פרשת ראה

כאשר האיש חוזר מעבודתו, לימודו וכ'ו, הוא זקוק לברוח למערתו לפינה שקטה כדי לנחות לקרקע לפני שמתעסק בענייני הבית. כעת הוא זקוק לניתוק מהסביבה על מנת להתפנות לעצמו, ללימוד, עיון בספרים, צפייה במחשב וכ'ו [בדברים המותרים] ובכל מיני עיסוקים שיסייעו לו באופן זמני להתנתק ממחשבות, טרדות ולחזור לעצמו.

בזמנים הללו תאפשר לו האשה מרחב ופרטיות להתיישב בדעתו ותבין שזה לא קשור אליה כי כך הוא בנוי, [במידה והבריחה באופן שיטתי, יש לערב סמכות מקצועית]. באמצעות התעניינות ניתן לבדוק מתי הוא מתכוון לחזור לעצמו. אם תשובותיו קצרות וחותכות, סימן שעדין הוא זקוק לשחרור. לעומת זאת האשה אינה זקוקה לפתור את בעיותיה ולא עצות לתסכוליה, אלא למצוא מאזין תומך על מנת לשוחח על חוויותיה וקשייה ולקבל הכלה ותמיכה טובה.

יתכן שכוונת האיש להרגיע אותה באמצעות עצותיו, אבל היא זקוקה לתמיכה והבנה בלבד ללא עצה ופתרון!! קיים קושי רב לגברים להקשיב לזמן ארוך לנשיהן. אחת הסיבות כי הם חשים מואשמים במצבן, בעיקר כשהן מוציאות כעסים באימוציות, לכן מתחמקים באמצעות פתרונות. כמו כן- חוששים להעניק הקשבה והבנה, שמא נשיהן בזמני לחץ ישתמשו בהזדהות נגדם, לכן מעדיפים לתת עצות ולברוח למערתם.

יצוין- שהבנה והזדהות בכאב האשה זו לא עדות והסכמה לדעתה, אלא הבנה והשתתפות במה שהיא חווה, כי עם רגשות לא מתווכחים. היא פשוט כואבת וחובת האיש להזדהות בכאבה על מנת לשחרר לה את הכאב ואין דרך אחרת. תובנה חשובה זו תסייע לשני בני הזוג כאחד לתמוך זה בזו ללא חשש ופחד שישמש נגדם.

במידה והאיש ישכיל להעניק תמיכה רגשית טובה לאשה ולשחרר את תסכוליה וכ'ו, היא תשמח להסמיך אותו כיועץ אישי ומקצועי לכל בעיותיה יותר מכל מגשר או יועץ אחר, כי היא זקוקה דווקא ממנו ככתוב-"אל אישך תשוקתך". שלב זה הוא מוקדם מידי ובעיקר אם האשה צברה תרעומות, הזנחה וחוסר הבנה מצידו.

לאחר תקופת האזנה, הכלה וכ'ו, יכול לנסות להשחיל עצה כדי להרגיעה ואם היא דוחה את עצתו או ממשיכה לרטון ולפרוק מטענים, יחזור לעמדת האזנה כי עדין יש לה משקעים ותרעומות לשחרר. במידה ומאשימה אותו במצב [כך רוב הנשים חשות], ימשיך לתת אוזן קשבת ולא יחוש מואשם או דחוי, כי הוא נמצא במבחן אמון ואין לה כתובת שסומכת ובוטחת כמו בבן זוגה [לוקח זמן להחליש תרעומות ולרפאות פצעים רגשיים].

יתכן שיש לה חסימות ופגיעות של התעלמות והזנחה וגם במצוות שלום הבית, והיא מלבישה את כאבה בעניינים אחרים, לכן על הבעל להיות חכם ולהבין שסבלה קשור גם אליו ורק מלבישה את כאבה בעניינים חיצוניים מחמת פחד או בושה ועליו לקחת אחריות חלקית במצב ויבקש את סליחתה ויעניק לה הכלה, התעניינות, סבלנות וכ'ו, עד שירפא לה את הנפש.

יצוין-כשהאיש חש צורך לשהות במערתו לזמן ארוך [זה משתנה מאחד לשני] יתכן שיש לו סיבות להתרחקותו ממנה ובפרט שזה נעשה באופן שיטתי שבכל עת שהיא צריכה אותו הוא בורח למערתו. במצבים הללו אם בני הזוג לא מצליחים לתקשר יש לערב סמכות מקצועית ולא להזניח, אחרת צוברים משקעים וכעסים ומה שיכלו לפתור בשיחה אחת יצטרכו כעת לתקשר באמצעות מגשרים, עורכי דין וכ'ו.

מצד שני חובת האיש להרגיע את האשה ולהעניק לה בטחון שהתרחקותו לא קשורה אליה, אלא עובר תהליך נפשי בריא על מנת לאגור כוחות וכפיצוי להבנתה יעניק לה את המיטב. לעומת זאת האשה זקוקה לשותף אמיתי, מבין ומתחשב, שיקשיב לחוויותיה ויזדהה ברגשותיה ויעניק לה הרגשה של מקום ראשון לפני הכל ומעל הכל ללא עצות ופתרונות כאמור. לסיכום: האשה זקוקה ליחס וקרבת דעת תומכת ואמיתית, והאיש זקוק לשקט ורוגע בזמנים מסוימים.

ההצלחה אינה תלויה ברמת האהבה של בני הזוג, אלא במידת ההתחשבות וההבנה בצרכים שלהם. נחזור-כאשר האיש נסער או טרוד מדבר מה, נכנס למערתו ואינו משתף אחרים, אלא אם השיתוף מביא לפתרון בעיותיו, כי הוא זקוק לפתרונות ולא שיח [יש יוצאי דופן]. יתרה מכך-לצורך בטחונו הוא זקוק להגיע לפתרונות בכוחות עצמו ולא ע"י אחרים ובעיקר לא מבת זוגו.

עבורו זו חולשה ופגיעה בערך העצמי להזדקק לאחרים, לכן הוא לא ישוחח אודות דברים שמטרידים אותו, אלא אם סיועם של אחרים נחוצים לו למציאת פתרון. במידה ולא הגיע לפתרונות הוא נעשה שקט, מכונס בתוך עצמו ונס למערתו. שם הוא זקוק להרהר בבעיותיו בשקט או להתעסק בכל מיני עניינים כדי להשיח את דעתו מטרדתו ולא יוטב לו עד שימצא פתרון. במידה ולא מצא, הוא יפנה לפעילויות אחרות כגון- לימוד, ספורט, פרויקטים וכ'ו, כדי שישכיחו את הבעיה מליבו.

ניתוק הבעיה ממוחו תשחרר אותו באופן זמני מהלחץ ותחדש לו מוחין וכוחות חדשים כדי שיוכל שוב לחזור ולהתמודד. במידה והבעיה מלחיצה מאוד, יצטרך פעילויות ואתגרים קשים יותר, עבודה מאומצת המחייבת היעדרות מהבית, פרויקטים מאתגרים ולימודים עד השעות הקטנות של הלילה כדי לברוח מבעיותיו. במידה ונפל בגורלו אשה ביקורתית ובלתי מתחשבת, עלול להוציא כעסים ותסכולים בעניינים לא הוגנים ודי למבינים.

לעומת זאת-אם האשה זכתה לבעל תומך ומבין ושיש לה כתובת לשחרר כעסים ותרעומות, היא חשה כל יום התחדשות ובריה חדשה. אך אם נפל בגורלה בעל כעסן, חסר סבלנות, מתעלם ובלתי מתחשב, היא נהפכת לשבר כלי, מאבדת אמון בעצמה ובסובבים ועלולה לשים קץ לנפשה.

יוצא שהאיש ירגיש מסופק ושלם רק כאשר יהיה מסוגל לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו ללא עזרה חיצונית, והאשה תרגיש מאושרת ומסופקת, רק במידה וזכתה לבעל מאזין ותומך שעימו היא יכולה לחלוק את חוויותיה ורגשותיה בפתיחות ללא חשש- פחד, איום או נטישה. נשים אינן חוששות להיפתח ולשתף בבעיותיהן לכל מי שנותן להן תמיכה ואוזן קשבת, וזה היפך הגברים. שיתוף אחרים בבעיותיהן מהווה בעבורן לאות אהבה, מתן אמון, התחברות וריפוי נפשי בפני עצמו.

לעומת זאת האיש בזמני לחץ פורש למערתו ובכל מה שנוגע למערכת היחסים הוא מנותק, שכחן ואינו משתף. במידה והוא עובר מעברים חדים בנפש, מודעתו המלאה אינה נוכחת בכל מקום שנמצא ולאו דווקא בבית. כלפי חוץ הוא נראה רגיל ורגוע, היפך האשה שבעתות מצוקה מכריזה ומקרינה את כאבה לעין כל. כמו כן במצבי לחץ האיש עשוי לעזור לידידים וקרובים במטרה לשכוח מבעיותיו ולחזק את בטחונו העצמי בפרט אם לא זכה לעידוד ותמיכה מספקת בבית.

האשה לתומה עלולה להתרעם ולא להבין מדוע כשהיא זקוקה לתמיכה והקשבה הוא מנותק ממנה ומכל מה שקשור לבית ומציע את עזרתו לחברים ואנשים זרים, ואינה מבינה שהתעסקותו בבעיות של אחרים בעתות מעין אלו עוזרים לו למעשה להשתחרר ממצוקותיו, לחזק את בטחונו ולאסוף כוחות כדי לחזור לעצמו ולחיק המשפחה. עצתי- שבני הזוג ישוחחו על הקשיים שעוברים מתוך הכלה בלי פרשנות ויתחשבו בנסיבות ובקשיים.

כפי שהאיש זקוק להתעסק בבעיות של אחרים כדי להשכיח את בעיותיו, כך האשה זקוקה לשוחח על קשיים ולפתח מעורבות רגשית בבעיות של אחרים כדי לשחרר מצוקות, לכן חובת האיש להקשיב כי זה לתועלת נפשה ואם יש חשש של לשון הרע בליבו לא יקבל. כמו אותו אחד שהצעתי לו שיקשיב לרעייתו וישחרר לה מצוקות, השיב-"אני לא מסוגל היא מדברת לשון הרע". השבתי-מה ההבדל בינינו?ענה-"אתה הרב המגשר".

