פרשת השבוע · ספר שמות
פרשת משפטים
פרשת השבוע: משפטים · הפטרה:"ויכרות יהוידע" · כז שבט תשפ"ו
מענין הפרשה
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" [פרק כא פסוק א].
רש"י – מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני וכו....
והשאלה הנשאלת
מהו החידוש שרש"י מחדש כאן?
נקדים
בתחילת פרשת שמות מובא שעיקר תכלית יציאת מצרים היא לקבלת התורה כמובא- פרק ג פסוק יב-
"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". וכן בפרשת יתרו מובא-
שכל ההכנות מיציאת מצרים לקבלת התורה, כולל 49 יום של הכנה, וכן שלושת ימי התקדשות וטהרה, כמובא- [פסוק טז]"ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד וכו..ויחרד כל העם וכו".. וכן [פסוק יח]-
"והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו השם באש וכו..ויחרד כל ההר מאוד". ועוד-
מובא בפסוק טו "וכל העם רואים את הקולת ואת הלפידים וכו..וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק וכו"..
והשאלה הגדולה היא-
מדוע לכאורה הוצרכו לכל ההכנות הנ"ל מיציאת מצרים ועד למעמד הר סיני, האם כדי לשמוע- לא תרצח?
או- לא תגנוב?
שהרי אותם חוקים קיימים גם אצל הגויים להבדיל, מבלי קבלת תורה, אם כן מה החידוש במעמד הר סיני?
אלא יש כאן סוד עמוק ויסוד חשוב מאוד לעבודת השם בפרט, ונותן משמעות שונה לגמרי על החיים בכלל.
יש הבדל גדול ועצום בין חוקי הגויים להבדיל לבין חוקי התורה.
נקדים
שאלה-
עד מתי החוק של "הלא תגנוב" או "הלא תרצח" יכול להחזיק מעמד אצל הגויים?
תשובה
עד שלא עבר איש על חוקה זו.
אבל ברגע שאחד עבר על החוק, אז כולם עוברים, הוא גנב לי גם אני אגנוב, הוא רצח לי אז גם אני וכו...
יוצא-
אין שום ערובה או הבטחה לקיום החוק באופן תמידי.
והסיבה לכך-
שזו חוקה שקבעוה בני אדם ולא ציווי אלוקי ולכן עולמנו נראה כפי שניראה.
יוצא מכאן-
שחוקי התורה הם ציווי אלוקי וכולנו מצווים ומחוייבים כלפי הבורא יתברך לקיימם, מהקטן ועד לגדול הדור, באותה אזהרה ובאותו משקל בדיוק.
לכן-
הציווי של-
"לא תגנוב", או "לא תרצח", של התורה, יש לו משמעות אחרת לחיים.
מדוע?
כי גם אם יכשל אדם ועבר על ציווי הנ"ל או כל ציווי אחר, עדיין זה מחייב אותנו לקיימם, מכיון שכולנו חייבים כלפי הקב"ה ולפניו אנו עתידים ליתן את הדין, ולא נוכל לפטור את עצמנו מקיום חובותינו בטענה שהצד השני לא קיים את חובתו כלפי, שהרי כולנו מחוייבים כלפי הבורא.
לפיכך זה נותן מבט ומשמעות אחרת לחיים כמובן.
זה ההבדל הגדול והמשמעותי בין חוקי הגויים לחוקי התורה.
וזה עונה על שאלתנו הראשונה על חידושו של רש"י- "מה ראשונים מסיני אף אלו"?
עומק כוונתו-
שלא יעלה על דעתנו לחשוב שרק את הצווים של בין אדם למקום חובתנו לקיימם כלפי הבורא יתברך.
ואולם בציווים של בן אדם לחברו אפשר לקיימם על פי שיקולים אישים וחשבונות פרטיים של מה יוצא לי מזה.
לכן הדגיש רש"י הקדוש- "מה ראשונים מסיני וכ'ו", כלומר- כמו שחיוב קיום המצות בין אדם למקום הוא כלפי הבורא, אף קיום המצות של בין אדם לחברו הוא כלפי הבורא ובלי שום חילוק או חשבונות ואינטרסים אישיים.
זו הסיבה שהתורה התחילה בעבד עברי כדי ללמדנו שאין חילוק בקיום המצוות בין אדם לחברו לבין אדם למקום, כך נראה לעניות דעתי.
ועוד מובא בחז"ל-
שעיקר קיום המצוות, לא על פי קטנותם או חשבונות אחרים, אלא על פי גדלות הבורא שציוה אותנו על כך.
מובא בפרשת וירא-
שהגיע אברהם אבינו לארץ גרר, בקש משרה אמנו שתאמר שאחותו היא. לאחר שלקח אותה אבימלך מלך גרר לארמונו, כתוב-[פםוק ג], "ויבא אלוקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל". כתוב בהמשך[פסוק י] "ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה".
"ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" [פסוק יא]. מה הקשר בין שאלתו של אבימלך לתשובתו של אברהם אבינו?
מסבירים המפרשים-
כאשר שאל אבימלך את אברהם אבינו הלא ידעת שעל פי החוק במדינתנו יש איסור לקחת אשת איש, אז מדוע לא גילית לי זאת?
שאל אברהם-
מי חקק חוק זה?
ענה לו אבימלך אנחנו, וזה קיים מדור דור. ענה אברהם אבינו -
זו הסיבה שהעלמתי סוד זה, מכיון שחוק שנחקק ע"י בני אדם ולא ציווי אלוקי אין שום ערובה לקיומו. וגם אם החוק אוסר אשת איש, אז הייתם הורגים אותי ולוקחים את אשתי, כי החוק לא אוסר אלמנה.
זו הסיבה שאמר לו-
"רק אין יראת אלוקים במקום והרגוני על דבר אשתי".
יוצא בסיכום שאין הבדל בין המצוות של-
בין אדם למקום, למצוות של בין אדם לחברו, מכיון שעיקר חובתנו כלפי הקב"ה ולא כלפי בני אדם, או חשבונות ואינטרסים פרטיים כמבואר היטב!!
השקפה זו נותנת משמעות ומבט שונה לגמרי בעבודת ה' ית' ועל החיים בעיקר כאמור.
אולם-
עיקר הנסיון והקושי בבית עם בני הזוג מכיון ששם בולטים ביותר האינטרסים המשותפים.
לפיכך חז"ל אומרים:
"גדול המצווי ועושה משאינו מצווי ועושה". לכן בבית כולנו מרגישים מחוייבים וזה עיקר הקושי, מה שאין כן בחוץ. ועוד-
בחוץ זה משחק חיצוני כדי להרשים, ומה שמעסיק אותנו זה אך ורק מה יגידו, לכן בחוץ קל יותר לתת. אבל חשוב לזכור שעיקר הניסיון, עבודת המידות והשכר- "בגדול המצווי ועושה", שזה בבית. ורק ע"י מבט פנימי ואמיתי שחיובנו כלפי הזולת ובפרט כלפי בן זוגנו, זה חיוב כלפי הקב"ה זוכים להצלחה!!
פינת שלום בית
5 מהדורות שפורסמו בעלון לפרשה זו. לחיצה על כותרת פותחת את המהדורה.
מהדורה 1 · מסופר על זוג שהיו מתווכחים ורבים ללא הרף. לאחר בדיקת האבחון מתברר שיש לה תלות…
מסופר על זוג שהיו מתווכחים ורבים ללא הרף. לאחר בדיקת האבחון מתברר שיש לה תלות רגשית בבעל מעל הממוצע מפני שלא היה לה תעסוקה מיוחדת וסבלה מעודף שעמום. לאחר שהמלצתי שתצא לעבוד ותעסוק בדברים שהיא אוהבת, לפתע הלחץ בבית ירד, תלות הרגשית ירדה ופתאום הרגישה מחוזרת וחשובה בעיני בעלה. ציינו בעבר שתלות רגשית בבעל היא בריאה, אך כאשר היא עוברת את הגבול, זה גורם דחיה וסלידה לבעל ומכניס אותו עמוק לתוך מערתו ולזמנים ארוכים.
