פרשת תרומה

כהמשך-תקשורת חלק יא',נשים וגברים מדברים

בשתי שפות

איש ואשה בנויים בטבעם בצורה שונה שכל מול רגש, לכן אחד האתגרים הקשים בתקשורת הוא ההתמודדות עם הבדלי דעות והשקפה. כאשר זוגות חולקים על דבר מה, השיחה עלולה להפוך לוויכוח, למריבה קשה ולדו קרב של ממש. פוגעים זה בזו מטיחים אשמות ושופכים את דמו/ה רחמנא לצלן. כפי שתקשורת היא היסוד החשוב ביותר למערכת יחסים תקינה, כן עלולים הוויכוחים להיות יסוד הרסני ביותר למערכת היחסים. מובן-

ככל שאנו קרובים יותר זה לזו מבחינה ריגשית, קל יותר לפגוע ברגשות האחר ולהיפגע ממעשיו ודיבוריו. לעומת זאת-

כאשר אנו לא מעורבים מבחינה רגשית, קל לנו לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע. אולם-

ניתן לנהל משא ומתן, להיות כנים ופתוחים ולתת ביטוי לרגשות השליליים מבלי להתווכח ולריב, בתנאי שנלמד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת. וכן קל לנו לקבל בקורת דעות והשקפות נוגדות מהשני, כאשר הוא יודע להעביר לנו זאת בצורה שקטה ומכובדת, כי לא מה שהוא אומר זה מרגיז ומכעיס אותנו, אלא הצורה והאופן שבה הגיש את הדברים. ישנם זוגות שרבים תמיד וכתוצאה מכך אהבתם גוועת אט אט, עד למצב של איבוד רגשות. לעומת זאת-

ישנם זוגות שמדכאים את רגשותיהם האמתיים במטרה למנוע ריבים, ויכוחים ועימותים. אולם- כתוצאה מדיכוי רגשותיהם הם מאבדים את הקשר עם רגשות אהבה זה לזו. יוצא-

אלו שרבים ומתווכחים תמיד, מנהלים קרבות של אש ואלו שמדכאים את רגשותיהם כדי להימנע ממלחמות וריבים, מנהלים מלחמה פנימית קרה. קו האמצע הוא, ע"י שכל אחד ידע לכבד את המין השני, את תכונתו ואופיו המיוחד שניחן בו, יגיש לו/ה את דבריו בצורה מכובדת, יהיה ניתן לצמצם פערים ולהשוות דעות מבלי לדכא רגשות שליליים או ללחום כדי להשתיק דעות ורצונות מנוגדים. הכלל הראשון-

בכיבוד בן/ת זוגנו הוא, שנלמד להקשיב לו/ה בלי לחשוב איך לתקנו/ה ובלי נתינת עצות ופתרונות. יש לזכור-

בזה שאנו מקשיבים ומזדהים בכאבו/ה, זה לא אומר שהוא/היא צודק/ת או שאנו מסכימים עמו/ה. אלא מעבירים לו/ה מסר יקר שמכבדים אותו כפי שהנו. כי זה לא משנה מה אנו חושבים או אומרים, אלא הדרך שבה אנו מגישים את הדברים, וזה עיקר בעיית הבעיות בכל המחלוקות והריבים וכולנו נכשלים בזה כידוע. כמו כן-

כאשר חסרה לנו הבנה בסיסית בשוני של המין האנושי, קל לנו להיגרר לוויכוחים ולפגוע זה בזו ולמעשה אנו פוגעים בעצמנו. לכן סוד ההימנעות מוויכוחים וריבים טמון בתקשורת המבוססת על רחישת כבוד ואהבה הדדיים. נקודה חשובה- מטבע המציאות לכל הזוגות יש מדי פעם הבדלי השקפות וחילוקי דעות. ההבדלים בחילוקי דעות וההשקפות אינם פוגעים בנו כפי שפוגע בנו האופן והדרך שבה תקשרנו, לכן אם נתבונן היטב, נגלה שרוב הפגיעות, הוויכוחים והמחלוקות, הם על הדרך והאופן שבה תקשרנו והתנהלנו, ולא על מה שאמרנו זה לזו.

מה שיכל להיות ויכוח מועיל ובלתי מזיק, הבא על פתרונו מתוך הבנה הדדית והסכמה לקבל את ההבדלים בין השניים, מגיע למלחמה ולדו קרב מפאת התנהגותם השלילית וגישתם הפוגעת זה בזו.

יתרה מכך

כאשר בן/ת זוגנו מזלזלים בנו ואינם מתייחסים אלינו בהערכה וכבוד, מטבע הדברים הערכתינו העצמית נפגעת, אנו נחסמים ולא מסוגלים לקבל את דעותיו והשקפתו. לכן-

אפילו אם אנו מסכימים באופן עקרוני עם נקודת הראות שלו/ה וכ'ו, מעתה יהיה לנו קשה לשמוע אותו/ה, לקבל את דעתו/ה ונמשיך בעקשנות להתווכח עמו/ה, מחמת הערכתינו וביטחוננו שנפגעו. על מנת למנוע ריבים וכ'ו, עלינו לזכור, שבן/ת זוגנו אינם מתנגדים למה שאנו אומרים, אלא על אופן אמירתם. כידוע-

דרושים שנים למריבה, אולם די באחד להפסקתו. הדרך הטובה לשים קץ לוויכוח וכ'ו היא, להפסיקו מיד בתחילתו. מוטל עלינו לזהות מהרגע שבו הופכת שיחה לוויכוח ומריבה, להפסיק מיד, לקחת פסק זמן, להבין מה בהתנהגותנו גרם לדרדור המצב ולחזור לתקשר בצורה מכובדת בלי לחזור על אותה שגיאה וגישה מוטעית. התנצלות- על משפט או דרך לא נאותה ודאי מועילה כדי להתחיל לתקשר בצורה יותר רגועה ומכובדת.

בדרך כלל-כשגברים מנסים לתקשר ומקבלים יחס מזלזל, בלתי אוהב ותומך, הם עוברים לעמדת מתקפה, איומים והפחדות כדי להחזיר להם את ההערכה העצמית והכבוד שנפגע. הם כועסים, צועקים, מטיחים האשמות, בקורת, פגיעות, השפלות ומנסים להוכיח לנשיהן שאינן שוות כלל. מכיון-שהמניע הנפשי שלהם מעונין שנשיהן יאהבו אותם ויתמכו בהם כעת יותר מכל זמן אחר. כאשר נשיהן חוזרות בהן ומשנות גישה, הם סבורים שניצחו אותן, אולם ההיפך הוא הנכון, כי הם המפסידים היחידים.

גישה-זו של הפחדות ואיומים כדי לקבל תמיכה ואהבה, אולי מבטיחה רווח והצלחה לזמן קצר, אולם לטווח הרחוק מניבה תוצאות הפוכות לרצויות כידוע וחבל. ההפחדה-לעולם פוגעת באמון, באהבה ובחיבור המושקע במערכת היחסים. גברים אחרים מעדיפים לחדול לריב ולהתווכח, נכנסים למערותיהם במטרה למנוע מחלוקות וריבים. דרכם לנסות להשיג את מבוקשם ע"י כך שמונעים את אהבתם מבת זוגן.

אין הם מתנפלים עליהן ופוגעים בהן באופן ישיר כמו המקרה הקודם, אולם הם פוגעים בהן בעקיפין ע"י הענשה של התעלמות, מניעת אהבה וצמצום היקף נתינותיהם הרגשית והגשמית. הרווח שלהם להשגת שקט, שלווה והרמוניה לבד, גם כאן הוא לטווח קצר, כי אם לא מלבנים ופוטרים בעיות, ומביעים רגשות[בצורה מכובדת], מתחילות התרעומות להצטבר ובטווח הרחוק מאבדים רגשות אהבה זה לזו.

ועוד-לצורך הקהיית רגשותיהם השליליים בורחים לחברה, לתעסוקת יתר מחוץ לבית, בריחה לתאוות, התמכרויות שונות וכ'ו. בענין-

האיומים וההפחדות קיים בימינו גם אצל הנשים. לכן יש לזכור שדרך זו לקראת השגת שליטה ויעדים, בפרט ע"י כך שאנו מציגים את בן/ת הזוג כטועה ובלתי צודק/ת, היא הדרך הבטוחה לכישלון במערכת הזוגית, רק שאלה של זמן כידוע. ועוד- כאשר מערכת היחסים בנויה על איומים והפחדות, בני הזוג מאבדים את יכולתם לפתור בעיות ובהדרגה את יכולתם להיות פתוחים להיחשף זה לזו. נשים מפסיקות לדבר כאמצעי התגוננות ושמירה על השקט והגברים נכנסים למערותיהם, נעשים מסוגרים וחדלים לחוש אכפתיות באותה מידה שחשו קודם לכן ואף יותר. התוצאה-

בני הזוג מאבדים בהדרגה כל אינטימיות וחיבור שהיה בתחילת הקשר. לעומת זאת-

ישנן נשים שמעמידות פנים שהכל כשורה על מנת למנוע וויכוחים וריבים מיותרים. כלפי חוץ החיוך שפוך בדרך קבע ונראות שלמות ומאושרות. עליהן נאמר-"אשת חיל עטרת בעלה". אולם-

במשך השנים הן צוברות תרעומות, כעסים ונעשות ממורמרות, מרירות ונהפכות לנותנות כפייתיות, בעוד שבני זוגן אינם מרגישים צורך לתת דבר בתמורה. התוצאה-

אותן תרעומות ורגשות שליליים שלא יצאו, גרמו להן להיחסם ולחסום רגשות אהבה טבעיים, עד שנהפכו לאפתיות כלפי עצמן הבית והסביבה. ישנם-

גם גברים שמשתמשים בהתנהגות חיצונית זו של העמדת פנים שהכל כשורה, מחמת שפוחדים לבטא רגשות כאובים. כתוצאה מכך- גם הם נחסמים במשך השנים ואהבתם יורדת וגבעת. אכן-

קיים שוני מהותי בין העמדת הפנים של הגבר ביחס לאשה. כאשר גבר אומר-"הכל בסדר, נפלא, וכ'ו", כוונתו-"אני יכול להתמודד בכוחות עצמי ואין לי צורך בעזרה".