עניתי מהיום אני ממנה אותך ליועץ האישי שלה- תקשיב ותכיל את כל מה שהיא מוציא ובזה תשחרר לה את כל הכעסים והמצוקות כי היא זקוקה דווקא ממך ולא ממני. מובא בעץ חיים-שהאין סוף ברוך הוא מנהיג את העולמות באמצעות עשר ספירות מכתר ועד מלכות [כמבואר בפתח אליהו]. ספירת היסוד והמלכות הן הדומיננטיים בעיקר בהנהגת העולמות ובמתן שכר ועונש ועליהם נשענים כל הנשמות, העולמות ואין סוף ברואיו.

תפקיד ספירת המלכות לקבל שפע מהיסוד ולחלק לנבראים ולעולמות במידה מדויקת. כידוע האשה היא כנגד ספירת המלכות וכל החיות והקיום שלה מההשפעה שמעניק לה האיש שהוא כנגד ספירת היסוד ועל פי כמות ואיכות השפע שמקבלת מעניקה לבני לעצמה ולבני ביתה. את עיקר השפע הגשמי מעניקה לבני ביתה ואת השפע הרוחני היא לוקחת לעצמה כי משם כל חיותה. אך מאחר והאיש בנוי באופן חיצון ביחס לאשה, עיקר ההענקה שלו היא גשמית וחיצונית.

במידה והאשה אינה מקבלת את חיותה במידה מספקת-התעניינות, הערכה, חיזורים וכ'ו, לאחר זמן היא מתרוקנת ומאבדת מוטיבציה להעניק לעצמה ולבני ביתה גם את הצרכים הגשמיים. ע"פ הקדמה יקרה וקצרה זו נסביר את אחד ההבדלים הגדולים בין האיש לאשה שבא לידי ביטוי באופן השונה שבו הם מתמודדים במצבי לחץ בפתרון בעיות.

גברים זקוקים לשקט ונעשים מרוכזים ומסוגרים בתוך עצמם ונשים עורמות וצוברות לחצים ותסכולים, וזועקות ליחס, התעניינות ולבר שיח כדי לפרוק ולהוציא מצוקות. האיש בטבעו אין לו צורך לפרוק ולשתף, אלא נכנס למערתו ולא ירגיש טוב ומשוחרר רק לאחר שימצא עצות ופתרונות לבעיותיו כאמור. אך האשה זקוקה להקשבה, שיתוף והבנה על מנת לשחרר כעסים ותסכולים ללא עצות ופתרונות. מכאן מובן מדוע נוצרים מתחים וחילוקי דעות.

האיש קופץ ומשיא עצות ופתרונות כדי לשחררה ממצוקותיה ומצוקתו, והאשה מאוכזבת ומתוסכלת כי חשה שלא הבין אותה ולא ירד לסוף דעתה ונותן לה עצות כדי להשתיק אותה ולקנות לו מרחב מחייה. כמו כן כאשר האשה רואה את האיש סגור בתוך עצמו, היא נכנסת ללחץ ובהלה ומדמיינת את הדברים הרעים ביותר-"לא טוב לו בחברתי, הוא לא אוהב אותי, אני דחויה בעיניו, מנצל אותי לצורך צרכיו, מתכנן לעזוב, נמצא בגלל הילדים וכ'ו".

היא גם עשויה להיות נחמדה עימו ולחשוב שהוא זקוק לאוזן קשבת ושיתוף כפי שהיא למודה. היא תנסה לתחקר אותו על סיבת התרחקותו ותציק לו בשאלות וחקירות על מצבו הרגשי, בו בזמן שהוא זקוק כעת לשקט ומשווע לשהות במערתו ולהנות מפרטיותו. העצה לאיש- להעניק הקשבה והבנה ללא עצות, אלא רק תמיכה רגשית בלבד, כגון-יעצים את כאבה באמצעות קולות-פשש, צ. צ. צ ונענוע ראש לצדדים ללא פתרונות אלא רק הזדהות אמיתית בכאבה.

ככל שהאיש יעצים את כאבה ויעניק לה הזדהות כנה ואמיתית, כך תשתחרר ממצוקותיה ותסכוליה. העצה לאשה-שתניח לו להשתחרר ממערתו בכוחות עצמו ולחזור אליה ללא שאלות וחקירות. תדאג לשדר לו רוגע ושלווה ושמסתדרת נפלא בלעדיו, כי זה ישפיע לו חוסר רוגע ושלוה ויחזור אליה בהקדם מהרגיל, שבת שלום ומברך.

לשאלות

מ13.00/15.00 0543359848.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל מעבדיכם ומוקירכם יעקב אליהו!!

חלק ד'-

"קשב וריכוז"!

בעלי מבנה קשב וריכוז מושפעים במיוחד ממצבי רעב ועייפות. אנו חייבים לדאוג שיאכלו ארוחות מסודרות ובזמן. כלומר-

לפני שהם מגיעים לסף הרעב ומאבדים שליטה. בדרך כלל הם מתלוננים תמיד שהם רעבים ואפילו שאכלו ושבעו לפני זמן קצר. מצד אחד אינם מעוניינים בממרח שוקולד או במה שאמא מכינה, אולם חטיפים כמו-שוקולד, במבה ועוד יאכלו בשמחה. יש לזכור-

ילד שלא יאכל בבוקר פחמימות כגון: לחם, קורנפלקס, לחמנייה ואפילו עוגייה, יחוש רעב ויציק לו ולא יוכל להתרכז בשיעור ואף יפריע. כתוצאה מכך-ירצו לתת לו ריטלין מאחר והוא לא רגוע ומרוכז ולא יבינו שמה שחסר לו בעיקר זה- תזונה נכונה וחבל. הפתרון-

נעניק לו בבוקר אוכל טוב, מזין וטעים עם פחמימות ונשכנע אותו לאכול ובכל מחיר. במקרים רבים לאחר האוכל יש לו תחושת צמא המוחלפת בתחושת רעב, לכן חשוב להקפיד לתת לו לשתות מים באופן משביע וצריך כמובן לתאם עם המורה שיאפשר לו ללכת לשירותים. כמו כן-

יש לדאוג כשמגיע לבית שהאוכל יהיה מוכן, אחרת הוא אינו מסוגל להתאפק ומגיב בחוסר שליטה, אם ע"י התפרצויות ואלימות כלפי בני הבית וטענות כלפי האם שאינה אוהבת אותו וכ'ו. בעיה זו מצויה מאוד גם אצל גדולים ובמיוחד בעלי קשב וריכוז, לכן האשה תדאג להכין את האוכל בזמן ובכל מחיר, ולאחר מכן לבקש ממנו עזרה כלשהי או לספר לו את כל מה שעברה במשך היום וכ'ו. כאשר הילד אוכל טוב ולא מלחיצים אותו, הוא אמור להיות רגוע והיום עשוי לעבור ברוגע. אם הוא עובר את סף העייפות[בעיה מצויה],הוא מאבד שליטה ולא מסוגל לישון יותר. הפתרון-

נשכיב אותו בזמן, אך ללא לחץ וטרור, בלי שירגיש שמזניחים אותו או לא אוהבים אותו ורוצים להתפטר ממנו. על מנת לחנכו לסדר ומשמעת-אין להתפשר על השעה למעט מקרים חריגים. במידה ועבר את סף העייפות הוא יתנהג בצורה שלילית ולא אחראית ואז נצטרך להגיב לו בצורה שלילית ובחומרה ונפסיד את מה שבנינו עד כה וחבל. לסיכום: ישנה חשיבות רבה לנושאי התזונה והעייפות, לכן נדאג לתזונה נכונה ובזמן, ונזכור שבמקרים רבים כשיש חוסר שליטה מצידו, שורש הבעיה- בדרך כלל, רעב או עייפות. נקודה חשובה-

כל מלמד מתחיל יודע, שאם לפתע התנהגות הילד השתנתה ואינה כשורה-הפרעות בשיעור, התנהגות אלימה, חרדתיות וכ"ו, בדרך כלל מפאת שאביו לוחצו ומרבה להעיר לו, והתנהגות הילד משקפת את מצבו הריגשי המדורדר. אצל בנים/בנות בעלי מבנה-קשב וריכוז הכלל הזה נכון פי כמה. במקרים רבים החל מגיל צעיר הירבה האב להעיר ולגעור בהם ולאו דווקא מפאת התנהגותם השלילית, אלא בגלל אנוכיותו של האב שתובע שלמות מהם, מה שלאב אין אותה, [בעיה נפוצה מאוד]. לכן לא אחת מצבו של הילד/ ילדה מדורדר מבחינה נפשית וריגשית. צריך לדעת ולזכור-

שהאב מהווה דמות מרכזית וחשובה ביותר בחייו של הנער/נערה ובפרט בעלי מבנה קשב וריכוז.

יתרה מכך

אם האב מתעמת באופן עקבי עמם או מראה שלא אכפת לו מהם, אזי הם מתנתקים ריגשית מהאב, ובמצב כזה עושים כל העולה על רוחם- נופלים לחברה רעה ולמקומות נידחים רחמנא ליצלן. כמו כן-

עיניהם נשואות לאב ובכל החלטה חשובה, חשוב להם דעת האב ובפרט בעלי-קשב וריכוז. אולם כשמערכת היחסים מעורערת, הם מתרסקים לחלוטין ועושים החלטות שגויות ופעמים במזיד כדי להתנקם בעצמם ובעקיפין בהורים שלא תמכו בהם מספיק. בנוסף-

חשוב לילדים אלו לראות ולהרגיש תמיד שאוהבים אותם יותר משאר הילדים. לפיכך- יש להעניק להם-עודף תשומת לב ואהבה, אולם לא ליד שאר הילדים, כדי לא לעורר עליהם קנאה ואף שנאה מהילדים כלפיהם. בדרך כלל-

בעלי קשב וריכוז זקוקים ליחס, חום ואהבה לא רק מההורים אלא גם מהחברה. מגיל צעיר בונים להם מנגנון ושיטה, שעל ידם יוכלו לקבל את הצרכים הללו מהחברה והסביבה. מקפידים להיות נחמדים לכולם ולתת יחס ואהבה לזולתם ע"י- חיוכים, טפיחות גב ידידותיות עם המון הומור על מנת לזכות חזרה ליחס, תשומת לב ואהבה רבה. בדרך כלל החברה מחזירה להם יחס וכ'ו.