כאשר בן הזוג סובל מחוסר תעסוקה, זו סיבה די טובה להפרת שלום הבית. כשיש לאדם מטרה ותכלית הוא מתמלא באנרגיות טובות. מי שלפניו יום מלא וגדוש בלימודים ובפעילויות, נהנה מאיכות חיים טובה ומתמלא בשמחה, סיפוק וערך עצמי טוב. אולם במידה והוא בטל, משועמם וחסר תעסוקה, נתפס במלוכדת הבדידות והעצבות. נעשה פגיע, טעון, בקורתי ומלא במרירות כלפי עצמו והסביבה. הוא גם עלול לפתח דיכאון, חרדות ומחלות על רקע נפשי ולהיפגע בפן הבריאותי.
יצוין שטבע האדם ליהנות מפעילויות יוצרות. לכן כאשר שואלים אותי מה עדיף ללמוד או במה לעבוד? אני משיב-"מה שאתה אוהב וממלא אותך במיוחד ולא כדי לרצות או להיראות מוכשר בעיני אחרים". מפני שיש גבול לרצות וכשמגיעים למכסה, נופלים בידי היאוש והדיכאון. גם לא למטרת כסף, כי הוא רק תוספת לעיקר.
כי אם המטרה בעיקר היא כסף, כשיגיע יום התשלום והוא יעוף בטרם תספיק להנות ממנו,[כפי שזה מצוי אצל כולם] אזי מיד נופלים לים היאוש על עצם המחשבה להשתעבד עוד חודש ימים למשכורת הבאה. אמנם יש תקופות מלאות ועמוסות אשר בהן לוח הזמנים צפוף וממהרים ממשימה אחת לאחרת, יש גם תקופות שקטות ואפילו ריקות. כמו-חופשה, פיטורין, מחלה, פרישה לגמלאות, נישואי הילדים ויציאתם מהבית ועוד. הסכנה כאשר יש לפנינו שעות פנאי ואנו לא ממלאים אותן בתוכן נכון ואמיתי.
חובתנו לקחת אחריות על אושרנו ולהעסיק את עצמנו כדי לנטרל את הפצצה ששמה שעמום. ראשית יש לגבש תוכנית עבודה ולבנות סדר יום מלא: מה עלי לעשות כדי להשיג כולל טוב, עבודה וכ'ו? מה הכי מתאים לי? מה אני אוהב במיוחד? מה מספק אותי? אלו תחומי מעניינים אותי במיוחד? במה אני כשרוני? במה אני יכול לסייע ולהושיט עזרה למשפחה, לחברה ועוד? כאשר אנו לוקחים אחריות על אושרנו ולא מפתחים תלות רגשית באחרים, לפתע מגלים פן חיובי בעצמנו ובזולתנו.
חז"ל אומרים-"הבטלה מביאה לידי שעמום", מפרש רש"י-שיגעון [כתובות נ"ט]. נחזור-קיים באדם תהליך מוחי בן כמה שלבים. נקדים-כאשר מבקשים בקשה כלשהי מבן הזוג, פעמים רבות התגובה המיידית היא שלילית- "לא יכול, לא מסתדר, זה לא אפשרי וכ'ו", [בעיקר הגברים]. אולם לאחר פרק זמן פונה בן הזוג, [המסרב] ומשיב בחיוב. הצד שנפגע בדרך כלל מאוכזב, נועץ מבט מאשים ומגיב בשלילה- "תודה איני רוצה, אני מסתדר, אל תעשה טובות, אתה פוגע ומתחרט? לא בא לי וכ"ו".
השאלה הנשאלת- מדוע כאשר אנו נדרשים לקבל החלטה ולאשר בקשה, התגובה המיידית שלילית ולאחר זמן משתנה לחיובית? כאשר נהיה מודעים לתהליך שעובר המוח עד שהוא מעבד נתונים ותפיסות חדשות, נקבל מודעות חדשה ולא נצטרך להיגרר אחר ויכוחים וכעסים מיותרים. קיימים שלושה שלבים לתהליך המוחי בעיקול תפיסה חדשה: א. דחייה- כל תפיסה חדשה שסותרת תפיסות קודמות ישנות, המוח דוחה אותה לאלתר ב.
קבלה חלקית- המוח מקבל ומבין באופן חלקי אך עדיין מתקשה ליישם ג. קבלה מלאה-המוח מקבל ומבין באופן מלא ומוכן ליישם. יצוין שמתח, כעס ועצבות הם חלק מהרגשות הטבעיים שלנו. כאשר אנו עייפים, עמוסים וטרודים, אנו נוטים יותר לכעוס ולהתפרץ. אמנם צריך לבטא רגשות אך יש לעשות חשבון נפש- האם רגשות אלו בשליטה או שהן שולטים עלינו? האם אנו פועלים בצורה נכונה או פוגעים באחרים ובעצמנו? האם לצעוק ולהתפרץ בנוכחות הילדים, משפחה וכ'ו?
האם לשפוט ולהאשים ולהיכנס למאבקי כוח ושליטה? אולם מאחר וקשה לנו לראות את האחר השונה, אין לנו גמישות חשיבתית, אלא רואים את טובת עצמנו בלבד, והמחיר של הכעס והחוסר הכלה גובים מחיר רב ויקר כידוע. פגיעה באיכות החיים, בבריאות הגוף והנפש, מערכת הזוגית קורסת, איבוד פרנסה ופירוק המשפחה. כיצד נמנע קריסה במערכת הזוגית: א. זיהוי מוקדם של מוקד הכעס ולנטרלו לפני שהוא מקבל כוח ושליטה ב.
נזכיר לעצמנו כי הכעס לא פותר שום בעיה ויוצר בעיות נוספות ג. נכיר בנזק העצום שאנו עלולים לעשות לעצמנו ולאחרים ד. האם זו הדוגמא האישית שנציע לילדנו? רצוי לנהל יומן שמתעד כיצד אנו מגיבים בזמן אמת [מומלץ באמצעות צילום תידהמו ממראה עיניכם].בעת כעס, ההמלצה לצאת להליכה ולשנות אווירה, לבצע פעילות גופנית ונפעיל טכניקות הרפיה ע"י נשימות עמוקות להוצאת אנרגיות שליליות.
רצוי לבדוק אם גורם המצב הוא בעיה בריאותית כלשהי ולשקול הפנייה לרופא המשפחה, כמו כן לשקול אפשרות להשתתף בסדנא לשליטה בכעסים ופעמים אין מנוס מפנייה לטיפול באופן פרטני. איש מקצוע יעניק טכניקות וכלי עזר מעשיים.
המטפל מעלה מהעולם הפנימי למודעות העצמית של המטופל את המשקעים והחסכים של העבר ומעניק לו יכולת זיהוי ברגשות שליליים, מיקוד בשליטה, לקיחת אחריות על המעשים ללא אשמה ורדיפה עצמית, רכישת מיומנות הקשבה, ויסות מתחים, הפיכת חשיבה שלילית לחיובית וקבלת האחר השונה. ניתן ללמוד ספרי מוסר העוסקים בגנות הכעס ונישא תפילה לס"ד להבין שהכל מאתו יתברך, "ואין עוד מלבדו". נחזור- קיימים שלושה מוחות באדם: א. מוח התת מודע [חוכמה] ב. מוח המודע[בינה] ג.
מוח הדעת שמשלב בין המוחות. מרכיבי נפש האדם עמוקים ומורכבים מאוד וכל חיינו מונהגים ומוכתבים בהתאם לשלושה מוחות אלו. נטייתנו הטבעית לראות את השני האשם בכישלונותיו ובחוסר הצלחתו. אם נלמד ממה מורכב המוח וכיצד הוא פועל, נבין שההסתכלות השלילית באחר נובעת מחוסר שלמות שקיים בנו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל". כי הפרשנות היא מתוך עולמנו הפנימי. מוח החוכמה הוא ארכיון שמאכסן בתוכו את כל חוויות הילדות, חסכים ורגשות.
מוח הבינה הוא המציאות העכשווית שקובע כיצד ננהג בהווה. מוח הבינה מעביר מידע למוח החוכמה לצורך השוואה למאגר שקיים בתוכו. תפקיד מוח החוכמה לשמור על בטחוננו ומגן עלינו מפני כל פגיעה אפשרית. במידה ומזהה דבר שמזכיר לו חוויות מהעבר כגון:תקיפה, פגיעה, ביקורת, האשמה, דחייה ועוד, הוא מתגונן והאדם מגיב בהתאם למצב. אבל החסרון במוח החוכמה שאין לו תזמון של עבר והווה ואינו מעודכן במצב החדש.
