/ מאיימת/ תחרותית/ מתנשאת ומלגלגת, [בעיקר גברים].

ה. עצב:להקפיד על פנים מחייכות, צוחקות ונעימות שמזמינות שיחה משוטפת, מאחר שלא ניתן לנהל שיחה עם פרצוף-עצוב/ כעוס/ חמוץ ומצוברח. ו. פרשנות: אל תצפו שבן זוגכם יבין מעצמו את מבוקשכם ורצונותיכם, כי הוא לא נביא[בעיה מצויה].דברו ברורות, הוא לא מבין רמזים ולא בקי בחוכמת הפרצוף ובטח אין לו רוח הקודש. אל תפרשו את דברי בן זוגכם ואת התנהגותו והבעת פניו, אלא תשאלו שוב ושוב למה התכוון.

ז. חשיפה: במידה ובן זוגכם חושף מידע רגיש על עצמו או על בני משפחתו, יש איסור מוחלט להשתמש במידע זה נגדו ולפגוע בו כי זה הורס אמון ויוצר חסמים ומשקעים קשים. כמו כן-

בסודות ובעניינים האישיים של בני הזוג אין לערב או לשתף חברים בני משפחה וכ'ו. חשיפת מידע אישי יגרום-להסתייגות/ הסתגרות/ נעילה ובגידה קשה באמון וחבל.

ח. מטענים וחסכים

חסכי ילדות/דוגמא הורית שלילית/משקעים/מטענים/טראומות מהעבר מהווים כחומה בפני תקשורת. עשו הכל לשבור מחסומים ובנו מודל זוגי- חיובי וטוב והקימו דור ישרים חדש.

ט. ביטול ודחיה

כשבן הזוג פותח בשיחה, הקשיבו בכבוד ובסבלנות. אל תבטלו, אל תדחו ואל תזלזלו בו או בדבריו. בעיקר כאשר מביע רגשות של כעס/אכזבה/אשמה/תסכול ומרירות.

י. התגוננות

יש ליצור שיחה מבלי לפגוע ולהיפגע. כאשר בן הזוג מרגיש מותקף, הוא לא מתפנה להקשיב מאחר והוא נמצא במגננה, לכן הוא נפגע/מתפרץ פוגע ומתקיף.

יא. הרגלים

כל אדם מביע ומבטא את עצמו בדרך ובצורה שונה מזולתו ומה שמעניין אחד לא בהכרח מעניין את השני. לכל אחד סגנון, טון ודיבור משלו. יש חמים/ פתוחים/ מתלהבים וזורמים, מאידך, יש- קרים/ סגורים/ אדישים/ משעממים ותקועים. עלינו להתאים את עצמנו לבן זוגנו, במקום להיפגע ולנסות לשנותו, לחנכו ולהתאימו אלינו, בעיקר שזה לא תפקידנו.

יב. סינון

לא כל מה שחושבים בלב מותר לומר בפה מלא. יש לדעת מה לומר, מה לסנן, מתי לומר ובאיזה גישה נכונה. יש לחשוב רבות אם לומר דבר שבעטיו בן הזוג יפגע או יסתגר כתוצאה מכך למרות שדברינו אמת. לכן בטרם נעוץ עצות/נביע רגשות/תחושות/נחנך וניתן מוסר, נחשוב לפני אם יש בזה תועלת או לא. כלומר-

נבדוק אם בן זוגי יקבל או יפגע, מבחינת-"סוף מעשה במחשבה תחילה".

יג. להבין מסרים

כלומר לדעת לפרש נכונה את המסרים המסתתרים מתחת לביטויים ולמילים.

דוגמאות

א. האשה אומרת-"נמאס לי לחיות בצורה הזו וכ'ו". פירוש-אני זקוקה ליותר יחס ותשומת לב. ב. האיש אומר-"תפסיקי לתת לילדים פינוק יתר". פירוש-גם אני זקוק לייחס, צומי והתעניינות. ג. האשה אומרת-"נמאס לי מהסדר והניקיונות, הבית הזה תמיד מבולגן".פירוש-אני זקוקה לעידוד, מילה טובה ושאני משתדלת לרצות אותך. ד. האיש אומר-"תפסיקי להיות נותנת כפייתית ולרצות את כולם". פירוש-גם אני זקוק לזמן איכות אתך.

ה. האשה אומרת-"נמאס לי לחיות כך, אני עוזבת את הבית סופית". פירוש-שלא תניח לי לעזוב, כעת אני זקוקה ליחס ולמילות אהבה ועידוד יותר מכל זמן אחר. ו. האיש אומר-"תפסיקי כל היום לנקות את הבית". פירוש-אני זקוק לתשומת לב ולארוחה טובה ביחד, בפרט כשאני מגיע לבית. ז. האשה אומרת-"נשבר לי ממך, אין לי כבר רגש כלפיך, אני מסיימת את הסיפור". פירוש-שלא תאמין לי, כעת אני רוצה לשמוע שאתה אוהב אותי ולא מוכן לוותר עליי בשום מחיר. ח.

האיש אומר-"פגעת בי קשות, אני לא אוהב אותך, עבורי זה ניגמר". פירוש-שלא תאמיני לי, כעת אני זקוק לחיזורים ואהבה ושתחזירי לי את האמון שניפגע. ט. האשה אומרת-"נשבר לי מהעיסוקים שלך ומצידי אתה יכול לעזוב את העבודה". פירוש-תשמיע לי ע"י חיזורים ומחמאות שאני לא פחות חשובה מהעיסוקים והעניינים שלך. י. האיש אומר-"תצאי קצת עם חברות ותשתחררי". פירוש-אני זקוק שתשחררי גם אותי, אבל מתוך רצון טוב והבנה, כי אני עומד להיחנק. יא.

האשה אומרת-"נמאס לי מהחברים שלך". פירוש-אני זקוקה גם לייחס והקשבה כמו שהידידים שלך זוכים. יב. האיש אומר-"מזמן לא עשית ביקור אצל ההורים שלך". פירוש- אני זקוק לשחרור, תאפשרי לי בשמחה ללכת למשפחה, חברים, ידידים וכ'ו. יג. האשה אומרת-"נמאס לי מאמא שלך". פירוש-אני אוהבת את אמא שלך היא דווקא אשה נפלאה, אני רק זקוקה לאותו יחס שהאמא שלך מקבלת ממך. יד. האיש אומר-"תצאי מעט לחוגים, שיעורי תורה וכ'ו".

פירוש-הניחי לי לנפשי להיות בשקט בתוך מערתי. טו. האשה אומרת-"נשבר לי מהאחיות שלך ומהמשפחה שלך".פירוש-מתי תבין שאשתך היא המושלמת ביותר ולא תשווה אותי אליהם. טז. האיש אומר-"אני לא סובל להיות עוד ביחד".פירוש-אני אוהב אותך, רק תאפשרי לי להיות במערתי ולהשתחרר משם בקצב שלי ואל תרדפי אחרי, זה לא קשור אלייך, זה תהליך פנימי שאני חייב לעבור וכשאשתחרר אתן לך את מלא הייחס וההערכה. יז.

האשה אומרת-"נשבר לי מהתחביבים ומהחברה שאתה מסתובב איתם".פירוש-אין לי כלום נגדם, רק תחזיר לי את הבטחון והאימון שאני עבורך לפני הכל ומעל הכל. יח. האיש אומר-"את אשה רעה ומורדת, אני לא אוהב אותך". פירוש-אני אוהב אותך ובעבורי את כל חיי, רק אל תשמשי במצות שלום הבית נגדי. יט.

