פרשת ניצבים

כידוע שמצות "ואהבת לרעך כמוך" היא כלל גדול בתורה, אך היא אומרת-קודם תאהב את עצמך. כלומר אם אינך שלם ושמח במה שהשם העניק לך כולל המראה החיצון, האופי המידות וכ'ו, אזי לא תוכל לאהוב את השני, ככתוב-"כמוך". בטיפולים אני מגלה שיש כאלו שאינם מסוגלים להסתכל על עצמם במראה [בעיקר נשים].

במקרים הללו הטיפול הוא נפשי ועמוק וכל עת שלא מצליחים להגיע לשורש ולעקור אותו, האדם ישאר ממורמר ומתוסכל כל חייו ולא יעריך מאומה ממה שמקבל וממלא לא יהיה מסוגל להחזיר הערכה ואהבה. לאהוב את השני משמעו-לתת ולהעניק לו את מה שהוא צריך וזקוק באמת ולא את מה שאנו חושבים. אולם כדי להעניק לשני את מה שהוא זקוק, צריך לדעת ולהכיר אותו. באופן כללי-עיקר הצורך של האיש לקבל סמכות, כבוד והערכה מהאשה לפני ילדיה, הוריה וכל יועץ או רב אחר.

ועיקר הצורך שלה-לקבל הערכה, חיזורים והרגשת מקום ראשון לפני הוריו, ילדיו וכל אדם אחר. כמובן שמדובר-כאשר האיש מילא את הצרכים הגשמים לאשה וחסר לה את הצרכים הרגשיים. אולם אם קיימים קשיים או בעיות לאשה שניתנים לפתרון באמצעות תמיכה פיזית, כספית וכ'ו, והוא תומך באופן ריגשי במקום לפתור לה את הבעיה, הרי זו בדיחה מעליבה מאוד.

דוגמא: האשה מספרת שהיה לה חם מאוד ולא הדליקה את המזגן בגלל שכיבדה את בקשתו, כאן וודאי לא תועיל התמיכה הרגשית אם לא יאפשר לה במצבים הללו להדליק ללא רשותו וכמובן יביע לה את כאבו והתנצלותו. כי לא יתכן שייתן לה תמיכה והזדהות בכאבה ויאסור עליה להשתמש במזגן ע"פ הצרכים שלה. מפני שעשה צחוק מעצמו, וגילה חוסר התחשבות בצרכים הבסיסיים שלה והתברר למפרע שתמיכתו שקר וזיוף מהשפה ולחוץ.

דוגמא נוספת-הכיור סתום או המנורה במטבח שרופה וכ'ו, והאשה רודפת אחריו שיתקן את הטעון תיקון ובמקום זה הוא תומך בה באמצעות תמיכה רגשית. מובן שהתמיכה אינה מועילה במאומה [אלא אם היה אנוס], כי גילה למפרע שלא מעניין אותו ממנה ועם כל מה שעובר עליה. הוא פשוט הראה בתמיכתו שהוא עושה כיבוי שריפות לצורך מרחב זמן ושקט עבורו. כמובן לאחר שיתקן את הטעון תיקון וכ'ו, תמיכתו תהיה נצרכת, נשמעת ותתקבל ברצון.

כמו כן בכל הצרכים הבסיסיים של האשה, על הבעל לעשות כל שביכולתו למען לדאוג לצרכיה ולצורכי הילדים והבית, ולא להסתפק בתמיכה רגשית. לכן עליו להתאמץ ביותר וישתף עם תמיכתו הפיזית תמיכה רגשית, כמו-יחס, חיזורים הערכה וכ'ו. כעת איני דן בכמות התמיכה, כי זה משתנה מזוג לזוג ואין לערוך השוואות והכל נידון ע"פ הנפשות הפועלות. טבע האשה כשהיא מחוברת לבן זוגה, מרגישה אחריות כלפיו וכלפי חינוכו כדוגמת בנה הקטן, ותנסה בכל דרך לשפרו ולשנות את מנהגיו.

היא סבורה שמטפחת אותו והוא חש שחונקת אותו. הוא זקוק שתקבלו כפי שהנו והיא רוצה שיתנהג ע"פ השקפתה. טבע האיש לעשות שינויים ולהגיע להישגים בכוחות עצמו ללא סיוע מבחוץ ובעיקר לא מאשתו, כי זו היא גאוותו. לכן לעוץ לו עצות שלא ביקש במפורש, הוא יחוש נחות וחלש, ויפרש שאין סומכים עליו שיסתדר בכוחות עצמו ואינו מסוגל לרצותה כראוי. עיקר תלונות הנשים על הבעל-"הוא מתעלם ואינו מנסה להבין ולרדת לסוף דעתי".

בעיקר כאשר היא משתפת אותו בדבר מה ובטרם סיומה מציע לה פתרון. האשה נפגעת ונחסמת כי חשה שאינו מבינה והאיש שציפה לשחרורה ולשיפור הרגשתה, ניפגע מאופן תגובתה ואינו מבין מדוע תמיכתו נידחת ללא הערכה. ציינו בעבר שהאשה זקוקה בעיקר שהבעל יקשיב ויזדהה בכאבה בלי עצות ופתרונות. דוגמאות: א. האשה מספרת לבעל שעברה יום קשה עם הילדים ובמקום להבין את כאבה, הוא מבטיח לה לטפל בילדים כראוי [תומך בה באמצעות הילדים] ב.

היא מספרת שלא הצליחה לנוח כי התינוק בכה, צרח וכ'ו, במקום להבין את צערה, מתעניין בשלום הילד [תומך בה באמצעות התינוק] ג. היא משתפת אותו על הילדים שלא ממושמעים וכ'ו, במקום להבין את כאבה ולתמוך בה, מבטיח לה שיטפל בילדים [תמיכה באמצעות הילדים] ד. היא משתפת אותו בקושי מסוים בבית, בעבודה וכ'ו, במקום להבין את מצוקתה, מבטיח לה לפתור את הבעיה או מציע להתקשר למנהל העבודה ולטפל בבעיה [תומך בה בפתרון הבעיה]. ה.

מתלוננת על קושי ועל חוסר בבית, במקום להבין את המצוקה ולהשלים לה את הצרכים, מחזק אותה באמונה ובטחון,[תומך באמצעות חיזוק באמונה] ו. מספרת על הקשיים שעוברת, במקום לתמוך בה ולהבין את כאבה, מטיף לה מוסר על חוסר אמונה ומאשים אותה במצב כי בחרה בעל אברך ולא עסקן[תומך באמצעות האשמות].

ז. משתפת אותו על הייחס הקר שיש לה ממשפחתו, במקום להבין ולתמוך, מגן על משפחתו ומאשים אותה במצב או מעביר לה ביקורת והשוואות בין המשפחות וכ'ו,[תומך באמצעות השוואות וחלוקת ציונים] ח. משתפת אותו בילדות שלה ובעבר, במקום להכיל ולתמוך, מאשימה שאינה מסוגלת להשתחרר מהעבר[תמיכה באמצעות ביקורת ושפיטה] ט. משתפת אותו בשגרה היומית, במקום לתמוך ולעודד, מזלזל ומבטל את דבריה [תמיכה באמצעות הקטנת הבעיות] י.

מתלוננת על עייפות ועומס יתר, במקום לעודד ולהבין, מציע לה להוריד שעות עבודה ולנוח יותר [מאשימה בתפקוד]יא. מתלוננת על כאבים, במקום להבין ולהשתתף בכאבה, מציע לה ללכת לרופא להיבדק [תמיכה באמצעות המרפאה]. יב. מתלוננת על חוסר יחס, הערכה, תמיכה, חיזורים וכ'ו, תומך באמצעות פתרונות וטוען שלא מחסיר לה מאומה [בפן הגשמי]ומאשימה שהיא כפוית טובה.

לעתים גם מציע לה שתלך לטיפול רגשי[הוא גם מוכן לממן, העיקר שלא תאשימו בעצבות ובחוסר שמחה שלה] או שממליץ לה על כדורי הרגעה או שתצא לעבוד כדי שתלמד להעריך אותו יותר [תומך בה ע"י שמרסק לה את הנפש או שבורח למערתו ומשליך את הבעיה עליה, בעיקר בעלי אופי OCD]. מבחינתו הוא מבין שנתן את התמיכה הטובה ביותר ובתמימותו הוא גם עשוי לשבח את עצמו בפני חברים, משפחה, יועצים וכ'ו, על היותו בעל טוב שתומך ומעניק מעל ומעבר.