הוא מטשטש ומעוות את המציאות ומשדר לאדם שדרים שאינם עדכניים, מפני שמעלה מהארכיון סרטים ישנים ותמונות עתיקות, לכן האדם מגיב כאילו זה קורה כעת. מוח הבינה מעביר את המידע שקיבל לרשות מוח הדעת ותפקידו לבלום את התגובה האוטומטית של האדם ולהתמודד באופן שקול יותר. הוא גם משווה את המידע שקיבל למצב הקיים ונותן פרשנות נכונה בהתאם למציאות כפי שהיא באמת ולא ע"פ התניות קודמות.
יצוין שכל אדם מושך עימו מזכרת מימי הילדות- צורת חיים, חוויות, חסכים וצרכים בלתי מסופקים. אלו הם מוקשים סמויים המושלכים באופן ישיר מהילדות על החיים ועל הזוגיות בפרט. אנו באים לחיי הנישואין מתוך ציפייה שהם יעניקו לנו את האושר המיוחל, ושבן זוגנו ימלא את החללים הריקים שבתוכנו וירפא לנו את פצעי הנפש. למעשה זו הסיבה שלאחר זמן קצר אנו מתאכזבים ומגלים התמודדות, אתגרים וניסיונות חדשים.
כי אנו שוכחים שגם בן זוגנו הגיע מרקע שונה או דומה, ובצפייה שבן זוגו יענה לו על הצפיות. אם כל אחד יציב לו מטרה אחת, להפוך את בן זוגו למאושר ולהשלים את חסרונותיו ללא ציפיות, ניתן לגשר על הפערים. אך לא להמתין שקודם בן זוגו יעשה תחילה.
כמו כן על מנת לשפר את חיי הנישואין עלינו להיות מודעים לעבר ומחוברים להווה. חובתנו ללמוד ולהכיר את עצמנו ולגלות את האני הפנימי, כדי לקבל מודעות לחוזקות ולחולשות ולהיות ערוכים לשינויים. יש לשנות אורח חיים, לשבור דפוסי התנהגות ולבצע שינוים אמיתיים. האתגרים והניסיונות של חיי הנישואין, הם חלק מריפוי הנפש והם לא המחלה אלא התרופה. חיי הזוגיות הם מבחן החיים שמעניקה לנו את הזכות לצמוח, לגדול ולרפא את עצמנו.
הקשיים הם המרפא בתהליך פצעי הילדות ובלבד שנתבונן באור הנכון וניקח את התובנות הנכונות בלי להאשים את השני. באמצעות חשבון נפש פנימי וניתוח נכון ואמיתי של מוח הדעת, ניתן לראות את המציאות כפי שהיא ולא ע"י התניות קודמות, כי-"דעת מצאת מה חסרת". ציינו בעבר שיש יפי נפש שחוששים להתלונן ולתבוע את זכויותיהם, במטרה למצוא חן בעיני הזולת. אולם משלמים מחיר יקר ובמקרים רבים בהתקפי פניקה. מידת הוויתור וההבלגה היא תכונה נפלאה ולוואי ונזכה לה.
אך בתנאי שמקורה מתוך רצון ושלמות ולא על מנת לרצות את האחר. כאשר האדם אינו פועל מתוך רצון ובחירה, זה עשוי להזיק לו בפן הנפשי ועלול לפתח חרדות ופחדים בלתי מוסברים. מפני שכל רגש שדוכא בנפש ולא שוחרר בזמן ובאופן הנכון, מתפרץ בחולי הנפש והגוף. פחדים וחרדות עשויים לגרום לכאבים פיזיים, כמו-כאבי ראש, מגרנות, מפרקים, מעיים, פריחה, פצעים בעור ועוד. במצבים הללו הבדיקות הרפואיות לא יגלו מאומה והמטופל ימשיך לסבול ללא הסבר רפואי הגיוני.
אולם המציאות מוכיחה שבמידה ונפתרות הבעיות הרגשיות, נחלשים הכאבים הפיזיים ואף נעלמים לגמרי,[יש לי המון סיפורים]. אף אנשים המוקפים ברגשי אשם עלולים לפתח חרדות ובפרט דורשי שלמות. הם סובלים מרגשות מודחקים כדי למצוא חן בעיני אחרים, לכן יש ללמדם לעמוד על זכויותיהם ולהעלות את הערכתם ובדרך זו פחדם יעלם. אמנם בשעת כעס ומריבה הוויתור וההבלגה עדיף, אולם לאחר שהמצב נרגע חייבים לתקשר ולהוציא רגשות מודחקים וכמובן בצורה יפה ומכובדת.
יצוין שרוב הסובלים מפחדים וחרדות, הם אנשים טובים ובעלי מידות נעלות החוששים לפגוע בזולת. אולם כאשר אינם מבטאים רגשות של כעס, תסכול, אכזבה וכ'ו, ובעיקר שאינם מוכנים להודות בחולשות, זו היא עדות ברורה שהם מתמודדים עם צרות רגשיות גדולות. כמו-דימוי עצמי נמוך, כעסים, תסכולים, מרמור, דכאון בלתי מוסבר ורגשי אשם. הטיפול- א. להביא אותם להכרה בזכותם להרגיש כעסים ותסכולים ב. לעודד אותם לבטא רגשות באופן הנכון ללא חשש פחד ג.
ללמדם לדרוש את זכויותיהם וכמובן בצורה הולמת ומכבדת. באמצעות שלושת השלבים מתרפאים. [חלק נכבד מחוברת חיים מוצלחים],
שבת שלום ומבורך.
מהדורה 2 · כאשר בן/ת הזוג סובלים מחוסר תעסוקה, זו סיבה טובה להפרת שלום הבית. מגלים בעלי…
כאשר בן/ת הזוג סובלים מחוסר תעסוקה, זו סיבה טובה להפרת שלום הבית. מגלים בעלי המוסר-כשיש לאדם מטרה ותכלית, הוא מתמלא באנרגיות טובות. מי שלפניו יום מלא וגדוש בלימודים ובפעילויות, נהנה מאיכות חיים טובה מבחינה רגשית ונפשית ומלא בשמחה, סיפוק וערך עצמי טוב. אולם במידה והוא בטל, משועמם וחסר תעסוקה, נתפס במלוכדת הבדידות והעצבות, נעשה פגיע, טעון, בקורתי ומלא במרירות כלפי עצמו וכלפי כל העולם.
הוא גם עלול לפתח דיכאון, חרדות ומחלות על רקע נפשי ולהיפגע בריאותית. יצוין- שטבע האדם ליהנות מפעילויות יוצרות. לכן כאשר שואלים אותי מה עדיף ללמוד או במה לעבוד, אני עונה-"מה שאתה אוהב במיוחד ולא כדי לרצות אחרים או להיראות מוצלח בעיניהם". מפני שיש לכל אדם גבול עד כמה הוא מסוגל לרצות אחרים, וכאשר מגיעים למכסה, נהפך לאדם מתוסכל ומאוכזב ונופל בידי הייאוש והדיכאון.
אמנם יש תקופות מלאות ועמוסות אשר בהן לוח הזמנים צפוף עד אפס מקום-רצים וממהרים ממשימה אחת לאחרת, אולם יש גם תקופות שקטות ואפילו ריקות. כמו: חופשה, פיטורין, מחלה, פרישה לגמלאות, נישואי הילדים ויציאתם מהבית ועוד. הסכנה היא- כאשר יש לפנינו שעות פנאי ואנו לא ממלאים אותן בתוכן נכון ואמיתי. חובתנו לקחת אחריות על האושר שלנו ולהעסיק את עצמנו, כדי לנטרל את הפצצה המתקתקת ששמה שעמום.
ראשית יש לגבש תוכנית עבודה ולבנות סדר יום מלא: מה עלי לעשות כדי להשיג כולל טוב, עבודה וכ'ו? מה הכי מתאים לי? מה אני אוהב במיוחד? מה מספק אותי? אלו תחומי חיים מושכים ומעניינים אותי במיוחד? במה אני כשרוני? במה אני יכול לסייע ולהושיט עזרה לבני משפחתי, חברה ועוד?