אולם אם לא זוכים להערכה מיוחדת, עלולים לעשות דברים יוצאי דופן ופעמים מסוכנים כדי לקבל יחס מיוחד שזקוקים לו, בו בזמן שאים ההורים [האב בעיקר]היו מטיבים לעשות זאת, לא היו צריכים לסכן את עצמם כדי לקבל את היחס אליו הם משוועים ומשתוקקים.

מעבר הצורך לקבל הערכה מרובה הנובע מחוסר בטחון עצמי, כתוצאה- מאי הצלחות שנגרמו עקב לקויות למידה, בשילוב הערות ובקרתיות מצד ההורים, מורים ובפרט האב, בעלי-קשב וריכוז מתמודדים עם עוד קשיים ואתגרים מרובים על מנת לנצחם ולהוכיח לעצמם ולסביבתם שהם מוכשרים ומוצלחים לא פחות מכולם, לכן הוכחת היכולת חשובה להם מאוד ומעסיקה אותם תמיד.

לכן- חשוב מאוד לדאוג להם שיצליחו בתחום הלימודים מצד אחד, ומאידך לחזק את ביטחונם ולהעלות את הערכתם בעיניהם ע"י- אהבה ותשומת לב מרובה ולומר להם באופן קבוע שאוהבים אותם כמו שהם, כדי לצמצם להם את נסיון ההוכחה מול החברה והמשפחה. יש לזכור-

שבתחום הריגשי-כלומר ההרגשה שלא אוהבים אותם ושהם לא חשובים די הצורך, מהווה עבורם כבעיה מרכזית בחייהם, הדורשת מהם התמודדות מתמדת ולא קלה לכל החיים. גם לאחר שנשאים ובונים להם את חייהם באופן עצמאי, הם זקוקים באופן מתמיד יחס מיוחד מבן הזוג ושישכנעו אותם כל פעם מחדש שהם חשובים ואוהבים אותם כמו שהם ללא צורך בעשיית שינוי כלשהו. בעיקר-

ללא הערות וביקורת מחד ויחס מוגבר של תשומת לב ואהבה מאידך. יתרה מכך- בעלי קשב וריכוז רגשיים ביותר וכשנדמה להם שלא אוהבים אותם מספיק, מיד חרב עליהם עולמם, לא אכפת להם מהמשפחה, מהסביבה ומעצמם ויעשו כל העולה על רוחם כדי לקבל שוב את המקום הראשון לפני כולם ומעל כולם. נקודה רגשית זו בולטת במיוחד אצל זוגות נשואים ואפילו שחיים יחדיו לאורך שנים עם ילדים נכדים וכ'ו, ברגע שמגלים שלא אוהבים אותם כדבעי, טוב להם מותם מחייהם ובלי גוזמא. כמו כן-

צריך לעקוב אחריהם תמיד ולבדוק האם נכנס להם שוב דמיונות שלא אוהבים אותם ואזי נצטרך להרעיף עליהם חום ואהבה כדי להוציא מהם שוב את הדמיונות. זהירות-

לא לומר להם אתם-ילדותיים, מדומיינים או לפגוע בהם בצורה כזו או אחרת, מאחר והם שברירים ונפשם חלשה בקרבם. לסיכום: א. הם קשורים לאב במיוחד, ממלא ביקורת, הערות ולחץ גורמים להם נזק גדול ופעמים בלתי הפיך ב. הם חייבים לחוש חשובים ושאוהבים אותם תמיד. ג. צריך לדאוג להם שיצליחו בלימודים ע"י אבחון נכון ולהתאים להם את הכתה ב"ס וחברה שמתאימה להם ולא לנו[בעיה נפוצה]ד.

לצמצם להם התמודדויות מיותרות ולהחדיר להם שהם מוצלחים ומוכשרים כמו שהם, על מנת לחזק להם את הבטחון והדימוי העצמי, כי זה מקור הבעיה. קיימת בעיה נוספת אצל בעלי קשב וריכוז-חוסר תקשורת נכונה. מצוי מאוד אצלם שהם נוטים שלא להסביר בצורה נכונה את כוונת דבריהם ומתבטאים בצורה לא נכונה ופעמים בהרמת קול ובצעקות וממילא דבריהם מתפרשים ע"י השומעים שלא כהלכה, או שמתורגמת בצורה של האשמה ועוינות, כאשר בעצם לא זו היתה כוונתם.

עומק העניין

בעלי קשב וריכוז סובלים מביטחון עצמי נמוך, לכן דרכי התמודדותם מול בעיה מסוימת, להראות שהם אכן יודעים ומבינים. בעיה זו בולטת בעיקר כאשר הם סובלים ממצבי-לחץ, רעב ועייפות. הפועל היוצא-א. אינם בוחנים מראש את המסר שהם מעוניינים להעביר ב. הם ממהרים לדבר או לפעול מבלי שהם חושבים על התוצאה והפעולה שיגרמו עקב מה שיאמרו או שיעשו. יש לזה גם קשר ישיר בין אי השליטה על הפה ועל עצמם, ביחס לעוצמת כמות ההתמודדויות המוטלות עליהם.

פתרונות

הדרך להתמודד עם בעיה זו עוברת בשני מישורים-א. על הוריו מחנכיו, בן זוגו וכ'ו, לנטרל את מרכיב העייפות או הרעב ב. נדאג שלא יעמיס על עצמו יתר על המידה ויגיע למצב של-לחץ, עייפות ולאיבוד שליטה, ע"י שנקצץ בשעות לימודיו או עבודתו, ומאידך נדאג שיאכל ארוחות מסודרות ומזינות בזמן, לפני שהוא עובר את סף הרעב ג. הרגל חשיבתי-כלומר נרגיל אותו לחשוב לפני שהוא מדבר. אתה רוצה לעשות או לומר דבר מסוים? עצור! התבונן! חשוב! ורק כעת דבר ד. תוצאות הדיבור-חשוב לפני שאתה מדבר מה יהיו ההשלכות למרות שאתה צודק. האם השומע יכעס ויצעק עליך חזרה וממילא יגמור לך את כוחות הנפש להתמודד עמו, או שהכל יעבור כשורה. בזוגיות-

חשוב אם יש תועלת, מבחינת-"סוף מעשה במחשבה תחילה", [בנקודה חשובה זו הארכנו המון בעלונים הקודמים]. לאחר ששקלת היטב אמור, אולם בצורה רגועה ובנחת ובגישה נעימה ומתקבלת[בפרט האשה] ה. בטווח הארוך עלינו לצמצם לבעלי קשב וריכוז את ההתמודדויות והלחצים העודפים עד למינימום, כי זה יעזור להם לעצור ולהתבונן לפני שמתפרצים ה. חובה עלינו לעזור להם לבנות את הערכתם וביטחונם ע"י תמיכה ועידוד בלי סוף.

לאחר שזכינו למצב שבו הערכתו העצמית עלתה, הוא כבר לא צריך יותר להראות ולהפגין את ידיעותיו ויכולתו. למרות כל הנאמר-עלינו לקחת בחשבון שיתכן שיש לו בעיית שליטה נוירולוגית ברמה זו או אחרת המונעת ממנו לחסום את פיו, אולם ע"פ הכללים החשובים שציינו, וודאי זה יצמצם לו את ההתפרצויות וההוכחת היכולת שלו שהוא מוצלח וכ'ו, ע"י תפילה, סבלנות חום ואהבה זוכים ובהבטחה. נקודה נוספת-

פעמים רבות אמירתו נבעה לאחר שמיהר לנתח את מה שאמרו לו ופירש אותם בצורה לא נכונה והסיק מסקנות שאינן נכונות ולאחר מכן העצים את זה בדמיונו [בעיה נפוצה אצל בעלי קשב וריכוז] וכעת התגובה ע"י מוקצנת, אך לחינם. הפתרון כאן- עובר בשני אופנים: א. עליו לשאול שנית את כוונת הדברים שנאמרו בלי לפרשם לעצמו בטרם יגיב. כי זאת עליו לדעת שקיים בו מנגנון-"להעצמת דברים", לכן הוא נפגע מאוד כאשר בעצם לא התכוונו למה שנדמה לו שאמרו כלפיו. במיוחד בתקופות לחץ ועייפות, הוא נוטה להעצים את רגשותיו ואת המאורעות שעובר ומשליך את הדברים על כולם ומעצים אותם וחבל ב. לגבי המדובר-[הורים, בן הזוג ועוד], יש לזכור-

שעומד לפנינו אדם רגיש, בעל מנגנון להעצמת דברים ומגיב בצורה בוטה ואומר דברים שהוא כלל לא מתכוון להם וזאת כתוצאה מחוסר יכולתו לתקשר בצורה נכונה. בנוסף קשה לו לשלוט בזמן לחץ, רעב, עייפות וכ'ו. לכן-

יש להסביר לו את הדברים בלי שיפרש אותם בצורה שלילית ויעצים אותה במוחו וללמדו לשאול שוב על תוכן הדברים לפני שמפרשם שלא כהלכה, ולתת להם לחזור עליהם, עם תפילה וסבלנות מנצחים.

תקשורת

בחסרון ידיעה בהבנת מבנה נפש האיש והאשה ובהבדלים הגדולים שקיימים ביניהם, נוצרים מתחים, ריבים וקצר תקשורתי המביא למסקנות מוטעות לשני בני הזוג ותהליך גירושין אכזרי עד לפירוק הבית. טעות לחשוב ולהסיק, שבחסרון הבנה בין בני הזוג ותקשורת לקויה נובעים מחסרון אהבה. ישנן שלוש מסקנות שגויות לזוגות שהתגרשו או שעומדים להתגרש. א. שאין ביניהם אהבה ב. בן/ת הזוג השתנה ג. מהרנו או לא הכרנו מספיק, [אפילו בזוגות שהכירו במשך שנים לפני נישואין].