הוא עשוי גם לגנות אותה ולקרוא לה קוטרית ובכיינית, בשעה שהיא מרוסקת לרסיסים על שאין מי שיכיל ויבין אותה, כאשר היא בעצם נלחמת על השפיות והחיים שלה. עבורה כל עת שבן זוגה לא יורד לסוף דעתה, הבין והזדהה בכאבה, היא נושאת את כל צערה ומצוקתה לבד ומרגישה שכל העולם חשך בעדה. בעיקר אם יש לו לשון חלקלקה והחברה ובני המשפחה שאינם מבינים בנפש האשה מצדדים לטובתו, עולמה חרב בעדה וטוב לה מותה מחייה ועשויה לשים יד בנפשה.

המכנה המשותף של כל המקרים הללו-האשה מצפה מהבעל שישמש לה למשענת תומכת, יכיל ויבין את כאבה ומצוקתה, והוא תומך באמצעות עצות ופתרונות או ביטול והמעטה במצוקותיה ומאשים אותה במצב. ציינו שבעת שהיא זקוקה לתמיכתו, הוא מחליט שזה הזמן המתאים ביותר לחזק אותה באמונה וביראת שמיים. ענין זה גורם לה לסלוד ולהיגעל ממנו ומהתורה שלו ובצדק! יתכן שכל העצות והפתרונות נכונים ומגיע לו ברכת "חזק וברוך" לפחות על הרצון הטוב, אולם הם לא במקום ובזמן הנכון.

כל עת שהוא לא הבין והכיל את מצוקתה, כל פתרון וגם המושלם ביותר ידחה על הסף ותרגיש אומללה ומסכנה יותר. כי הצער יצוף לה ותחוש אותו שנית ביתר שאת, כי אין מי שיבין וישא איתה בעול והכאב. לכן רק לאחר שהאיש יתמוך בה כראוי והיא תרגיש שהבין אותה וירד לסוף דעתה, הלחץ ירד ותחוש שהוא סוחב עימה את הכאב ובהדרגה היא תשתחרר. מובן שלאחר תמיכה ראויה, כל עצה ופתרון שיציע לה, יתקבל ברצון על עצם השתתפותו בסבלה ובכאבה.

יצוין שעבור האיש לשמוע אודות בעיה מסוימת פירושו בקשת עזרה, לכן הוא יחוש כבוד גדול בהענקת יעוץ ועזרה לזולת. לכן כשהוא שומע את האשה משוחחת אודות תסכוליה, הוא מיד קופץ ומציע פתרון עוד בטרם סיימה לומר את דבריה, כי הוא מבין שהיא זקוקה לפתרון כפי שהוא למוד. אולם האשה שונה ממנו בנקודה זו וזקוקה בעיקר להאזנה, שיתוף והכלה יותר מכל עצה טובה.

יצוין-כאשר האשה מוציאה רגשות באימוציות חזקות, האיש נסגר ונאטם כי הוא חש מותקף ומואשם, ועל מנת לשחרר אותה ממצוקתה ומצוקתו קופץ ומציע פתרונות, ואינו מבין שהיא זקוקה להבנה והזדהות. גם כשהיא מאשימה אותו לא יתרגש, כי מטרתה שיישא איתה בעול ולא בהכרח שהוא אשם. דוגמאות לתמיכה: א. האשה מספרת על היום הקשה שעברה, תמיכת האיש- יזדהה בכאבה באמצעות-קולות "וי", "פששש וכ'ו". ב.

היא משתפת בקושי שהיה לה עם הילדים, כך יתמוך-"חשוב לי לשמוע איך עבר עלייך היום, בטח היה לך יום קשה וכ'ו ג. היא מספרת על קושי בעבודה או בבית הוריו, כך יתמוך-"מעניין לשמוע איך הרגשת, כל הכבוד שעמדת בניסיון ספרי לי עוד זה מעניין אותי וכ'ו, וחשוב שתדעי שאת חשובה לי מכולם". ד. היא משתפת אותו בקושי ובחסרים שיש לה או לילדיה, כך יתמוך-"ספרי כיצד התמודדת, איך הרגשת, צר לי מאוד, איך אני מבין אותך, את צודקת, אין עלייך וכ'ו".

כמובן שאם יכול להתאמץ למלאות את החסרים בבית וכ'ו, חייב לפעול ולא להסתפק בתמיכה ריגשית בלבד ה. היא מספרת על מקרה טראגי, כך האיש יתמוך-"וי וי וי, צר לי מאוד, איך הרגשת ואיך הצלחת לתפקד, אני לא יודע אם אני הייתי עומד בניסיון, כואב לי על צערך, אני מבין אותך יקירתי ואני איתך בכל מצב וכ'ו". ו.

היא משתפת אותו על הילדות שעברה, כך האיש יתמוך- "וי וי וי עם תנודות ראש לצדדים, איך החזקת מעמד ואיך הרגשת, את גיבורת על, אני מצטער שלא הבנתי אותך די הצורך ולא ירדתי לסוף דעתך, כעת אני מבין את כאבך, ספרי לי עוד איך התמודדת וכ'ו"[גם אם חזרה על הסיפור מספר פעמים, כי הכאב עדיין תקוע ולא השתחרר]. ישתדל בכל עת להפיח בה אמון, בעיקר לאחר הזנחה של שנים שמלוות בפגיעות רגשיות מצידו, וצריך המון סבלנות לריפוי פצעים רגשיים ז.

משתפת אותו בקשייה, יתמוך-"וי וי וי עם תנודות ראש, בטח היה לך קשה, ספרי איך הרגשת, מה עברת, איך התמודדת חשוב לי לדעת הכל וכ'ו". חשוב לא להקטין את מצוקותיה ובוודאי לא לבטל אותם בנפנוף ידיים ובזלזול אלא ההיפך- להעצים לה את הכאב באמצעות קולות ותנודות ראש כדי שתרגיש שהבנת אותה. חשוב שהתמיכה תהיה כנה ואמיתית כדי שתרגיש אותך נושא עימה בסבל ושהיא לא לבד במערכה. יצוין-ככל שהתמיכה תהיה אמיתית וכנה, הכאב ייחלש וישתחרר ח.

מתלוננת על כאב, יאמר-למדתי עזרה ראשונה אשחרר לך אותו אך לא לקיום מצוה, כעת זה לא הזמן כי היא רוצה לחוש שאתה אוהבה ומבין לליבה ולא לצורך תאוה. גם אם קשה לאיש לתמוך בכנות, לא ימנע מלתמוך והאשה תקבל ותעריך את מאמציו ולא תדחה אותו, שבת שלום ומברך.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים, מעבדכם ומוקירכם יעקב אליהו.

לשאלות

13:00/15:00 20:00/23:00 תודה ובהצלחה!!

תקשורת

הכניעה משתלמת, מתגמלת וגם מפחידה, אבל תוצאותיה שלווה, אושר ושביעות רצון מנישואייך ומעצמך בעיקר. כניעה לבעל אין פירושה חזרה לשנות החמישים או לצאת במרד נגד שוויון הזכויות. איני ממליץ לך לשתוק ולוותר או להיות קשוחה וללחום.

המטרה להעביר לך כמה יסודות בסיסיים, "מבחינת חכמת נשים בנתה ביתה", שיעזרו לך לשנות את גישותייך לחיים, להחזרת האושר והשלום לעצמך ואת מערכת היחסים התקינה בביתך, ואת המיטב והצמיחה המשותפת שלכם והשכינה תשוב תשרה בביתכם. איני אומר שאת האחראית לכל בעיה בנישואייך, כי זו אינה אמת. גם בן זוגך יכול וצריך להשתנות ולשפר בהרבה תחומים. אולם על כך אין לך שליטה ובפרט שזה לא תפקידך.

את יכולה רק להשתנות בעצמך, וזה הרבה יותר קל ומוצלח מאשר לנסות לשנות אותו. במקום לבזבז כוחות ואנרגיות סרק על מה בעלי צריך לתקן ולשנות, ראוי לך להתנהג "בחוכמת נשים וכ'ו",ולשמור את הכוחות הללו לשיפור אושרך. וויתור בגישה שתלטנית, זה להתבונן בפנימיות הדברים ולא בחיצוניות ובכל המובנים, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים וודאי. תחילה לא להעביר שום הערות וביקורת שלילית, עם כל הקושי הכרוך בכך ובעיקר כשאת מרגישה חייבת וצודקת.

גם אם זה יגרום לך לנשוך את השפתיים, כי הנזק והכאב הרבה פחות כואב מאשר להעיר. פשוט תתעלמי מהשלילי ותתמקדי בחיובי.