האשה אומרת-"אתה לא אוהב אותי, אלא רק את עצמך, את היצרים והחשקים שלך".פירוש-אני יודעת שאתה אוהב אותי, רק תחזר אחריי ותראה לי את אהבתך בעיקר לאחר מצות שלום הבית ואל תתעלם ממני, ועוד דוגמאות לאין סוף וכל אחד יכול להוסיף מעצמו ובדרך זו ניתן להכיר את מבנה נפש בן/ת הזוג.

עומק הענין

לכולנו יש קושי רב לגעת בנקודת הכאב האמתי ומלבישים אותו באימוציות רגשיות שלא קשורות כלל לסבל ולא נוגעים בעיקר הכאב ומצפים מבן הזוג שיבין וידע מעצמו [טעות נפוצה]. עצתי-

לשאול שוב ושוב על סיבת הכאב ולא לפרשו מעצמנו, עד שנלמד את נפש בן הזוג ונעניק לו את העזרה הרצויה. מכאן מובן- שתקשורת טובה היא לו דיבורים ושיחות בלבד, אלא צריך להכיר את הנפשות הפועלות ולתת את התמיכה הנכונה. זו מיומנות נרכשת וכולנו חסרים בה. תרגיל-נקלעתם לבעיית תקשורת? אל תאשימו את עצמכם ולא את בן/ת זוגכם. עברו על כל התנאים שציינו ובדקו היכן שגיתם ונכשלתם. תמיד ניתן לתקן ולפתוח דף חדש ע"י כח-"הסליחה". נקודה חשובה- האמון הוא הבסיס להצלחה לחיי הנישואין. מהו אמון?

א. היכולת לסמוך ולהסתמך על בן/ת הזוג. ב. היכולת לבטוח ולהאמין בבן זוגי. ג. התחושה שבן זוגי מעריך אותי ורוצה בטובתי ולא מפאת מניעים אנוכיים,[כעת אני לא מדבר על התנתקותו של הגבר לאחר מצות שלום הבית והאשה מפרשת אותו מפאת מניעים אנוכיים, טעות נפוצה, עוד נרחיב בנקודה כאובה זו בס"ד]. ד. הידיעה שבן זוגי מאמין בי, בכישוריי, בכוחותיי וביכולתי למרות שנכשלתי. ה. הרצון לקבל אחריות ולא להאשים את בן זוגי על כישלונות, כי שנינו זה אחד. ו.

הידיעה שבן זוגי מקבל בחן והבנה את חולשותיי, מגבלותיי ומגרעותיי. ז. היעדר-חשש/פחד/דאגה וחשד בקשר. ח. הרגשת שקט, רוגע, בטחון ויציבות בקשר. ט. אמון בריא-לא מאיימים, לא מאשימים, לא מחנכים, לא פוגעים ולא נותנים פקודות. י. עם אמון-לא עומדים בהיכון עם תוכנית מגירה לחיים חדשים, [כפי שמצוי בנישואין שניים שעורכים הסכם ממון, ביטוח לגירושין שעוד נאריך בנקודה זו בס"ד].

מערכת נישואין בריאה וחזקה המושתת על אמון הדדי, היא המפתח להתחברות, שיתוף, הקשבה, הבנה, תמיכה, דאגה ואכפתיות לבן/ת זוגי. כמו כן-

אמון מאפשר לשוחח בפתיחות ובכנות ללא חשש של פחד, שמא בן זוגי ישתמש בזה נגדי. אמון מחייב כבוד, יושר, הבנה, והתחשבות הדדית. יש לזכור-

שבניית אמון הוא תהליך שלוקח זמן וסבלנות, אולם ע"י פעולות קטנות ועקביות ועבודה יום יומית משותפת הן הצעדים בוני אמון. זהירות-

ממשבר אמון. אמון עלול להישבר בזמן קצר. יש לתת את הדעת ולהימנע מפעולות שוברות אמון. כגון: אי עמידה בדיבור/אי קיום הבטחה/ הגזמה/ הסתודדות/הסתרה/שקר/ סתירה/איום בפרידה או בגירושין/אמירת מילים ומשפטים המבטאים נטישה. אמון שניפגע קשה להחזירו, אולם ניתן לבנות אמון חדש. לפנינו מספר צעדים בוני אמון: א. זמן-בניית אמון חדש דורשת זמן. זהו תהליך שכל צד בודק ובוחן ורוצה להרגיש שהוא נמצא במקום אחר, מוגן ובטוח. ב.

בדיקה, לפגיעה באמון יש סיבות רבות. יש לזהות את הגורם העיקרי שהביא לפגיעה באמון-מדוע הסתיר?למה שיקר?מדוע לא שיתף?למה קרה מה שקרה?יתכן שאנו לא היינו ראויים לאמון? אולי אנו לא אפשרנו פתיחות? אולי מתחנו בקורת? אולי אנו גרמנו את חסימתו של בן זוגי? ג. קבלת אחריות- אין להתעלם ממה שקרה, יש לתת מקום לכאב, לפגיעה, לצער ולהביע חרטה ורצון לשינוי, [אולם לא להיתקע עם זה]. חשוב לבקש סליחה כי זו היא מעלה גדולה והזדמנות נפלאה לבניית אמון חדש.

ד. קבלה- יש לקבל את הסליחה ולהתגבר על משקעי העבר ולא להשליך להווה ולעתיד. יש לתת הזדמנות ולבנות מחדש את היסודות שהתערערו. ה. רצון- על בני הזוג לשתף פעולה ולגלות נכונות להשקיע, להתמודד ולהתמקד בפעולות קטנות ועקביות ולעשות הכל על מנת לבנות אמון מחודש. ו. שיתוף-הכל גלוי, הכל שקוף, אין סודות והסתרה, יש תקשורת פתוחה. ז. גורם חוץ-פעמים אין מנוס מהתערבות חיצונית וכמובן-יועץ מקצועי ע"פ השקפה תורנית.

איש מקצוע יוכל לראות את המציאות בצורה נכונה, ללא מעורבות רגשית של- כעס, אכזבה ונקמה. ח. מחויבות למטרה-

מודעים מראש כי יש עליה וירידה, לא מתייאשים, לא נשברים, לא שוברים את הכלים ולא מתאכזבים. בהתקדמות איטית, שואבים כח משינויים קטנים, מתאזרים בסבלנות ומודעים לתהליך של בניה לא קצר, [חלק מהנכתב לקוח מחוברת נישואין מוצלחים].

כהמשך: אחת הסיבות העיקריות שבעקבותיה מתגרשים, היא פגם באמונה. בדרך כלל כשצפים בעיות בשלום בית, טענתם של בני הזוג- "זה לא הזיווג שלי". לכן נופלים לתרעומות והאשמות ואינם מוכנים להתמודד, ובסופו תהליך גירושין אכזרי. מובא במסכת סוטה דף ב'- שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים בן פלוני לבת פלוני [גם זיווג שני], מכאן שהכל מכוון מראש ואין טעות בהשגחה.

יוצא שלפני הנישואין אנו מצווים לבדוק התאמה מבחינת השתדלות בלבד, ולאחר הנישואין אין בחירה בזיווג כי כך גזרו בשמים. מה שנותר זה להתמודד וללמוד כיצד לקבל את בן/ת הזוג כפי שהוא בלי לנסות לשנותו. פגם באמונה מביא להרגשת פספוס והחמצה נוראה, לכן חיים במרירות ובחוסר ברירה. בעקבות כך מתעורר יצר חזק מאוד שנקרא רחמים עצמיים. יצר זה מתעורר מחמת חסרון אמונה ויכול לגרום לאדם לבכות במשך שבעים שנה-"על מה היה לי", "מה עשו לי".

בעיקר נשים סובלות מתכונה נוראה זו ומתעסקות רק בעבר השחור. מידה זו של רחמים עצמיים מתעצמת בהן וגורמת להן הנאה וסיפוק עצום. מניסיוני, העזרה היחידה היא, להשתתף בצערן, להזדהות בכאבן ולהסכים עימן.