כאשר אנו לוקחים אחריות על אושרנו ולא מפתחים תלות רגשית באחרים, לפתע מגלים פן חיובי בעצמנו בבן/ת זוגנו ובזולת בכלל. חז"ל אומרים-"הבטלה מביאה לידי שעמום", מפרש רש"י-שיגעון [כתובות נ"ט]. נחזור-קיים באדם תהליך מוחי בן כמה שלבים. נקדים-כאשר מבקשים בקשה כלשהי מבן הזוג, פעמים רבות התגובה המיידית היא שלילית- "לא יכול, לא מסתדר, זה לא אפשרי וכ'ו", [בעיקר הגברים]. אולם לאחר פרק זמן פונה בן הזוג, [המסרב] ומשיב בחיוב.
הצד שנפגע בדרך כלל מאוכזב, נועץ מבט מאשים ומגיב בשלילה- "תודה איני רוצה, אני מסתדר, אל תעשה טובות, אתה פוגע ומתחרט, לא בא לי וכ"ו". השאלה הנשאלת- מדוע כאשר אנו נדרשים לקבל החלטה, לאשר בקשה ולבוא לקראת, התגובה המיידית היא שלילית ולאחר זמן אנו חוזרים מהחלטותינו? כאשר נהיה מודעים לתהליך שעובר המוח עד שהוא מעבד נתונים ותפיסות חדשות, נקבל הבנה חדשה ולא נצטרך להיגרר אחר ויכוחים וכעסים מיותרים.
קיימים שלושה שלבים לתהליך המוחי בדרך לעיקול תפיסה חדשה: א. דחייה: כל תפיסה חדשה שסותרת תפיסות קודמות ישנות, המוח דוחה אותה לאלתר ב. קבלה חלקית: המוח מקבל ומבין באופן חלקי אך עדיין מתקשה ליישם ג. קבלה מלאה:המוח מקבל ומבין באופן מלא ומוכן ליישם. רשמו תרגיל: א. הבקשה. ב. הבקשה נידחת ומדוע? ג. האם אני מתנגד או מאפשר לבן/ת זוגי זמן עיקול מחשבתי? ד. האם אני דוחק אותו? ה. מה התועלת? ו. האם אפשרתי לו זמן מספיק שישיב לי בחיוב?!
יצוין- שמתח, לחץ, כעס, דכדוך ועצבות הם חלק מהרגשות הטבעיים שלנו, אולם כשאנו עייפים, עמוסים, טרודים ופגועים, אנו נוטים יותר לכעוס ולהתפרץ. אמנם אנו צריכים לבטא רגשות, אך כיצד? האם רגשות אלו בשליטה או שאין להם פרופורציה? האם אנו מתמודדים בצורה הנכונה או פוגעים בעצמנו ובאחרים? האם לצעוק, להתפרץ ולפגוע? האם בנוכחות הילדים, חברים וכ'ו. האם לשפוט, להאשים ולהיכנס למאבקי כוח ושליטה?
מאחר וקשה לנו לראות את האחר השונה, אין לנו גמישות חשיבתית, אלא רואים רק את טובת עצמנו בלבד, אולם המחיר של הכעס והחוסר סבלנות, גובים מחיר רב ויקר וחבל. כמו כן-פגיעה באיכות החיים, בבריאות הגוף והנפש, מערכת הזוגית קורסת, איבוד פרנסה, מריבות ומחלוקת בין בני הזוג והמשפחות, גירושין ופירוק המשפחה. כיצד נמנע קריסה של מערכת הזוגית:א. זיהוי מוקדם של מוקד הכעס, ולנטרלו לפני שהוא מקבל כוח ושליטה ב.
נזכיר לעצמנו כי הכעס לא פותר שום בעיה ויוצר בעיות נוספות ג. נכיר בנזק העצום שהכעס מסב לנו בפן הרגשי, הנפשי והכללי. ד. נשאל את עצמנו האם זו הדוגמא האישית שנציע לילדנו? כדאי לנהל יומן שמתעד בכל פעם כיצד אנו מתמודדים ומגיבים בזמן אמת, [מומלץ לתעד ע"י צילום, הקלטות ותידהמו ממראה עיניכם] מומלץ בזמן כעס לצאת להליכה, ריצה ולשנות אווירה. כמו כן- לבצע פעילות גופנית ונפעיל טכניקות הרפיה ע"י נשימות עמוקות ונוציא אנרגיות שליליות.
רצוי לבדוק אם גורם המצב הוא בעיה בריאותית כלשהי ולשקול הפנייה לרופא המשפחה. נשקול אפשרות להשתתף בסדנא לשליטה בכעסים ופעמים אין מנוס מפנייה לטיפול באופן פרטני. ביכולתו של איש מקצוע להעניק טכניקות וכלי עזר מעשיים.
המטפל מעלה מהעולם הפנימי למודעות העצמית של המטופל את המשקעים והתסכולים והחסכים של העבר ומעניק למטופל יכולת זיהוי ברגשות שליליים, מיקוד בשליטה, לקיחת אחריות על המעשים ללא אשמה ורדיפה עצמית, רכישת מיומנות הקשבה, תקשורת בין אישית, ויסות מתחים, הפיכת חשיבה שלילית לחיובית, קבלת האחר השונה ועוד דרכים להרפיה עצמית.
ניתן ללמוד ספרי מוסר העוסקים בגנות הכעס, [כך אני אישית עושה] ונישא תפילה לקבלת ס"ד להבין שהכל מאתו יתברך-"ואין עוד מלבדו". נחזור-קיימים שלושה מוחות בנפש האדם:
א. המוח העתיק [התת מודע] ב. המוח החדש [המודע] ג. המוח המגוון[השילוב בין המוח העתיק לחדש].מרכיבי נפש האדם עמוקים ומורכבים מאוד, וכל חיינו האישיים והכלליים מונהגים ומוכתבים בהתאם לשלושה מרכיבים אלו. הנטייה הטבעית של האדם לראות את הזולת האשם היחידי בכישלונותיו ובחוסר הצלחתו.
אם נלמד ממה מורכב המוח, איך הוא פועל וכיצד גורם לנו לראות, לחשוב, להגיב, לפעול ולהחליט, נבין כי מה שמפריע לנו בנוגע לזולת, הוא החוסר שלמות שקיים בנו, מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל", כי הפרשנות היא מתוך העולם הפנימי שלנו. המוח העתיק- הוא ארכיון שמאכסן בתוכו את כל חוויות הילדות, חינוך, חסכים רגשיים, האני הנסתר, המוכחש, החסר והסמוי. המוח החדש: הוא ההווה והמציאות העכשווית, קובע ומחליט כיצד ננהג ואיך נפעל.
המוח החדש מעביר מידע למוח העתיק לצורך בדיקה והוא משווה את המידע למאגר הקיים בתוכו. לאחר בדיקה המוח העתיק דואג לשמור על בטחוננו ומגן עלינו מפני כל פגיעה אפשרית. אם המוח מזהה דבר שמזכיר לו את העבר, כגון: תקיפה, פגיעה, ביקורת, האשמה, נטישה, דחייה ועוד, המוח מיד מתגונן, נורת האזהרה נדלקת והאדם מגיב בהתאם למצב. אולם למוח העתיק אין תחושת זמן של עבר והווה ואינו מתחשב בשינוי, בנסיבות ובתנאים שהשתנו.
לכן הוא מטשטש ומעוות את המציאות ומשדר למוח החדש שדרים שאינם עדכניים, מפני שמעלה מהארכיון סרטים ישנים ותמונות עתיקות ומגיב כאילו הם קורים בהווה. המוח החדש מעביר את המידע שקיבל לרשות המוח המגוון. תפקידו של המוח המגוון לבלום את התגובה האוטומטית של המוח העתיק ולקחת אחריות על הקשיים שהתעוררו בעולמו הפנימי. הוא גם חוקר, מסנן ומשווה למצב הקיים ונותן פרשנות בהתאם למציאות כפי שהיא באמת ולא ע"פ התניות קודמות.