אחד ההבדלים הגדולים בין גברים לנשים בא לידי ביטוי באופן השונה שבו מתמודדים במצבי לחץ ובפתרון בעיות. גברים זקוקים לשקט, ונעשים מרוכזים ומסוגרים בתוך עצמם, בעוד שנשים עורמות וצוברות לחצים, וכאשר מעורבותן הריגשית הולכת וגוברת, הן זועקות לבר שיח כדי לפרוק, וכשאין, הן כורעות תחת משא רגשותיהן.

האיש ירגיש משוחרר אם ימצא פתרונות לבעיותיו, ולא ישתחרר ממערתו עד שימצא, והאשה זקוקה להקשבה על מנת להוציא ולשחרר מצוקות ותסכולים ללא עצות ופתרונות. בחיסרון ידיעה בהבדלים הפשוטים הללו, מובן כיצד נגרמים מתחים ומריבות. האיש מעניק לאשה עצות ופתרונות כדי לשחרר אותה ממצוקותיה כי כך הוא למוד, והאשה מרגישה מתוסכלת אף יותר, מפני שהיא חשה שלא הבין אותה די הצורך ונותן לה עצות כדי להתפטר ממנה.

כמו כן-כאשר האשה רואה את האיש סגור בתוך עצמו, היא נכנסת ללחץ ובהלה, ומדמיינת את הדברים ההזויים ביותר-"לא טוב לו בחברתי, הוא לא אוהב אותי, אני דחויה בעיניו, מתכנן לעזוב וכ'ו". היא מנסה להיות נחמדה עימו ומבינה שהוא זקוק לאוזן קשבת כפי שהיא למודה. אזי היא מתחקרת אותו על סיבת הסתגרותו ומציקה לו בשאלות על מצבו הרגשי, בו בזמן שהוא זקוק כעת לשקט ומשווע לשהות במערתו במנוחה ובשלווה ולהנות מעצם התנתקותו.

הפתרון לשני הבעיות

האיש יעניק לאשה הקשבה והכלה ללא עצות, וישתדל להעצים לה את הכאב באמצעות קולות-פשש, צ. צ. צ, ונענוע ראש לצדדים ללא פתרונות, אלא תמיכה רגשית בלבד. ככל שהאיש ישכיל להעצים את סבלה, ויעניק לה בכנות הזדהות בכאבה ללא עצות ופתרונות, כך היא עשויה להשתחרר במהירות ממצוקותיה ותסכוליה. העצה לאשה שתניח לאיש להשתחרר לבד ולחזור לעצמו ללא שאלות וחקירות. היא יכולה לומר לו כשתחזור לעצמך אני אשמח לשוחח איתך ולהיות לצידך. אולם לא מתוך ציניות, אלא תדאג לשדר לו רוגע ושלווה, כי זה מה שעשוי לשחרר אותו ממערתו במהירות האפשרית, כי בעיה קשה אחת נפתרה לו, וזה- לפייס את רעייתו כשיצא ממערתו. לדוגמא-

כאשר האיש חוזר מעבודתו או לימודו וכ'ו, מטבע הדברים הוא מושך עימו טרדות או בעיות, לכן הוא זקוק לברוח למערתו, לפינה שקטה כדי לעבד את הנתונים בשקט וברוגע, על מנת למצוא פתרונות לבעיותיו ולהשתחרר מהם. כעת הוא זקוק לניתוק מסביבתו, כדי להתעסק עם עצמו בלבד. יתכן מאוד שלימוד או עיון בספרים, צפייה במחשב, בפ"ל, [כמובן בדברים המותרים ע"פ ההלכה], ובכל מיני התעסקויות חיצוניים יעזרו לו זמנית לברוח ממחשבותיו והטרדותיו כדי למצוא להם פתרון.

כי כך הוא בנוי, לברוח לפינה שקטה או לכל מיני עניינים חיצוניים כדי להתיישב בדעתו ולא יחוש ערוך ומוכן לטפל בבעיותיו, עד שישכח אותן באמצעות כל מיני משיחי דעת. בזמנים הללו תשכיל האשה להבין שהאיש חייב מרחב ופרטיות כדי לחזור לעצמו, ותדע שזה לא קשור אליה כלל, כי כך הוא בנוי.

היא יכולה לבדוק את מצבו ע"י שתתעניין בשלומו באופן הקצר, ואם תשובותיו יהיו קצרות וענייניות, זה סימן מובהק עבורה שהוא צריך את הזמן שלו, לכן תדע בזמנים הללו להיות חכמה ולשחרר אותו. לעומת זאת ציינו שהאשה אינה זקוקה לפתור את בעיותיה ואינה צריכה פתרונות לתסכוליה. אלא למצוא לה מאזין קשוב ותומך, על מנת לשוחח אודות חוויותיה וקשייה, ולקבל ממנו הכלה ותמיכה ריגשית, כי רק כך היא מתרווחת ומשתחררת מלחציה.

במידה והאשה לא זכתה לבעל מפרגן ותומך, היא חשה שאינה אהובה ומחוזרת, נפגעת עד עומק נשמתה וחייה אינם חיים. למרות שכוונת האיש להרגיע את האשה באמצעות עצותיו, אבל כוונה לחוד ומעשה לחוד. קיים קושי רב לגברים להקשיב למשך זמן לאשה וכל שכן להעניק לה הכלה והזדהות בכאבה, לכן הם מעדיפים להציע פתרונות כדי להשתחרר ממצוקתם. הם גם מניחים שזה מה שירגיע אותה ויניח את דעתה.

אולם רואים זאת בחוש בכל שיח בין בני הזוג כיצד האיש מציע פתרונות והם נדחים ע"י האשה, כי היא חשה שלא הבין אותה ולא ירד לסוף דעתה. יצוין- אם הבעל מעניק תמיכה רגשית טובה לאשה ושחרר אותה ממצוקתה, היא תשמח מאוד לקבל ממנו את עצותיו. לאחר שהאיש הקשיב ותמך באשה כראוי, יכול לנסות להשחיל עצה כדי להרגיעה. במידה והיא דוחה את עצתו או ממשיכה לפרוק ולהוציא מטענים, יחזור האיש מיד לעמדת האזנה, כי עדיין יש לה מה לומר, וזו הבדיקה.

במידה והאשה מאשימה את הבעל במצבה [כך רוב הנשים מתבטאות],ימשיך לתת אוזן קשבת ולא יחוש מואשם או דחוי. מפני שגישה זו עוזרת להן להשתחרר ממצוקותיהן ואין להן שום כתובת שסומכות ובוטחות כמו בבן הזוג. אלא אם יש להן פגיעות על חוסר יחס והתעניינות מצד הבעל ומלבישות את כאבן בעניינים אחרים, [בעיה נפוצה בקרב נשים]. לכן על הבעל להיות חכם כדי לדעת לזהות האם סבלה קשור אליו או לא, מבחינת-"יודע צדיק נפש בהמתו".

ציינו כשהאיש חש צורך לשהות במערתו לזמן מה, הוא זקוק שיניחו לנפשו בזמן הניתוק. האשה לתומה נלחצת ונכנסת לבהלה, מפני שהיא בטעות חושבת שהוא מתרחק ממנה ומפרשת שזה בסיבתה. לכן עושה טעות נוראה, ומחליטה לחקור אותו על סיבת התרחקותו, כאשר בעצם אין לו שום הכרח לשום סיבה מיוחדת להתנתקותו ובוודאי שזה לא קשור אליה כלל, אלא סוג של תהליך נפשי שהוא חייב לעבור ואין זה בבחירתו.

כתוצאה מתשאוליה, האיש נכנס למערה חשוכה יותר ומתמלא עליה בכעסים מפאת שאינה מבינה אותו, והאשה מתמלאת בתרעומות על עצם התרחקותו ואינה מבינה שזה לא קשור אליה, אלא תהליך ריפוי נפשי של התרחקות והתקרבות ע"פ מחזוריות הנפשית שלו, כפי שקיים במחזוריות הפיזית שלה. לכן האיש זקוק וחייב שקט בזמן שהותו במערתו כדי לשכוח מבעיותיו ולאגור כוחות עד למציאת פתרונות מעשיים, וחובת האשה לאפשר לו מתוך הכלה והבנה.

לעומת זאת-האשה זקוקה וחייבת שותף אמיתי ומתחשב, שיקשיב ויזדהה ברגשותיה וכאבה ללא עצות ופתרונות, כאשר יש לה צורך לפרוק ולהוציא תסכולים או סתם לשתף אותו בחוויותיה, וחובת האיש להעניק לה מתוך הכלה והבנה. מצב זה מהווה דוגמא אחת מיני רבות מקרים שבהם גברים ונשים חלוקים בדעותיהם, מפאת חוסר הבנה בהבדלים הטבעיים שקיימים בין בני הזוג.

ההצלחה בפתרון בעיה זו ואחרות, אינה תלויה במידת האהבה של בני הזוג כפי שצינתי בתחילת המאמר, אלא במידת ההבנה במין השונה. דוגמא נוספת- בדרך כלל כשהאיש נסער או טרוד בדבר מה, יקשה עליו מאוד לשתף את רעייתו כדי שתעזור לו במצוקתו, בעיקר עם אשה ביקורתית שאינה סומכת עליו. עבור גבריותו הוא זקוק למצוא פתרונות בכוחות עצמו ולא מבת זוגתו, כי מבחינתו זה חולשה ופגיעה בערך העצמי.

הוא גם לא ישוחח אודות דברים שמטרידים אותו עם אדם אחר,[כי הוא לא זקוק לפרוק כמו האשה], אלא אם סיועו של ידידו נחוץ לו למציאת פתרון. במידה ועדיין לא מצא את העזרה הנחוצה, הוא נעשה שקט, מכונס בתוך עצמו ובורח למערתו. שם הוא זקוק להרהר בבעיותיו בשקט על מנת למצוא פתרון, או להתעסק בכל מיני עניינים כדי להשיח את דעתו ממחשבותיו ולא יוטב לו עד שימצא פתרון.