ככל שנזדהה ונעצים את כאבן שהן אכן מסכנות ואומללות, כך ירווח להן יותר, משום שהן סבורות בתת מודען, שככל שידושו בבעיותיהן יהיה סיכוי גדול יותר לשנות את מציאותן, למרות שבמציאות זה לא עובד כך. אולם אם ננסה לעזור להן בכל דרך אחרת, יפרשו אותנו כאנשים שלא מבינים אותן וניכנס לרשימתן השחורה. מעשה-באשה שסבלה מרחמים עצמיים, ולאחר הפגישה השביעית הודתה ואמרה לי- "תודה על עקשנותך, שחררת אותי ממרירות קשה ומצוקה נפשית שסבלתי מעל עשרים שנה".

האמת חייבת להיאמר, שבסיפורים זה נשמע קל ופשוט, אולם במציאות זה הרבה יותר מורכב ומסובך, ולא תמיד מצליחים. מטרת המעשה כדי ללמוד, שאם מתעקשים ובעיקר המטופלים, כמעט ואין בעיה שלא ניתנת לפתרון. ציינו בעבר את הצורך העמוק שקיים באשה לחוש בעיני הבעל, שהיא מעל הכל ולפני הכל. צורך נפשי זה, רק הבעל יכול וחייב להעניק לה.

לפיכך, אם יבין ויפנים את חשיבות הרגשה זו ויטיב להעניק לה, היא עשויה להשתחרר מהרגשת רחמים עצמיים ולהבריא אט אט את נפשה, עם סבלנות, התמדה ותפילה מצליחים. עניין זה מצוי בעיקר בחינוך הילדים, כאשר הבעל מחשיב אותם לפני האשה. זה עשוי להכעיס ולמרמר אותה ולגרום לה להוציא את זעמה ותסכולה על הילדים, עד למצב של אלימות מילולית ופיזית. הבעל בסכלותו במקום לתמוך ולהיות לצידה, מוכיח אותה, משפיל ופוגע בה בנכחותם.

כאן הנזק הוא כפול- חינוך הילדים נהרס והאמון בין בני הזוג נשבר. תופעה זו מצויה בעיקר בהערכתו המיוחדת להוריו וביחסו המזולזל כלפי רעייתו, ובעריכת השוואות ונתינת ציונים לאשתו ביחס למשפחתו. כשהבעל אינו מודע לסוד יקר זה של הענקת הרגשת חשיבות לאשה, שהיא לפני כולם וגם לפני הוריו, גם כאן הנזק הוא כפול- שלום הבית נהרס, והיחסים בין האשה להוריו עולים על שירטון והנזק כאן כמעט בלתי הפיך.

כי גם כאשר בני הזוג ישלימו, מערכת היחסים בינה לבין הוריו יישארו הרוסים. תופעה זו קיימת בעיקר אצל בעלי תשובה עם ריבוי אור ללא כלים מתאימים, שמגיעים למצבי מתח קשים בבית ללא פרופורציה נכונה, ואינם מבינים ששלום הבית הוא לפני הכל, וזו המצוה היחידה שהקב"ה מוכן למחוק את שמו בעבורה. הצורך הנפשי לקבלת מקום ראשון, חשוב לגברים לא פחות מהנשים, לכן חובת הנשים להעניק להם הרגשה נפלאה זו, ולא רק בדיבורים אלא גם במעשים. נקודה נוספת-

גברים ונשים סובלים מהרגשת רדיפה עצמית. בקרב גברים הרגשת פספוס והחמצה מעוררת בהם רגשי אשם שמביאה לרדיפה עצמית. נקודה זו פעמים רדומה אצלם ועשויה להתעורר בפרט בגיל המעבר כאשר רוב שנותיו של האדם מאחוריו. א. כאשר האדם הציב לו מטרה בחיים ולא ממש אותה, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית ב. כאשר עשה מעשה שלא יעשה, וזה לא ניתן לתיקון. נשים סובלות מהרגשה זו- א. קיים בה צורך עמוק להרגיש הכי מושלמת בעיני הבעל. ב.

חוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה. היא מוותרת על עצמה ונהפכת לנותנת כפייתית, וכאשר אינה מקבלת את מה שציפתה, נופלת למרירות, מרמור ורחמים עצמיים. אגב-רק וויתורים שבאים מתוך חוסר ברירה, רצון או ציפייה, מעוררים תסכולים וכאבים שמביאים מרמור ורחמים עצמיים. אולם נתינה, הענקה או כל וויתר שהאדם שלם עימו ואין לו שום צפייה, מעניקים שמחה, אושר וסיפוק ואשרי הזוכה.

הצבת גבולות לנותנת כפייתית, מפחיד אותה במיוחד, מפני שקיים בה תחושה פנימית שבקשותיה מוגזמות, ומאמינה שאין היא ראויה לקבל את צרכיה ואפילו המינימליים במערכת הזוגית. לכן מתעורר בה פחד שתתקל בדחיה, ביקורת ונטישה, ורגשות אלו גורמות לה סבל רב ועמוק. יתכן מאוד שאמונה זו עוצבה והתחזקה לה בילדותה, כאשר נאלצה לדכא את רגשותיה וצרכיה שלא נענו, בפרט אם בילדותה הייתה נוכחת או קרבן להתעללות.

משום כך פיתחה לה אמונה שקרית ותת-הכרתית, שאין היא ראויה להיות נאהבת וחשובה כראוי. היא נהפכת לרגשית במיוחד, חשופה לפגיעות וקשה לה לקבוע את ערכה האמיתי. מתוך כך מתפתח בעמקי לבה הרגשה של-רדיפה עצמית, והרגשה זו דוחפת אותה להעניק ולתת עוד ועוד, בציפייה לקבל את מבוקשה. התוצאה-

נהפכת לנותנת כפייתית ולרחמים עצמיים. יוצא מכאן שפחד וחשש זה שלא תזכה לקבל את התמיכה וההערכה הראויה לה, גורם לה להיות רדופה בלתת ולהעניק כדי לקבל למעשה את מה שמגיע לה מצד הדין. מצד שני הגבר עלול לפרשה שמאחר והיא נותנת בלי סוף, היא מרוצה ולא חסר לה מאומה, לכן הוא מצמצם את נתינותיו הגשמיים והרגשיים ומפנה את השקעתו לילדיו או לצרכיו האשיים, וזה סוד יקר.

לסיכום

האשה נהפכת לנותנת כפייתית והגבר מאבד ענין בקשר מחייב. יתרה מכך, חוסר תקוה ואמון לאשה בקבלת צרכיה הבסיסים, הופכים אותה לנזקקת נואשת, אשר משדרת לגבר את המסר הכואב, שאין היא בוטחת וסומכת עליו לספק לה את צרכיה ומבוקשה. נקודה כאובה זו, יוצרת ריחוק אצל גברים, מאחר שהכוח שמניע אותם לפעול לטובת בנות זוגם, כאשר הן יודעות לשדר באופן הנכון לבני זוגן, את המסר היקר שהן זקוקות להן.

אולם כאשר מסר זה מגיע אליהם בעוצמה של הזדקקות נואשת [תלות רגשית],הגברים נרתעים ונסוגים לאחור. ההבדל בין זקוקה לזקוקה נואשת? זקוקה- כאשר האשה פונה לגבר בצורה מכובדת ורגועה ומבקשת את תמיכתו באופן האומר-שיש לי אמון בך שתעשה את המיטב בעבורי. גישה זו מעוררת אותו לפעול ולעשות הכל למען בת זוגו. אולם כאשר המסר הוא של זקוקה נואשת, מתפרש לגבר שהיא זקוקה לו נואשות, מפאת שאינה סומכת עליו ואינה בוטחת בו.