יצוין-שכל אדם יש לו מזכרת מימי הילדות-צורת חיים, חוויות, חסכים וצרכים בלתי מסופקים. אלו הם מוקשים סמויים המושלכים באופן ישיר מהילדות על החיים ועל הזוגיות בעיקר. אנו באים לחיי הנישואין מתוך ציפייה שהם יעניקו לנו את האושר המיוחל, ושבן/ת זוגנו ימלא את החללים הריקים וירפא את הצלקות שבתוכנו. זו הסיבה בעיקר שאנו מיד מתאכזבים ומגלים התמודדויות, אתגרים וניסיונות חדשים. על מנת לשפר את חיי הנישואין, עלינו להיות מודעים לעבר ומחוברים להווה.
חובתנו ללמוד ולהכיר את עצמנו מבפנים ולגלות את האני הפנימי ולהיות מודעים לחוזקות ולחולשות ולהיות ערוכים להשתנות. יש לשנות אורח חיים, לשבור דפוסי התנהגות ולבצע שינוים אמיתיים. האתגרים והניסיונות הם חלק מריפוי הנפש והם לא המחלה אלא התרופה. חיי הזוגיות הם מבחן החיים שמעניקה לנו את הזכות לצמוח, לגדול, להשלים ולרפא את עצמנו. הקשיים הם המרפא בתהליך פצעי הילדות ובלבד שנתבונן באור הנכון ולא נאשים את הזולת בשחור.
ע"י ניתוח נכון ואמיתי של המוח המגוון, נראה את המציאות כפי שהיא ולא ע"י התניות קודמות. ציינו בעבר שכל "היפי נפש"-חוששים להתלונן ולתבוע את זכויותיהם כדי למצוא חן בעיני אחרים, לכן משלמים מחיר רב ובמקרים רבים בהתקפי פניקה. מידת הוויתור וההבלגה היא תכונה נפלאה, אך בתנאי שמקורה מתוך רצון ושמחה ולא כדי לרצות את האחר. כאשר האדם אינו פועל מתוך רצון, זה עשוי להזיק לו בפן הנפשי ועלול לפתח חרדות ופחדים בלתי מוסברים.
מפני שכל רגש שדוכא בנפש ולא שוחרר בזמן ובאופן הנכון, מתפרץ בחולי הגוף. יצוין שגם התקפי פניקה עלולים להופיע מפני הדחקת רגשות. פחדים וחרדות עשויים לגרום לכאבים פיזיים, כמו-כאבי ראש, מגרנות, מפרקים, מעיים, פריחה, פצעים בעור ועוד. במצבים הללו הבדיקות הרפואיות לא יגלו מאומה והמטופל ימשיך לסבול ללא הסבר רפואי הגיוני. אולם המציאות מוכיחה- כאשר נפתרים מהבעיות הרגשיות, נחלשים הכאבים הפיזיים ואף נעלמים לגמרי,[יש לי המון סיפורים].
אף אנשים המוקפים רגשי אשם עלולים לפתח חרדות ובפרט פרפקציוניסטיים. הם סובלים מרגשות מודחקים כדי למצוא חן בעיני אחרים, לכן יש ללמדם לעמוד על זכויותיהם ולהעלות את הערכתם ובדרך זו פחדם יעלם. אמנם בשעת כעס ומריבה הוויתור וההבלגה עדיף, אולם לאחר שהמצב נרגע, חייבים לתקשר ולהוציא רגשות מודחקים וכמובן בצורה יפה ומכובדת. רוב הסובלים מפחדים וחרדות, הם אנשים טובים ובעלי מידות נעלות החוששים לפגוע בזולת.
אולם כאשר אינם מבטאים רגשות של כעס, תסכול, אכזבה וכ'ו, ובעיקר שאינם מוכנים להודות ברגשות שליליים אלו, זו עדות ברורה שהם מתמודדים עם צרות גדולות ביותר. כמו- חוסר בטחון, דימוי עצמי נמוך, כעס, תסכול, מרמור, אכזבה, דכאון ורגשות אשם שמעוררים בהם התקפי פניקה קשים. הטיפול-
א. להביא אותם להכרה בזכותם להרגיש כעסים ותסכולים. ב. לעודד אותם לבטא רגשות באופן הנכון ללא פחד. ג. ללמדם לדרוש את זכויותיהם וכמובן בצורה הולמת ומכבדת, ע"י שלושת השלבים מתרפאים. חלק נכבד מחוברת-"חיים מוצלחים",שבת שלום ומבורך.
מהדורה 3 · תקשורת חלק נד
תקשורת חלק נד'!
אחת הבעיות הגורמות להפרת שלום הבית היא, חוסר תעסוקה. מחקרים מגלים כי אדם שיש לו מטרה, תכלית, כיוון ודרך, מתמלא באנרגיות חיוביות. אדם שלפניו יום מלא וגדוש בפעילויות יוצרות, נהנה מאיכות חיים גבוהה פיזית רגשית ונפשית. מתמלא בשמחה, כבוד וערך עצמי רב. ולהיפך, אדם בטל משועמם וחסר תעסוקה נופל במלוכדת הבדידות והעצבות ומתמלא באנרגיות שליליות. נעשה פגיע, טעון, בקורתי ומלא מרירות כלפי עצמו בן זוגו וכלפי כל העולם.
הוא עלול לפתח דיכאון, חרדות ומחלות נוספות, על רקע נפשי ירוד ולהיפגע בריאותית, להיחלש ואף לחלות. יש תקופות מלאות ועמוסות בחיים אשר בהן לוח הזמנים צפוף עד אפס מקום ואנו מוצאים את עצמנו לחוצים, רצים וממהרים ממשימה אחת לאחרת עם אין סוף התחייבויות. אך יש גם תקופות שקטות, דלילות, ואפילו ריקות, כגון: חופשות פיטורין, מחלה, פרישה לגמלאות, נישואי הילדים ויציאתם מהבית ועוד.
שעות פנאי רבות לפנינו ואין אנו יודעים כיצד למלא אותן בתוכן נכון ואמיתי. חובתנו לקחת אחריות על סדר היום, למלא את זמנינו ולהעסיק את עצמנו, כדי לנטרל את הפצצה המתקתקת ששמה שעמום. ראשית יש לגבש תוכנית עבודה ולבנות סדר יום מלא: א. מה עלי לעשות כדי להשיג עבודה? ב. מה מתאים לי במציאות העכשווית? ג. מה אני אוהב לעשות? ד. מה מהנה ומשמח אותי? ה. מה באמת מעניק לי אנרגיה חיובית? ו. אלו תחומי חיים מושכים ומעניינים אותי? ז.
אילו תחביבים מתאים לי לפתח? ח. במה אני כשרוני? ט. במה אני יכול לסייע ולהושיט עזרה לבני משפחתי? י. במה אני יכול להקל מעליהם ולהועיל להם? יא. במה אני יכול לתרום, להתנדב ולהעניק לקהילה ולעולם סביבי? נזכור- כאשר אנו לא מניחים את עצמנו לשבת בבטלה, מייצרים ועסוקים בפעילויות שונות, מקפידים על סדר יום מלא, אנו מגלים עניין בעצמנו ומתמלאים בטעם, סיפוק והנאה מהחיים. התוצאה-
אנו לא מפתחים תלות רגשית באחרים ובבן/ת זוגנו ולוקחים אחריות מלאה על האושר שלנו ומגלים פן חדש בעצמנו בבן/ת זוגנו ובעולם בכלל. חז"ל אומרים-"הבטלה מביאה לידי שעמום", מפרש רש"י-שעמום, שיגעון [כתובות נ"ט]. קיים תהליך מוחי בן חמשה שלבים. נקדים:
כאשר מבקשים בקשה כלשהי מבן הזוג, פעמים רבות התגובה המיידית שלילית. "לא", "לא שייך", "לא מתאים", "לא מסתדר", "זה לא אפשרי", "לא יכול וכ'ו" ותגובתנו בהתאם למצב רוחנו. לאחר פרק זמן כאשר אפשרנו לו לחשוב ולעבד את הדברים, פתאום פונה בן הזוג ומשיב בחיוב,[כמובן מדובר שלא היצקנו וחפרנו בהצקות חוזרות]. בדרך כלל אנו מאוכזבים, נועצים בו מבט מאשים וכואב ומגיבים בשלילה-"לא רוצה, אל תעשה טובות, אתה קודם פוגע ומתחרט, אין לי חשק, הלכה לי ההנאה, לא בא לי, אין לי כבר חשק וכ'ו".