שלב שני

לתת אימון ולסמוך, גם אם בן זוגך טעה וכשל. העמידי פנים שאת סומכת, תאמרי לו ובעיקר תפנימי אל ליבך, ותתאמצי בכל הכח לא לעזור ולעוץ לו עצות. הכלל-

בבניית אימון ונתינת סמכות, לומר בלי סוף את המשפטים הבאים: "אני סומכת עליך, מאמינה בך, אתה מסוגל, יכול וכ'ו". כי זה מה שעשוי לגרום לו לעשות הכל כדי להוכיח לכולם ובעיקר לך, שהוא מסוגל לקבל מנהיגות וסמכות, לרצותך ולהעניק לך את המיטב שאת ראויה וודאי. רצוי להיזהר ממשפטים:"אני לא סומכת","לא מאמינה","אכזבת אותי וכ'ו". כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף שייקח יוזמה ואחריות לעשות שינוי כדי לדאוג לך, הפסדת.

לכן גם אם את עדיין לא מאמינה בו ולא סומכת עליו, למרות שאכזב בעבר, העמידי פנים ותאמרי לו שאת כן סומכת וכ'ו, וכך תחזירי את האימון לזוגיות, שהוא הבסיס החשוב והמרכזי להצלחתכם ולשלום ביתך. בעיקר תפנימי לליבך, כי זה יסייע לך לתת בו אימון ויסלק ממך את השליטה שמקורה בפחד דמיוני, ויהפוך אותך לאשה רגועה, שלווה ומאושרת וודאי. חשוב לזכור ששינוי בהתנהגות לא חל ביום אחד, בעיקר בהקניית הרגלים חדשים, אולם בתפילה והתמדה מנצחים.

ניתן לתרגל בדברים קטנים כגון: א. בעניינים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו הניחי לו, כגון לקנות לו הלבשה, נעליים תחתונים וכ'ו, אלא אם ביקש ב. לא למתוח ביקורת על אופן שבו תחזק את הרכב ג. לא להעיר על שלא שילם את התשלומים בזמן ד. לעצום את העניים בשעה שנדמה לך שבעלך עומד לעשות תאונה ולא להעיר לו כל רגע,[חוץ מפיקוח נפש]ה. לא ללמדו כשטועה בדרך, אפילו כשידוע לך דרך קצרה יותר ו. לא לפקח עליו ולייעץ לו ז. לא לקבור אותו תחת רשימות של מטלות ח.

לא להתלונן על חוסר עזרה בבית ולגרום לו לחוש חסר תועלת ט. להיות לו זמינה תמיד ובעיקר בינו לבינה י. לכבד את רעיונותיו ולא לסתור אותם יא. לתת פירגון והערכה על כל דבר קטן, כי עבורו שום דבר לא מובן מאליו יב. לאפשר לו להתמודד לבד במצבי לחץ, וכמובן לעודד ולתמוך יג. לחלוק עימו אחריות בכל התחומים ללא אשמה וכעס יד. תשתדלי לומר-"אתה צודק", בעיקר עם בעל ביקורתי, היפך מזה, בא מהצורך לשלוט.

אם תתחילי לקיים את העצות הקטנות והפשוטות שציינו, בזמן קצר יחזור הבעל שחיזר אחריך והאיחוד שחלמת עליו וודאי. מצד שני- רואים זאת בחוש, כי גם אם יהיה לאשה את כל הטוב שבעולם כגון:כסף, זהב, קריירה מוצלחת או כל מעמד חברתי אחר, עם המון כבוד וכ'ו, אם לא זכתה ליחס, חיזורים והערכה טובה מבן זוגה, מבחינתה טוב לה מותה מחייה. מעשה-

בזוג שהבעל עושה הכל כדי לרצות את אשתו ולספק לה את כל צרכיה, אולם אשתו אינה מרוצה. רק מתלוננת, ממורמרת וחסרת שלווה. לטענתו, האשה חולה, חייבת טיפול מיוחד וכפוית טובה. שאלתי את האשה האם זה נכון? ענתה-אכן מבחינה גשמית עושה הכל כדי לרצות אותי, אבל עבורו אני בסוף סדרי עדיפויותיו. אמרתי לבעל- אשתך בריאה לחלוטין ואינה זקוקה לשום טיפול.

יתכן שדאגת לרעייתך מבחינה גשמית-כסף, קניות בזבוזים וכ'ו, אבל את העיקר שהיא זקוקה לו יותר מכל, היא לא קיבלה. זה יחס, חום והאהבה. פשוט העברת לרעייתך תחושה ובלי מתכוון, שכל מה שהענקת, כדי לקנות לך שקט תעשייתי או בשביל הילדים כפי שציינת ולא מתוך אהבה אמיתית. מיד פרצה בבכי וזעקה הרב צודק, סוף סוף יש מי שמבין אותי. הוסיפה, מתי שהוא צריך אותי, הוא יודע יפה לרצות ולפייס, כי זה עבורו.

אחד ההבדלים החזקים בין האיש לאשה, האשה ריגשית והאיש שכלי. זה בה לידי ביטוי בעיקר כאשר האיש מפייס ומרצה באופן גשמי, וגישתו לחיים חיצונית ושטחית, וכל בעיה פותר אותה בכסף. לעומת זאת-

האשה ריגשית, וזקוקה להקשבה, הבנה, יחס וחיזורים, יותר מכל נתינה גשמית. בהעדר תובנה חשובה זו, נובעות רוב המחלוקות והריבים. מפני שהבעל משתדל מבחינה גשמית ואינו מקבל הערכה על מעשיו לכן נפגע. והאשה זקוקה לתמיכה ריגשית, לכן היא נפגעת ואינה מוכנה להתפייס. אחד התנאים החשובים באהבת הזולת? זה לתת לשני את מה שהוא צריך זקוק ואוהב, ולא את מה שאני חושב.

לכן אם היינו זוכים ללמוד היטב את בן הזוג ומעניקים לו את הצרכים שהוא זקוק באמת, אזי כל בעיות שלום הבית היו נפתרות ובהבטחה!למשל אם האשה היתה מפרגנת ומעריכה על עצם זה שהבעל משתדל לרצות וכ'ו, למרות שזה עדיין לא לשביעות רצונה, ובזמן אחר משוחחת על צרכיה הנפשיים, וכן הבעל היה נותן יחס עידוד וחום לאשה בנוסף לתמיכה הגשמית, אזי ודאי שהכל היה בא על מקומו בשלום. כמו כן-

יסוד זה של "מקום ראשון", עבור האשה הוא יסודי והכרחי בכל תחומי החיים. לכן אסור לה לחוש מאוימת משום גורם, ולהרגיש שיש לה מתחרה או דבר יותר חשוב ממנה. כי זהו האיום הגדול ביותר בעבורה שעשוי להוציאה משלוותה ואף מדעתה. לכן ישתדל הבעל לשתף את רעייתו, ולתת לה תמיד את ההרגשה שהיא במקום הראשון מעל הכל ולפני הכל, ואף מילדיו והוריו, [וכך אני נוהג]. כי זה הוא צורך נפשי רב עבורה, ואין זה בבחירתה, כי כך היא נוצרה מראשיתה.

אולם ישנן נשים כאשר אינן מקבלות את היחס הראוי, מתנשאות מעל הבעל, מתלבשות ומתנהגות בחוסר צניעות ודוחה אותו בעניינים של בינו ובינה. ידוע שהתנהגות מסוג זו דוחה את הבעל ומפתחת ריבים ואין בה שום תועלת. כי גבר נמשך אל אשה צנועה וכנועה ולא לאשה תובענית, שתלטנית ועזת פנים.

ככל שהאשה תהיה ריגשית רכה ומקבלת, כך תגדל ההערכה והמשיכה של הבעל כלפיה ויתעצם החיזור כבתחילה. גם כאשר האשה רואה את הבעל מתנהג בצורה חריפה כלפי הילדים, תזהר לא להוכיחו בנכחותם כדי שלא יפרש שהם חשובים יותר ממנו וכן להיפך, [כמובן שלא מדובר בפיקוח נפש].לעומת זאת ישנם כאלו שמדכים רגשות ושומרים בבטן ומשלמים על כך מחיר יקר.