גישה זו היא דוחה את הגברים וגורמת להם לחוש חסרי ערך. אומנם כלל לא קל לאשה לפתח תלות רגשית ולתת אמון בבן זוגה ולאחר מכן להיות קרבן של התנכרות, זלזול ונטישה. כי ההזדקקות לאחרים מציבה אותה בעמדה של נחיתות וחשופה לפגיעות בנוסף לקיימות, מפני שהללו מאשרות את אמונתה השקרית, שהיא אינה ראויה ליחס, הערכה ואהבה.

במשך שנים נשים פיצו את עצמן מפני החשש שאין הן ראויות לקבל הערכה וכ'ו, ע"י כך שהיו קשובות לצורכיהם של אחרים ונהפכו לנותנות כפייתיות. הן קיוו בתת מודען, שע"י נתינה בלתי פוסקת תעלינה את ערכן וכך יהיו ראויות ליותר. ישנן נשים שלאחר שנים של נתינה אובססיבית, זכו להבין במבט לאחור שהן בעצם מאז ומתמיד היו ראויות לתמיכה נעלה יותר. אולם לא הבינו שבעצם הנתינה הכפייתית, גרמה לבני זוגן למעט בתמיכתו.

כאשר האשה נוכחת לדעת שהיא אכן ראויה להיות נאהבת יותר, ומשכילה להעביר לו את המסר באופן הנכון ולא מצד תביעה, היא פותחת אפשרות גדולה מצד האיש להעניק לה אף יותר. למעשה מפאת שהיא לא האמינה בעצמה, חסמה בעדה ומנעה מבן זוגה את ההזדמנות הנפלאה לגרום לה את האושר שהיא ראויה לו וודאי. טעות נפוצה-

כאשר נשים עייפו במשך שנים מלתת, או קבלו "העצמה רגשית", הן מאשימות את הגברים שהתעלמו מהן וגרמו למצבן העגום. הן חשות פגועות ומתוסכלות ואינן מוכנות לסלוח להם, כאשר מחשבתן לפצות את עצמן על הזנחה של שנים, לפתוח דף חדש בחיים אבל לא עם בני זוגן. כאב זה עשוי להתעורר, בעיקר כאשר הגברים מתעוררים להעניק ולתת להן כראוי, צפים לנשים כל רגשי העבר ומאשימות אותם במצבן ואינן מוכנות לסלוח.

ע"פ הקדמתנו מובן, שהן תרמו למצבן לא פחות מהגברים, ואם ידעו לקחת אחריות על החלק היחסי שלהן, בנקל יוכלו לסלוח ולמחול, אולם יקח זמן לריפוי נזקי תרעומות וכעסים. גישה של נתינה כפייתית כדי לזכות ליחס, הערכה וזוגיות משופרת יותר, זו טעות נוראה. כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת יותר, כאשר הנתינה הכפייתית תיחלש ותעלם, יתעורר בו חשק ורצון להעניק יותר.

כאשר האשה מתעוררת ומבינה שהיא ראויה ליחס, הערכה וכ'ו בזכות עצמה, על עצם זה שהיא רעייה טובה שעושה את תפקידה בנאמנות, שמחה ובוטחת בו כראוי, באופן פלאי יוצא האיש ממערתו, כדי לרצות ולספק לה את כל צרכיה ולגרום לה את האושר הגדול שזה אושרו למעשה. יתכן ויידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתת ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה. כעת הוא מודע לכך שהוא הזניח אותה ומוכן להשתנות ולעשותה המאושרת עלי אדמות. נוסחה זו קיימת גם במצב ההפוך.

כאשר האיש לא מתפשר על היחס, הכבוד והערכה שמקבל מבת זוגתו ומתעורר לקבל יותר, גם האשה מתעוררת מתרדמתה, חומות התרעומות והכעסים מותכות ומוכנה שוב להעניק ולתת לו את ההערכה, האהבה והיחס שראוי לו. במידה וההזנחה היא של שנים, תידרש תקופת ריפוי לאותן תרעומות וכעסים שהצטברו. זה אפשרי אם בשלב ראשון כל אחד ייקח אחריות על הטעויות שלו, יבקש סליחה וכך גם לו יהיה קל יותר לסלוח ולמחול. כפי שנשים פוחדות לקבל, כך גם גברים פוחדים לתת.

פחדו העמוק של האיש, שמא אינו מוצלח וכשרוני לספק לבת זוגו את צרכיה. הצלחות והישגים תופסים מקום חשוב וראשון אצל הגברים, ותכונות אלו ערכיים בחיי כל גבר, והם בולטים אצלם בעיקר לפני כניסתם למערכת זוגית, כדי להוכיח לנשיהן שהן מוצלחים וחשוב שיקבלו אותם כפי שהם. העצה הכללית לכל הבעיות שהצגנו[מעבר לטיפול הרגשי],להאמין באמונה שלמה שכפי שהבורא ברא אותנו, זה הטוב המוחלט עבורנו ועבור בן/ת זוגנו, ולא לנסות לחקות או להתחקות לדבר אחר.

ככל שנאמין, ננצל מתחושת החמצה, רדיפה עצמית וכ'ו, שבת שלום ומבורך.

מהדורת תשיעית

פינת שלום בית!!

אחת הסיבות העיקריות שבעקבותיה מתגרשים?

זה-

פגם באמונה. בדרך כלל כשצפים בעיות בשלום בית טענתם הראשונה של בני הזוג-

"זה לא הזיווג שלי". זו הסיבה שנופלים לבכיינות, תרעומות, האשמות הדדיות, ואינם מוכנים להתמודד, ובסופו גירושין אכזרי, כאילו שחלילה הקב"ה טעה בזיווג זה, [סוג של כפירה רחמנא לצלן]!!

לפיכך-

הגמרא בסוטה דף ב' מקדימה ואומרת שבענין הזיווג- ארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים בן פלוני לבת פלוני, כדי שלא ישאר לנו שום ספק בענין זווגו של האדם והכל מכוון משמים כאמור. יוצא-

לפי גמרא זו, שבהתאמת הזיווג אין לנו בחירה, וזה הדבר הבטוח והמדוייק ביותר, כי כך גזרו בשמים עוד ארבעים יום לפני יצירת האדם כאמור. מה שנותר זה להתמודד, ללמוד כיצד לדעת איך לקבל את בן/ת הזוג כמו שהוא ובלי לנסות לשנותו.

טעות אנושית

דעת רוב בני האדם משובשת בחושבם שבן/ת זוגי אמור/ה להשתנות ולקבל אותי כמו שאני. זו טעות יסודית שרוב עסקנו בחיים זה איך לשנות את השני ולהתאים אותו לדעתינו, מדותינו, רגשותינו וכ'ו, ולצערי כמעט כולנו נכשלים בזה. מובן שהרבה יותר קל, מועיל, מוצלח ונכון לדעת איך לקבל את בן/ת הזוג כמו שהם מאשר לנסות לשנותם!!