השאלה הנשאלת
מדוע כאשר אנו נדרשים לקבל החלטה, לאשר בקשה לבוא לקראת לתת הסכמה וכ'ו, התגובה המיידית והאוטומטית היא שלילית, מדוע לוקח לנו זמן על מנת להיענות בחיוב? [בעיקר הגברים, חוץ ממקרים של פגיעה קשה מבן/ת הזוג, אזי ההיענות שלילית לשני הכוונים]. כאשר נהיה מודעים לתהליך שעובר המוח עד שהוא מעבד נתונים ומעקל תפיסות חדשות, נקבל הבנה חדשה בעניין ההתנגדות המיידית של בן/ת זוגנו ולא ניגרר אחר ויכוחים וכעסים מיותרים. קיימים חמישה שלבים לתהליך המוחי בדרך לעיקול תפיסה חדשה.
עומק העניין
א. דחייה: כל תפיסה חדשה שסותרת תפיסות קודמות ישנות, המוח דוחה אותה לאלתר ב. התנגדות:המוח עדיין מתנגד לקבל, מפאת שקשה לו לקבל שינוי ג. קבלה חלקית: המוח מקבל ומבין באופן חלקי, אך עדיין מתקשה ליישם ד. קבלה מלאה: המוח מקבל ומבין באופן מלא ומוכן ליישם ה. ההפנמה: המוח מטמיע את המידע החדש ומיישמו. רשמו
תרגיל
א. הבקשה, עם הכנה מוקדמת שיתכן שתדחה ב. כאשר הבקשה נידחת מה עלי לעשות? ג. האם אני מתנגד או מקבל? ד. האם אני מאפשר לו זמן עיקול מחשבתי? ה. האם אני דוחק אותו ואת השעה? ו. האם זה נכון ומה התועלת? ז. האם אפשרתי לו זמן מספיק על מנת שישיב לי בחיוב או שאני חסר סבלנות?! יש לזכור-
שחוסר סבלנות/ מתח/ לחץ/ רוגז/כעס ועצבות הם תופעה נפוצה והם חלק מהרגשות הטבעיים שלנו. כאשר אנו חלשים/ עייפים עמוסים/טרודים/מאוכזבים וחשים-שלא הולך כפי הציפיות ושלא מבינים אותנו/שלא מקשיבים לנו/שלא מכבדים אותנו/שמזלזלים בנו/שדוחים אותנו, אנו נוטים לכעוס ולהתפרץ. אמנם- אנו צריכים לבטא רגשות, אך השאלה כיצד?האם רגשות אלו בשליטה או שאין להם פרופורציה? האם אנו מתמודדים בצורה הנכונה או פוגעים בעצמנו ובאחרים?
יש המתפרצים בכעס, צועקים, מעליבים ופוגעים בנוכחות הילדים, חברים ובני המשפחה. אנו נעשים שיפוטיים, מבקרים, מאשימים, מתלוננים מתקיפים ונכנסים למאבקי כוח ושליטה.
מאחר וקשה לנו לראות את האחר השונה, אין לנו גמישות חשיבתית, אלא רואים רק את טובת עצמנו בלבד!!המחיר של הכעס והחוסר סבלנות גובים מחיר יקר מאוד. פגיעה-באיכות החיים/בבריאות הגוף והנפש/מערכת הזוגית כורסת/איבוד פרנסה/ מריבות/ סכסוכים/מחלוקת בין בני הזוג והמשפחות/גירושין ופירוק המשפחה. כיצד נמנע קריסה של מערכת העצבים שהיא אם כל חטאת: א. זיהוי מוקדם של מוקד הכעס וננסה לנטרל אותו לפני שמקבל כוח ושליטה ב.
נזכיר לעצמנו כי הכעס לא פותר שום בעיה ויוצר בעיות נוספות. ג. נבין ונכיר בנזק העצום שהכעס מסב לנו, בפן הרגשי הפרטי והכללי. ד. נשאל את עצמנו האם זו הדוגמא האישית שניתן לילדנו? ה. מומלץ לנהל יומן שמתעד בכל פעם כשאנו מתמודדים וכיצד אנו מגיבים[מומלץ לתעד את זה ע"י צילום או הקלטה, תידהמו כיצד התנהגתם] ו. יציאה קצרה להליכה, ריצה, פסק זמן למנוחה עם נשימות עמוקות, נשנה אווירה ונתרענן.
ז. נבצע פעילות גופנית, נרפה את השרירים ונפעיל טכניקות הרפייה, ע"י נשימות עמוקות ונתרכז כיצד הכעס והרגשות השליליים מתנקזים החוצה. ח. נעצור ונבדוק, יתכן שגורם המצב הוא בעיה בריאותית כלשהי ונשקול פנייה לרופא המשפחה. ט. נשקול אפשרויות להשתתף בסדנא לשליטה בכעסים ופעמים אין מנוס מפנייה לטיפול באופן פרטני. ביכולתו של איש מקצוע להעניק טכניקות וכלי עזר מעשיים. המטפל-
מעלה מהעולם הפנימי למודעות העצמית את החלקים הדוחפים להתפרצויות, תסכולים וכעסים ומעניק למטופל יכולת זיהוי רגשות שליליים, מיקוד בשליטה, לקיחת אחריות על מעשים ללא אשמה, רכישת מיומנות ההקשבה, תקשורת בין אישית, ויסות מתחים, ניהול קונפליקטים, הפיכת חשיבה שלילית לחיובית, הכשרה לניהול משא ומתן, קבלת האחר והשונה, דרכים להרפיה ולהרגעה עצמית ועוד. י. נקרא ונלמד ספרי מוסר העוסקים בגנות הכעס יא. נישא תפילה לקבלת ס"ד ונבין שהכל מאתו יתברך "ואין עוד מלבדו".
קיימים שלושה מרכיבים בנפש באדם: א. המוח העתיק [התת מודע]ב. המוח החדש[המודע] ג. המוח המגוון[השילוב והעיבוד בין המוח העתיק לחדש].
נקדים
מרכיבי נפש האדם עמוקים ומורכבים מאוד. כל חיינו האישיים, הכלליים והזוגיים מונהגים ומוכתבים בהתאם לשלושה מרכיבים אלו. הנטייה הטבעית של האדם לראות את הזולת האשם היחידי בכישלונותיו ובחוסר הצלחתו ובעיקר בזוגיות.
אם נלמד ממה מורכב המוח, איך הוא פועל וכיצד גורם לנו במודע ובתת מודע-לראות/ לחשוב/ להתאכזב/ להיפגע ולהחליט, נבין כי מה שמפריע לנו בנוגע לזולתנו ובן/ת זוגנו הוא החסרונות הקיימים בנו ולא בהם, מבחינת- "כל הפוסל במומו פוסל",נדע כי שום דבר לא ישתנה אם אנו לא נשתנה, כי הכל בא מתוך העולם הפנימי שלנו.
המוח העתיק- מחבר אותנו לעבר, הוא הארכיון המאכסן חוויות ילדות/דרכי חינוך/דפוסי התנהגות/הרגלים/ מידות/תכונות/ תהליכים וחסכים רגשיים ונפשיים ומכיל את האני הפנימי, האני הנסתר/האני האבוד/האני המוכחש/האני המזויף/ האני החסר והסמוי.
המוח החדש
הוא ההווה/המציאות העכשווית/מה שקורה לנו כאן כרגע ועכשיו והוא קובע ומחליט כיצד ננהג ואיך נפעל. המוח העתיק והחדש מעבירים מידע זה לזה וכל מידע שמגיע למוח החדש, מתנקז אוטומטית למוח העתיק לצורך בדיקה. המוח העתיק בודק את המידע החדש ומשווה אותו למאגר הקיים בתוכו והדומה לו. המוח העתיק-שומר על בטחוננו ומגן עלינו מפני כל פגיעה אפשרית.
אם המוח מזהה דבר שמזכיר לו את העבר, כגון: תקיפה/ פגיעה/ ביקורת/ האשמה/נטישה/ דחייה ועוד, המוח מיד מתגונן, נורת האזהרה נדלקת מיד ומופעלת מערכת אזעקה. למוח העתיק אין תחושת זמן, היום, מחר, ואתמול. הוא לא לוקח בחשבון את שינוי הנסיבות ואת העבר להווה ואינו מתחשב בתנאים שהשתנו. לכן מטשטש את המציאות, מעוות אותה ומשדר למוח החדש שדרים שאינם עדכניים אלא ישנים. הוא מעלה מהארכיון סרטים ישנים ותמונות עתיקות ופועל כאילו הם ההווה העכשווי.