לעומת זאת-כאשר האשה משתמשת בביטויים מעין אלו, כוונתה על השתדלותה למנוע ריבים וויכוחים מיותרים.

יתרה מכך-בהעמדת הפנים במשך השנים, עלולה האשה לרמות את עצמה ולחיות באשליה שאכן הכל בסדר וכ'ו, בשעה שאין זה כך. היא מקריבה את עצמה על גבי המזבח ומתכחשת לרצונותיה, צרכיה ורגשותיה, על מנת למנוע מחלוקות ומריבות חדשות. לעומת זאת- ישנן נשים שמעדיפות במקום להיכנס לעימותים מיותרים, לנקוט בעמדה של- "לטול את האחריות והאשמה עליהן".

אכן לטווח קצר הן יוצרות מערכת יחסים שלמראית העין מושתת על אהבה ותמיכה, אולם במשך השנים מאבדות כל רגש כלפי בן הזוג ובסוף את-"העצמי" שלהן. כאותו מעשה-שביקשה ממני אחת הנשים לדחוף ולעודד את בעלה לבא לשיעור בזוגיות. כששאלתי אותו מדוע כבודו לא מגיע לשיעורים?ענה-"שהוא לא צריך, מכיוון שזכה לאשה שעושה לו את כל רצונו". שאלתי-האם גם היא מאושרת? ענה-" זאת הבעיה, מצד אחד היא עושה הכל כדי לרצות אותי ומצד האחר איני מבין מדוע אינה מאושרת".

מתברר-שחייה עשרים שנות נישואין בוויתור על עצמה למען בעלה. כששאלו אותה על טיב מערכת היחסים? ענתה-"יש לנו מערכת יחסים נפלאה שבעלי מאוד אוהב, הבעיה היחידה שאני מרגישה עצובה, דיכאונית ומדוכדכת, ואיני יודעת מה הסיבה".לפנינו מקרה-נפוץ על אשה שהתכחשה לעצמה ולרגשותיה, כדי להיות תמיד נחמדה וטובה לבעלה ולילדיה. תופעה זו-קיימת גם אצל הגברים, על מנת להשביע את רצון נשיהן, מקריבים את רגשותיהם, עד לאיבוד "עצמיותם".

במשך-השנים רגשות האהבה הולכים ונעלמים ובסוף צוברים תרעומות קשות, אשר כל צורה של דחייה מכאיבה להם במיוחד, מפאת שדחו את עצמם די והותר למען רווחת השני, עד כדי ויתור על-"זהותם העצמית". לסיכום:הדרך הרצויה-שבני הזוג ימצאו את האיזון הנכון בין שתי הקצוות, ע"י שנזכור שבני הזוג בעלי אופי שונה, נלמד לכבדו, נרכוש מיומנות תקשורת נאותה ולאפשר לבן/ת זוג- לשחרר רגשות כאובים בצורה מכובדת.

ע"י כך נמנע מוויכוחים מבלי לדכא רגשות שליליים, דעות ורצונות מנוגדים ובסוף נצטרך לשלם מחיר יקר יותר כמבואר!!!

פינת ההלכה!!

א. אין חילוק לענין איסור נדה בין שראתה מחמת סיבה מסוימת, בין שראתה דם מחמת שהגיע זמן וסתה.

ב. אין צריך שהדם יצא מחוץ לגופה, אלא כל שהרגישה שנעקר ממנה הדם, הרי היא טמאה מן התורה.

ג. להלכה ולמעשה אין הבדל בין נדה הטמאה מן התורה, לבין נדה הטמאה מדרבנן, לענין שבעה נקיים וטבילה והרחקות וכיוצא בזה.

ד. לענין כתמים שלא בהרגשה, יש לעשות שאלת רב בכל ענין.

ה. כשבודקת האשה עצמה מיד אחר שהרגישה בפתיחת מקורה, בתחילה תבדוק בקינוח מבחוץ, אם מצאה מראה טהור טהורה, ואם לא מצאה כלום תבדוק בעומק הרחם, אם מצאה מראה טהור טהורה, ואם לא מצאה כלום טמאה מספק, בגלל הרגשת פתיחת מקור, כל שכן אם ראתה מראה טמא, כאמור.

ו. מעוברת או מניקה שהרגישה שנפתח מקורה, בדקה מיד ולא מצאה כלום, הרי היא טהורה, מפני שמעוברת ומניקה בחזקת מסולקת דמים.

ז. מניקה ומעוברת שבדקה עצמה אחרי פתיחת מקור, אם מצאה מראה טמא הרי היא טמאה, ורק אם לא מצאה מראה טמא או מראה טהור הרי היא טהורה.

ח. אשה שראתה דם ממקורה, אינה נטהרת מטומאתה אלא לאחר הפסק בטהרה, שבעה נקיים וטבילה במקוה.

ט. ביום שפסקה לראות דם, תבדוק עצמה בעד נקי באותו מקום, ולמחרת תתחיל בספירת שבעה נקיים.

י. אם עשתה בדיקת הפסק בטהרה ביום ראשון בשבוע, מתחילה לספור שבעה נקיים מיום שני, וביום ראשון בשבוע אחרי לאחר צאת הכוכבים טובלת במקוה טהרה וטהורה.

יא. לכתחילה כל יום מימי ספירת שבעת הימים צריכה לעשות בדיקה כל יום, ואם יצא העד מוכתם בדם או כל צבע אחר, חייבת בשאלת רב. בהצלחה!!

המרצים שעוסקים בזוגיות וכן הספרים שעוסקים בשלום הבית, מתמקדים בעיקר במעלת האשה וכיבודה ומזניחים את כבוד הבעל ומעלתו כמנהיג סמכותי של הבית. גם כשהזוג הולך לגישור, נטיית המגשרים לטובת האשה ובעיקר אם היא מחליטה להוריד דמעה אזי גורלו נחרץ, כי מהיום הוא יצטרך להוריד המון דמעות כדי לפייסה ולרצותה. ישנם גם מגשרים ששמעו רק צד אחד ובטרם ישמעו את הצד השני חרצו את דינו.

בדרך כלל מי שדורש ומצדד בכבוד האשה בלבד, הוא קשוח ורודן בביתו ומטרתו להרגיע את מצפונו ולהרגיש שלם עם מעשיו. אולם אם נבדוק לעומק נגלה שהמציאות בביתו שונה ורחוקה ממה שהוא דורש מאחרים, רק מציירים כלפי חוץ הכל בוורוד. אמנם יש יוצאי דופן ואיני עושה הכללה חלילה, אולם מבדיקות שערכתי זו המציאות! כמו אותו מעשה מפורסם על מרצה בכיר שדרש על מעלת האשה, רק משום מה שכך שאשתו יושבת בעזרת נשים ושומעת את דרשתו.

כשמוע את הדברים היא לא יכלה להתאפק והתפרצה בתוך הדרשה לפני כולם ואמרה לו-"נאה דורש נאה מקיים". לאחר שחזרו לביתם ערך הסכם גירושין וגירשה במקום. כמובן שחל איסור חמור להלבין את פניו ברבים, אולם יש המון מה ללמוד מהמעשה. חובת המגשר לבדוק מי מנצל את החולשה של השני ולדאוג לצד החלש, אבל לא לפני שבירר את העניין לאישורו, ולא יתרגש מהדמעות שלו או שלה.

כמו אותו סיפור על האשה עברה אלימות מהבעל ולאחר בירור יסודי, מתברר שהייתה מבזה ומקללת את הוריו עד שהביאה אותו לחוסר שליטה. מובן שאין שום סיבה והצדקה שהבעל ישתמש באלימות עם אשתו, אולם בהחלט האשה עשויה להוציאו מדעתו ולהביאו לחוסר שליטה. לכן על כל מגשר לבדוק לעומק מי הוא האדם החלש ולעזור לו בעיקר כאמור. אולם באופן הנ'ל יש לטפל בבני הזוג בנפרד ולתת לכל אחד את המנה שלו ללא וויתורים.

הגיעו אליי זוג ישירות מהרבנות לפני הגירושין ולאחר פגישת האבחון מתברר שהאשה אלימה כלפיו. פסקתי שהבעל צריך העצמה והיא צריכה טיפול בכעסים. התפרצה ואמרה לבעל-"אם הוא מעוניין בזוגיות לכאן היא לא מגיעה". השיב לה- "התנאי לזוגיות שמטפלים אצלי".

לאחר שנרגעה הסכימה לתנאי. לאחר מספר טיפולים אמרה לבעל בנוכחותי-"אני רוצה לטפל רק כאן". מטרת המעשה כדי לדעת שאין בעיה שלא ניתנת לפתרון, בתנאי שיש מודעות ומקבלים אחריות ומוכנים לטפל עם כל הקשיים!! חז"ל-"יצר תינוק ואשה ימין מקרבת ושמאל דוחה". מצד אחד יש לכבד את האשה ולהעניק לה מקום מכובד, אבל לא על חשבון כבוד הבעל או זלזולו חלילה.

מעשה שטיפלתי בזוג וסיפר האיש שאינו מתערב כלל בהתנהלות האשה ומעניק לה סמכות מלאה בלי לבדוק ולפקח על מעשיה. שאלתי מדוע כך הוא נוהג? ענה-עבור שלום בית. עניתי-מאחר שמאפשר לה לעשות כל העולה על רוחה, בסופו הוא יביא לחורבן הבית וכך היה. אמנם חובת הבעל לכבד את רעייתו ולתת לה סמכות בעיקר בענייני הבית, אולם היא חייבת את מעורבותו בכל העניינים ולא לתת לה להתמודד לבד ללא שיקול דעתו.