כי כל רגש שדוכא ולא יצא בזמן ובאופן הנכון, מתפרץ בחולי הגוף והנפש. אומנם בזמן מריבה יש לשתוק ולהבליג, אולם לאחר מכן צריכים לשוחח ולהוציא הכל ולא לשמור מאומה בבטן. במידה ולא מצליחים לתקשר בצורה רגועה, חייבים לערב סמכות מקצועית ולא לוותר בעד שום מחיר. כמו כן-

ישנו צורך רב גם לבעל להרגיש במקום הראשון בעיני אשתו לפני הכל ומעל הכל, וצורך נפשי זה עמוק אצלו ואינו בבחירתו. עיקר כבודו והערכתו לחוש שהוא במקום הראשון לפני העבודה, העיסוקים, ההורים שלה והילדים. כאשר האשה בתמימותה אינה מעבירה לו הרגשה נחוצה זו, פוגעת בו בנוכחות זרים או הילדים ומורידה לו את סמכותו, היא מיד מסרסת אותו וטוב לו מותו מחייו. כל שכן כאשר היא מגלה הערכה וחשיבות רבה לחברותיה, הוריה וילדיה לפניו, ובעיקר כשהיא אומרת לו זאת בגלוי, מיד בטחונו צונח, הערכתו העצמית מתרסקת ומאבד אימון בעצמו. מובא בחסד לאברהם-

יסוד עמוק וחשוב בהנהגת הקב"ה את בריותיו:"הקב"ה מנהיג את בריותיו מידה כנגד מידה, ובדרך שאדם מתנהג עם הקב"ה כך העולם מתנהג עימו, למשל- מי שמכבד את הקב"ה העולם מכבד אותו ומי שמזלזל בקב"ה העולם מזלזל בו ובאותה מידה". מבואר מכאן-

אדם שמורד בקב"ה אשתו מורדת בו וכן להיפך, אשה שמורדת בקב"ה בעלה מורד בה הן לחיוב והן לשלילי וכן על דרך זו בכל העניינים. זה מצוי בעיקר, כשאחד מתנהג כשורה וממלא את חובתו כלפי בן זוגו ואינו מבין מדוע לא מקבל שום הערכה על מעשיו ומחזירים לו רעה תחת טובה. מסביר הרב שע"פ ההנהגה, זה מגיע לנו מידה כנגד מידה, וזה לא קשור כלל לבן זוגנו.

כי באותה מידה שאנו מזלזלים במצוות ולא מכבדים את הבורא יתברך, כך הצד שכנגד אינו מכבד ומזלזל בנו, כדי לעורר אותנו לתשובה על מעשינו. כידוע שאין אדם רואה חובה לעצמו, לכן ברחמיו המרובים מגלה לנו את המומים, ע"י בן/ת זוגנו כדי שנתעורר ונתקן את מעשינו. כלל זה הוא דווקא שקיימנו את חובתנו כראוי כלפי בן זוגנו וקבלנו את ההיפך, רק אז אפשר לתלות בדיני שמים.

אולם במידה ולא קיימנו את תפקידנו כראוי, וקיבלנו באותה מידה, זה אומר שעלינו לעשות חשבון נפש, ולשנות את מעשינו. אולם רק בעל נפש ומידות טובות שמעוניין לשפר את עצמו ומוכן לשמוע את בזיונו ולמחול על כבוד, יכול באמת להיות ראוי לכך שהצד שכנגד ישמש כמראה לתקן את מידותיו. אולם במידה ואין לו את המידות הללו, כאשר יעירו לו או יבזו אותו ויגיב בתוקפנות ואף באלימות, הוא עלול לנפץ את המראה, והצד שכנגד לא יוכל לשמש לו כעזר, וחבל.

לדוגמא

בעל שמכבד את אשתו כראוי ומעניק לה את מלוא היחס והערכה, ואשתו מגיבה לו בהתפרצויות וכעסים, מראים לו משמים שהכעס שלה, זה הוא הכעס שקיים בו, אולם בדקות. אבל בעל שמעיר לאשתו השכם והערב ומעביר לה בקורת תמידית, אזי הכעסים שלה נובעים ישירות מהצער העמוק שגורם לה. המסר במקרה זה הוא לא ברמז אלא בגלוי, תפסיק לאמלל את אשתך!! כמו כן-

אשה שמכבדת את בעלה כראוי ומעניקה לו את מלוא ההערצה והכבוד ובכל זאת רואה שבעלה מתוח, כועס ומתפרץ, מראים לה משמים שעדין חסר לה בענווה ובהכנעה. אולם אשה שמעירה ופוגעת בבעלה ומזלזלת בו, אזי הכעסים שלו נובעים ישירות מהצער הישיר שגורמת לו. המסר כאן הוא לא ברמז אלא בגלוי, תפסיקי לאמלל את בעלך!!

ועל דרך זו בכל העניינים, שבת שלום ומבורך.

מעשה בזוג שהגיעו אליי והבעל מפציר-"אני נותן לה הכל והיא רק מתלוננת ואינה מסופקת פשוט כפוית טובה". שאלתי מה יש לך לומר? ענתה-"כל בעיה פותר בכסף, יש לי הכל אך אין לי בעל". עיקר תלונות האשה הוא מתעלם, אינו מקשיב ואינו מעריך. בעיקר כאשר היא משתפת אותו בדבר מה ובטרם סיומה מציע לה פתרון. האשה נפגעת ונחסמת כי חשה שאינו מבינה והאיש שציפה לשחרורה ולשיפור הרגשתה, ניפגע מאופן תגובתה ואינו מבין מדוע תמיכתו נידחת ללא הערכה.

ציינו בעבר שהאשה זקוקה בעיקר שהבעל יקשיב לדבריה ויזדהה בכאבה ללא עצות ופתרונות. נציע דוגמאות: א. האשה מספרת לבעל שעברה יום קשה עם הילדים ובמקום להבין את כאבה, הוא מבטיח לה לטפל בילדים כראוי[תומך בה באמצעות הילדים] ב. האשה מספרת שלא הצליחה לנוח כי התינוק בכה, צרח וכ'ו, במקום להבין את צערה הוא מתעניין בשלום הילד [תומך בה באמצעות התינוק] ג.

היא מספרת לו שהילדים לא ממושמעים וכ'ו, במקום להבין את כאבה ולתמוך בה, מבטיח לה שיטפל בילדים [תמיכה באמצעות הילדים] ד.

היא משתפת אותו בקושי מסוים בבית, בעבודה וכ'ו, במקום להבין את מצוקתה, מבטיח לה לפתור את הבעיה או מציע להתקשר למנהל העבודה ולטפל בבעיה [תומך בה בפתרון הבעיה] ה. מתלוננת על קושי ועל חוסר בבית, במקום להבין את המצוקה ולהשלים את הצרכים, מחזק אותה באמונה ובטחון, [תומך באמצעות אמונה ובעקיפין מטיף לה על חוסר יראת שמיים] ו.

משתפת אותו בקשיים שעוברת, במקום לתמוך בה ולהבין את כאבה, מטיף לה מוסר על חוסר אמונה ומאשים אותה במצב או מפני שבחרה בבעל אברך ולא עסקן [תומך באמצעות האשמות] ז. משתפת אותו על הייחס השלילי שמקבלת ממשפחתו, במקום להבין ולתמוך בה, תומך במשפחתו ומאשים אותה במצב או מטיף לה על משפחתה וכ'ו, [תומך באמצעות האשמות, השוואות וחלוקת ציונים] ח.

משתפת אותו בילדות שלה, במקום להשתתף איתה ולתמוך בה, מאשימה על שאינה משתחררת מהעבר [תמיכה באמצעות ביקורת על אופייה החלש] ט. משתפת אותו בשגרה היומית ובמקום לתמוך בה ולעודדה, מזלזל ומבטל את דבריה[תמיכה באמצעות הקטנת הבעיה] י. מתלוננת על עייפות ועומס יתר, במקום לעודדה ולהבינה, מציע לה להוריד שעות עבודה ולנוח יותר [מאשימה במצב] יא. מתלוננת על כאבים, במקום להבינה ולהשתתף בכאבה, מציע לה ללכת לרופא להיבדק [תמיכה באמצעות המרפאה] יב.

מתלוננת על חוסר יחס, הערכה, חיזורים וכ'ו, תומך בה באמצעות פתרונות כספיים וטוען שלא מחסיר לה מאומה [בפן הגשמי]ושהיא חסרת הערכה. או לחילופין מציע לה שתצא לעבוד כדי שתעריך אותו יותר. תומך בה ע"י שמרסק לה את הנפש ומאשים אותה במצב, או בריחה מהבעיה וזריקתה על אחרים[בעיקר בעלי אופי OCD הרחבנו בעבר בנקודה זו] ועוד דוגמאות בלי סוף.

יצוין- שמבחינתו הוא מבין שנתן את התמיכה הטובה ביותר ובתמימותו הוא גם עשוי לשבח את עצמו בפני חברים, משפחה, יועצים וכ'ו, על היותו בעל תומך ומעניק. הוא עשוי גם לגנות אותה ולקרוא לה קוטרית, בכיינית וכ'ו בשעה שהיא מרוסקת לרסיסים על שאין מי שיבין אותה, כאשר היא בעצם נלחמת על השפיות והחיים שלה. עבורה כל עת שבן זוגה לא ירד לסוף דעתה, הבין אותה והזדהה בכאבה, היא נושאת את כל צערה ומצוקתה לבד ומרגישה שכל העולם חשך בעדה.