יתרה מכך

חסרון אמונה בענין הזיווג מביא-

להרגשת פספוס נוראה, כאילו האושר ממתין לנו מאחרי הדלת ואם עדין לא אזרנו אומץ לקום ולעשות מעשה, אזי חיים במרירות ובחוסר ברירה. ועוד:

קיים יצר חזק מאוד שנקרא-

רחמים עצמיים. יצר זה מתעורר מחמת חסרון אמונה ויכול לגרום לאדם לבכות במשך שבעים שנה, על- "מה היה לי", "ומה עשו לי". בעיקר נשים סובלות מתכונה נוראה זו, כאשר מתעסקות רק בעבר השחור,[איני עושה הכללה חלילה]. התוצא-

כאשר מרחמים עליהם אזי תכונה זו של רחמים עצמיים מתעצמת וגורמת להם הנאה וסיפוק פנימי רב. בדרך כלל אנשים שתקועים בתכונה נוראה זו ואינם מעוניינים להיפטר ממנה, העזרה היחידה היא להשתתף בצערם, להזדהות בכאבם ולהסכים עימם. יתר מכך-

ככל שנשכיל להזדהות בכאבם ונסכים עימם שהם אכן מסכנים, אומללים ושצריך לרחם עליהם, כך ירווח להם יותר, ואם ננסה לעזור בכל דרך אפשרית יפרשו אותנו כאויבים או כאנשים שלא מבינים אותם וניכנס לרשימתם השחורה. משל למה הדבר דומה-

לזוג שהלכו לחתונה ובכניסה לאולם הייתה שלולית של מים ולמזלם הרע נפלו לתוכה. ישבו ליד השלולית והתחילו לבכות ולספר לכל העוברים והשבים את מר גורלם. עבר אדם חכם ושאלם מדוע אתם בוכים, על הבגדים שנתלכלכו?

הציע כנסו למלתחה של האולם והחליפו בגדכם, רחצו פניכם וכנסו לחתונה לשמוח. ענו-

עוד אחד שלא מבין אותנו,

מסתבר ששלחו אותך להוסיף לנו עוד צער וכאב. אולי המשל נשמע הזוי, אולם במציאות נוכחים לדעת שזה כלל לא מוגזם. מגיעים אליי המון זוגות כאשר מטרתם העיקרית זה רק כדי לבכות ולספר על מר גורלם, כדי שירחמו עליהם. כאשר אני מנסה להגיש להם את עזרתי ולתת כלים ועצות מעשיים, וכמו כן לתת להם עצות וכלים מתאימים ע"פ הנפשות הפועלות כיצד להתמודד ולחזקם באמונה, טוענים כלפיי-

"גם הרב לא מבין אותנו". יש כאלה שותקים ומחכים מתי הפגישה תסתיים ומבחינתם זו הפעם הראשונה והאחרונה שמגיעים אליי. ישנם כאלו שלא מתייאשים וממשיכים בחיפושים בתקווה למצוא את הרב או היועץ שיזדהה עם כאבם וירחם עליהם בלבד. אומנם-

ניתינת אוזן קשבת, הבנה והזדהות זה חלק חשוב וערכי בחלק מן הטיפול, אולם לא בזה מסתיים הטיפול. אם בני הזוג לא יקחו את הכלים והעצות המוצעים להם ולא ישתמשו בהם בפועל, אזי לצערי אין שום פתרון אחר אלא לאפשר להם לשוב ולבכות על מר גורלם, ולהתפלל עליהם שיזכו לישועה. מתברר שכל אלו שסובלים מרחמים עצמיים, אין ביכולתם להתמודד ולפתור את בעיותיהם בעצמם ללא סיוע מבחוץ. מטרתם העיקרית שירחמו עליהם בלבד ויסכימו עימם, ובמובן מסוים זו העזרה הגדולה ביותר. לכן כאשר יש אחד שמסכים עימם אזי טוענים-

"רק הוא מבין אותנו", וברגע שינסה להגיש עזרה, יטענו כלפיו-

"עוד אחד שלא מבין אותנו", כמבואר היטב. שורש תכונה זו נובעת בדרך כלל מפאת שנולדו עם אופי מרירי,[בנוסף אם עברו ילדות קשה, חינוך כפייתי, התעללות פיזית, מילולית, מינית וכ'ו]. אולם מפאת חסרון אמונה, מתחזקת ומתעצמת תכונה זו, לכן הם מרירים וסובלים מאוד, בעיקר שאין מי שיגיש להם את- התמיכה, הבנה, אוזן קשבת והזדהות טובה וראויה!! לכן אין לחשוף אותם או לפגוע בהם חלילה ולכנותם "בכיינים" וכ'ו. אומנם-

הגשת העזרה היחידה היא, ע"י חיזוק באמונה ועל שכרם הנצחי ומעלתם לאין קץ ולאין ערוך, אבל תוך כדי- לתת להם אוזן קשבת, הבנה, הזדהות בצערם וכאבם כמבואר היטב.

דורנו הוא דור של אמת, דור משיח כמבואר בחז"ל. כלומר-

בעיות מעין אלו תמיד היו קימות, אולם דחקו אותם בפנים בתוך הנפש, כי היתה בושה גדולה לחשוף ולהוציא כאבים ורגשות שליליים. עם זאת דור הקודם ניחן בכוחות סבל מרובים ויכלו להכיל ולסבול בשקט. בדורנו יש ירידת הדורות בכל המובנים בעוונות הרבים כמבאר בחז"ל. לפיכך-

בחסרון אמונה אינם מסוגלים להכיל ולקבל את המציאות כמו שהיא לשמוח ולהודות. אולם דבר גדול יש בדורנו שלא היה בדורות קודמים- דור של אמת, דור שמוציא את מה שהוא מרגיש. לכן כיום יש מודעות גדולה לאותן רגשות כאובים פנימיים והוצאתן החוצה.

מסיבה זו קיימת מודעות מאוד גדולה לתמיכה רגשית, עצתי להעזר בהם[כמובן לאחר בדיקה למיומנתם ומקצועם], ולא להדחיק רגשות שליליים בפנים בתוך הנפש, מאחר ותוצאתן מתבטא בחולאי הגוף, כי כל חולאי הגוף מחולאי הנפש כידוע. לכן זו אחת הסיבות שאנשים סובלים ממחלות קשות ומתים בקיצור ימים כידוע,[מעבר לחשבונות שמיים ועבירות שהאדם גורם לעצמו את המחלות הללו כידוע],ולא חידשתי דבר אלא לחזק ולהתחזק כמבאר היטב!! מעשה-

באישה שמתלוננת באופן קבוע על מצבה ומר גורלה. יום אחד הצעתי לה לרשום על גבי פנקס את כל הטובות והחסדים שהשם עושה עימה בכל יום ובכל שעה, להודות על כל פרט ופרט כי כלום לא מובן מאליו, ורמזתי שבפגישה הבאה בעוד כחודש ימים תמלא את הפנקס ותביא עימה. כעבור שבועיים מתקשרת ומודה על העצה. שאלתי האם הפנקס מלא?

ענתה לא ועל כך אני מודה. מה פירוש?

אני מנסה במשך שבועיים לכתוב דבר אחד כדי להודות על כך לקב"ה ולא מצליחה. מכאן התברר לי עד כמה אני "כפוית טובה" כלפי הקב"ה והבנתי את שורש הבכיינות שלי. מפאת מחסרון אמונה חשבתי שהכל מובן מאליו ומגיע לי הכל. לפיכך התקשרתי להודות. עניתי, שלדעת את שורש הבעיה זהו הפיתרון.

אם הגעת למסקנה שכלום לא מובן מאליו, את פטורה מהפנקס, אבל מהיום להחליף את הבכיינות להודאה.

פינת ההלכה!

המשך הלכות טהרה!

דיני שבעה נקיים

א. תחילת ספירת שבעה נקיים היא למחרת היום בו עשתה האשההפסק טהרה, ועליה לספור שבעה ימים שלמים רצופים ונקיים ממראות דם.

ב. אשה שראתה דם בהרגשה, או כתם המטמא, אפילו בסוף היום השביעי לספירתה, סותרת את כל הימים שמנתה ופוסקת בטהרה מתחילה.

ג. אשה שראתה כתם ללא הרגשה בשבעה נקיים, אם יש לה במה לתלות, תולה [דיני כתמים יתבארו בהמשך בס"ד].

ד. אם באחד משבעת ימי הנקיים ראתה מראה שנדמה לה שהוא טמא, לא תחליט על דעת עצמה, אלא תשאל מורה הוראה.