מאחר ונטייתה הטבעית קיצונית אם לחיובי או שלילי ושיתוף הבעל מאזן, מגביל ובונה אותה באופן הנכון ללא הפרזות קיצוניות. כמו כן הרוגע והבטחון שלה שיש לה בעל סמכותי, תומך ויציב ולא מתעלם ונותן לה להתמודד לבד. ציינו בעבר שעל פי רבינו האריז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ'- שבדור האחרון התפקידים יתהפכו. הנשים ישלטו על הגברים כמתן שכר על כך שלא נתנו את זהבן בחטא העגל. מדיוק הדברים מצוין שכאן מסתיים שכרן.

אולם נשים שזכו להתעלות על עצמן ומעניקות סמכות לבעליהן, שכרן לאין קץ ולאין ערוך. הגיע אליי מקרה הפוך שהאשה מתעקשת להעניק סמכות לבעל והוא מתנגד. לאחר בדיקת האבחון מתברר שהבעל אינו סמכותי דיו ואינו מעוניין לקבל סמכות מכמה סיבות: א. הוא חסר בטחון ב. אשתו מתנהלת נפלא ולשביעות רצונו ג. נוח לו בהתנהלות שלה מפני שזה משחרר אותו ממטלות ואחריות ד. הוא פנוי ללימודיו ה. משחרר אותו לעיסוקיו האישיים ללא טרדה.

מכל הסיבות הנ"ל המלצתי לאשה להמשיך בניהול, אך תתייעץ עימו ותשתף אותו בעיקר בעניינים הרוחניים, וגם הבעל יהיה מעורב בעניינים שיש צורך במעורבותו. אמנם ישנם מקרים שהאשה היא הסמכותית מכל הסיבות שמנינו ובהסכמת הבעל כמובן, אולם כאשר זה נוגד את רצונו לקבל סמכות והנהגת הבית, היפוך התפקידים גרמו לצער, ייסורים, הפסדים ונזקים בלתי הפיכים ומי שהפסיד בעיקר אלו הנשים!

מקור טעותן נובע שאם יפגינו חוסן ועוצמה, יצליחו לחנך ולשנות את בעליהן וישיגו שליטה. המציאות מוכיחה את ההיפך, כי האיש נזקק לתירוצים ושקרים כדי להיות מחוץ לבית כדי לא להיתקל בה, וגם כשנוכח מתוך לחץ ואילוצים, מתנתק ובורח למערתו. הוא עשוי גם ללמוד או לעבוד עד מאוחר ובלבד לא להיות בקרבתה. במידה והאשה מתנגדת להעניק לו סמכות, בטחונו יורד והערכתו מתרסקת, וכעת היא צריכה לדאוג לעצמה, לילדים ולבעל.

טבע האיש בנוי לאשה חלשה ועדינה על מנת שיאמין בעצמו להעניק לה את המיטב. במידה והיא משדרת לו עוצמה ושליטה, הוא מבין שיש לו התמודדות קשה, כי מה ששנוא על גבר שיש לו עוד גבר בבית, לכן הוא נכנס לתוך עצמו ומאבד כל חשק בקשר מחייב. על מנת שהאשה תזכה לתואר-"אשת חייל עטרת בעלה" ולאושר שראויה לו וודאי, היא חייבת להיות בצד החלש ולא החזק. אין הכוונה חלילה שהאשה תהיה נחותה ומושפלת, ההיפך הוא הנכון.

מעמד האשה ביהדות הוא במקום הראשון לפני הכל ומעל הכל, מאחר ושורשה בעולמות כנגד ספירת המלכות וכל הברכות והשפע יורדים דרכה כידוע מהזוהר הקדוש. אולם אם היא מחליטה לנהוג בשליטה, היא עשויה לערער את השפע והברכה ואת ביטחונו וחוסנו הרגשי, וממילא לא נותר לו מה להעניק לה במערכת הזוגית.

עצתי-במקום לכסות על הפגיעה שלך בכעס ומריבה, חשפי את רגשותייך העדינים והמיוחדים ואל תהססי להודות שנפגעת. גם כשאת חשה פגועה ויצר הכעס מקומם אותך ואיימת הנטישה תוקפת אותך, מצאי את האומץ להזכיר לעצמך ולו, שאת בטוחה רק עימו ותגלי לו שאת חלשה וזקוקה לתמיכתו. כדי לזכות לחיבור ואהבה אמיתית מבן זוגך ויעשה הכל עבורך, זה תלוי אך ורק במידת האומץ שלך לחשוף לו את נקודת החולשה שלך ולא ההיפך.

מאחר שהמקום החלש והעדין שבך הוא אותו חלק ריגושי שבן זוגך אוהב ומתחבר אליו במיוחד, ומעורר לו את החלק הגברי להפוך אותך למאושרת עלי אדמה. לגלות לו את החלק העדין שבך זו לא חולשה אלא גבורה, כי להסתכן רגשית דרוש כוח ועוצמה יותר מאשר להישאר במגננה או במתקפה. יתרה מכך- הזוגיות מחייבת ודורשת ממך להיות חלשה בכוונה.

עלייך להיות מוכנה למידת הענוה וההכלה על מנת לזכות לחיבור שאליו את חפצה ומשתוקקת. להיות פגיעה פירושו, לבכות אם נפגעת או אם את חשה בצורך בכך מכל סיבה. פשוט לגלות לו את הכאב והחולשה שלך ולא להסוות אותו בפגיעה, בכעס או התנצחות. גם במידה ונדמה לך שאת מותקפת [לא מדובר בבעל אלים], את מורידה את אגרופייך ומאפשרת לו לגלות את חולשתך ביחס אליו. וזה אומר להמשיך להישאר יציבה גם כשאת חשה דחיה או נטישה בזמן שלא היית מוכנה.

על מנת ליהנות מחיבור וזוגיות מוצלחת, זה תלוי במידה שתהיי מוכנה להראות לו חולשה, עדינות והכלה וזו-"חכמת נשים בנתה בתה". מודה שזה ניסיון גדול אך הוא בר השגה והמון נשים עשו והצליחו. כאשר תשתחררי מיצר האגו והניצחון בלי לעמוד על המשמר, את חושפת לו בעצם את המיוחדות שבך ומעוררת לו את המוטיבציה להגן עלייך, לתמוך ולהעניק לך את המיטב.

כשאת בעצם מסירה מעליך שמירות ומסכים, האמת שלך מתגלה בצורה נפלאה, החיבור מקבל משמעות מיוחדת ותחושי בעיקר את העונג על עצם היותך אהובה ומחוזרת בדיוק כמו שאת ולא בגלל מי שלדעתך את צריכה להיות. אגב-במקרים מסוימים גם ע"פ היהדות ניתן להעניק לאשה העצמה רגשית ונפשית. אולם עיקר ההעצמה כדי שתעצים את הבעל על מנת שיעניק לה את המיטב, ולא כדי להתנצח עימו ולהוכיח לו שהוא כשלון וחסר תועלת, ועל כך כתוב-"אבלת בידיה תהרסנו".

נחזור- עיקר הקירבה והחיבור נובעים מתוך ההקלה שבהודאה שאינך מושלמת ושאת עדיין נאהבת באותה רמה ועוצמה, למרות החסרונות שבך והרי כולנו לא מושלמים כידוע. שינוי גישה לצד החיובי עם בעלך, עלול לעורר בך הרגשת נחיתות ופגיעות שמעולם לא הכרת, בעיקר אם את דעתנית והסמכותית בבית. גם אינסטינקט ההישרדות שלך עשוי לצעוק עלייך ועליי ולומר לך-שלהיות פגיעה, רכה, עדינה ומקבלת זו היא טעות איומה.

אומנם כשאת חושפת את רגשותייך העדינים מבלי להסוות אותם בכעס ושליטה, את מסתכנת בשיברון לב ואכזבה, אולם התגמול על הסיכון, שבן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב לך ברוך ובעדינות במקום ריב ומגננה. כשמסך הברזל יוסר מעלייך, בן זוגך ירגיש בטוח ויהיה לו את האומץ לחשוף לך את הרגשות והעדינות שבתוכו, ובמקום לשבור את ליבך ויחזיר לך מלחמה, יחזיק בו ברוך, באהבה ובחמלה.

יהיו נשים שיצעקו עלייך וגם עליי ויאמרו לך שהגישה והלך הרוח שאני מציע לך, היא נסיגה לשנות החמישים ולתפיסה "הפנטית" הישנה, ובימינו הדברים השתנו. הן גם יזהירו אותך שאת עלולה להפסיד את זכויותייך ומעמדך, ובן זוגך ינצל זאת לרעתך. המסר הסמוי שלהן-אל תרשי לעצמך לחשוף את האמת שבך ואת רגשותייך העדינים, ולהפוך לכנה ואמיתית עם עצמך ועם בן זוגך. תשאלי אותן כמה גירושין עברו, או האם הן מאושרות מחיי הנישואין או הגירושין שלהן?

בהיותי כיועץ זוגי מעל ארבעים שנה, לא מכיר אפילו אחת שתלטנית או דעתנית מאושרת או שטוב לה בחיים, בדרך שהדרכתי מכיר המון ובהבטחה. מסופר על אשה שהחלום שלה לשפץ את האמבטיה. לאחר שנים הבעל מבשר לה הגיע הזמן שאגשים לך את החלום. האשה קפצה מרוב שמחה ולמחרת נסעו לבחור קרמיקה וכ'ו, וכעבור מספר ימים המלאכה הסתיימה בהצלחה.

כולם היו מרוצים, אך לאחר שנכנסה לאמבטיה חשך עולמה והתפרצה בבכי-"לא חשבתי שכך יצא, עשיתי טעות וכ'ו".היא דאגה להזעיק את ילדיה כדי שישברו ויפרקו את האמבטיה למרות אזהרת הבעל. כשהגיע חשכו עיניו מהמראה ואמר- "מבחינתי הזוגיות הסתיימה". לאחר שהבינה את טעותה, התנצלה וביקשה סליחה. אולם הבעל לא מוכן לסלוח. לאחר משא שכנועים של האשה והילדים, היה מוכן לתת הזדמנות, אך בתנאי שתעניק לו סמכות.

מתברר שהמריבה מבחינת-הקש ששבר את גב הגמל, כי עיקר סבלו מפני שחש במשך שנים בסוף סדרי העדיפות שלה, שבת שלום ומבורך.