המוח החדש מעביר את כל המידע שקיבל מהמוח העתיק לרשותו של המוח המגוון. תפקידו של המוח המגוון לבלום את התגובה האוטומטית של המוח העתיק ולקחת אחריות על הקשיים שהתעוררו בעולמו הפנימי. כמו כן-
תפקיד המוח המגוון לחקור/ לסנן/ להשוות/ ולנתח לפי המצב העכשווי ולספר סיפור חדש בהתאם למציאות כפי שהיא באמת ולא ע"פ העבר. לכל אדם יש מזכרת נצח מימי הילדות: צורת חיים/חוויות/חסכים ופצעים ותהליכים רגשיים ונפשיים, חסכים וצרכים בלתי מסופקים. אלו הם מוקשים סמויים המושלכים באופן ישיר מהילדות על החיים בכלל ועל הזוגיות בפרט.
אנו באים לחיי הנישואין, מתוך ציפייה שהם יעניקו לנו את האושר המיוחל, לכן אנו מצפים במודע ובתת מודע, שבן/ת זוגנו ימלא את החללים הריקים שבתוכנו וירפא את הצלקות שלנו. זו הסיבה שאנו מהר מאוד מתאכזבים ומגלים שלפנינו התמודדויות, אתגרים וניסיונות חדשים. על מנת לשפר את חיי הנישואין, עלינו להיות מודעים לעברנו ומחוברים אליו. עלינו ללמוד ולהכיר את עצמנו מבפנים, לגלות את האני הפנימי, להיות מודעים לחוזקות ולחולשות ולהיות נכונים להשתנות.
יש לשנות אורח חיים, לשבור דפוסי התנהגות ולבצע שינוים פנימיים.
לסיכום
האתגרים והניסיונות הם חלק מתהליך הריפוי של פצעי ילדותנו, הם לא המחלה אלא התרופה. חיי הזוגיות הם מבחן החיים שמעניקה לנו את הזכות לצמוח, לגדול, להשלים ולרפא את עצמנו, ובן/ת הזוג הוא המרפא העיקרי של פצעי הילדות שלנו ובלבד שנראה אותו באופן הראוי, ע"י ניתוח נכון ואמיתי של המוח המגוון ולא להאשימו בחסכים של העבר ואשרי הזוכה, [חלק מהנכתב מתוך חוברת נישואין מוצלחים ], שבת שלום ומבורך.
מהדורה 4 · סיכום ביניים לעלונים הקודמים
סיכום ביניים לעלונים הקודמים
שאלנו מה היא ההגדרה של אהבה?
אהבה שאינה תלויה בדבר.
התנאים שזוכים לה
א. בלי צפיות, אינטרסים וכל מיני חשבונות של מה יצא לי, [בטל דבר בטלה אהבה].
ב. רק נתינה מולידה אהבה ואהבה מולידה נתינה, מכיון שאי אפשר להתחבר ולאהוב בלי נתינה והשקעה תמידית
ג.
עיקר הציווי
לכבד זה את
זו הוא כלפי הקב"ה וזה לא קשור כלל בחובת בן זוגי כלפיי, וללא צפיות כאמור.
ד.
עיקר ההתעסקות וחובת המחשבה מה אני חייב ולא מה
השני חייב וזו ההצלחה.
נוסיף עוד פרט יסודי וחשוב שלא הוזכר בעלונים הקודמים:
לתת את מה שבן זוגי אוהב זקוק וצריך ולא את מה שאני חושב, [לא מדובר בעבירות חלילה]. מתוך חוסר דעת ושימת לב בנקודה בסיסית זו כמעט כולנו נכשלים, בזוגיות ובחינוך הילדים.
נקדים
מעשה באדם שהתחתן בפעם השנייה עם גרושה +שתי בנות. סיפר שכל כך השקיע ונתן לבת זוגו ולבנות עד כדי כך שהבנות קראו לו אבא. לצערו הוא לא מבין איך לאחר השקעה ונתינה אין סופית במשך 5 שנים ובסופן התגרשו. ועוד, היכן הלך הכלל של חז"ל-"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כך הוא שואל, שהרי הוא נתן והשקיע כאמור.
יתרה מכך
הריני עד על מקרים רבים בהם זוגות טוענים שהשקיעו המון וקיבלו בדיוק את ההיפך, וככל שהשקיעו יותר התאכזבו יותר. אולם עלינו לעשות חשבון נפש מעמיק היכן בדיוק היתה ההשקעה, בנו או בבן זוגנו. כי יתכן מאוד שנתנו לבן/ת זוגנו את מה שאנו חושבים שהוא צריך ולא את מה שזקוק/ה לו/ה באמת. למעשה זו היתה קבלה ולא נתינה, כי השקענו נטו בעצמנו ולא בבן זוגנו, רק שהיצר הטעה אותנו. ועוד-
נתינה זו היתה מלווה בצפייה לקבל תמורה. לפיכך בן זוגנו לא הרגיש שקיבל דבר, לכן לא התעורר בו את הצורך להודות, כי זו לא היתה נתינה אלא קבלה כמבואר.
לפיכך-
מתורצת השאלה להיכן הלך הכלל של חז"ל "כמים הפנים וכו".מתוך זה שנתנו את מה שאנו חושבים ולא את מה שהצד השני אוהב זקוק וצריך. בעצם זו היתה קבלה ולא נתינה והתקיים הפסוק,"כמים הפנים וכו", אבל במובן השלילי, כי הצד השני לא הרגיש שקיבל דבר אלא עשינו זאת נטו בעבורינו, לכן החזיר באותה מידה ולא הרגיש צורך להכיר טובה.
מעשה-
באשת אברך שיצאה לפרנס את ביתה במסירות נפש כדי שבעלה ילמד תורה. אולם טענתה היתה שאין שום הערכה מצד הבעל. שאלתי אותו האם זה נכון? לא. מה פירוש? "כל מה שעושה לעצמה היא עושה". התפרצה האשה, "אתה רואה עם מי אני חייה פשוט כפוי טובה אין לא שום הערכה כלפיי" והתפרצה בבכי. בקשתי הסבר-
"אני מודה האשה אכן עובדת קשה, הבית תמיד נקי ומסודר, קניות בשפע ולא חסר כלום, אבל כל מה שעושה לכבודה עושה ולא בשבילי".
לדוגמא
עושה קניות בשפע, בקשתי דבר קטן אישי ולא קבלתי. מבשלת כמה סוגי אוכלים ובכמויות גדולות שמא יפתיעו אורחים ולבסוף נזרקים לפח האשפה. ביקשתי חביתת ירק במקום כל הכמויות הנ"ל, ובמקום זה טוענת כלפי כפוי טובה. היא סובלת מחולי של ניקיון עד כדי אפיסת כוחות ואיבוד סבלנות כלפיי וכלפי הילדים וטענתה שעושה בעבורי. שואלת אותי רוצה לאכול? אני שואל מה יש לאכול?עונה מה שיש. אני אומר, לא תודה! עונה לי חסר הערכה!
ועוד, בערב שבת עושה 22 סוגי סלטים ורק את הסלט שאני אוהב היא לא עושה. מכינה כמה סוגי דגים ולא לטעמי. מתלבשת בחוסר צניעות ובמקום להתייעץ איתי שואלת את חברותיה. וכן עושה כל דבר ללא התייעצות עמי. לפיכך הבנתי שהיא דואגת ואוהבת את עצמה ולא אותי, אז מדוע היא כועסת?. לפנינו- מקרה נפוץ על אשה ממורמרת כאשר השקיעה את כל כוחותיה בעצמה ומשליכה את כל תסכולה וכאבה על בעלה בטענת כפיות טובה כאשר אין שום בסיס והצדקה לטענה זו. אכן-
מגיע לה את כל העידוד "והישר כח גדול" על כל העמל וההשקעה הגדולה, אבל חבל מאוד שזה לא במקום הנכון. כמעין זה במעשה על אותו בעל שכל השקעתו היתה בעצמו והתקיים בו הפסוק-"כמים הפנים וכ'ו" ובמובן השלילי.