אם בכל זאת לא מצא פתרון, הוא יפנה לפעילויות אחרות כגון-קריאה, לימוד, ספורט ומשחקים למיניהם, כדי שישכיחו את הבעיה מליבו. ניתוק הבעיה ממוחו באופן זמני, תשחרר אותו בהדרגה מן הלחץ ותחדש לו מוחין וכוחות חדשים כדי שיוכל שוב להתמודד עם בעיותיו כאמור. אולם אם הבעיה מלחיצה במיוחד, ידרשו לו פעילויות המציבות אתגרים קשים יותר. כגון- עבודה מאומצת המחייבת היעדרות מהבית לזמן ארוך, פרויקטים חדשים מאתגרים, השתתפות בתחרויות וכ'ו.

אם בת זוגתו אינה מבינה אותו, מתרעמת ורוטנת כלפיו או מאשימה אותו ומשליכה את כאבה ותסכוליה עליו, הוא עלול להוציא את כעסיו ותסכוליו בעניינים לא הוגנים ודי למבינים. במקרה הנ"ל רצוי מאוד לערב סמכות מקצועית לפני דרדור המצב. לעומת זאת- במידה והאשה זכתה לבעל תומך ומבין, היא חשה כל יום התחדשות ובריה חדשה. אחרת, היא נהפכת לשבר כלי ועלולה חלילה לרעות בשדות זרים ודי למבינים.

לסיכום

האיש ירגיש מסופק ומושלם, רק כאשר יהיה מסוגל לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו ללא עזרה חיצונית, והאשה תרגיש מאושרת ומסופקת, רק במידה וזכתה לבעל מאזין ותומך, שעימו היא יכולה לחלוק את חוויותיה ורגשותיה בכנות, ללא חשש-פחד, איום או נטישה. נשים אינן חוששות להיפתח ולשתף בבעיותיהן לכל מי שנותן להן תמיכה ואוזן קשבת, וזה היפך הגברים. שיתוף אחרים בבעיותיהן, מהווה בעבורן לאות אהבה, מתן אמון, התחברות וריפוי נפשי בפני עצמו.

לעומת זאת כשהאיש פורש למערתו, הוא יתרכז רק בדרכים לפתרון בעיותיו. בעתות מעין אלו בכל הנוגע למערכת היחסים, הוא מנותק, שכחן ואינו משתף. במידה והוא עובר מעברים חדים בנפש, אזי מודעתו המלאה אינה נוכחת בכל מקום שנמצא ולאו דווקא בבית. כלפי חוץ הוא נראה רגיל ורגוע, היפך האשה שבעתות מצוקה מכריזה ומקרינה את כאבה החוצה.

במצבים מעין אלו הוא עשוי לפנות מקום לעזור לידידים וקרובים במטרה לשכוח מבעיותיו ולחזק את בטחונו העצמי. האשה לתומה מתרעמת ואינה מבינה מדוע בעת שהיא זקוקה לתמיכה והקשבה, הוא מנותק ממנה ומכל מה שקשור לבית, ומציע את עזרתו לחברים ואנשים זרים. מובן שהתעסקותו בבעיות אחרות בעתות מעין אלו, עוזרים לו למעשה להשתחרר מבעיותיו, לאסוף כוחות ולחזור ביתר שאת לעצמו ולחיק משפחתו. לכן חשוב לאחר שעבר תהליך נפשי וחזר לעצמו, לקבלו בנועם וברכות.

יצוין-כפי שהאיש זקוק להתעסק עם בעיות של אחרים במטרה להשכיח את בעיותיו, כך האשה זקוקה לשוחח על בעיות שלא קשורות אליה, כדי שתוכל להרגיש הקלה במצוקותיה. לכן היא עשויה לדבר על אנשים זרים ולפתח מעורבות ריגשית כדי לשחרר לחצים. לפיכך יש חשיבות רבה לאיש להקשיב, ואין כאן איסור לשון הרע, כי זה לתועלת נפשה, רק בליבו לא יקבל. שבת שלום ומבורך.

גברים בורחים למערותיהם ונשים צוללות במעינותיהן:

בחסרון ידיעה

בהבנת מבנה נפש האיש והאשה ובהבדלים הגדולים שקיימים ביניהם, נוצרים מתחים, ריבים וקצר תקשורתי המביא למסקנות מוטעות לשני בני הזוג ותהליך גירושין אכזרי עד לפירוק הבית.

טעות לחשוב ולהסיק, שחסרון הבנה בין בני הזוג ותקשורת לקויה נובעים מחסרון אהבה. ישנן שלוש מסקנות מוטעות לזוגות שהתגרשו או שעומדים להתגרש א. שאינם אוהבים ב. בן/ת הזוג השתנה ג. מהרנו או לא הכרנו מספיק, סוג של הרגשת החמצה ופספוס,

[אפילו בזוגות שהכירו במשך שנים לפני הנישואין].

נקדים

אחד ההבדלים הגדולים בין גברים לנשים בא לידי ביטוי באופן השונה שבו מתמודדים במצבי לחץ בפתרון בעיות. גברים נעשים מרוכזים ומסוגרים יותר בעצמם, בעוד שנשים עורמות וצוברות על עצמן לחצים, אשר מעורבותן הריגשית הולכת וגוברת ובסוף הן כורעות תחתן. גבר ירגיש טוב יותר אם ימצא פתרונות לבעיותיו, לעומת זאת אשה זקוקה לאוזן קשבת על מנת לשוחח על בעיותיה, וכך היא משתחררת ממצוקותיה ללא עצות ופתרונות. בחיסרון ידיעה בהבדלים הפשוטים הללו, מובן כיצד נגרמים מתחים ומריבות. נעמיק יותר-

כאשר האיש חוזר מעבודתו או לימודו וכ'ו, ומושך עמו טרדות או בעיות, הוא זקוק לברוח למערתו, לפינה שקטה כדי לעבד את הנתונים מחדש, על מנת למצוא פתרונות לבעיותיו. כעת הוא זקוק לניתוק מסביבתו, כדי להתעסק עם עצמו, כמו קריאה, לימוד, צפייה במחשב ובכל מיני עניינים כדי לברוח מאותן טרדות שעדיין לא מצא להם פתרון. הוא לא יחוש ערוך ומוכן לטפל בבעיותיו, עד שישכח אותן באמצעות כל מיני משיחי דעת. לעומת זאת-

אשה אינה זקוקה לפתור את בעיותיה, אלא למצוא לה מאזין קשוב, על מנת לשוחח אודות חוויותיה וקשייה, ולקבל הבנה ותמיכה ריגשית, וכך היא תתרווח ותשתחרר מלחציה. בחסרון הבנת המין השונה מתעוררות הבעיות. האשה חשה פגועה ושאינה אהובה, מפני שהבעל מתקשה להקשיב ולהזדהות בכאבה, ובמקום זה מציע לה פתרונות כדי להרגיעה. היא כמובן דוחה את עצותיו כי הוא לא הבינה ולא ירד לסוף דעתה. כמו כן האיש מרגיש פגוע ודחוי כי פתרונותיו נדחו, וחש האשם המרכזי בבעיותיה. לעומת זאת-

כאשר האיש מרגיש צורך לשהות במערתו לזמן מסוים, הוא זקוק שיניחו לנפשו בזמן הניתוק. האשה לתומה נלחצת ונכנסת לבהלה, מפני שהיא בטעות מקשרת את ריחוקו אליה ומבינה שזה בסיבתה. לכן עושה טעות נוראה, ומחליטה לחקור אותו על סיבת התרחקותו, כאשר בעצם אין לו שום הכרח לשום סיבה מיוחדת להתנתקותו ובוודאי שזה לא קשור אליה, אלא סוג של תהליך נפשי שהוא חייב לעבור ואין זה בבחירתו. כתוצאה מחקירותיה, האיש נכנס למערה חשוכה יותר ומתמלא עליה בתרעומות על כך שהיא אינה מבינה אותו, והאשה מתמלאת בכעסים על סיבת התרחקותו ואינה מבינה שזה לא קשור אליה כלל, אלא תהליך נפשי של התרחקות והתקרבות ע"פ מחזוריות הנפשית שלו, כפי שקיים בה במחזוריות הפיזית.

הפתרון לשתי הבעיות

האיש זקוק לשקט בזמן שהותו במערתו כדי לשכוח מבעיותיו עד למציאת פתרונות מעשיים, וחובת האשה לאפשר לו מתוך הכלה והבנה. לעומת זאת- האשה זקוקה לשותף אמיתי ומתחשב, על מנת שיקשיב ויזדהה ברגשותיה וכאבה ללא עצות ופתרונות, וחובת האיש להעניק לה מתוך הכלה והבנה. מצב זה מהווה דוגמא אחת מיני רבות מקרים שבהם גברים ונשים חלוקים בדעותיהם, מפאת חוסר הבנה בהבדלים הטבעיים שקיימים בין בני הזוג.

ההצלחה בפתרון בעיה זו ואחרות, אינה תלויה במידת האהבה של בני הזוג כפי שצינתי בתחילת המאמר, אלא במידת ההבנה במין השונה. למשל, כאשר גבר נסער או טרוד, לעולם לא ידבר אודות דברים שמטרידים אותו עם אדם אחר, אלא אם סיועו של ידידו נחוץ לו למציאת פתרון. במידה ועדיין לא מצא את העזרה הנחוצה, הוא נעשה שקט, מכונס בתוך עצמו ובורח למערתו.

שם הוא זקוק להרהר בבעיותיו בשקט על מנת למצוא פתרון, או להתעסק בכל מיני עניינים כדי להשיח את דעתו מבעיותיו ולא יוטב לו עד שימצא פתרון.

במידה ואין לו פתרון, הוא יפנה לפעילויות אחרות כגון-קריאה, לימוד, ספורט ומשחקים למיניהם, כדי שישכיחו את הבעיה מליבו.