שבת שלום ומבורך לכל בית

ישראל היקרים, מעבדכם ומוקירכם אליהו יעקב!!

לשאלות

13:00/15:00 18:00/22:00. ברכה והצלחה!!

תקשורת:בדורנו התפקידים התהפכו, הנשים נעשו לגברים והגברים נהפכו לנשים. היפוך התפקידים גרם לנזקים, צער, ייסורים, הפסדים והשלכות קשות לבני הזוג ומי שהפסיד בעיקר הן הנשים. מקור טעותן נובעת, שאם יפגינו חוסן ויגיבו בחוזקה, יצליחו לחנך ולשנות את בעליהן וישיגו את מבוקשן. אולם התוצאות הפוכות מהרצוי, כי האיש נזקק לתירוצים ושקרים כדי לא להיות בבית, וגם כשנוכח מתוך לחץ ואילוצים, בורח למערתו ומתנתק מהבית והסביבה.

הוא עשוי גם ללמוד או לעבוד עד מאוחר ובלבד לברוח מהבית, ובמצבים מעיקים להתחבר לחברה שלילית ולרעות בשדות זרים ודי למבינים. במצב הנוכחי הגברים נהפכים לחלשים ושברירים והנשים לעוצמתיות ושתלטניות. כאשר האשה מתכחשת לאיש וחומסת את תפקידו, בטחונו העצמי קורס והערכתו מתרסקת, ומכורח המציאות היא צריכה לדאוג לעצמה, לילדים ולבעל, כי היא נהפכת לגבר ולאשה של הבית.

האיש בטבעו בנוי לאשה חלשה, עדינה ומקבלת, על מנת שיאמין בעצמו כדי להעניק לה את המיטב. אולם כאשר האשה משדרת לו גבורה ועוצמה, הוא מבין שיש לו עוד גבר בבית, הוא מפסיד את גבריותו, נכנס לתוך עצמו ומאבד כל מוטיבציה וחשק בקשר מחייב. על מנת שהאשה תזכה לתואר-"אשת חייל עטרת בעלה", ולזכות לאושר שראויה לו וודאי, היא חייבת להיות בצד הנפגע ולא הפוגע. אין הכוונה חלילה שהאשה תהיה נחותה ומושפלת, ההיפך הוא הנכון.

מעמד האשה ביהדות הוא במקום הראשון לפני הכל ומעל הכל, מאחר שמקומה בעולמות כנגד ספירת המלכות וכל הברכה והשפע יורד דרכה כידוע מהזוהר הקדוש.

עומק העניין

מאחר ששורש האשה הוא במקום גבוה, אזי כל גילוי של כח, גבורה ועוצמה כלפי הבעל, מערערת את ביטחונו, חש מפוחד ומאוים, גבריותו נחלשת וממילא לא נותר לו מה להעניק לרעייתו, כי כעת הוא צריך לטפל בעצמו. לפיכך- במקום לכסות על העלבון והפגיעה בכעס ומריבה, חשפי את רגשותייך העדינים ואל תחששי להודות שנפגעת. גם כשאת פגועה ואימת הנטישה תוקפת אותך, מצאי את האומץ להזכיר לעצמך שאת בטוחה רק עם בעלך ותגלי לו שאת פגיעה, חלשה וזקוקה לתמיכתו והגנתו.

כדי לזכות לחיבור ואינטימיות טובה עם בן זוגך ויעשה הכל בעבורך, זה תלוי אך ורק במידת האומץ שלך לחשוף לו את הפגיעות והחולשה שלך ולא ההיפך. מאחר שהמקום החלש והעדין שבך, הוא אותו חלק ריגושי שבן זוגך מתחבר אליו במיוחד, כי זה מה שעושה אותו לגבר. לגלות את החלק העדין והחלש שבך זו לא חולשה, מאחר שלהסתכן רגשית, דרוש אומץ וכוח יותר מאשר להישאר מוגנים, או להבליט לו את החלק החזק שבך, הסיכון שווה והתגמול רב וזה סוד יקר.

יתרה מכך- הזוגיות מחייבת ודורשת ממך להיעשות פגיעה בכוונה. עלייך להיות מוכנה למידת הענוה, על מנת לזכות לחיבור שאליו את חפצה ומשתוקקת. להיות פגיעה עם בן זוגך פירושו- לבכות ללא מעצורים כאשר נפגעת, או כשאת מרגישה צורך בכך מכל סיבה שהיא, ולא להסוות את הפגיעה בכעס והתנצחות. כאשר נדמה לך שאת מותקפת[לא מדובר בבעל אלים],את מורידה את אגרופייך ומאפשרת לו להבחין ולגלות שאת חלשה ושבירה לעומתו.

זה אומר להמשיך להישאר יציבה, גם כשאת חשה דחיה או נטישה בזמן שלא היית מוכנה. על מנת ליהנות מחיבור וזוגיות מוצלחת, זה תלוי במידה שאת מוכנה להיות-פגיעה, חלשה, רכה, עדינה ומקבלת וזו-"חכמת נשים בנתה בתה",זה הניסיון הגדול, אבל התגמול הוא רב ושווה וודאי.

כאשר את משתחררת ומשחררת ואינך עומדת על המשמר, את חושפת לו בעצם את החלק המיוחד שבך, ומזכירה לו את אנושיותך ואת אנושיותו, ומעוררת בו את האינסטינקט הגברי שלו להגן עלייך, לתמוך ולמסור נפש בעבורך. כשאת מסירה מעליך שמירות ומסכים, האמת הנשית והמיוחדת שבך מתגלה בצורה נפלאה, את מתחברת אליו בצורה מדהימה ומרגישה בעיקר את העונג והשמחה, על עצם היותך אהובה בדיוק כפי שאת, ולא בגלל מי שלדעתך את צריכה להיות.

מפני שהקרבה, החיבור והאהבה נובעים מתוך ההקלה שבהודאה, שאינך מושלמת ושאת עדיין נאהבת באותה רמה ובגלוי, למרות החסרונות שבך והרי כולנו לא מושלמים כידוע. האהבה, הקשר והחיבור, פורחים כאשר את מרוצה ושלמה מעצמך על עצם הידיעה שאת בטוחה ונאהבת כפי שהנך. נקודה חשובה- שינוי גישה עם בן זוגך, עלול לעורר בך הרגשת נחיתות ופגיעות שמעולם לא הכרת. אפילו אינסטינקט ההישרדות שלך עשוי לצעוק עלייך שלהיות פגיעה, רכה, עדינה ומקבלת, זה טירוף.

לכן כשאת חושפת את רגשותייך האמיתיים מבלי להסוות אותם בכעס ושליטה, את מסתכנת בשיברון לב ואכזבה, אולם התגמול על הסתכנות זו, שבן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב לך ברוך ובעדינות במקום ריב וקטטה. כאשר מסך הברזל יוסר מעלייך, בן זוגך ירגיש בטוח ויהיה לו את האומץ לחשוף את תכונותיו המיוחדות, ובמקום לשבור את ליבך ויחזיר לך מלחמה, יחזיק בו ברוך, באהבה ובחמלה.

יהיו נשים [בפרט גרושות], שיצעקו עלייך ועלי, ויאמרו לך שהלך הרוח שאני מציע לך הוא נסיגה לשנות החמישים ובימינו הדברים השתנו. הן יאמרו לך שאת עלולה להפסיד את זכויותייך ובן זוגך ינצל זאת לרעתך. המסר הסמוי שלהן הוא-"אל תרשי לעצמך לחשוף את נשיותך ורגשותייך האמיתיים". תשאלי אותן האם הן מאושרות מחיי הנישואין או הגירושין? בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל 35 שנה לא מכיר אחת, בדרך שהדרכתי מכיר המון ובהבטחה. נקודה נוספת-

אף על פי שמצות תוכחה היא דבר גדול ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח כשרואה דבר שאינו כשורה, ככתוב-"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", אולם כבר צווח רבי עקיבא בדורו- "תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח". אם רבי עקיבא אמר זאת בדורו כל שכן בדור כזה יתום. מודה ומתוודה שזה אחד הנושאים הסבוכים והמורכבים, וקשה לתת כללים מוגדרים, משום שהם משתנים וכל מקרה נידון לגופו.

את הדילמה הזו אנו חווים מידי יום ביומו, מורים עם תלמידיהם, הורים עם ילדיהם, מעבידים ועובדים, עם שכנים, בני המשפחה ובני הזוג. האם להגיב או להימנע מתגובה. אם להגיב באיזו צורה ועד כמה ואם להתאפק מהו הגבול. שאלת האיפוק והתגובה עולה מדי יום בעיקר בענייני חינוך הילדים ושלום הבית. אם הגבנו במקום שצריך להתאפק, אנו עלולים לפתוח חזית חדשה של מלחמה ולהחריף את המצב.

אם התאפקנו במקום שצריך להגיב, אולי יפרשו זאת כחולשה או הסכמה והמצב רק ידרדר. יצוין שנושא האיפוק קשור במספר גורמים חשובים התלויים זה בזה. א. מידת החשיבות שאנו מיחסים לנושא. לדוגמא- אם נגיב בחומרה יתרה על מפה שנחתמה כתוצאה משפיכת יין בסעודת שבת או על שבירת כלי יקר, לעומת זאת נעביר תגובה קרה ואדישה על הדלקת אור בשבת או במשחק מוקצה, העברנו ללא מתכוון מסר בחינוך חד וברור-שמפת השולחן או שבירת הכלי חשובים יותר משמירת השבת ב.

סיכון מול סיכוי, רווח מול הפסד. למשל: תגובה צעקנית מתפרשת לצד השני כחולשה ואין בה תועלת למרות שאנו צודקים. בדרך כלל זמני התגובה משתנים בהתאם למצב רוחנו. אם זה קרה ביום שהרווחנו סכום הגון או נתבשרנו בבשורה משמחת הסיכויים שנסיים את הענין בשקט גבוהים יותר מאשר אם עבר עלינו יום קשה ואינו מוצלח. יוצא שאנו פועלים ומגיבים לפי מצב רוחנו, אולם תגובה מהירה פסולה ואין בה תועלת, כי באה ממקום ריגשי פגוע.