בעיקר אם יש לו לשון חלקלקה והחברה ובני המשפחה שאינם מבינים בנפש האשה מצדדים לטובתו, עולמה חרב בעדה וטוב לה מותה מחייה ובלי גוזמא[כעת איני נכנס להיבט ההלכתי בעניין לשון הרע והוצאת דיבה וכ'ו]. המכנה המשותף של כל המקרים הללו-האשה מצפה מהבעל שישמש לה למשענת תומכת, יכיל ויבין את כאבה ומצוקתה, במקום לתומך באמצעות עצות ופתרונות או ביטול והמעטה במצוקותיה, ובעיקר שמאשים אותה או אחרים במצב.

יתרה מכך- בשעה שהיא זקוקה לתמיכתו והוא מחליט שכעת זה הזמן המתאים ביותר לחזק אותה באמונה וביראת שמיים, [בעיה נפוצה] היא סולדת ממנו ומהתורה שלו ובצדק!! יתכן שכל העצות והפתרונות נכונים ומגיע ברכת- "חזק וברוך" לבעל לפחות על הרצון הטוב, אולם הם לא במקום ובזמן הנכון. כל עת שהוא לא הבין והכיל את המצוקה שלה, כל פתרון וגם המושלם ביותר ידחה על הסף ותרגיש יותר אומללה ומסכנה. כי היא תחוש את הכאב והצער ביתר שאת כי אין מי שמבין אותה.

לכן רק לאחר שהאיש יתמוך בה כראוי והיא תרגיש שהבין אותה וירד לסוף דעתה, הלחץ ירד לה ותחוש שהוא סוחב עימה את הכאב ובהדרגה ישתחרר ממנה. מובן שלאחר תמיכה ראויה, כל עצה ופתרון שיציע לה יתקבל ברצון, על עצם השתתפותו בסבל ובכאב שלה. יצוין שעבור האיש לשמוע אודות בעיה מסוימת פירושו בקשת עזרה, לכן הוא יחוש כבוד גדול בהענקת יעוץ ועזרה לזולת.

לכן כשהוא שומע את האשה משוחחת אודות תסכוליה, הוא מיד קופץ ומציע פתרון עוד בטרם סיימה לומר את דבריה, כי הוא מבין שהיא זקוקה לפתרון כפי שהוא למוד. אולם האשה שונה ממנו בנקודה זו וזקוקה בעיקר להאזנה, שיתוף והכלה יותר מכל עצה כאמור.

כמו כן כשהיא מוציאה רגשות באימוציות חזקות, הוא נסגר ונאטם כי הוא חש מותקף ומואשם במצב, וכדי לשחרר אותה ממצוקתה ומצוקתו קופץ ומציע פתרונות ואינו מבין שהיא זקוקה להבנה והזדהות בכאבה יותר מכל עצה ופתרון אחר. דוגמאות לתמיכה: א. האשה מספרת על היום הקשה שעברה, תמיכת האיש- יזדהה בכאבה באמצעות-קולות "וי וי וי","פששש וכ'ו" ב. היא משתפת בקושי שהיה לה עם הילדים, כך יתמוך- "חשוב לי איך עבר עלייך היום, בטח היה לך יום קשה וכ'ו ג.

היא מספרת על קושי בעבודה או בבית הוריו, כך יתמוך-"מעניין לשמוע איך הרגשת, כל הכבוד שעמדת בניסיון ספרי לי עוד זה מעניין אותי וכ'ו". ד. היא משתפת אותו בקושי ובחסרים שיש לה או לילדיה, כך יתמוך-"ספרי כיצד התמודדת, איך הרגשת, צר לי מאוד, איך אני מבין אותך, את צודקת, אין עלייך וכ'ו". כמובן שאם יכול להתאמץ כדי למלאות את החסרים בבית וכ'ו, חייב לפעול ולא להסתפק בתמיכה ריגשית בלבד ה.

היא מספרת על מקרה טראגי, כך האיש יתמוך-"וי וי וי, צר לי מאוד, איך הרגשת ואיך הצלחת לתפקד, אני לא יודע אם אני הייתי עומד בניסיון זה, כואב לי על הצער שלך, פששש, צ' צ' צ', אני מבין אותך חיים ואני איתך בכל מצב וכ'ו" ו.

היא משתפת אותו על הילדות הקשה שעברה, כך האיש יתמוך- "וי וי וי עם תנודות ראש לצדדים, איך החזקת מעמד ואיך הרגשת, את גיבורת על, אני מצטער שלא הבנתי אותך די הצורך ולא ירדתי לסוף דעתך, כעת אני מבין את כאבך, ספרי לי עוד איך התמודדת וכ'ו" [אפילו אם חזרה על הסיפור כמה פעמים, כי הכאב עדיין תקוע ולא השתחרר]. צריך להפיח בה אמון כל רגע, בעיקר לאחר הזנחה של שנים שמלוות בפגיעות רגשיות מצידו, לכן צריך המון סבלנות לריפוי פצעים רגשיים ז.

היא משתפת אותו בקשייה, כך יתמוך-"וי וי וי עם תנודות ראש, בטח היה לך קשה, ספרי איך הרגשת, מה עברת, איך התמודדת חשוב לי לדעת הכל וכ'ו". חשוב לא להקטין את מצוקותיה ובוודאי לא לבטל אותם בנפנוף ידיים ובזלזול אלא ההיפך, להעצים את הכאב באמצעות קולות ותנודות ראש. אולם חשוב שהתמיכה תהיה כנה ואמיתית כדי שתרגיש אותך נושא עימה את הסבל ושהיא לא לבד במערכה. ככל שהתמיכה תהיה אמיתית וכנה, הכאב ייחלש וישתחרר ח.

היא מתלוננת על כאבים, כך יתמוך-"וילי וילי אני מעדיף שיעבור אליי", כמו הסיפור של רבי אריה לוין זצק"ל ורעייתו,"דוקטור הרגל של אשתי כואבת לנו". יכול לומר לה תראי לי היכן הכאב למדתי עזרה ראשונה ואשחרר לך אותו, [כך אני נוהג]. זהירות לא לקיים מצוות שלום הבית, כעת זה לא הזמן כי היא רוצה לחוש שאתה באמת מבין לליבה ומכיל את כאבה בכנות ולא פורק עליה את יצרך ודי למבין.

גם אם עדיין קשה לאיש לתמוך בכנות ובשלמות, לא ימנע מלתמוך באופן ובדרך שציינו. כי עצם השתדלותו לשאת את כאבה ולהיות חלק ממנה במשא היסורין, וודאי ישחרר אותה ממצוקתה,"ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה". כמובן שעל האשה לעודד את האיש על תמיכתו באמצעות משפטים-"אני מעריכה את תמיכתך, זה עושה לי טוב, זה משחרר אותי, אני מודה לך וכ'ו, למרות שתמיכתו עדיין לא מושלמת, כי כך הוא יטיב יותר להבין, להכיל ולתמוך.

יצוין שכל מה שציינו בעניין התמיכה, מדובר דווקא בקשיים שיש לאשה שניתנים לפתרון באמצעות תמיכה רגשית. אך אם קיימים קשיים או בעיות לאשה שניתנים לפתרון באמצעות תמיכה פיזית, כספית ועוד, והוא תומך באופן ריגשי במקום לפתור לה את הבעיות, הרי זו בדיחה מעליבה מאוד. לדוגמא: א. האשה מספרת לו שהיה חם מאוד היום והיא לא הדליקה את מזגן בגלל שכיבדה את בקשתו.

כאן וודאי לא תועיל התמיכה הרגשית אם לא יאפשר לה במצבים הללו להדליק ללא רשותו וכמובן יביע לה את כאבו והתנצלותו. כי לא יתכן שיעניק לה תמיכה והזדהות בכאבה ויאסור עליה להשתמש במזגן וכ'ו ע"פ הצרכים שלה. וודאי יעשה צחוק מעצמו, כי גילה חוסר התחשבות בצרכים הבסיסיים שלה ושכל תמיכתו היתה שקר וזיוף מהשפה ולחוץ.

דוגמא נוספת-הכיור סתום או המנורה במטבח שרופה וכ'ו, והיא רודפת אחריו שיתקן את הטעון תיקון ובמקום זה הוא תומך בה באמצעות תמיכה רגשית. מובן שהתמיכה אינה מועילה במאומה [אלא אם היה אנוס], כי גילה למפרע שלא מעניין אותו ממנה ועם כל מה שעובר עליה. הוא פשוט הראה בתמיכתו שהוא עושה כיבוי שריפות לצורך מרחב זמן ושקט עבורו. כמובן שלאחר שיתקן את הטעון תיקון וכ'ו, תמיכתו תהיה נצרכת, נשמעת ותתקבל ברצון.