ניתוק הבעיה ממוחו באופן זמני, תשחרר אותו בהדרגה מן הלחץ ותחדש לו מוחין וכוחות חדשים כדי שיוכל שוב להתמודד עם בעיותיו. אם הבעיה מלחיצה במיוחד, ידרשו לו פעילויות המציבות אתגרים קשים יותר. כגון- עבודה מאומצת המחייבת היעדרות מהבית לזמן ארוך, פרויקטים חדשים מאתגרים, השתתפות בתחרויות וכ'ו.

אם בת זוגו אינה מבינה אותו, מתרעמת ורוטנת כלפיו או מאשימה אותו ומשליכה את כאבה ותסכולה עליו, הוא עלול להוציא את כעסיו ותסכוליו בעניינים לא מהוגנים ודי למבינים. לעומת זאת- כאשר האשה נסערת, כעוסה או לחוצה, היא זקוקה לבעל שיקשיב לה, יתמוך בה ויזדהה בכאבה. כאשר האשה זוכה לבעל מאזין טוב המאפשר לה להוציא את כל תסכולה וכאבה, בלי להרגיש מואשם ובלי להציע עצות ופתרונות, אלא רק הקשבה והזדהות, מיד היא משתחררת מלחציה ולפתע נהפכת לבריה חדשה.

כאשר האשה זוכה לשתף בלחציה ובכאבה אנשים אחרים ובפרט את בן זוגה ומקבלת את התמיכה הראויה, נהפכת לאשה חדשה. אולם אם לא זכתה לגבר שיודע להקשיב ולתמוך, היא נהפכת לשבר כלי עד למצב של-"טוב לה מותה מחייה" ובלי גוזמא.

יוצא שהאיש ירגיש טוב רק כאשר יהיה מסוגל לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו, והאשה תחוש מאושרת, רגועה ושבעת רצון מעצמה, רק כאשר יש לה מאזינים טובים אשר איתם היא חולקת את חוויותיה, רגשותיה, וכאבה. נשים אינן חוששות להיפתח ולשתף בבעיותיהן למי שנותן להן אוזן קשבת, הבנה ותמיכה, היפך הגברים.

בעבורן לאות אהבה, מתן אימון, התחברות וריפוי נפשי.

אולם אם האיש ירגיש טרוד או לחוץ, הוא יפרוש למערתו ויתרכז רק בדרכים לפתרון בעיותיו. בעתות מעין אלו, בכל הנוגע למערכת היחסים, הוא נעשה מנותק, שכחן, ואינו מגיב ולא משתף פעולה.

מודעתו המלאה אינה נוכחת בכל מקום שנמצא ולאו דווקא בבית, מכיון שדעתו נתונה בהרהורים ומחשבות לפתרון בעיותיו.

כלפי חוץ הוא נראה רגיל ורגוע, אולם רק לאחר שימצא פתרון הרגשתו תשתפר, היפך האשה שמכריזה ומקרינה את כאבה וצערה

החוצה. פעמים כאשר האיש מנותק מהסביבה ואינו מוצא פתרון לבעיותיו, הוא מפנה מקום לעזור לידידים וקרובים במטרה לשכוח מבעיותיו ולחזק את בטחונו העצמי. האשה אינה מבינה מדוע בעת שהיא זקוקה לתמיכה והקשבה, הוא מנותק ממנה ומכל מה שקשור לבית, וכאשר מדובר בחברים ואנשים זרים, הוא הראשון שמציע את עזרתו. מובן שהתעסקותו בבעיות אחרות בעתות מעין אלו, עוזרים לו למעשה להשתחרר מבעיותיו, לאסוף כוחות ולחזור ביתר שאת לעצמו ולחיק משפחתו, וזה סוד יקר.

לכן חשוב שהאשה תאפשר לו לחזור לעצמו בנועם וברכות, לאחר התהליך הפנימי הנפשי שעבר. באותה מידה שגבר זקוק להתעסק עם בעיות של אחרים כדי להשכיח את בעיותיו, כך האשה זקוקה לדבר ולשוחח על בעיות שאינן קשורות אליה, על מנת שתוכל להרגיש הקלה ברגשות כאובים. היא עשויה לדבר על אנשים זרים ולפתח מעורבות ריגשית כדי להשתחרר מלחציה. לכן יש חשיבות רבה להקשיב לה ואין בזה איסור לשון הרע, כי זה לתועלת, רק לא יקבל בליבו.

נקודה עמוקה נוספת

אם האשה מרגישה שבורה, מותשת, בודדה ואחראית על הכל, הרי אלו סימנים המעידים על שליטת יתר. אם את מסוגלת להודות שלעתים קרובות את מעירה, מפצירה, מנדנדת ומותחת ביקורת בפרט על בעלך, הרי שאת ורק את יכולה להחזיר את האושר לנישואייך ואת הכבוד והשלווה לעצמך. איני אומר-

שאת האחראית לכל הבעיות בנישואיך, כי זו אינה אמת. גם בעלך צריך ויכול להשתפר בהרבה תחומים, אולם אין זה בשליטתך ובעיקר שזה לא תפקידך. את יכולה רק להשתנות בעצמך וזה הרבה יותר קל, מאשר לנסות לתקן את בעלך או לנסות לשנותו. העקרון החשוב הוא לדעת לזהות את ההתנהגות התורמת להיווצרות בעיותייך ושרק את יכולה לפתור אותן. במקום לבזבז זמן, כוחות ומחשבה על מה בעלי צריך לתקן ולהשתנות, כדאי לשמור את האנרגיה והכוחות הללו לשיפור אושרך.

עיקר המטרה בוויתור בהתנהגות שתלטנית, להסתכל פנימה ולא החוצה, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים. נשים שתלטניות קשה להן להודות בעובדה זו, ומתרצות שהבעל לא מספיק אחראי, סמכותי ושאי אפשר לסמוך עליו, או שמתרצות שמטרתן לעזור לייעץ וליעל. ויתור על שליטה, אין הכוונה שהאשה תהיה כפופה ונשלטת ע"י הבעל, אלא להשאיר את השליטה שנשים זקוקות להן בניהול הקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת אימון בבעל.

גם אם הבעל עדיין אינו סמכותי וכ'ו, להמשיך לעודד ולהעמיד פנים שאת סומכת עליו, והוא יעשה כל שביכולתו כדי לא לאכזב ולהוכיח את מסוגלותו. טעות חמורה לומר-

"איני סומכת עליך, "איני מאמינה בך", "אכזבתה בעבר וכ'ו", כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף הפסדת אותו, [חוץ ממקרים מיוחדים]. הריני עד לנשים שתלטניות שהתנצחו עם בעליהן והורידו אותם לבאר שחת, ועל נשים חכמות שהצילו אותם והפכו אותם לתלמידי חכמים. זכרי-

ככל שתשאפי להיות נשית יותר, כך בעלך יהיה גברי וסמכותי יותר. על מנת להגדיל ולהעצים את המשיכה והחיבור, תעצימי את הניגוד. כלומר-

תשתדלי להיות נשית יותר ועשי ככל האפשר להיות רכה, עדינה חביבה ומקבלת, כי על מנת כך נשא אותך. ככל שתמעיטי את ההערות, הדרישות וההפצרות שמקורם בשליטה, כך תתעצם המשיכה ותחושת החיבור של שניכם ויחזור הריגוש, האהבה וההרמוניה כבתחילה. שוויון הזכויות גרמו לחילוף תפקידים, להרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות.

ישנן נשים שמשתמשות במצות "שלום הבית" ככלי הענשה, או כמתנת פרס על התנהגות טובה של כל החודש, ובמקום חיים מביאות מוות לעולם ועוונם קשה מנשוא. התורה מכנה את האשה כחומה בצורה שמגינה ושומרת על בעלה שלא יפגום וירעה בשדות זרים. זה תפקידה ואין לערב רגש שמקורו בשליטה ואין לעשות מעשה ללא דעת תורה מקצועי שבדק ובחן את הנפשות הפועלות.

ברור ששליטת הנשים גרם לפירוד ולאי סיפוק ובעיקר בזוגיות, ומי שהפסיד בעיקר הן הנשים. נשים שאימצו את "תוכנית הענוה",נהנות משפע בתחומים שהיו חסרות בעבר ובעיקר מחזירות את השלום והברכה לביתם, שבת שלום ומבורך.

שלום בית!!

עיקר התגברותו של היצר הרע הוא- בענין ההערות, שמסית את בני הזוג להעיר זה לזו ובעיקר את הבעל. כידוע-זהו המתכון הבדוק ביותר לקלקול שלום הבית. על כך צריך להרבות בתפילה, שלא להעיר שום הערה ובפרט הבעל כאמור לעלון הקודם. בעלון זה והבאים נסביר- בכמה דרכים את יסוד זה שעליו נשען הבית ואת עומק השלכותיו וכן את הדרך שעלינו לנהוג בס"ד. חשוב לבני הזוג לזכור-

את הכלל היסודי, שהערות אין בהם שום תועלת. להיפך רק הרס וחורבן, זה רק שאלה של זמן. בעיקר-לבעל שמעיר לאשתו ואפילו שהוא צודק. ומדוע:כמו שאי אפשר לשנות סדרי בראשית, כך אדם שמעיר לאשתו, ומעביר לה ביקורת שלילית, לא יוכל בשום אופן לשנותה ולזכות לשלום בית, אלא להיפך חורבן בית. צאו ובדקו את הנושא ותראו שאין בזה שום גוזמה.

ביאור עומק הענין

"אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". ראשית עלינו לדעת שהאשה היא רגשית ויותר רוחנית מהבעל. לכן-שורש האשה בקבלת כבוד ונשיאות חן מבעלה, כאשר כל הצלחתה וכישלונה, וכן חיותה ושמחתה תלויים- ביחס ובכבוד של בעלה כלפיה. כשם שאי אפשר לשנות את טבע הבריאה, כך אי אפשר לשנות את טבעה, כי כך היא בנוייה מראשיתה. יוצא-שכל הערה והכי צודקת, פוגעת ישירות בכבודה, בשורשה ומחלישה אותה עד כדי מצב של להמית אותה ממש, ברוחניות וגשמיות. לפיכך-הפגיעה וההשפלה הגדולה שיכולה להיות לאשה, הן ההערות של הבעל ואפילו בצדק כאמור.