במקרים רבים עדיף להתעלם למרות הקושי הכרוך בכך, אך הוא הכרחי לשלום הבית וחיוני לחינוך ילדינו, [לא מדובר בחציית גבולות שקבענו]. כדי שילדנו יגדלו בריאים בגופם ובנפשם, יש לתת להם את מרווח החיים להתמודד ולבנות את עצמם בלי שנתערב ונעיר ללא הפסקה. וכן בזוגיות בעיקר בשנים הראשונות עד שזוכים להבנות ולהתחבר יחדיו. מובן שעיקר הזהירות דווקא כשמעירים לאחר מעשה שזו טעות מאוד נפוצה.

אולם מי שרואה את אשתו שעומדת להיכשל בדבר איסור, צריך להזהירה וכמובן בצורה עדינה ומתקבלת על מנת להצילה ממכשול. בתחום החינוך במידה שלא נעשה מעשה חריג, במקרים רבים עדיף להעלים עין והדוגמא האישית של בני הזוג מועילה יותר. אם החלטנו להעיר, לעשות זאת בדרך חיובית-"אתה חכם, מוצלח, לא מתאים לך וכ'ו". כל תוכחה שלא נתקבלה בצורה חיובית, הסיבה שלא הצלחנו להעביר מסר באופן הנכון, לכן כתוב- "ולא תשא עליו חטא".

כלומר אם לא הוכחנו באופן הנכון והפכנו אותו משוגג למזיד, נישא את חטאו. יש לחשוב לפני התוכחה אם יש בה תועלת לומר ואם לאו, עדיף להבליג ולא להגיב, מבחינת-"סוף מעשה במחשבה תחילה". קיים בנו יצר חזק והרסני לומר את האמת לזולת, לפגוע בו ולשפוך את דמו. שורש ההטעיה נובע, שאם אנו אמיתיים, חייבים לומר את האמת הכואבת ובכל מחיר. המודד לאדם אמיתי, אם הוא מוכן לקבל תוכחה מהזולת, להודות ולבקש סליחה.

אמת ושקר זה לא מה שאנו אומרים לזולת, אלא מה היא התועלת שתניב. אם תביא לשלום, חיבור אהבה וכ'ו לומר, ואם יביא לפירוד, מחלוקת ושנאה, לא לומר. כשם שיש מצוה לומר דברים הנשמעים, יש מצוה גדולה יותר לא לומר דברים שאינם נשמעים. למשל- ילד שגדל עם מינימום הערות, בריא בנפשו יותר ממי שגדל עם המון הערות. כיום ממליצים בטיפול תרופתי בבתי הספר, מפני חוסר שליטה על ילדים היפראקטיביים. מפאת שאם נעיר לילד 20 פעם ביום מתוך 50 פעם, זה כבר כדאי ושווה.

ילדים שחטפו המון ביקורות והערות, פתחו שנאה להורים, למלמדים ולסביבה, נשרו מן הלימודים ונפלו לתרבות רעה עד כדי שנאה לדת, למלמדים ולהורים. אלו שטוענים שיש חשש לנזק בריאותי מהטיפול התרופתי, הנזק שנגרם לנפש הילד מביקורת שלילית, הרבה יותר חמור. אין במאמר זה להמליץ על טפול תרופתי או למנוע אם חייבים, וכמובן ע"פ יעוץ תורני מקצועי. את עיקר הדברים ציינו כדי להמחיש את הנזק והחורבן כתוצאה מהערות יתר וביקורת שלילית.

כדי לבנות זוגיות מוצלחת ולגדל ילדים טובים, בריאים בגופם ובנפשם, חייבים להעלים עין ולתת להם את מרווח החיים ולא להעיר ללא הרף, חוץ מחציית קווים שקבענו. הדוגמא האישית של בני הזוג חשובה ומועילה בחינוך הילדים, יותר מהכל. כי אי אפשר לדרוש לא לצעוק כאשר ההורים צועקים, או לבקש לא לשקר כאשר ההורים משקרים וכן על דרך זו. ישנה חשיבות רבה בחינוך הילדים לקשר טוב בין ההורים.

אם שמעירה לצחצוח שינים והאב מעיר לקרוא קריאת שמע, סמכות האם ירדה מהילד ולאחר זמן גם לאב לא ישמע. או אב שמעיר לילד בעניין מסוים והאם סותרת את דבריו בנוכחות הילדים, הרסנו את חינוכם במו ידינו וללא מתכוון גם את שלום ביתנו. לפיכך ישנה מעלה רבה לחיבור ולתיאום ההורים, שבת שלום ומבורך.

תקשורת:בדורנו התפקידים התהפכו, הנשים נעשו לגברים והגברים נהפכו לנשים. היפוך התפקידים גרם לנזקים, צער, ייסורים, הפסדים והשלכות קשות לבני הזוג ומי שהפסיד בעיקר הן הנשים כפי שהוכנו בעבר. מקור טעותן נובעת, שאם יפגינו חוסן ויגיבו בעוצמה, יצליחו לחנך ולשנות את בעליהן וישיגו את מבוקשן, אולם המציאות מוכיחה בדיוק את ההיפך.

כי האיש נזקק לתירוצים ושקרים כדי להיות כמה שפחות בקרבתה, וגם כשהוא נוכח בבית, מתוך לחץ ואילוצים, בורח למערתו ומתנתק מהבית והסביבה. הוא עשוי גם ללמוד או לעבוד עד מאוחר כדי להתחמק מהבית, ובמצבים מעיקים להתחבר לחברה שלילית ולרעות בשדות זרים ודי למבינות.

כאשר האשה מתכחשת לתפקיד האיש כמנהיג ומתנגדת לסמכותו, בטחונו העצמי קורס והערכתו מתרסקת, וכעת היא צריכה לדאוג לעצמה, לילדים ולבעל, כי מטבע הדברים היא נהפכת לגבר של הבית. מפני שהאיש בטבעו בנוי לאשה חלשה, עדינה ומקבלת, על מנת שיאמין בעצמו להעניק לה את המיטב. אולם כאשר האשה משדרת לו עוצמה ושליטה, הוא מבין שיש לו עוד גבר בבית, ומה ששנוא על הגבר שיש לו עוד גבר בבית, לכן גבריותו מתפוררת, נכנס לתוך עצמו ומאבד כל מוטיבציה וחשק בקשר מחייב.

על מנת שהאשה תזכה לתואר- "אשת חייל עטרת בעלה" ולאושר שראויה לו וודאי, היא חייבת להיות בצד הנפגע ולא הפוגע. אין הכוונה חלילה שהאשה תהיה נחותה ומושפלת, ההיפך הוא הנכון. מעמד האשה ביהדות הוא במקום הראשון לפני הכל ומעל הכל, מאחר ושורשה בעולמות כנגד ספירת המלכות וכל הברכות והשפע יורדים דרכה כידוע מהזוהר הקדוש.

אולם מאחר שהמקור שלה במקום גבוה, לכן היא עשויה לגלות כח ושליטה כלפיו, לערער את ביטחונו ולהכניסו לפחד וחרדה, וממילא לא נותר לו מה להעניק לה, כי כעת הוא צריך לחבר את השברים ולרפא את הנפש שלו. עצתי- במקום לכסות על העלבון והפגיעה שלך בכעס ומריבה, חשפי את רגשותייך העדינים והמיוחדים ואל תחששי להודות שנפגעת.

גם כשאת פגועה ויצר הכעס מקומם אותך ואימת הנטישה תוקפת אותך, מצאי את האומץ להזכיר לעצמך ולו, שאת בטוחה רק עימו ותגלי לו שאת עדינה, חלשה וזקוקה לתמיכתו והגנתו. כדי לזכות לחיבור ואהבה טובה מבן זוגך ויעשה הכל עבורך, זה תלוי אך ורק במידת האומץ שלך לחשוף לו את העדינות והחולשה ולא ההיפך. מאחר שהמקום החלש והעדין שבך, הוא אותו חלק ריגושי שבן זוגך אוהב ומתחבר אליו במיוחד, כי זה מה שמעורר בו את החשק להעניק לך.

לגלות את החלק העדין והחלש שבך זו לא חולשה אלא עוצמה, מאחר שלהסתכן רגשית דרוש כוח וגבורה יותר מאשר להישאר במגננה או במתקפה, הסיכון שווה והתגמול רב וזה סוד יקר. יתרה מכך- הזוגיות מחייבת ודורשת ממך להיעשות "פגיעה בכוונה". עלייך להיות מוכנה למידת הענוה, על מנת לזכות לחיבור שאליו את חפצה ומשתוקקת. להיות פגיעה עם בן זוגך פירושו-לבכות כאשר נפגעת או במידה ואת מרגישה צורך בכך מכל סיבה, ולא להסוות את הפגיעה בכעס והתנצחות.

כאשר נדמה לך שאת מותקפת [לא מדובר בבעל אלים], את מורידה את אגרופייך ומאפשרת לו להבחין ולגלות שאת חלשה ושבירה לעומתו. זה אומר להמשיך להישאר יציבה, גם כשאת חשה דחיה או נטישה בזמן שלא היית מוכנה. על מנת ליהנות מחיבור וזוגיות מוצלחת, זה תלוי במידה שאת מוכנה להיות-פגיעה, חלשה, עדינה ומכילה וזו-"חכמת נשים בנתה בתה". מודה שזה ניסיון גדול, אבל הוא בר השגה, המון נשים עשו והצליחו.

כאשר את משתחררת מיצר האגו והניצחון, ואינך עומדת על המשמר, את חושפת לו בעצם את החלק הקסום והמיוחד שבך, ומעוררת בו את הרצון הגברי להגן עלייך, לתמוך ולהעניק לך את המיטב, וכעת המשימה שלו להפוך אותך לאשה המאושרת על פני תבל. כשאת בעצם מסירה מעליך שמירות ומסכים, האמת שלך מתגלה בצורה נפלאה, החיבור מקבל משמעות מיוחדת ותחושי בעיקר את העונג על עצם היותך אהובה ומחוזרת בדיוק כפי שאת, ולא בגלל מי שלדעתך את צריכה להיות וכמובן ללא העצמה מבחוץ.