הנושא עמוק, עוד נכתוב דוגמאות מהחיים בס'ד!!
פינת ההלכה!!
א. אין חילוק לענין איסור נידה בין כשראתה דם מחמת שהגיע זמן וסתה או שראתה מכל סיבה אחרת.
ב. בענין נידה הטמאה מן התורה,[כלומר ראתה דם בהרגשה],אפילו אם היה כתם דם קטן ביותר, או אפילו על בגד צבעוני, הרי היא טמאה, וצריכה להפסיק בטהרה, ולספור שבעה נקיים ולטבול.
ג. אשה שיצאה טפת דם ממקורה הרי היא טמאה, ואינה עולה מטומאתה עד שתפסוק בטהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול במקוה טהרה.
ד. כל זמן שהאשה אינה טובלת במקוה טהרה, הרי היא באיסור כרת וכן על בעלה באיסור כרת "רחמנא ליצלן".
ה. אין האשה יכולה לקצר את ימי טומאתה ולטבול קודם השלמת שבעת הימים אחר ההפסק טהרה כמובן, ואפילו במקום צורך גדול.
ו. גם אם הרופאים קובעים שאם תמתין זמן זה יעבור זמן הביוץ שבו יכולה להתעבר, אינה יכולה להקל ולקצר ימי ההפסק בטהרה ושבעת נקיים, וכל דבר תעשה שאלת חכם כיצד לנהוג.
ז. אשה שהרגישה בימי טהרתה שנפתח מקורה להוציא דם, ובדקה עצמה ולא מצאה דבר, הרי היא טמאה מספק, מפני שחוששים שמא יצאה ממנה טפת ונתקנחה או נאבדה, וצריכה לעשות הפסק טהרה, לספור שבעה נקיים ולטבול, אולם לא תברך על טבילה זו שספק ברכות להקל.
ח. אשה שהרגישה בימי טהרתה שנפתח מקורה להוציא דם, ובדקה מיד ומצאה מראה טהור, כגון מראה לבן, או ירוק, או צהוב טהורה.
מפני שגם המראות הטהורים באים מן המקור, ויש לתלות שהרגשה זו היתה מחמת מראה זה שהוא טהור.
אולם-
בכל ענין טוב לעשות שאלת רב.
ט. אשה שהרגישה בימי טהרתה מספר פעמים שנפתח מקורה להוציא דם, ובכל פעם בדקה ולא מצאה דבר, אם הוחזקה שלוש פעמים כך ברציפות הרי היא טהורה.
למרות שבפעמים הראשונות שארע כן הרי היא טמאה, אולם מאחר שהוחזקה שלוש פעמים בפתיחת מקור בלא להוציא דם הרי היא טהורה.
י. אשה שהרגישה בימי טהרתה שנפתח מקורה להוציא דם ולא בדקה עצמה מיד, אינה מותרת לבעלה בלא בדיקה, שיש לחוש שמא הרגשה זו היא מחמת מראה טמא, והזהיר והנזהר ירבו שלום כנהר!!
מהדורה 5 · לימוד שלום בית לידע ולהבנה כללית.
שלום בית!!
לימוד שלום בית לידע ולהבנה כללית.
לקיים הלכה ולמעשה בבית, חייבים שאלת רב!!!
סיכום בינים לעלונים הקודמים-
שאלנו מה היא ההגדרה של אהבה ומהם התנאים שזוכים לה:
א."אהבה שאינה תלויה בדבר",[ציפיות. אינטרסים]"בטל דבר בטלה אהבה".
ב."נתינה מולידה אהבה ואהבה מולידה נתינה", כלומר אי אפשר להתחבר לשני ולאהוב אותו מבלי נתינה והשקעה תמידית.
ג. עיקר ההצלחה בנתינה, ששנינו חייבים כלפי הקב"ה, וזה לא קשור כלל בנתינה של הצד השני.
נוסיף פרט חשוב וכואב שלא הוזכר,[ובהמשך העלונים נרחיב יותר בתנאים הקודמים].
ד. לתת לצד השני את מה שהוא אוהב, זקוק וצריך, ולא מה את שאני חושב שהוא אוהב וצריך, [לא מדובר בעבירות חס ושלום]. אגב, בנקודה עמוקה זו כמעט כולנו נכשלים בחינוך ילדים ובעיקר בזוגיות.
נקדים במעשה-
אדם שהתחתן פעם שנית עם גרושה +שתי בנות, סיפר שכל כך השקיע ונתן לבת זוגו וכן לבנות במשך שנים עד כדי כך שהבנות קראו לו אבא, ולצערו הוא לא מבין איך לאחר השקעה ונתינה אין סופית במשך מספר שנים, ובסופו של דבר אשתו תבעה גרושין בכל תוקף ומחוסר ברירה קיבלה. אם אכן כך, היכן הלך הכלל של חז"ל-
"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כלומר-
כל נתינה והשפעה חיובית מקבלים חזרה השפעה חיובית, וכן נתינה שלילית מקבלים שלילי, כך הוא שואל. אולם-
צריך לעשות חשבון נפש מעמיק היכן היתה בדיוק ההשקעה בבן זוגי או בי?
לצערי אני עד להמון מקרים שבהם זוגות טוענים- "כל כך השקענו ונתנו לבן זוגנו" במשך שנים וקיבלנו בדיוק את ההיפך.
יתרה מכך
טענתם, ככל שהשקיעו יותר כך נחלו אכזבה ופגיעה גדולה יותר.
אם כן שוב חוזרת ומתעצמת השאלה להיכן הלך הכלל של חז"ל "כמים הפנים וכו". התשובה-
מתברר שגם נתינתנו הייתה לקיחה ולא נתינה, מכיון שנתנו לצד השני את מה שאנו חושבים, אוהבים ולא את מה שהוא זקוק וצריך באמת. יוצא-
שמיד בזמן הנתינה הייתה כבר לקיחה, ולכן הצד השני לא הרגיש שקיבל דבר, לפיכך התקיים הפסוק,"כמים הפנים וכו",
אבל במובן השלילי רחמנא ליצלן.
נקודה חשובה
אנו יכולים לטעות ולחשוב שהשקענו ונתנו לצד השני בו בזמן שנתנו והשקענו בעצמנו, ועוד לשאול מדוע קיבלנו-
"רעה תחת טובה", האם "זו תורה וזה שכרה"??
הבחנה זו עמוקה ודקה מאוד ובלי חשבון נפש מעמיק והדרכה נכונה, אפשר לטעות בהבחנה זו בקלות.
ועוד-לחיות במחשבות שגויות של האשמות, מרמורים ותיסקולים כלפי הצד השני ובהרגשה של מסכנות ואומללות, ועוד להגיע למסקנות מוטעות של חוסר הכרת הטוב וכפיות טובה כלפינו מהצד השני, כאשר אין שום בסיס והצדקה למחשבות וטענות אלו.
לצערי הריני עד להרבה מקרים כאלו!!
כואב שלא גילו את שורש הבעיה, בגלל חוסר לימוד מעמיק בנושא עמוק זה, וכן מתוך התעלמות והכחשה עצמית הגוררת אחריה הרגשת צער וכאב פנימי אצור של קיפוח,
והרגשה מטעה זו מלווה אותם גם לאחר הגירושין, וכנראה שתלווה אותם כל החיים וכן לעולם הבא, השם יצילנו.!! מכאן מובנים ביתר שאת עומק דברי קודשם של רבותינו:
"כמים הפנים וכו", איך מתקיימים מידה כנגד מידה הן לחיובי והן לשלילי, ואשרי המבין והמקיים אותם כהלכתם, השם יזכנו שלא תצא תקלה תחת ידינו אמן כן יהי רצון. נקודה חשובה נוספת-
אפשר בנקל להכשל בנושא של חינוך ילדים וכן להעניק ולתת את מה שאנו חושבים שהילדים צריכים ולא את מה שהם אוהבים וזקוקים לו באמת, ועוד-לטעות ולחשוב "כל כך השקענו וקיבלנו בדיוק ההיפך".
נושא זה עמוק ורחב, נגענו בקצהו, עוד נרחיב בס"ד, אבל זה נושא יקר וחשוב וחומר למחשבה.