ועוד-

רגש הפגיעה קיים בה, למרות שמעירים לה בשקט, ברוך ועדינות. כל שכן-

אם מעירים לה בדרך של צעקות, הקפדה, בזיון וברבים. הסיבה לכך-

קיים בנפש האשה, תכונה חזקה, להרגיש ולהיראות בעיני בעלה- הכי יפה והכי מושלמת. זהו חלומה, שאיפתה, כבודה ושמחתה של כל אשה, בלי יוצא מן הכלל!!. ועוד-

זה הוא בטחונה וגאוותה, ולזה היא משתוקקת תמיד. ככתוב-

"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". כלומר-

יש גזירת מלך, שהבעל ימשול באשה-ברגשותיה, הצלחותיה כשלונותיה וכ'ו.. כמובן-

אין זה בבחירתה, כי כך היא בנוייה מראשיתה, כמבואר היטב. יוצא מכאן-

כאשר הבעל מעיר לאשתו ומעביר לה בקורת שלילית, זה הורס לה את הדימוי העצמי להרגיש מושלם, ואת כל הביטחון העצמי. כיון-

שכל הערה והכי צודקת בעולם, מתפרשת אצלה כפגיעה אישית, שאינה מושלמת בעיני בעלה ושאינה שווה כלל, כמבואר. לכן-

אין לאשה יסורים וסבל קשים מזה, עד למצב שאינה יכולה לסבול את עצמה, מבחינת- "טוב לי מותי מחיי". ישנה סיבה נוספת שאסור להעיר.

נקדים

ישנה טעות מפורסמת, כאשר בני הזוג מנסים לתפוס זה את זו בשעת קלקלתו/ה, כדי להוכיחו/ה ולהעמידו/ה על האמת, כדי לומר את המשפט המפורסם: "ראית" או-

"אמרתי לך". בדרך כלל במצבים הללו, התגובה החוזרת היא:

"ואת/ה יותר טוב"?

או, זה בגללך, הקפדות, העניים שלך וכ'ו. עלינו לזכור-

שאף אחד מאיתנו לא אוהב הערות וביקורת שלילית, בפרט האשה כמבואר היטב. ע"פ הקדמתנו מבואר-

מדוע יש קושי להודות באמת, בעיקר בזמן כשלון ובפרט לאשה. כי כל הודאה

מבחינתה, זו היא פגיעה ישירה בכבודה ומעמדה, וזה מתבטא אצלה בחסרון שלמותה.

כיון-שבטבעה תמיד למצוא חן בעיני בעלה ולהרגיש האשה הכי מושלמת בעיניו, לכן מבחינתה הודאה זה פגיעה ישירה בכבודה, מעמדה ומהותה, ולא משנה מה היא סיבת ההערה, אפילו הצודקת ביותר. יוצא מכאן-שבדרך של הערה או ביקורת שלילית, לעולם לא תודה אלא להיפך, יחזק את מעמדה וטעותה, ויהפוך אותה משוגג למזיד כאמור!! על כך צווחו חז"ל-"הנח להם לישראל להיות שוגגים, מאשר מזידים.

לכן בשעת כשלון יש להתעלם, ובזמן שקט ורגוע להעביר בקורת מחושבת חיובית ובונה כמו:לא מתאים לך, את/ה מסוגל/ת הרבה יותר, אני סומך/ת עלייך, אני מאמין/ה בך וכ'ו...כלומר להאיר ולא להעיר. כמו כן-גם בחינוך ילדים זו הדרך המוצלחת ביותר!! ראייה נפלאה לדברינו מובא- בפרשת "וירא", כי שרה אמנו צחקה, בשומעה את הבטחת המלאכים לאברהם אבינו, שתוך שנה יהיה לו בן ממנה. הקב"ה מוכיח את אברהם אבינו מדוע צחקה שרה.

השאלה המתבקשת-מדוע הקב"ה שואל את אברהם ולא מוכיח את שרה? אלא ללמדנו:א. אל תוכיח אדם בשעת קלקלתו. ב. בדרך של הערה ותוכחה היא לא תודה כמוכח בפרשה- "ותאמר שרה לא צחקתי".מכאן-

אפילו שרה אמנו שהוכיח אותה המלאך, בצורה ישירה ובלשון נוכח- "מדוע צחקת"?לא הודתה, על אחת כמה וכמה זה מחייב אותנו- להעביר בקורת חיובית, טובה ומחושבת, ובזמן קלקלה להעלים עין כאמור. ועוד-מצינו את יסוד ההערות שמקורם מכח השליטה, שהן ההיפך הגמור מנתינת כבוד והערכה הדדית. מכיבוד אב ואם, שאסור בשום אופן להעיר להם ישירות אלא בדרך עקיפה. כלומר-לומר להם כך וכך למדתי, אם יבינו מה טוב ואם לאו לאו, אולם אין להוכיח באופן ישיר. אבל בענין כבוד האשה יש להיזהר ביותר שלא להוכיח, ואפילו שלא בדרך עקיפה, בגלל הרגישות ייתר שקיים בה, כמבואר היטב.

מספר טיפים להעברת בקורת חיובית:

א. לחשוב לפני אם תצא תועלת, לומר במתק שפתיים. ב. יש לציין את הדברים, אך לא לחזור ולנדנד שוב ושוב. ג. להשתדל לא לראותו בשעת קלקלתו/ה, להעלים עין בשעת מעשה, לאחר זמן בקורת מחושבת וחיובית כאמור. ד. הבקורת על פרט אחד ולא על כל החסרונות. ה. יש לבקר ביחידות במקום שקט, לא ליד הילדים, כל שכן לא ליד אנשים זרים. ו. יש לכלול את עצמנו בבקורת, לדבר בלשון רבים "אנחנו", ולא בלשון נוכח-"אתה" או "את". ז.

לדבר על עתיד ורוד ולא על העבר השחור, כלומר אין לפרט את כשלונות העבר אלא להתמקד בציפיות טובות לעתיד, [בעיקר האשה מוזהרת על כך, כי כך הוא טבעה]. ח. אין להשתמש במילה "למה", יש לתרגל ולהחליפה במילה "חבל". ט. להתחיל בחיובי ולסיים בחיובי, ובאמצע להעביר את המסר. י. תנו אימון זה לזו ושכנעו את עצמכם שהשינוי יעשה, כדאי ומשתלם.

יא. יש להזהר ממשפטים

"אני לא מאמין/ה בך","אכזבת אותי וכ'ו"..

המסקנה

מצוה להעביר בקורת חיובית, אולם- חייבים את כל התנאים, לכן יש לשנן היטב, עם תפילה וסבלנות, הצלחה מובטחת, וזה בדוק ומנוסה בס"ד, בהצלחה!!

כהמשך-כיצד משחררים רגשות שליליים

כאשר אנו נסערים, מאוכזבים, מתוסכלים או כעוסים, קשה לנו לתקשר בדרכי נועם ואהבה. בעיקר כאשר רגשות שליליים גואים מתוכנו, אנו נוטים בזמנים הללו לאבד-אמון, קבלה, הערכה, עידוד וכבוד. גם אם יהיה לנו את הכוונות הטובות ביותר, כל שיחה תהפוך למריבה, מכיוון שבזמנים הללו אין לנו את הכלים והיכולות לתקשר בדרך רגועה ונעימה. בעתות אלו הגברים נסערים, נהפכים לשיפוטיים ואכזריים ביחס לרגשות האשה, להתעלם מצרכיה הבסיסיים, לפגוע- להתנהג בזלזול וחוסר אכפתיות.

לעומת זאת-

נשים נוטות בעתות אלה לאבד שליטה-לצעוק, לצרוח וללא מודעות, להאשים את הגברים על חוסר הצלחתן ולגרום להם רגשי אשם על מצבן העגום. ועוד- עלולה האשה לחשוד בו בדברים הגרועים ביותר, להיכנס למרה שחורה, להפוך לביקורתית וממורמרת ביותר!!.

מטבע הדברים, קשה בעתות מעין אלו לזכור את הדברים החיוביים של בן/בת זוגנו ולהכריעם לכך זכות. כמו כן- אין שום תועלת בדיבורים בעתות אלו כאמור!!

אולם-

למרבה המזל קיימת דרך אחרת-טובה, מועילה ומוצלחת יותר, שניתן בזמנים הללו להשתמש בה, וכן בזמנים רגועים יותר. והיא-במקום שנחלוק את רגשותינו השליליים בצורה מילולית עם בן/בת זוגנו ובעיקר בזמני מריבה, מתח, כעס וכ'ו, פשוט להעלות על הכתב את אותם רגשות. תועלת הכתיבה-

א. מאפשרת לנו להאזין לרגשותינו השליליים בשקט ורוגע, ללא חשש שהם יפגעו בבן/בת זוגנו. ב. אין לנו את החשש שיפגעו בנו כתוצאה מהוצאת רגשות שליליים אלו. ג. דרך ההבעה בכתב החופשית של רגשותינו והקשבה להם, אנו נעשים מרוכזים בעצמנו, ובאופן פלאי ולא מודע, מתפנה מקום לרגשות אהבה לבן/בת זוגנו.!!

בדרך כלל-

גברים שמעלים את רגשותיהם על הכתב, נעשים יותר-רגשיים, אכפתיים, מבינים, מכבדים וכ'ו. נשים שכותבות- זה גורם להן לתת אמון מחדש, להעריך ולקבל את הגבר כמו שהוא.

תועלות נוספות לכתיבה-

העלאת רגשותינו השליליים על הכתב, היא הדרך- הנכונה להפוך אותנו להיות מודעים לעצמנו, שאנו לא מסוגלים לאהוב וכמו כן לא אוהבים אותנו. תחילת מודעות זו, תאפשר לנו בעתיד לשנות את גישתנו כלפי זולתנו ובעיקר כלפי בן/בת זוגנו. בנוסף לכך, ככל שנעלה רגשות שליליים על הכתב, אנו מיד משתחררים, ובאופן פלאי מתפנה מקום לרגשות חיוביים שישובו וימלאו את לבנו באור חדש.