כי ע"פ היהדות עיקר ההעצמה היא להעצים את הבעל ולא כדי להתנצח עימו ולהוכיח לו שהוא כשלון וחסר תועלת, ועל כך כתוב-"אבלת בידיה תהרסנו",רחמנא לצלן. עיקר הקירבה והחיבור נובעים מתוך ההקלה שבהודאה, שאינך מושלמת ושאת עדיין נאהבת באותה רמה ועוצמה, למרות החסרונות שבך והרי כולנו לא מושלמים כידוע. יצוין-שינוי גישה עם בן זוגך, עלול לעורר בך הרגשת נחיתות ופגיעות שמעולם לא הכרת.

גם אינסטינקט ההישרדות שלך עשוי לצעוק עלייך ולומר לך- שלהיות פגיעה, רכה, עדינה ומקבלת, זה מטורף. לכן כשאת חושפת את רגשותייך האמיתיים מבלי להסוות אותם בכעס ושליטה כאמור, את מסתכנת בשיברון לב ואכזבה, אולם התגמול על הסיכון, שבן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב לך ברוך ובעדינות במקום ריב וקטטה.

כאשר מסך הברזל יוסר מעלייך, בן זוגך ירגיש בטוח ויהיה לו את האומץ לחשוף את תכונותיו המיוחדות והעדינות, ובמקום לשבור את ליבך ויחזיר לך מלחמה, יחזיק בו ברוך, באהבה ובחמלה. יהיו נשים [בפרט גרושות], שיצעקו עלייך ועליי ויאמרו לך שהלך הרוח שאני מציע לך היא נסיגה לשנות החמישים ובימינו הדברים השתנו. גם יזהירו אותך שאת עלולה להפסיד את זכויותייך ובן זוגך ינצל זאת לרעתך.

המסר הסמוי שלהן הוא- "אל תרשי לעצמך לחשוף את נשיותך ורגשותייך האמיתיים". תשאלי אותן האם הן מאושרות מחיי הנישואין או הגירושין? בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל 36 שנה לא מכיר אחת, בדרך שהדרכתי מכיר המון ובהבטחה. מעשה-בזוג שהחלום של האשה היה להחליף ולשפץ את האמבטיה. לאחר שנים בעלה פונה אליה ואומר לה הגיע הזמן שאגשים לך את החלום. האשה קפצה מרוב שמחה והודתה לו מקרב ליבה ולמחרת נסעו לחנויות לבחור קרמיקה וכלים סניטרים.

מספר הבעל שהפעם הוא החליט לו להתערב לה ברכישה, בטיב וברמת המוצרים, וכל מחיר שיעלה ישלם, רק על מנת לרצות את רעייתו ולהגשים לה את החלום הנכסף. לאחר שהאשה בחרה את הקרמיקה הצבעים והדוגמאות שמצאו חן בעיניה, למחרת הזמין אנשי מקצוע כדי לבצע את העבודה בשלמות. כעבור שלושה ימים של עבודה המלאכה הסתיימה בהצלחה.

כולם היו מרוצים אך משום מה כאשר האשה נכנסה לאמבטיה חשך עליה עולמה והתפרצה בבכי-"זו לא הקרמיקה שלי, לא חשבתי שכך יצא, עשיתי טעות, אני לא מוכנה להישאר עוד יום אחד עם האמבטיה הזו וכ'ו". היא פשוט דאגה באותו יום להזעיק את ילדיה הגדולים כדי שישברו ויפרקו את האמבטיה למרות אזהרות הבעל. כאשר האיש נכנס בערב לביתו, הפעם חשכו עיניו מהמראה שראה. שאל הבעל את האשה מדוע עשית כך?

ענתה-"אתה ובעל החנות הכרחתם אותי בצבע הקרמיקה ואני לא מוכנה לחיות עם זה". הבעל נפגע עד עומק נשמתו, שלאחר כל טרחתו היא מאשימה אותו במצב, וכך אמר-"לה מבחינתי הקשר בינינו הסתיים".

לאחר שהאשה התעשתה והבינה את הטעות שעשתה, התנצלה וביקשה ממנו סליחה, אולם הבעל לא היה מוכן לסלוח לה על כך ואמר לה-"קבלת אמבטיה אבל הפסדת בעל".לאחר משא של שכנועים מצד האשה והילדים, הבעל נרגע והיה מוכן לתת עוד הזדמנות נוספת, אולם בתנאי שהאשה תדרג אותו במקום הראשון לפני הכל ומעל הכל.

מתברר שהאמבטיה היתה מבחינת-"הקש ששבר את גב הגמל", כי עיקר סבלו היה- בגלל השליטה של האשה ובעיקר שהוא הרגיש במשך שנים, שעבורה הוא היה בסוף סדרי העדיפות שלה וזהו למעשה כאבו העיקרי. בדרך כלל ספרי המוסר שעוסקים בימינו בענייני שלום הבית, מתמקדים בעיקר במעלת האשה וכיבודה ומזניחים את מעלת וכבוד הבעל כמנהיג סמכותי והעיקרי של הבית.

רואים זאת גם בחוש כאשר הזוג הולך לגישור, [בעיקר אצל רבנים שאינם בקיאים בתחום], נטייתם הטבעית לטובת האשה ובעיקר אם היא מחליטה להוריד דמעה אזי גורלו נחרץ, כי מהיום הוא יצטרך להוריד המון דמעות כדי לפייסה ולרצותה. ישנם גם כאלו ששמעו רק את האשה ובטרם ישמעו את האיש חרצו את דינו- "ועוונם קשה מנשוא", ויש לי המון סיפורים כאובים בעניין זה.

יצוין-שכל אלה שכותבים ומרצים בעניין כבוד האשה- הם בדרך כלל אנשים קשוחים ורודנים בבית ומטרתם בהרצאותיהם כדי להרגיע את מצפונם ולהרגיש טוב ושלמים עם עצמם. אולם אם נבדוק לעומק נגלה שבחדרי חדרים בביתם המציאות שונה, עגומה ורחוקה ממה שהם מלמדים ודורשים מאחרים. אמנם יש יוצאי דופן ואיני עושה הכללה חלילה אך מבדיקות שערכתי, בדרך כלל זו המציאות. אחת הראיות ששום אדם לא מוכן לדבר או לפתוח על התנהגותו בביתו ומציירים את הכל יפה וורוד.

כמו אותו מעשה מפורסם על מרצה בכיר שדרש על מעלת האשה, רק משום מה שכך שאשתו יושבת בעזרת נשים ושומעת את דרשתו. כשמוע את הדברים הללו היא לא יכלה להתאפק, פתאום באמצע הדרשה כמה ועמדה לפני כולם ואמרה לו-"נאה דורש נאה מקיים". לאחר שחזרו לביתם, ערך הסכם גירושין וגירשה באופן מיידי. כמובן שחל איסור חמור על האשה לנהוג בדרך זו של-"הלבנת פניו ברבים", אולם ניתן המון ללמוד מהמעשה הנ"ל.

אמנם חובת המגשר לבדוק מי מנצל את החולשה של השני ולדאוג לאותו צד החלש, אבל לא לפני שיברר את העניין לאישורו ולא יתרגש מהדמעות שלו או שלה. כמו אותו סיפור שהאשה עברה פגיעה פיזית מהבעל ולאחר בירור יסודי, מתברר שהייתה מבזה אותו ומקללת אותו ואת הוריו לפני ילדיהם עד שהביאה אותו לחוסר שליטה.

כמובן שאין שום סיבה והצדקה שהבעל ישתמש באלימות עם אשתו, [במצבים הללו אני מאוד מחמיר עם הבעל], אולם בהחלט האשה עשויה להוציא את הבעל מדעתו ולהביאו למצבים של חוסר שליטה, למרות שאין בזה הצדקה כאמור. לכן על המגשר לבדוק לעומק מי הוא האדם החלש באמת ולעזור לו, אולם ובאופן זה לטפל בבני הזוג בנפרד, ולתת לכל אחד את המנה שלו ללא וויתורים. חז"ל-"יצר תינוק ואשה ימין מקרבת ושמאל דוחה".

מעשה-שטיפלתי בזוג וסיפר האיש שאינו מתערב כלל בהתנהלות האשה. כששאלתיו מדוע כך הוא נוהג? ענה-"עבור שלום בית". עניתי-מאחר שמאפשר לה לעשות כל העולה על רוחה, הוא יביא לחורבן בית וכך היה. אמנם חובת הבעל לכבד את רעייתו ולתת לה סמכות בעיקר בענייני הבית, אולם היא חייבת את מעורבותו בשאר עניינים ולא להתמודד לבד ללא שיקול דעתו.

מאחר ונטייתה הטבעית קיצונית, שיתוף הבעל מאזן, מגביל ובונה אותה באופן חיובי ללא הפרזות קיצוניות. כמו כן זהו בטחונה שיש לה בעל סמכותי, שבת שלום ומבורך.

כיצד יוצאים מזה!

על מנת להבין כיצד ניתן להתגבר על פחדים וחרדות, עלינו ללמוד את יחסי הגומלין בין עולם הרגשות לבין מחשבותינו והתנהגותנו. מעשינו לא רק מושפעים מרגשותינו, אלא אף משפיעים עליהם. כלומר-מעשינו אינם תמיד תולדה ותוצאה של רגשותינו כפי שהעולם חושב, אלא לעתים הסדר הפוך, דווקא רגשותינו הם תולדה ותוצאה של מעשינו.

עניין זה נוגע לכולנו ולא רק לאלה שמעוניינים להתגבר על פחדים וחרדות, אלא אף לאלו שרוצים לשנות הרגלים, טבעים, מידות מגונות ודחפים שליליים כדי לרכוש מידות טובות. נקדים:אע"פ שמעשינו תלויים בבחירתנו, כל אחד מאתנו בלי יוצא מן הכלל מוטבע בו דחפים שפלים, נטיות לב שליליות ומידות רעות כבר מלידה, ככתוב-"כי יצר לב האדם רע מנעוריו" [בראשית ח'].