ה. לכתחילה בשבעת ימי הנקיים תלבש בגדים לבנים נקיים, אולם אם היא רגילה לראות כתמים, יכולה להקל וללבוש בגדים צבעוניים, כדי להציל עצמה מטומאת כתם.

ו. במשך שבעת ימי הנקיים, תעשה שתי בדיקות, אחת בבוקר ואחת לפני השקיעה.

ז. במקום צורך, כגון

אשה הרגילה לראות כתמים, רשאית להקל ולבדוק רק ביום הראשון ויום השביעי, חוץ מיום הפסק טהרה.

ח. הדבר פשוט שבמשך שבעת הנקיים דינה של האשה כדין נדה גמורה, וצריכה להקפיד על כל דיני ההרחקות עד שתטבול ותטהר.

תקשורת חלק ו', נשים וגברים מדברים

בשתי שפות

אחת המשימות והאתגרים הקשים ביותר העומדים בפני הגברים הוא-לפרש כהלכה ובצורה נכונה את דברי האשה על פי מסרי הלב ולהעניק לה את התמיכה הראויה כאשר היא מתלוננת, מתרעמת, צועקת, כועסת, מאשימה ומוציאה רגשות כאובים. כמו כן האתגר הגדול של הנשים הנו- לדעת לפרש בצורה הנכונה את הגבר ע"פ מסרי הלב כאשר הוא מאשים, פוגע, צועק, מתלונן ומתרעם ולהעניק לו את התמיכה הראויה. כמו כן-

לפרשו נכונה כאשר שותק ונחסם, כי בזה רוב הנשים טועות ואינן מפרשות את שתיקת הגברים באופן הנכון. נקדים- לעתים קרובות עשוי הגבר באופן פתאומי להפסיק לתקשר ולהשתתק לגמרי. במקרים מעין אלו, האשה סבורה שהגבר חירש, מנותק ולא חי במציאות לכן הוא שותק. נשים אינן מבינות שכאשר גבר שותק, הוא אומר בעצם-"אין לי מה לומר, תני לי זמן לחשוב". במקום זה מפרשות בטעות-"אני לא מגיב כלפייך מכיון שלא אכפת לי ממך, את לא מעניינת אותי, אני בכוונה מתעלם ממך, כי הדברים שאמרת הם לא חשובים לי, סתם שטותיים ולכן אני לא מגיב".

נקדים

לגברים ונשים דרכים שונות לחלוטין בהתמודדות עם בעיות, בחשיבה, בעיבוד הנתונים ופתרונם. נשים חושבות בקול רם כשהן משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים קשובים המעוניינים לשמוע אותן. תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבתן והבעתן בקול רם מסייע להן להבין מה הן רוצות בעצם. זה תהליך טבעי ונורמלי לחלוטין ולעתים הכרחי ביותר. לעומת זאת-

גברים מעבדים נתונים בצורה שונה לחלוטין. לפני שהם מדברים או מגיבים, הם מהרהרים היטב, חושבים, מעמיקים והופכים בדברים ששמעו או חוו בתוך תת-הכרתם ובשתיקה הם מתכננים את צעדיהם. הם מחשבים כמה צעדים קדימה, את התנהגות האשה, תגובתה וכ"ו, ומעבדים נוסחה נכונה ומעשית וניגשים לענין. עיקר הבעיה-

כאשר האשה אינה מודעת לתהליך חיוני זה ומפרשת אותו בצורה לא נכונה. תהליך עיבוד נתונים זה יכול להימשך לגבר במשך דקות, שעות ואף ימים. חוסר מודעות והבנה בתהליך עמוק זה גורם תסכול רב לנשים, מאחר שמבינות בצורה שאינה הולמת את הגברים ועלולות לפרש את שתיקתם בצורה מוטעית ביותר, עד כדי לדמיין את הגרוע ביותר-"הוא שונא אותי, לא אוהב אותי, מתכונן לעזוב אותי וכ'ו". כח הדמיון מייצר להן פחדים עמוקים של-"נטישה, דחיה, יישארו גלמודות ואף אדם לא יאהב אותן לעולם".

יתרה מכך

נשים שותקות כאשר יש בדבריהן חשש פגיעה בשומע, או כאשר אינן מעוניינות לדבר עם בן זוגן או שאבדו אמון וחשק להמשיך בקשר. לפיכך אין זה פלא שהן מאבדות איזון ואמון בעצמן וביטחונן העצמי צונח לארץ כאשר הגבר מחליט פתאום לשתוק.

מפאת והן מפרשות את שתיקתו מסיבות זהות להן כאשר הן שותקות ולא מעוניינות לדבר.

יתרה מכך

כאשר אשה מאזינה לדברי רעותה, היא דואגת לשוב ולהפיח בה כל פעם מחדש תחושה של בטחון שהיא מקשיבה לה, אכפת לה וחשוב לה ממנה. לכן באופן טבעי בעת שהדוברת מפסיקה את שטף דיבורה, המאזינה דואגת לתמוך בה באמצעות תגובות של-"הו, הו, הממ, פשש, צא, צא וכ'ו". לפיכך-

כאשר גבר מאזין לבת זוגו מבלי לתמוך ולהשמיע קולות ותגובות מעין אלו, שתיקתו נראית לה מפחידה, מחשידה ומאיימת ביותר. לכן חלה חובה על הגבר ללמוד כיצד לתמוך בבת זוגו באופן הרצוי והנכון מבלי לתת עצות ופתרונות, כי מבחינתה זה בגדר של אונאה ופיקוח נפש ממש ובלי גוזמא כלל. כמו כן-

על מנת שהאשה תבין את פשר שתיקתו של הגבר באופן הנכון מבלי להיפגע ולפגוע, עליה ללמוד את מושג המערה של הגבר וכך תשכיל לדעת כיצד לפרש נכונה את שתיקתו והתעלמותו מתוך הבנה והכלה ולהגיב עליהם באופן הנכון. ראשית-

על האשה לדעת ולהבין כאשר גבר מקשיב מתוך שתיקה ללא תגובה או מתעסק עם דבר אחר, זה אומר-"אני שומע, מקשיב ומבין בדרך זו ובצורה כזו אני מתרכז יותר כי כך אני בנוי". כאשר גבר חש מואשם בפרט כאשר בת זוגו מאשימה אותו במצבה, [בעיה נפוצה] מיד נחסם, מפסיק באופן מידי לדבר ופורש למערתו [שתיקתו], על מנת להרהר בשקט ולהגיע לפתרונות בכוחות עצמו ללא עזרה מבחוץ ובעיקר לא מבת זוגו, מאחר והוא מרגיש מאוים ממנה.

כעת אין איש מורשה להיכנס עמו למערתו ואפילו הידידים הקרובים ביותר. תפקיד- האשה לא להיבהל ולא להלחיצו לצאת ממערתו, אלא לפייסו ולומר לו-"שכל מה שהיא עוברת זה לא קשור אליו כלל, אלא הוצאת תסכול וכאב כי אין לה כתובת אחרת", ולתת לו את הזמן לצאת אט אט ממערתו מבלי להלחיצו.