כמו כן בכל הצרכים הבסיסיים של האשה על הבעל לעשות כל שביכולתו למען לדאוג לצרכיה ולצורכי הילדים והבית, ולא להסתפק בתמיכה רגשית. בעיקר אם היא המפרנסת העיקרית, עליו להתאמץ ביותר וישתף עם תמיכתו הפיזית תמיכה רגשית כפי שציינו כמו-יחס, חיזורים הערכה וכ'ו. כעת איני נכנס לכמות התמיכה, כי זה משתנה מזוג למשנהו ואין לערוך השוואות והכל ע"פ מצב הנפשות הפועלות.

לעומת זאת-טבע האשה כשהיא מחוברת לבן זוגה, מרגישה אחריות כלפיו וכלפי חינוכו כדוגמת בנה הקטן ותנסה בכל דרך לשפרו ולשנות את אופיו. היא סבורה שמטפחת אותו והוא מרגיש שהיא חונקת אותו. הוא זקוק שתקבלו כפי שהנו והיא רוצה שיתנהג ע"פ דרכה. טבע האיש להגיע להישגים בכוחות עצמו ללא סיוע מבחוץ ובעיקר לא מאשתו וזו היא גאוותו.

לכן לעוץ לו עצות בלתי מוזמנות, הוא מרגיש נחות ומתפרש לו שאין הוא יודע כיצד לנהוג ואינו מוכשר דיו לרצות את רעייתו, שבת שלום ומבורך.

קשב וריכוז

היפראקטיביות המכונה-פעלתנות יתר[היפר-עודף, אקטיביות-פעלתנות]' היא אחד המאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב ועשויה להופיע בתחילת התפתחותו של הילד ובאה לידי ביטוי במספר דרכים: א. קושי לעסוק בפעילות אחת בלבד, הנובע מצורך בפעולה נוספת כלשהי. ב. פעילות מוטורית עודפת, אשר אינה הולמת את המצב. ג. דיבור אינטנסיבי[בלי הפסקה]. ד. טיפוס להתנהגות בוגרת בגיל צעיר. ע"פ רוב בגילאי הבגרות תנועתיות זאת מתמתנת ובאה לידי ביטוי בצורה מעודנת יותר כאי שקט מוטורי- "תזוזת היד או הרגל בזמן ישיבה", או "תיפוף באמצעות הידיים על השולחן". התנהגות זו מתבטאת בעיקר בגיל מוקדם אצל ילדים בגן שמתקשים לשבת באופן רגוע לאורך זמן או להתמיד במשמעת. כמו כן-

הוא מועד לתאונות ופגיעות גופניות, בעיקר בגיל הרך. לפיכך-

בעלי קשב עם מרכיב של היפראקטיביות מופנים לאבחון בגיל מוקדם, הרבה יותר מאנשים עם הפרעת קשב ללא בעיה זו. התנהגות היפראקטיבית עלולה להפריע לסביבה ולגרום לעימותים מול עמיתים ודמויות סמכות כגון-הורים, מורים ראמי"ם ועוד. עימותים אלו פוגעים בקשר המשפחתי ובעיקר ביחסים בין הילדים להורים. ילדים היפראקטיביים חווים פחות התפעלות מהחברה ומקבלים פחות חיזוקים חיובית מסביבתם.

מבוגרים נוטים להתעייף ולהתייאש מהם במהירות, בשל הקצב המהיר שלהם ומקדישים להם מינימום תשומת לב. במסגרת בית הספר, עשויים לזוז הרבה, להציק לילדים אחרים, להרעיש ולהפריע למורים. עניין זה עשוי לעורר את התנגדותם לחנך ולהשקיע בהם בייחס לשאר ילדי הכיתה ועלול להיווצר להם רושם שלילי ותווית של-"ילד מופרע" בעיני המורים והסביבה.

החברה עשויה להגיב בדחיה והתרחקות מילדים אלו וכתוצאה מכך- להביא אותם למרדנות בסמכויות השונות-הן בהורים והן במסגרות החינוך והחברה. חוסר קבלתם בחברה עלול להשפיע רבות גם על התחום הרגשי, משום שדחיית הסביבה עלולה לפגוע בפן הרגשי והנפשי של הילד ולגרום לו לחוות חוויות נפשיות קשות ולחיות עם טראומות שהשפעתן לכל החיים.

מבחינה טיפולית- מומלץ להתערב כאשר קיים חוסר שקט תנועתי ברמה שמפריעה להלך השיעור, אך כאשר רמת הפעילות אינה מפריעה לזולת, גם אם היא ברמה גבוה, הדבר אינו דורש טיפול. מצד שני-

האנרגיה הרבה שקיימת אצל אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות יכולה להיות מתועלת למטרות חיוביות. ישנם מקרים בהם היא תתרום לתפקודו של האדם בהשוואה לאנשים אחרים. למשל- אנשים היפראקטיביים ללא בעיות מוטוריות, יכולים להצטיין בספורט ולקבל אהדה והערכה חברתית רבה בעקבות זאת. דבר זה נכון במקרים שאנשים אלו נחושים לבצע משימה שמעניינת אותם ובכך להביא אותם לשעות וימים ארוכים של השקעה והתמדה תוך הרגשת סיפוק רב.

תכונות אלו הם נדרשות פעמים רבות בעולם העסקים. מבוגרים שסובלים מבעיית קשב וריכוז, מסוגלים לעמוד ברמה מוגברת במצבי לחץ ביחס לשאר אנשים. היפראקטיביות מקושרת לפגיעה ביכולת העכבה המכונה-אינהיביציה, שזה פגיעה ביכולת העכבה אשר מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בהתנהגות והתנהלות יציבה תחת שליטה. הפגיעה ביכולת עיכוב התגובה נחשבת לאחד מקשיי הפרעת קשב והיא פוגעת ביכולת הוויסות העצמי ועומדת כבסיס התסמינים ההתנהגותיים של הפרעת קשב. כמו כן-

הפרעת קשב מלווה במסיחי דעת חיצוניים ופנימיים, עם פזיזות וחוסר יכולת לדחיית סיפוקים. הפגיעה ביכולת העכבה באה לידי ביטוי בקושי משמעותי להימנע או להפסיק פעילות מסוימת בדומה לבעיית נפש של-"מאניה-דפרסיה"-הפרעה דו קוטבית במצבי הרוח, שעוד נכתוב בהרחבה יותר בעניין זה בס"ד. הבעיה אינה נמצאת בכישרון לזהות טעויות, אלא ביכולת הוויסות והשליטה המתרחשת אחרי זיהוי הטעות, מאחר שקיים חוסר יכולת להתאים את ההתנהגות גם כאשר שגיאה מסוימת זוהתה באופן לא תקין. לעומת זאת-

הנמכה בעכבה מקושרת לחשיבה שמובילה לכיוונים שונים ומגוונים ומשמשת למדד וכשרון יצירתי. יוצא-

בעוד ששיפור יכולת דיכוי התגובה יכול לצמצם את התסמנים ההתנהגותיים הבלתי רצויים של הפרעת קשב, הוא עלול במקביל גם להנמיך את רמת היצרתיות הנובעת ממנה. לכן-

יש לשקול את אופן השימוש בטיפול התרופתי בהתאם להשפעתו על האדם ואופיו המיוחד, בשילוב המשימות שעמן הוא אמור להתמודד בקשיי החיים. ישנם מצבים שבהם קשיי הוויסות יפגעו באופן משמעותי ברמת התפקוד של האדם כמו-שעת ריכוז בגן, בבית הספר, בבית, בעבודה, בישיבות, בכולל ועוד, לכן במצבים אלו יש צורך בשיפור יכולת דיכוי התגובה. אולם-

במצבים אחרים, תפקודו של האדם פחות מושפע מיכולת הוויסות ותלוי ברמת היצירתיות של האדם. למשל-

בעבודה יצירתית, בפיתוח דברים, אומנות והתמודדות עם מצבים חדשים ובלתי צפויים שלא ניתן להתכונן לקראתם מראש. כמו-

עניינים מזדמנים שהצלחתם תלויה בהחלטות מהירות, מציאת פתרונות לבעיות שדרכי ההתמודדות המקובלות לא מתאימות לה ועוד. בעיקר-

להעצמת הלימודים בישיבה ובכוללים, בפרט בפיענוח סוגיות קשות המצריכות מוחות חזקים ויצירתיים ובעיקר בלימוד הפנימיות כידוע ליודעי חן.