אף שהמחשבות תולדת הרגשות ומעוררות בו דחפים והדחפים מולידים מעשים, עדיין הבחירה ביד האדם אם לבחור כך או אחרת וביכולתו לעמוד בפרץ ולסרב להיכנע ליצריו, אף שהוא חושק מאוד ומרגיש דחף עז לעשות את המעשה ולהיכנע לפיתוייו ולאשר לבו חפץ.

עומק העניין-הבנת עובדה זו שאין הכרח וקשר מחייב בין יצרינו ודחפינו למעשינו והחלטותינו לפעול בדרך זו או אחרת, חשובה מאוד בבואנו לבדוק כיצד הפחדים מתפתחים וביכולתנו לעצור אותם ולהתגבר עליהם ואף לעקור אותם מקרבנו.

נקדים: רבים ובעיקר ילדים, מסבירים את התנהגותם הלא רצויה מפאת עודף רגשות ודחפים יצריים שיש בהם, או בחוסר חשק ומוטיבציה לעשות דברים טובים. טעותם נובעת מפאת שהתייאשו מעצמם ונכנעו ליצרם, מפאת שאין להם את המודעות שהבחירה עדיין בידיהם לבחור בטוב או ברע ולא משנה עד כמה היצר יתנגד ויידחף לעשות את ההיפך, כפי שנוכיח בהמשך. גם אלו שהתרגלו למסגרת מסויימת כמו-

בבית/ בכולל/ בעבודה ובכל מסגרת שהיא, מפאת שהתייאשו מעצמם והפסיקו להאמין בעצמם והשלימו עם המצב למרות סבלם הרב. הדרך לחזק את האנשים הללו, ע"י חיזוק הבטחון העצמי ולהחזיר להם את האמון בעצמם וללמדם שהם עדיין אחראים על האושר שלהם ושהם ורק הם הבוחרים העיקריים אם לסבול או לא, ולהזכיר להם- "שאין שום מצווה בתורה שצריך לסבול",[כעת איני מדבר בעניינים הנסתרים].

מי שיש לו פיתוי לגנוב, או מי שרותח מזעם על כל דבר ורגיל להגיב בהרמת ידיים או באלימות מילולית וכ'ו, וגם אלו שאין להם חשק ללמוד/להתפלל או לקיים מצוות וכן למי שקיים בו דחפים לעשות עבירות מסוימות, עלינו ללמדם שלמרות כל היצרים והדחפים למיניהן, עדין הם השולטים והבוחרים "בסור מרע ועשה טוב", למרות החשק הדוחף לעשות את ההיפך.

תשוקת הלב והדחפים משפיעים עלינו רבות ומלהיבים אותנו לעשות מעשים, אולם עלינו להפריד בין הדחפים לבין המעשים שתלויים ברצון ולזכור- "כי אין דבר העומד בפני הרצון", ובבחירתנו תמיד לכוף את יצרנו לעבודתו יתברך. מצד עבודת הבורא ברוך הוא, מוטלת עלינו החובה לדכות ולהחליש את היצרים והדחפים ובאפשרותנו להצליח. בשלב ראשון עלינו להתמקד במעשים חיצוניים, על מנת למנוע רגשות ויצרים שליליים לחדור אל תוך לבנו.

כתוצאה מהתנהגות חיצונית חוזרת, ישפיעו המעשים על רגשותינו השליליים כפי שמרבה להסביר ספר החינוך-"שהאדם נפעל כפי פעולותיו ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות"[מצות, טז, מ, צט, רסד, שכד]. וכן בספרי החסידות שעיקר הדגש בעבודת ה' יתברך, על המעשים החיצוניים שמעוררים את הפנים. כמובא במסילת ישרים על מידת הזריזות, ש"עיקר העבודה בפעולה החיצונית המפעילה ומעוררת את הדחפים הפנימיים" ומתוך שלא לשמה בה לשמה, רק חבל שרבים נשארים בלא לשמה.

רעיון זה הוא אבן יסוד לא רק בעבודתנו כלפי הבורא יתברך, אלא גם בנושאים הקשורים לחלקי הנפש, כגון- מידות/ הרגלים/ דחפים/ יצרים/ חוסר חשק/ מוטיבציה/ אומץ להביע את דעתנו/ חיזוק הביטחון העצמי/ הערכה נכונה בעינינו/ התגברות על פחדים/ חרדות ועוד. חשוב לזכור-

שסדר הדברים אינו דווקא להרגיש התלהבות תחילה או לחוש בטוחים וחדורי מוטיבציה ורצון עז לפעול בהתאם כפי שרוב העולם טועה בזה אלא להיפך, באמצעות הפעולות נשפיע על הרגשות וניצור את האומץ בלבנו ובהמשך זה יעורר את הרגשות לכיוונים חיוביים ונפעל ביתר שאת וביתר עוז. הורים רבים טועים קשות בכך שמגנים את הרגשות העומדים מאחורי מעשי ילדיהם וסבורים כי כך יוכלו לחנך את ילדיהם להרגיש תשוקה לעבודת ה' ורתיעה מללכת אחר יצרם הרע. כאשר הורים מעירים לילדיהם בדבר מסוים, כועסים ומביעים תמיהה- "איך את מסוגלת לקרוא ספר כשאימך עובדת כה קשה"?! "איך אתה מסוגל להתפלל בקרירות כזו"?!

"הייתכן שאינך לומד בהתמדה בשעה שיש לך כל טוב"?! גם זוגות נוהגים להעיר באופן זה, בפרט הנשים שעושות מניפולציה ריגשית לבן זוגן- "איך יכולת לעשות לי זאת"?! "איך לא התחשבת בי"?! "איך לא התייעצת איתי"?!

"אני לא הייתי עושה לך זאת וכ'ו"?!

המסר שעובר לילד או לבוגר באמירות מעין אלו, שרגשות הלב אחראים על מעשיו ואם הוא אינו מרגיש רגשות אלו כדבעי, אין לו תקנה. וודאי שהתכלית שנרגיש בלבנו תשוקה בוערת לעבודת השם וסלידה פנימית לעשות מעשים הנוגדים את רצונו יתברך, אולם לא ניתן לכבוש את יצרנו בדרך זו, כשם שאנו המבוגרים לא הצלחנו לעקור אותם מקרבנו. גישה פסולה זו, מביאה לקרירות וחוסר חשק לקיום המצוות ולהתנהגות נאותה.

מאחר שתולים את המעשים הרעים ברגשות שליליים שעדין לא תוקנו ואזי מתייאשים מיכולתם לעקור את מידותיהם ויצרם ויגיעו למסקנה האיומה שהם גסים ולא שווים ואין להם שום תקנה חלילה. במקום לעורר מניפולציה רגשית עם מסר מוטעה, נשדר להם: א."אני מבין שחשקת בחפץ של אחיך, אולם אסור לנו לנגוע במה שלא שייך לנו, גם אם אנו רוצים וחושקים בו מאוד".

לאמירה זו נצרף עצות ורעיונות שיסייעו לילד להתגבר על יצרו ולהבהיר לו שאנו אחראים על מעשינו וביכולתנו להתגבר על יצרנו. ב. "אני מבין שאין לך חשק להתפלל, אולם כיהודים חובתנו להתפלל גם כשאין חשק ועלינו לעשות מעשים חיצוניים כדי לעורר בנו מוטיבציה". לאמירה זו נצרף עצות, רעיונות ופעמים גם צ'ופרים לעורר את החשק והמוטיבציה. ג. "אני מבין שאין לך חשק ללמוד, אולם מוטלת עלינו החובה לקבוע מינימום של זמן ללימוד גם כשאין לנו חשק".

לאמירה זו נצרף עצות ורעיונות שיסיעו לילד לקנות חשק ללימוד התורה. כמו כן להבליט לו את הצדדים החיוביים שבו, כמו-מידות, מעשים טובים, טוב לב וכ'ו, על מנת לעורר את הטוב שבו. במילים אחרות-

עלינו לגלות הבנה ולגיטימציה לרגשות וליצרים שקיימים ולגנות את המעשים הלא טובים. כמו כן ללמד את הילדים לפחות בתחילת דרכם לשים דגש על התנהגות ומעשים, גם אם לבם עדיין אינו בוער מרוב תשוקה לטוב ובהמשך זה ישפיע על רגשות הלב. הרווח הנוסף שנשיג בגישה זו, שהילד יחוש שהתנהגותו מובנת ואנו מסיעים לו לשנתה.

במקום שירגיש רע על תחושותיו ויתמלא רגשות אשם ולא יהיה מסוגל לשנות את התנהגותו, דבר שעלול להוביל אותו למסקנה מוטעית שהוא פגום במהותו ואף עלול להזיק לו בעתיד. כאשר אנו נתמקד בשלב זה בהתנהגותו ובמעשיו החיצוניים, הוא יבין גם כן שעליו להתמקד בשליטה על מעשים ובעתיד הוא יצליח להשפיע על רגשותיו ולשנותם בהתאם.

אנשים רבים טועים בזה שמעניקים חשיבות שווה לנטיות הלב וליצרים באותה השוואה למעשים ולכן הם מוצפים ברגשות אשם ובייסורי מצפון קשים על שעדיין לא הצליחו לעקור את היצר הרע שבליבם. הם סוברים בטעות שאם עדיין יש להם משיכה לתאוות ולדחפים שונים, אזי זה סימן שלא עשו מאומה ואינם שווים כלום, טעות נפוצה. על אותו משקל, עיקר שימת הלב גם בפחדים ובחרדות, בדגש על המעשים החיצוניים בעיקר.

מכיוון ששיטה זו לשליטה על דחפים ויצרים נכונה גם בנוגע לשליטה על פחדים. למרות גודל הפחד והחרדה השולט בנו בשעת מעשה, עלינו לפעול כפי בחירתנו ולזכור ולהבין שרגשות הלב עזים ככל שיהיו, אינם מחייבים אותנו לפעול למעשה בצורה זו או אחרת.