מאחר שטבע וחוקי הנשים זה לא לנטוש חברה כשהיא עצובה או מדוכאת, לכן בעיני האשה לעזוב את האיש האהוב עליה לנפשו כאשר הוא נסער, מתוח או לא מדבר, נחשב מעשה זה לאכזריות, חוסר אכפתיות, אהבה וכ'ו, לכן זו הסיבה שהיא רוצה להצטרף למערתו ולהציע את עזרתה. בנוסף היא מניחה בטעות שאם היא תציף אותו בשאלות על הרגשתו ומצבו ותקשיב יפה ובסבלנות, כך היא תטיב לו והרגשתו תשתפר. יש לציין-

שעניין זה רק מרגיז, מקומם, מציק ומרחיק אותו יותר ואם באופן רגיל היה יוצא ממערתו וחוזר לעצמו בזמן קצר, כעת יצטרך המון זמן וכגודל השאלות וההצקות כך יגדל הזמן, הריחוק והמחסומים שיכולים להיווצר. מצד אחד-

יש לאשה כוונות טובות לתמוך בגבר באופן ובצורה שבה היא מבקשת שיתמכו בה, ומצד שני-

התוצאות שמשיגה הפוכות בדיוק לרצויות והן פועלות למעשה נגדה וזה- סוד יקר. לפיכך-

חייבת האשה להפסיק להשתמש בשיטת הפחד והדאגת יתר לבן זוגה בעתות מעין אלו ולהתחיל ללמוד כיצד להגיש את העזרה הרצויה ובדרך הנכונה כאשר הוא נס למערתו.

נקדים

גבר פורש למערתו [שתיקתו] בשל מספר סיבות:

א. הוא זקוק לחשוב בשקט ולמצוא פתרון מעשי באמצעות כוחותיו, כי בזה הוא מוצא את עצמו. ב. טבעם של גברים זה מנצחים מול מפסידים, לכן מתקשים במושג של- בעיה בלי פתרון וכל עת שלא ימצאו את פתרונם יישארו תקועים במערתם ורק לאחר שימצאו פתרון ישתחררו באופן פתאומי ויחזרו לעצמם. ג. בעתות הללו הם נסערים, לחוצים וזקוקים להיות לבדם על מנת להירגע ולחזור שוב לשלוט במצב. ד. אין הם רוצים לעשות דבר שעלולים להתחרט עליו לאחר מכן.

ה. בעתות הללו הם מאבדים את עצמאותם וע"י כניסתם למערה, עוברים תהליך תת-הכרתי ואט אט חוזרים לעצמם. סיבה זו בעלת חשיבות רבה שנאריך בה בס"ד במאמר-"מחזוריות נפש הגבר מול מחזוריות הטבעית של האשה". מכל הסיבות הנ"ל יש לאפשר לו לצאת ולהשתחרר בכוחות עצמו, בהמשך נכתוב עצות כיצד לזרזו בדרך נעימה.

חלק ד', כיצד ניתן להניע את בן/ת הזוג לפעול:

בדיוק על אותו משקל שנשים פוחדות לקבל, כך פוחדים הגברים לתת. הרחבת האני של גבר זה סוג של יציאה מעצמו. כלומר-

גבר שיוצא מהאנוכיות שבו כדי להשפיע לאחרים, עבורו זה מפחיד, מכיוון שיש אפשרות שיכשל ויצטרך לתקן את שגיאותיו וע"י כך הוא לא יהיה מוערך ומקובל כבתחילה.

מחשבה על תוצאות כישלון מכאיבות לו במיוחד. בעיקר-

כאשר מחזיק עמוק בתת הכרתו אמונה שקרית שהוא אינו מוצלח דיו. בפרט אם אמונה זו התחזקה והתעצמה בילדותו כל אימת שהיה סבור שמצפים ממנו ליותר ממה שהוא מסוגל, או כאשר קיבל עידוד רק כאשר זכה להישגים וציונים גבוהים. לפיכך-

כאשר הישגיו ומאמציו לא זכו להערכה ראויה ומספקת כפי שציפה, החלה להתפתח עמוק בתת מודעו אמונה שאין הוא טוב ומוצלח דיו. ככל שפחד זה מתחזק ומתעצם בו, מתחזקת בתוכו אמונה שקרית שהוא אינו מוצלח דיו, והסיכויים לכישלונות הולכים וגדלים כאמור לעלון הקודם. התוצאה-

הוא נכנס בתוך עצמו, אינו מעונין לתת ולהשפיע בעיקר לאנשים הקרובים לו ביותר, מהפחד שמא יכשל ולא יצליח די הצורך, לכן הוא אפילו אינו מנסה. יוצא מכאן-

כאשר גבר חסר אימון וביטחון עצמי, הוא עלול לפצות את עצמו ע"י דאגה לו בלבד ולא לשום אדם אחר, בעיקר לאלו הקרובים אליו ביותר שהוא מעונין ורוצה לתת להם יותר מכל. ועוד-

תגובתו נהפכת להגנתית ואוטומטית לומר-

"לא אכפת לי", "לא מעניין אותי", "אני עסוק", "טרוד", "תסתדרו בלעדי וכ'ו". כל מיני תירוצי כזב כדי לא לטול סיכונים מיותרים לכישלון. אומנם- רק לאחר שגברים משקיעים בעצמם, בכישוריהם ונעשים אנשים מוצלחים ורבי עוצמה, הם מקבלים את האומץ לתת ולהשפיע. כי הצלחתם מחזקת את ביטחונם העצמי ומוכיחה לאחרים ובפרט להם, שאכן הם מוצלחים ומוכשרים די הצורך. אולם-

כל זמן שהם חסרי הצלחה, פחדם עדין קיים ומפעפע עמוק בתוכם. הם חייבים לעבור סוג של תהליך שנקרא-

הוכחה עצמית וע"י כך רוכשים בטחון והערכה עצמית. אומנם-

במבט לאחור נוכחו לדעת שכל מעידה וכישלון הוא הכרחי להצלחתם הסופית. בעיקר-

שמכל טעות וכישלון למדו איך לפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם, וזה הכרחי להגעת יעדם והצלחתם הסופית בתהליך חשוב זה של-הוכחה עצמית. כמו כן-

בתהליך חשוב זה, הם נוכחו לדעת שמאז ומתמיד היו מוצלחים דיים, רק הפחד הדמיוני שקיים בתוכם הסתיר זאת ולא השכילו לראות רק לאחר מעידות עליות ומורדות כאמור.

לפיכך-

הצעד הראשון שגבר צריך לעשות בניסיון זה, ללמוד ולהבין שזה- "בסדר לעשות טעויות", וזה "בסדר להיכשל" ואין בזה בושה וחסרון,

ושאין הוא חייב לדעת את כל הפתרונות לכל הבעיות.

מעשה-

בבחור שהיה מעוקב שידוך זמן רב ובכל שידוך שניסה מצא תירוץ כדי להתחמק מקשר מחייב. באחד השידוכים אמרה לו המשודכת שהיא מעוניינת בו גם אם יהיה אדם עני מרוד ולא מוצלח דיו, למחרת הוא הציע לה נישואין. מתברר שהעיקוב היה מצדו, כי היה זקוק לאישור ולהסכמה כדי לדעת שהוא טוב דיו בעבורה, ורק לאחר מכן היה מסוגל להרגיש עד כמה חשוב לו הקשר שלהם. מכאן- החשיבות הרבה לגברים לקבל מנשותיהם עידוד וחיזוק על כך שהם שווים כמו שהם בלי שידרשו לעשות שינוי כלשהו, ודווקא מנקודה עמוקה זו הם מסוגלים לעשות שינוי כדי להוכיח לבת זוגם שהם אכן טובים ומוצלחים דיים.

יתרה מכך

קיים קושי רב לכל הגברים לתת אוזן קשבת לנשיהן. סוד הדבר-

בדיוק כפי שנשים רגישות יתר על המידה כשהן חשות דחויות ואינן נאהבות, עקב כך שהן אינן מקבלות את היחס ותשומת הלב שהן זקוקות, כך על אותו משקל הגברים מגלים רגישות יתר לתחושת כישלון עקב שמיעת בעיותיהן והוצאת רגשותיהן השליליים של נשיהן. כי הם מייחסים את סיבת כישלונן ישירות אליהם, לכן זו הסיבה שקשה לגברים במיוחד להקשיב לנשיהן.