יתרה מכך

בעלי קשב וריכוז המאובחנים-באימפולסיביות, שהיא אחת המאפיינים של הפרעת קשב, שנגרמת כתוצאה מקושי לשלוט בדחפים. היא מוגדרת-כפעולה מהירה ללא מחשבה מוקדמת המתוארת לרוב כפזיזות. אדם אימפולסיבי מבצע פעולות שונות מבלי לחשוב על ההשלכות והתוצאות, למרות המודעות שלו להבין אותן. היפראקטיביות [חוסר מנוחה], מלווה בדרך כלל עם אימפולסיביות[תגובות מהירות] והם כוללים באותה קטגורית תסמינים. למרות שהם שני תכונות שונות, אולם יכולות להופיע ביחד או לחוד. כלומר-

עבור אדם מסוים תכונה אחת מופיעה ללא קשר לשנייה ופעמים באים יחדיו. לכן יש לאבחן אותם בצורה מקצועית כי הם דומות בהחלט זו לזו. ההבדל המרכזי בין קשיי עכבה לאימפולסיביות הוא בתזמון של הפעלת שיקול דעת ביחס למועד ביצוע הפעולה. תכונת האימפולסיבית נעשית ללא חשיבה על כל השלכותיה. כלומר-

בזמן הפעולה הוא לא מודע לתוצאות ובמקרים רבים שבהם הובילה להשלכות שליליות, נלוות אליה הבעת חרטה, הרגשת אשמה ורצון רב לתיקון המעשה. בדרך כלל-

הם סובלים מהרגשת מרירות ורדיפה עצמית המשפיעה באופן מאוד שלילי ועלולים לפתח הפרעה דו קוטבית בנפש,[מניה דפרסיה]. אנשים אימפולסיביים עם בעיות ביכולת העכבה, לא יהיה להם קושי להימנע מפעולה, אם הם היו מודעים להשלכות הלא רצויות עבורם. בהתאם לכך, המענה היעיל ביותר למקרים אלו הוא- "השהיית הפעולה", באופן שיאפשר לאדם לשקול את המצב ולהבין את ההשלכות האפשרויות לפעולתו בטרם יבצע אותה. לפיכך-

ההמלצה-"לספור עד עשר" לפני כל פעולה, בהחלט תוכל לעזור, משום שהיא מאפשרת שיקול דעת נכון, כדי למנוע פעולה שאינה רצויה. נקודה חשובה-

הנמכה ביכולת העכבה היא מיומנת נרכשת המאפשרת הזדמנות נפלאה להשהות כל פעולה שלילית ולחסום אותה מלהתפרץ החוצה,. אולם-

כאשר האדם מודע מראש להשלכות השליליות ובכל זאת מחליט להוציא את הפעולה, במקרה זה לא תעזור לו-"הספירה עד עשר", משום ששיקול הדעת כבר נעשה, לכן לא נותר לו יכולות כדי למנוע את הפעולה הלא רצויה. עצתי-

לתרגל השהייה ע"י ספירה ולא להגיב מיד למרות שאנו בטוחים בעצמנו ונרוויח מ' דברים חשובים: א. להתרגל בכל עניין לא להתפרץ. ב. גם אם תגובתנו נכונה, אם נשהה אותה נגלה ברוב הפעמים שאם היינו מתאזרים בסבלנות, היינו מגיבים בצורה הרבה יותר נכונה, רצויה ומתקבלת לצד השני. ג. המסר שניתן להעביר בשתיקה- הרבה יותר חזק ומועיל מהדיבור, כמאמר שלמה המלך- "גם כסיל יחריש לחכם יחשב". נקודה חשובה-

לא להשתמש בשתיקה כדי להעניש את השני[בעיה זו בולטת בעיקר אצל הגברים שמענישים את נשיהן ע"י שתיקה וגדול עוונם מנשוא],אלא רק על מנת לשלוט בתגובה ולא להתפרץ בחוסר שליטה. עצה זו להשהיית תגובה, חשובה ורצויה לכל אדם כל שכן לבעלי נפש-קשב וריכוז.

ילד עם בעיית קשב וריכוז, הוא אתגר לא פשוט וניסיון לא קל כלל להורים הגורם להם מצוקה ועלול ליצור חילוקי דעות בין בני הזוג בנוגע לגישה ולאופן חינוך הילד. ללא הדרכה מתאימה עלולים ההורים להשתמש בשיטת ענישה קיצונית או תגובות של לעג וזלזול תוך ניסיון להשתלט על הילד באופן כפייתי. חינוך כפייתי-

יכול להיות מועיל אולי בטווח הקצר, מאחר שילדים בעלי מבנה קשב נוטים לדחות התמודדות מול משימה עד שהיא הופכת ל-"מקרה חירום", משום שרק כשהם ניצבים מול לחץ, הם מצליחים לגייס מוטיבציה. תכונה זו שלדחות דברים, בעלת אופי שלילי ביותר ואינה תורמת לשיפור היכולת להתמודד ולהצליח. מפאת שהטכניקה לגיוס מוטיבציה מתוך חשש לתוצאות חמורות אינה יעילה במצבי היום יום הרגילים, מאחר שלא נוכל להשתמש בה כדי להשלים את המטלה לפני שאנו ניצבים מול איום כלשהוא.

כאשר מצבים אלו חוזרים באופן תדיר, הדבר עלול לפגוע ביחסים מול הדמויות שמולן אנו מחויבים להשלמת המשימות, עמידה בלוח הזמנים ועוד... חוץ מלקות הלמידה שמשפיעה בעיקר על האדם, חלק מהפרעת קשב עלולים להפריע באופן ישיר גם לסביבה ולהקשות את ההתמודדות מול הדמויות הסמכותיות. גם במקרים שבהם כישורי הלמידה תקינים, תגובות החברה כלפי בעלי קשב הם שליליות בהתאם לדרישות המערכת לשמור על גבולות מסוימים. בגילאי הילדות דמויות אלו בדרך כלל הם ההורים.

הורים שמתמודדים עם בעלי קשב מצמצמים את המגע עם ילדיהם ומגיבים להם בתוקפנות ואכזריות כדי לעצור התנהגות יוצאת דופן ועיקר הקשר הוא ביקורתי, מלא טענות ותרעומות כלפיהם. מצד הכף זכות-

ההורים עצמם חוטפים ביקורות מצד מערכת החינוך וחווים תחושת כשלון ואכזבה מולם ומול החברה. אולם-

עדיין אין הצדקה להתנהגות בוטה ומזלזלת כלפי הנשמות המיוחדות שהופקדו בידנו ואנו אלו שעתידים לתת את הדין!! התפקוד של בעלי קשב פועל באופן לא מודע, על כן חובה לכל אלו שבאים במגע עמם, לגלות כלפיהם המון-אהבה, חמלה וסבלנות מאחר וקשה להם לשלוט במעשיהם באופן רצוני. חוסר הבנה מצד המשפחה והחברה עשוי להפוך אותם למטרה קבועה לנזיפות ופגיעות על התנהגות לא רצויה שלמעשה היא מעבר לשליטתם. באמצעות אבחון מתאים נעניק להם את המענה הנכון ונמנע מעצמנו ומהם-צער ויסורים מיותרים ונפיק מהם את המיטב.

הכניעה משתלמת ומתגמלת וגם מפחידה, אולם תוצאותיה שלווה, אושר, שמחה ושביעות רצון מנישואייך, ומעצמך בעיקר. כניעה לבעל אין פירושה חזרה לשנות החמישים או לצאת במרד נגד שוויון הזכויות. איני ממליץ לך לשתוק ולוותר או להיות קשוחה וללחום.

המטרה להעביר לך כמה יסודות בסיסיים מבחינת- "חכמת נשים בנתה ביתה", שיעזרו לך לשנות את הרגלייך ואת גישותייך לחיים ויסייעו לך להחזרת האושר וההרמוניה והשלום לנישואייך בעיקר, ואת מערכת היחסים התקינה לביתך ולהפיק מכך את המיטב והצמיחה המשותפת של שניכם ולילדיכם והשכינה תשרה בביתכם. איני אומר שאת אחראית לכל בעיה בנישואייך, זו אינה אמת, גם הבעל יכול להשתנות ולשפר בהרבה תחומים.

אולם על כך אין לך שליטה ואינך יכולה לשנות בו מאומה ובפרט שזה לא תפקידך. את יכולה רק להשתנות בעצמך וזה הרבה יותר קל מאשר לנסות לשנות אותו. במקום לבזבז זמן, כוחות, מחשבה ואנרגיות סרק על מה בעלי צריך לתקן ולשנות, כדאי ורצוי להתנהג בחכמה ולשמור את הכוחות הללו לשיפור אושרך שזה הרבה יותר קל, מוצלח ומועיל. וויתור בהתנהגות שתלטנית זה להסתכל פנימה ולא החוצה ובכל המובנים, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים וודאי.