בסופו של דבר המעשים שלנו בפועל, הם תוצאה ישירה של בחירה אישית שלנו וכולנו יכולים להחליט לפעול בדרך מסוימת, אף כאשר רגשותינו הסוערים דוחקים בנו לפעול בדרך אחרת ואף כאשר הלב פועם בחוזקה ומאיים להתפקע חלילה. כשם שקיימת טעות איומה בקרב העם לקיים מצוות ומעשים טובים בפועל רק לאחר שמרגישים את הדחף, החשק והתשוקה לכך, כך טעות היא לנהוג בדרך זו בעניין הפחדים ובכל מה שדרוש אומץ ובטחון עצמי לעשות שינויים, החלטות וכ'ו.

אם נמתין ולא נפעל למעשה עד שנסלק מלבנו כל פחד, ספק אם אי פעם נוכל להתגבר על הפחדים ולא רק זאת, אלא נגבירם ונעצימם עד שבכל התעוררות של פחד או חרדה, זה עשוי להתעצם ולשתק אותנו וישלוט בנו ובכל תחומי החיים ללא שליטה. לפיכך-במקום לנהוג בהיסוס ופחד, עלינו להתחיל לפעול מיד בעודנו מוצפים פחד וחרדה ובאמצעות המעשים החיצוניים ישפיעו על רגשות הלב והפחדים כפי שנוכיח בהמשך בס"ד.

לסיכום

א. חשוב לדעת ולהבין שמעשינו הם לא בהכריח תולדה ותוצאה של רגשותנו, אלא פעמים הסדר הפוך- דווקא רגשותינו הם תולדה ותוצאה של מעשינו ובהתאם לכללים הידועים- "אדם נפעל כפי פעולותיו ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות". ב. הדחף לתאווה כלשהי אינו מחייב את ההליכה אחריה, אף שהדחף גבוהה, ואותו העניין בפחדים. רגשות של פחדים וחרדות עזים ככל שיהיו, אינם מחייבים אותנו לפעול בדרך זו או אחרת.

בסופו של דבר-המעשה הוא תוצאה ישירה של בחירה אישית וכולנו יכולים להחליט לפעול בדרך מסוימת, אף כאשר רגשותינו הסוערים דוחקים בנו לפעול בדרך אחרת. ג. רעיון זה הוא אבן היסוד גם בעבודת הבורא יתברך וגם בכל העניינים הקשורים לחלקי הנפש-מידות/עוצמה/תעוזה/אומץ/ להביע את דעתנו ללא חשש פחד/אומץ לעשות וליזום דברים שאנו רוצים[אסרטיביות] ואנו חוששים מפאת בטחון עצמי ירוד או דימוי עצמי נמוך וכ'ו וכמובן ע"פ השולחן ערוך. ד.

סדר הדברים- אינו מחייב אותנו להרגיש תחילה בטוחים וחדורי אמונה ומוטיבציה כדי לפעול בהתאם לרצוננו, אלא ההיפך-

באמצעות הפעולות והמעשים החיצוניים, נצליח להשפיע על הרגשות והדחפים וניצור את האומץ בלבנו ובהמשך זה יעזור לנו לשלוט ברצונות וביצריים ונפעל כפי רצוננו ביתר עוז ויתר שאת, ללא שום פחד. עוד נמחיש רעיון זה בס"ד,[מתוך ספר אפשר לצאת מזה].

כתבנו בעלון הקודם שכדי לזכות לאהבה שאינה תלויה בדבר, צריך לתת על מנת לתת ולא לצפות לשום תמורה או תגמול ואפילו מילה טובה.

"כגודל הציפיות כך גודל האכזבות".נקודה נוספת-לתת לצד השני מה שהוא אוהב, זקוק וצריך ולא את מה שאני חושב שהוא אוהב וצריך.

נקדים-מעשה- באשת אברך שסיפרה על מסירות הנפש שעושה כדי שבעלה ילמד תורה ולצערה הרב, אין שום הערכה או הכרת הטוב מצד הבעל.

שאלתי את הבעל האם זה נכון?ענה-לא. מיד התפרצה-אתה רואה עם מי אני חייה פשוט כפוי טובה אין לו שום הערכה אלי והפרצה בבכי.

לאחר שנרגעה בקשתי לאפשר לבעל להסביר. אכן-האשה עובדת מאוד קשה אני מודה, הבית תמיד נקי ומסודר, קניות בשפע וכ'ו, ולא חסר כלום. אולם-לצערי הרב כל מה שהיא עושה לצעמה עושה ולא בעבורי. בקשתי הסבר?לדוגמא:עושה קניות בשפע ללא הגבלה, בקשתי דבר קטן אישי מכל הקניות הנ"ל ולא קיבלתי. דוגמא נוספת-מבשלת בשרים עופות בכמויות גדולות, ובסך הכל בקשתי חביתת ירק, ובעבור זה טוענת כלפי כפוי טובה. שואלת רוצה לאכול?אני עונה-מה יש לאכול?עונה לי-מה שיש.

עניתי לא, תודה רבה. עונה-כמה כפוי טובה. ועוד-לכבוד שבת מכינה 22סוגי סלטים ורק את הסלט שאני אוהב לא עושה. מכינה כמה סוגי דגים ולא לטעמי.

וכן על זו הדרך דוגמאות לאין סוף, מתוך כך הבנתי- שהיא אוהבת את עצמה ולא אותי. אם כן מדוע כעסה כשאמרתי שעושה בשבילה ולא בעבורי?. לפנינו מקרה מאוד נפוץ על אשה כעוסה וממורמרת, כאשר משליכה את כל תסכולה וכאבה על בעלה, בטענה של –כפיות טובה וחוסר הכרת הטוב מצד בעלה, כאשר אין לה שום בסיס והצדקה לטענה זו.

אכן מגיע לה את כל העידוד, והישר כח גדול על כל עמלה וההשקעתה הגדולה, אבל חבל שזה לא"במקום הנכון". נכתוב מספר מעשיות בענין זה!!

מעשה:

באשה שקיבלה מתנת אירוסין בלנדר יוקרתי, כתוצאה מכך בטלה את החתונה על הסף. שאלתי מדוע?ענתה-"אם הוא אוהב אותי באמת היה קונה לי טבעת פשוטה ב 100 ₪, הייתי הרבה יותר מאושרת, מתוך כך שקנה לי בלנדר גילה את גודל אהבת האנוכיות שבו כדי להכין לו עוגות ומטעמים וכו".

מעשה-

באשה שהתלוננה שבעלה אינו אוהב אותה.

שאלתי זה נכון?ענה-"אני משתדל לרצותה בכל מחיר ומתלוננת בלי סוף".

"קניתי לה רכב חדש, נתתי לה ויזה עם חשבון פתוח ללא הגבלה, אפשרתי לה מסעדות בתי מלון, טיולים חוץ לארץ וכו" מה סך הכל ביקשתי שתניח לי לחיות בשקט."קח אותה בבקשה לטיפולך ותן לה כדורי הרגעה".

שאלתי-כבודו טוען שעושה הכל לכבוד רעייתו?

צר לי לומר לך, אולם-כל מעשיך מעידים שזה לכבודך כדי לקנות מנוחה ושקט.

יתכן ויש לאשתך הכל מבחינה גשמית, אבל את העיקר אין לה וזה הבעל.

רעיתך לא זקוקה לויזה, טיולים, מכונית חדשה, היא זקוקה רק לאהבתך האמיתית, ליחס, התעניינות ושימת לב אוהבת, שזהיכול לעזור לה הרבה יותר מאלף שיחות איתי, או כל טיפול אחר. מיד פרצה בבכי וסיפרה שהיא מנסה להסביר לו במשך שנים נקודה כואבת זו, והוא לא מבין אותה כלל!!

מעשה:

באחד שהצליח לאחר עמל רב לשכנע את אשתו לנסוע יחד עימו לסוף שבוע לבית מלון באילת, כדי לחדש ולשקם את הזוגיות שלהם שנית.

לאחר שהגיעו, לתדהמתה פוגשת את כל בני משפחתו בבית מלון. לאחר שעלו לחדרם פרצה עליו בזעקת זעם-

"מיד תחזיר אותי לבית".

שאל מדוע?ענתה לו-"אתה עושה ממני צחוק ומספר לי, לכבודי כמה שיעלה כדי ליהנות ביחד, לשקם את הזוגיות וכ'ו,

בו בזמן שקבעת עם כל משפחתך"?

"תאמר מלכתחילה שזה טיול משפחתי ואעשה את שקולי, הפצירה מיד תחזיר אותי לבית", וכך היה.

מעשה:

באדם שטען כלפי אשתו- שאין לה שום הכרת הטוב אליו. לפחות הערכה קטנה על הרכב החדששרכש לה.

ענתה-בשבילי רכשת או בשביל שאעשה לך קניות לבית, וכן בשביל שאסיע את הילדים לב"ס ולגנים, וכן בשביל שאעשה לך את כל סידורי הבנקים וכ'ו.

אם טענתך בשבילי, מדוע כשאני רוצה לנסוע לאמי אתה מתנגד?וגם אם כן רק ברכב הישן.

אפשר להביא המון דוגמאות ומעשיות מהחיים איך היצר הטעה אותנו, בחשבנו שנתנו לאחרים, בו בזמן שהשקענו נטו בעצמנו. ועוד לחיות בהרגשת פספוס, תסכול ומרמור כלפיהם,

ולצעוק עליהם "כפויי טובה". מובן-שבלי הדרכה מקצועית וחשבון נפש מעמיק, אפשר לטעות ולהרוס את הזוגיות, על חשבון הילדים משפחות וכ'ו, ולשרוף כל חלקה טובה, ולהכשל בשנאת חינם לדורי דורות, עם נזקים בלתי הפיכים. ועוד-לחיות עם הרגשת מרמור ותסכול כלפי כל העולם ובעיקר כלפי בן/ת זוגנו, ולכיות עם רגשי אכזבה כואבים,

כאשר אין שום בסיס והצדקה לטענה זו כמבואר היטב!!