עומק העניין

מטבעו של כל גבר להרגיש הגיבור והמוכשר של האשה.

לכן כאשר היא מאוכזבת או משדרת לו שהיא אומללה וכל שכן אם אומרת לו בגלוי, הוא חש מיד שהוא כשלון ולא מוצלח. כי אומללותה למעשה מאשרת את פחדו העמוק שהוא אינו מוצלח דיו, אינו מספקה ואין ביכולתו לרצותה וזה סוד יקר!!. לפיכך-

הגברים מאוד פגיעים, למרות שהם לא מראים זאת היפך הנשים. לכן גברים זקוקים לתמיכה ואהבה מנשיהן, כי זה מסייע להם להיווכח שהם מוצלחים דיים כמו שהם ומסוגלים לרצות ולהשביע את רצונותיהן. דווקא בנקודה חשובה זו, הם יעשו הכל כדי להוכיח שהם אכן מוצלחים וראויים לאימון.

יתרה מכך

גבר ששפר עליו גורלו וזכה לאשה תומכת ואוהבת בכל המובנים, בעיקר כאשר נכשל, הוא זוכה לתחושת בטחון שאכן הוא יכול ומסוגל לרצות את בת זוגו. התוצאה-

אין הגבר נבהל ממחויבות מפני שהוא מאמין בעצמו עקב עידוד ותמיכת רעייתו. כמו כן-

הוא יודע שגם כאשר קצרה ידו מלהעניק או שנכשל בלרצות, הוא עדיין מוכשר וראוי להערכה ואהבה מבת זוגו, על עצם השתדלותו ומאמציו. כי את עיקר ההערכה מקבל על השתדלותו ולא על הצלחותיו. לכן אין הוא נכנס לרדיפה עצמית, ייאוש וכ'ו, מפני שהוא לא בוש על כך שהוא לא מוצלח דיו. בעיקר שערכו אינו יורד על כך שנכשל, כי את העידוד וההערכה הוא מקבל על השתדלותו ומאמציו ולא התוצאות כאמור. לפיכך- הוא נעשה מסוגל להתנצל על טעויותיו וכישלונותיו, מכיוון שהוא יודע שיקבל תגובה של סלחנות, הבנה, הערכה ואהבה, על עצם השתדלותו בלבד, וזה סוד יקר!!

עניין זה הוא קשור גם לנשים, אולם הדגשנו נקודה חשובה זו לגברים, כי הם רגישים במיוחד ביחס לכישלון וחוסר הצלחה!!

תקשורת חלק א'-

נשים וגברים מדברים בשתי שפות שונות:

תקשורת היא מפתח להצלחה, אולם היא עשויה להיות גם פתח לכישלון. חשבו על כל הזוגות שאתם מכירים שתיקשרו ללא הרף וכיום נמצאים בבתי משפט ומתקשרים דרך עורכי הדין.

אם תקשורת זה דבר טוב, אזי תקשורת לקויה זה הדבר הגרוע ביותר. כדי לתקשר נכון צריך לדעת ולהבין את מבני גוף נפש האיש/ה. אם עדיין חסרים לנו לימוד והבנה זו, עדיף שלא לתקשר כלל!! בעלון זה והבאים נשתדל בס"ד לעמוד על עיקר השוני בין מבנה נפש האיש והאשה, וע"י כך נזכה לדעת לתקשר בצורה נכונה.

נקדים

נתאר לעצמנו שנחתנו בארץ זרה, כדי לעשות עסקים ואיננו יודעים את השפה המדוברת שם, וודאי שסיכוי הכישלון גדול יותר מהצלחה, למרות שיש לנו את הכישרון, כסף ואמצעים טובים, אולם את עיקר שפת האם איננו יודעים, אזי תבוסתנו מובטחת כאמור. על אותו משקל-

כאשר מנחיתים איש ואשה לחיות יחדיו ומדברים בשתי שפות שונות, מובן שכישלונם מובטח יותר מהצלחתם. לפיכך-

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני גברים, הוא לפרש כהלכה את דברי האשה ולהעניק לה את התמיכה הראויה כאשר היא משוחחת על רגשותיה השליליים והכאובים, בלי להרגיש מפוחדים או מואשמים. כמו כן-

האתגר הגדול של הנשים הנו לפרש נכונה את שתיקתו של הגבר ולהעניק לו תמיכה, כאשר הוא נכנס "למערתו" ואינו מדבר, מבלי להרגיש רגשי אשם או פגיעה אישית. כידוע-

התמודדות של הנשים עם בעיות, שונה לחלוטין מגברים. לדוגמא-

נשים מדברות ללא הרף על בעיותיהן, תסכוליהן ורגשותיהן השליליים וכך הן משתחררות. בלבד שיקבלו אוזן קשבת, הבנה ותמיכה רגשית, ללא מתן עצות ופתרונות. כי עצם הוצאת רגשות אלו, זה משחרר אותן ומפנה מקום לרגשות חיוביים.

יתרה מכך

לגברים ונשים דרכים שונות לחשיבה ולעיבוד נתונים. לדוגמא-

נשים חושבות בקול רם כאשר הן משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים קשובים המעוניינים לשמוע אותן. כי תוך כדי דיבור, האשה מבינה את מה שהיא רוצה לומר, לכן תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבות והבעתן בקול רם, מסייע להן להתחבר ולהסביר את עצמן, זהו תהליך טבעי לחלוטין והכרחי ביותר. לעומת זאת-

גברים חושבים ומעבדים את הדברים בצורה שונה לחלוטין. לפני שמדברים או מגיבים, הם חושבים ומהרהרים היטב על התוצאות. לפיכך-

בתוך תוכם הם מעיינים, חושבים ומחשבים איך תהיה התגובה הנכונה והמעשית. לכן הם חייבים לעבד את הנתונים במחשבתם לפני שהם מוציאים ומביעים אותה. אולם-

תהליך זה עשוי להימשך בין דקות, שעות ואף ימים, דבר שיכול לתסכל כל אשה בהעדר הבנת נפש האיש ועלולה להרגיש מואשמת ולהגיב בצורה שאינה הולמת ומכובדת, ולקבל כנגד זה תגובה שלילית בהתאם לתגובתה.

לפיכך-

תלמדנה הנשים כאשר גבר שותק ולא מגיב, זה אומר שהוא- "חושב", ועדיין אין לו מה לומר, במקום לפרש אותו באופן מוטעה שהוא-"לא מתייחס", מזלזל" ו"מתעלם". בהעדר ידיעה חשובה זו, נשים מפרשות את שתיקתו של הגבר כהתעלמות וזלזול ברגשותיהן, ותגובתן בהתאם למצב רוחן של אותו יום. כמו כן-

עלולה לדמיין האשה את הגרוע ביותר-

"הוא שונא אותי", "לא אוהב אותי", "מתכוון לעזוב לתמיד"

וכ'ו. ועוד-

"אם הוא יעזוב אותי כעת וידחה אותי מעל פניו, איש לא יאהב אותי לעולם". שורש הרגשה זו-

נובעת לאשה מכך, כאשר גבר שותק ונכנס "למערתו", האשה מדמיינת את הגרוע ביותר, מפני שאצלה אין את הרגילות לשתוק, אלא אם יש סיבה כדי לא לפגוע בבן הזוג, או כאשר אינה מעוניינת לדבר עמו, מפני שאיבדה אמון ואינה רוצה בשום משא ומתן, לכן היא מפרשת כך גם את בן זוגה. לפיכך-

אין זה פלא שנשים מאבדות את ביטחונן כאשר גבר שותק, לא מדבר ונכנס לתוך "מערתו", כי אינה מבינה שזו דרך ההתמודדות שלו היפך ממנה, כמבואר היטב.

הנושא עמוק, רחב ומורכב, עוד נרחיב בס"ד!!