השלב הראשון בחודש הראשון: לא להעביר שום הערות וביקורת שלילית, עם כל הקושי הכרוך בכך ובעיקר כשאת מרגישה חייבת וצודקת, וגם אם זה יגרום לך לנשוך את השפתיים, כי הנזק והכאב הרבה פחות כואבים מאשר להעיר. פשוט להתעלם מהחסרונות ולהתמקד בחיובי.

בחודש השני

לתת אימון ולסמוך, גם כאשר בעלך טועה או נכשל, העמידי פנים שאת סומכת, תאמרי לו ותפנימי זאת אל ליבך והשתדלי בכל הכח לא לעזור ולתת עצות,[חוץ מפיקוח נפש].

הכלל בבניית אימון ונתינת סמכות, לומר בלי סוף לבן זוג את המשפטים הבאים: "אני סומכת עליך, מאמינה בך, אתה מסוגל, יכול וכ'ו". זה יגרום לו לעשות הכל כדי להוכיח לכולם ובעיקר לבת הזוג שהוא יכול ומסוגל לקבל מנהיגות וסמכות ויעשה כל שביכולתו לדאוג ולרצות. יש להיזהר ממשפטים כמו-

"אני לא סומכת","לא מאמינה","אכזבת אותי וכ'ו",כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף שייקח יוזמה ואחריות וידאג לכל צרכייך הפסדת. לכן גם אם את עדיין לא מאמינה או סומכת וכ'ו, או שאכזב בעבר, העמידי פנים ותאמרי לו שאת כן סומכת וכ'ו וכך תחזירי את האימון לבית שהוא הבסיס החשוב והמרכזי לשלום ביתך. בעיקר- תפנימי זאת אל ליבך כי זה יעזור לך לתת בו אימון ויסלק מתוכך את השליטה שמקורה בפחד דמיוני שאינו קיים ויהפוך אותך לאשה רגועה, שלווה ומאושרת בודאי. חשוב לזכור-

שהשינוי בהתנהגות לא חל ביום אחד ובעיקר להקניית הרגלים חדשים לוקח זמן, אולם בתפילה והתמדה מנצחים. אפשר להתחיל לתרגל זאת בדברים קטנים כגון-

א. בעניינים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו הניחי לו, כגון לקנות לו הלבשה, נעליים תחתונים וכ'ו, אלא אם ביקש. ב. לא למתוח ביקורת על אופן שבו תחזק את הרכב. ג. לא להעיר על שלא שילם את התשלומים בזמן. ד. לעצום את העיניים ולא להעיר בשעה שנדמה לך שבעלך עומד לעשות תאונה.

ה. לא להעיר כשהוא טעה בדרך, או שאת מכירה דרך קצרה יותר. ו. לא לפקח עליו ולייעץ לו. ז. לא לקבור אותו תחת רשימות של מטלות. ח. לא להתלונן על חוסר עזרה בבית ולגרום לו הרגשת צער ומחויבות.

ט. להיות לו זמינה תמיד ובעיקר בינו לבינה.

י. לכבד את רעיונותיו ולא לסתור אותם. יא. לתת הערכה על כל דבר קטן ולקבל את מתנותיו בשמחה. יב. לאפשר לו להתמודד לבד במצב, אם לא ביקש עזרה וכמובן לעודד ולתמוך. יג. לחלוק איתו אחריות בכל התחומים ללא אשמה וכעס. יד. תרגילי על לשונך את משפט הפלא- אתה צודק, ובעיקר עם בעל ביקורתי. היפך מזה, בא מהצורך לשלוט. אם תתחילי לקיים את העצות, בזמן קצר יחזור הבעל שחיזר אחריך והאיחוד שחלמת עליו ובהבטחה.

לימוד זה לידיעה כללית בלבד. כדי לקיים הלכה ולמעשה בבית, יש לעשות שאלת רב!!

ישנו יסוד חשוב שעליו נשען הבית, והוא הציר המרכזי שעליו עומד כל שלום הבית. נתינת חשיבות ומקום ראשון לאשה. נקדים-"אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"[בראשית ג]. פירוש-הבעל מושל במצב רוחה של האשה. כל שמחתה, הצלחתה וכשלונה, באים מן הגישה והיחס הישיר שלו כלפיה. וכמו כן-תשומת לב, כבוד, יחס הערכה וכ'ו. בעבורה זה צורך נפשי גבוה ובזה תלויה כל חיותה כאמור.

יוצא-אסור שיהיה לאשה איזה מתחרה בעולם שלוקח לה את בעלה, ובגללו היא מפסידה את מלוא היחס והחשיבות שזקוקה לו, ואפילו בדברים החשובים ביותר. כגון-לימוד תורה, תפילה, רבו של הבעל, ילדיה, כל שכן דברים אחרים, כמו- עיסוקיו, הוריו, תחביביו, חבריו וכ'ו. בכל ענין-חשוב שהבעל יתן את הדעת, לתת את ההרגשה לאשתו שהיא במקום הראשון, ולא-פועל בה מנגנון אוטמטי תת-הכרתי להתנגד לו וחלוק עליו.

מעשה-בזוג טרי שהבעל התמרמר לפניי על מר גורלו ואכזבתו, ובקשתו להתגרש. מה בעיקר מפריע לך?

כל מה שאני מבקש עושה בדיוק הפוך. תן לי דוגמא?

היום מתחתן חברי הטוב ביותר, לוויתי 500 ש"ח בשביל מתנת הנישואין ואשתי מתעקשת שאקנה לה בגד בסכום הנ"ל. הסברתי שזה הסכום האחרון שיש ברשותי, ומן הצדק והיושר שאתן אותו מתנה לחברי, בפרט שזה אותו סכום שנתן גם לנו לרגל נישואינו. עניתי-לרעייתך משפט הבכורה, היא קודמת לחברך. ומה עם המתנה?

או שתשיג עוד הלוואה, או שתאמר לחברך שתעניק לו מתנה בזמן אחר. אולם-לפני שתקנה לה את הבגד, תשוחח עם רעייתך ותסביר לה את החשיבות שלך כלפי החבר, עד כמה חשוב לך לשמח אותו ביום חתונתו, אבל תדגיש לה, שהיא חשובה לך יותר מכל, לכן החלטת לוותר על החתונה בעבורה.

כי את זה היא רוצה לשמוע יותר הכל.

למחרת שאלתיו-האם זה נכון כשאמרת לרעייתך שהיא יותר חשובה מהחתונה והחבר, היא ענתה- "מה פתאום יותר חשוב ללכת לחתונה ולשמח את חברך".נכון איך ידעת?הדבר פשוט- אשתך רצתה לשמוע שהיא במקום הראשון ובראש סולם העדיפות אצלך וזה מספיק בעבורה. לכן כל זמן שלא שידרת לה זאת מיד התנגדה. מכאן תלמד להבא לתת לה תמיד את המקום הראשון כי זה שורש כל המריבות. הצורך של האשה לקבל חשיבות עליונה מהבעל, יותר מכל דבר אחר, זו גזרה מלפניו יתברך ואין זה בבחירתה. עומק הענין נובע מחטא אדם הראשון, כיון שהאשה הביאה מיתה לאדם כתוצאה מכך שהאדם שמע לה, כך גזרה חוכמתו יתברך שכל חיותה תקבל מבעלה, ואם לאו מבחינתה כל רגע זו מיתה מחודשת.

יתרה מכך

רצון האשה לקבל שימת לב אוהבת וחשיבות מהבעל, הוא צורך גבוה מבחינתה יותר מכל דבר גשמי אחר. לכן בעל שאינו מבין ענין זה, משקיע את כוחותיו בענינים גשמים כדי לרצות את אשתו, אולם לעולם היא לא תתרצה.

אדרבה, תמיד תתלונן, תתרעם ולעולם לא תהיה רגועה. עוד יותר-

יש קושי גדול לאשה להודות באמת, בעיקר בשעת קלקלתה. הסיבה נובעת בגלל פחד פנימי, שאם תודה אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיני בעלה ותפסיד את המקום הראשון אצלו. דבר זה כמעט אינו בשליטתה, עד כדי אפילו לשקר מבלי להרגיש. לפיכך-

יש איסור חמור לתופסה בשעת מעשה, להוכיחה ולחייבה להודות. טעות נפוצה-

כאשר האשה לא מודה, מדביקין לה תווית של שקרנית, שאין טעות יותר חמורה וגדולה מזו.

מובן-

שאם האשה היתה מתגברת על פחד דמיוני זה, ודאי חשיבותה היתה עולה באלף מונים בעיני הבעל מאשר לא להודות. אולם עלינו להזהר שלא לתופסה בשעת קלקלתה ולהכריחה להודות. לכן-יש לאפשר לה בזמן אחר ע"י ביקורת חיובית והארות בונות להודות בעצמה. עוד נכתוב בס"ד עם מעשיות ודוגמאות מהחיים.