יתרה מכך

מאחר והכתיבה תשחרר לנו את הרגשות השליליים, זה יהפוך אותנו למרוכזים יותר בדברים המהותיים והחשובים ביותר, וממילא נבוא לבין/בת זוגנו,

בדרך חיובית, טובה ואוהבת יותר, ולא בצורה שיפוטית או מאשימה.

בעקבות זאת, ירבו סיכויינו לזכות ביחס של-הבנה, הערכה, הערצה וכבוד.

נקודה עמוקה-

יתכן לאחר העלאת רגשות שליליים על הכתב, לא נחוש עוד צורך לדבר בעניין אותם רגשות, כי השתחררנו מהם. כמו כן-

יתכן שנחוש דחף לעשות שינויים או מעשה של אהבה עבור בן זוגנו. לכן חשוב-

שנהיה עקביים, ובכל התפתחות של מריבה, לדעת לעצור בזמן ולהעלות את אותם רגשות שליליים על הכתב, במקום להטיח אותם על בן/בת זוגנו.

נקודה חשובה נוספת-

בין אם נעלה רגשות אלו כדי לשתף את בן/בת זוגנו ברגשותינו, ובין אם המטרה כדי לשפר את רגשותינו בלבד, על עצם העלאת רגשות אלו על הכתב, מהווה מכשיר חיוני ויקר לשיפור מערכת היחסים שלנו, ובפרט לשיפור הרגשתינו כמבואר היטב!!

אפשרות שניה להוצאת רגשות שליליים:

ע"י כך שאנו נביע ונוציא אותם החוצה, באמצעות שיחה חופשית בהבעת רגשותינו האמתיים עם בורא עולם. כלומר-

כשאנו אומרים ומביעים את מה שאנו מרגישים, חושבים ורוצים, ללא כל חשש, מחסום, מניעה ופחד, ומנהלים דו שיח בנינו לבין הקב"ה, על כל רגשותינו העמוקים, הכאובים והשליליים ביותר, ע"י שיחה זו, נחוש לפתע משוחררים מאותם רגשות שלילים ונפנה מקום לרגשות חיוביים.

בנוסף-זוכים לשמחה ואמונה, "שאין עוד מלבדו", ומתחלפת הרגשתינו העגומה בהרגשה נפלאה זו. גם מכתב הודאה לקב"ה, והעלאת רגשותינו, בעתות הללו, אנו נחוש לפתע משוחררים מאותם רגשות שליליים ונפנה מקום לרגשות חיוביים כאמור.

יתרה מכך-בן אם נכתוב את אותם רגשות, ובין אם נוציא ונביע אותם ע"י דבורים, אנו גורמים להחלשת כח רגשות שליליים אלו, ומאפשרים באופן מידי, לרגשות חיוביים לשוב, להופיע ולמלא את כל חלל לבנו כאמור, וזה כוחה של-התבודדת, כידוע. חשיבות הכתיבה- קיים בנו צורך עמוק וחזק לשתף אדם חיצון ברגשותינו העמוקים. בעיקר לנשים יש חשיבות אדירה לשתף גורם חיצון ברגשותיהן, כדי להרגיש שלמישהו אכפת מהן, מבין ומכבד אותן.

באותה מידה-חשוב לגברים להרגיש שמעריכים ומקבלים אותם ברצון כמו שהם, ונותנים בהם אמון. הבעיה הגדולה במערכות היחסים מתעוררת, כאשר האשה משתפת את בעלה ברגשותיה הסוערים, וכתוצאה מכך מרגיש הגבר דחוי ושאינו נאהב. מכיון שמטבעו לפרש את רגשותיה השליליים- כביקורת, האשמות, תביעות ותרעומות כלפיו. כתוצאה מכך- הוא דוחה רגשות אלו, ואזי היא מרגישה דחויה ובלתי נאהבת. הצלחה של- מערכת יחסים תלויה, בשני גורמים:

א. ביכולתו של הגבר להקשיב בהבנה ובכבוד לרגשותיה של האשה, מבלי להרגיש אשם. ב. ביכולתה של האשה לשתף אותו ברגשותיה בצורה אוהבת ומכבדת, ללא אשמה. מכיון שאנו עדין לא מוכנים לתקשורת זו, זה הזמן לשחרר רגשות אלו, ע"י כתיבה או שיחה עם ה' ית',עוד נכתוב ונוסיף עצות מעשיות בס"ד בנושא עמוק וכאוב זה!!

עיקר התגברות היצר הוא בענין הערות שמסית את בני הזוג להעיר זה לזו. זהו המתכון הבדוקביותר לחורבן והרס הבית.

חשוב לזכור שאף אחד מאיתנו אינו אוהב הערות

ושאין בהם שום תועלת, אדרבה רק הרס וחורבן. למשל בעל שמעיר לאשתו ואפילו שהוא צודק, מחליש ושובר את רוחה בקרבה. כמו שאי אפשר לשנות סדרי בראשית, כך מי שמעיר לאשתו לא יוכל לשנותה ואין בזה שום תועלת. לכן בוודאי לא יוכל להתחבר ולזכות לאהבתה. אלא אדרבה זה מעורר שנאה ומדנים והופך אותה משוגג למזיד, ומאוהב לשונא. בעיקר כשמעירים בצעקות, כעס או ליד הילדים ואנשים זרים, צאו ובדקו את הנושא ותראו שאין בזה שום הגזמה."הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".

כלומר יש לבקר ולהוכיח בדרך ובגישה חיובית. לכן "לא תשא עליו חטא", בזה שתהפכו משוגג למזיד. כולם רוצים לזכות לתואר של הבעל הסמכותי. יש לדעת-ההבדל בין העברת סמכות להערה? הערה נידחת על הסף ומתפרשת כשליטה, להבדיל מהעברת סמכות שמתקבלת בשמחה, כי מקורה מלב טהור, נקי ולטובת שנינו, וזו הבדיקה. "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". חשוב לדעת שמקור חיות האשה בקבלת חשיבות ונשיאת חן מבעלה בדווקא.

כל הנאתה ושמחתה תלויים ביחס ובהערכה של בעלה כלפיה וזו תשוקתה. כשם שאי אפשר לשנות את טבע הבריאה, כך אי אפשר לשנות את טבעה, כי כך היא בנויה מראשיתה. כל הערה- פוגעת ישירות בכבודה ומחלישה את מקור חיותה. לכן הפגיעה וההשפלה הגדולה ביותר לאשה, הן ההערות של הבעל ואפילו בצדק כאמור. אפילו כשמעירים לה בעדינות, כל שכן אם מעירים לה בדרך של צעקות, הקפדה, בזיון או ליד הילדים ואנשים זרים כאמור.

כשם שיש לאיש יצר לראות כך קיים באשה יצר להיראות. שורש ועיקר רצון האשה, זה- בלהיראות הכי יפה ומושלמת בעיני בעלה בדווקא, כי-

זו היא מהותה, שמחתה ותשוקתה, ככתוב- "אל אישך תשוקתך". אולם ישנן נשים כאשר אינן מקבלות יחס והערכה מבעליהן, אלא רק הערות ובקורות שליליות, מתקוממות ומוציאות את תסכולם וזעמם בנקמה ע"י התנשאות והתנהגות בחוסר צניעות, במטרה כדי לזכות שוב להערכה ולהערצה מהבעל. כידוע- גבר מעריך ונמשך אל אישה כנועה וצנועה בדווקא, שיודעת לכבד את עצמה ולא ההיפך. יוצא- שאדרבה התנהגות מסוג זה, אין בה שום תועלת אלא גירעון, ולא משנה מה היא הסיבה או רמת הפגיעה, כי זה גורם לבעל רק גועל ודחייה כמבואר היטב.

בדרך כלל נשים סובלות מרדיפה עצמית במידה מסוימת. מידה זו חבויה מתחת לסף הכרתן, ונובעת מהצורך הנפשי להרגיש הכי מועדפות ומושלמות בעיני הבעל. יוצא- כאשר הבעל מבקר ומעיר לאשה ואפילו בצדק, מחזק את רדיפתה, ומאמת לה את הרגשתה, שאינה מוצלחת ושווה כלל. התוצאה: הריסת הדימוי, הורדת ביטחון העצמי, נעשית לשבר כלי, נזקקת לטיפולים פסיכולוגים רפואיים, מאבדת איזון ואימון בעצמה, חוסר תפקוד ואפילו בדברים פשוטים, כמו- ניהול הבית וחינוך הילדים ובסופו נזקק הבעל לטפל בה ובילדים.

המסקנה

כל בקורת והערה מצידו ואפילו בצדק, מבאיש את ריחה ומתפרשת לה שהיא דחויה ושאינה יפה ומושלמת בעיניו.

יש טעות נפוצה ואיומה-

להעיר לאשה לאחר מעשה, או לתופסה בשעת קלקלתה ולהוכיחה במשפט המפורסם- "אמרתי לך"!! משפט זה מקורו ממקום של גאווה והרמת הדימוי העצמי על חשבון השני. בדרך כלל תגובת האשה באופנים הללו:

"אתה יותר טוב"? "זה בגללך", "הענייםשלך", "הקפדות שלך וכ'ו". יתרה מכך- ישנם גברים כאלו המוכיחים את נשותיהן ומכריחים אותן להודות בטעותן, ומדביקים להן תואר של "שקרנית". חשוב לדעת-

שקיים באשה קושי עצום שאינו בשליטתה להודות על טעותה, בעיקר כשתופסה בזמן כשלון. הקושי נובע מפחד פנימי שאם תודה, אזי ערכה וחשיבותה ירדו בעיניו, על תכונות אלו מוסרת נפש ואין זה בבחירתה, כי כך היא בנויה מראשיתה, הנושא עמוק עוד נכתוב בס'ד.