פרשת לך לך

התקשרה אליי אשה שנשמעה הסטרית ביותר ובקשה שאגיע לביתם באופן בהול. שאלתי מה הבעיה? ענתה מצב חירום ומבקשת שאגיע בדחיפות, נפרדתי מרעייתי ונסעתי בבהילות. כאשר הגעתי לבית שמעתי צרחות ותוך כדי נכנסתי לבית וכאשר היא ראתה אותי רצה לעבר החלון בזעקות-"נמאס לי מהחיים, נמאס לי לחיות וכ'ו". כאשר קלטתי שהיא רוצה לעשות מעשה איום, צעקתי לעברה- "לעצור וכ'ו, הזעקת אותי מהבית וזו קבלת הפנים"? היא נעצרה בנס גדול והתפרצה בבכי- "נמאס לי מהחיים וכ'ו". כשנרגעה סיפרה לי את קורות החיים וכ'ו.

הסברתי לה שהנתינה הכפייתית גרמה למצב. בדורנו גברים ונשים סובלים מרדיפה עצמית ונשים בעיקר סובלות מהרגשה נוראה זו.

עומק העניין- קיים באשה רצון עמוק לחוש הכי מושלמת בעיני הבעל וצורך נפשי זה מביא אותה לרדיפה עצמית שגורם לה לחוש שהיא אינה מרצה ועושה מספיק למען הילדים והבעל ובעיקר אם נפל בגורלה בעל בלתי מתחשב וביקורתי. בנוסף אם היא סובלת מחוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה, תכונות אלו ידחפו אותה לרצות את האחרים ובעיקר את בן זוגה, עד כדי לוותר על עצמה.

התוצאה-"נהפכת לנותנת כפייתית". הצבת גבולות לנותנת כפייתית מפחיד אותה במיוחד, מאחר וקיים בה פחד תת- הכרתי שדרישותיה מוגזמות ויתקלו בדחיות. פחדים אלו גורמים לה סבל רב, מאחר שבעמקי ליבה היא מאמינה שאין היא ראויה לקבל יותר ממה שאחרים נותנים לה. יתכן שאמונה זו עוצבה והתחזקה לה בעיקר בילדותה כשנאלצה לדכות רצונות וצרכים שלא נענו, לכן היא נהפכת לנותנת כפייתית על מנת להיות ראויה לקבל את צרכיה הבסיסיים.

בעיקר אם בילדותה חוותה מערכת יחסים קשה בין הורים או בין הורים לילדים, או עברה נטישה או היתה קרבן להתעללות נפשית, פיזית ועוד ודי למבינים. משום כך פיתחה אמונה שקרית שאין היא ראויה ליחס והערכה טובה, ומטבע הדברים גם נהפכת לרגשית יתר על המידה לפגיעות, וקשה לה לקבוע את ערכה האמיתי.

היא גם עשויה לחוש כלפי אנשים זרים פחד וחוסר בטחון ולחוש הזדקקות לאחרים ובעיקר לבן זוגה, כי עימו בעיקר היא חשה בטוחה ולכן גם חשופה עימו שאין היא סומכת עליו שיצליח לספק לה את צרכיה, לכן עשוי לחוש דחוי ופגוע, ולאבד כל חשק ורצון להשקיע במערכת הזוגית.

ישנן גם נשים שמעמידות פנים ומשדרות כלפי חוץ רוגע ושלווה ואינן מבקשות הערכה מיוחדת על השקעתן, לכן הבעל עלול לחשוב שמאחר והאשה מעניקה באופן מסיבי ואין לה דרישות מיוחדות, אזי היא שלמה ולא חסר לה דבר. במידה והאשה מחליטה לוותר על צרכיה ולא לבקש מאומה, לא יהיה לאיש מושג כמה רבות פעמים האשה ויתרה על עצמה למענו ולא ידע להעריכה כראוי. לכן האשה חייבת לבקש את צרכיה וכמובן בצורה מכובדת ולסמוך עליו שיעשה את המיטב עבורה.

חוסר אמון שיש לאשה בעצמה ובקבלת צרכיה הבסיסיים, עלולים לתסכל אותה ולצבור לה משקעים ותיהפך לאפתית כלפי הבית, הסביבה וכלפי עצמה והחיים ובסופו לפירוק הבית אם לא תטפל בעצמה. זה גם עשוי להפוך אותה "לנזקקת נואשת", וגישה זו יוצרת לאיש דחיה וריחוק ממנה.

נקדים- הכוח שמניע את האיש לפעול למען בת זוגו- הוא המסר החשוב שהאשה מעבירה לו באופן הנכון שהיא זקוקה לו. אולם כאשר השדר מגיע אליו בעוצמה של "זקוקה נואשת", הוא מיד נרתע ונסוג לאחור. ההבדל בין זקוקה לזקוקה נואשת? זקוקה- כאשר האשה פונה לאיש בצורה רגועה ומכובדת ומבקשת את תמיכתו באופן האומר- "שיש לי אמון בך שתעשה את המיטב עבורי". גישה זו מעוררת אותו לפעול ולעשות הכל למען בת זוגו.

אך כאשר היא מעבירה פקודה והפצרה, הוא עשוי לפרש אותה לאשה תובענית או לזקוקה נואשת שאינה סומכת ובוטחת בו, וגישה זו דוחה את הגברים וגורמת להם לחוש מזולזלים וחסרי ערך. אמנם לא פשוט לאשה לפתח תלות רגשית ולתת אמון בבעל ולאחר מכן להיות קרבן של התנכרות, זלזול או נטישה, אולם גישה תובענית מרחיקה וגורמת למחסומים רבים יותר.

יצוין שהזדקקות לאחרים ובפרט לבעל, מציבה אותה בעמדה של נחיתות וחשיפה לפגיעות ואכזבות, מאחר והללו מאשרות את אמונתה שהיא אינה ראויה ליחס והערכה ראויה. אולם גישה תובענית היא פוגעת מאוד באמון ואין בה שום תועלת אלא ההיפך-רק ריחוק, דחייה ופגיעה קשה במערכת היחסים. ישנן נשים שבמשך שנים פיצו את עצמן על חוסר יחס מבעליהן, באמצעות הקשבה ותמיכה לבני ביתם ונהפכו לנותנות כפייתיות לניקיון וריבוי אכילה רגשית.

הן חשות בתודעתן חסרי ערך ושהן אינן מוצלחות, וקיוו שבדרך נתינה בלתי [בעיקר עם בעל קשוח ובקורתי] פוסקת יקבלו הערכה ויהיו ראויות ליותר. ישנן מצבים שלאחר שנים של נתינה כפייתית קבלו העצמה אישית והבינו במבט לאחור שמאז ומתמיד הן ראויות לתמיכה והערכה מעולה יותר, ולהחליט לנקום בבעל-"חסר הרגש". אולם עליהן להבין שעצם נתינתן האין סופית גרמה לבעל למעט בנתינתו ולא להשקיע במערכת הזוגית כראוי, כי לסברתו הוא עושה די והותר מרוב נתינתה הכפייתית.

במקום לעצור את הכפייתיות ולערוך חשבון נפש, פשוט פרקו את תסכולן וכעסן עליו ובאמצעות נקמתן פירקו את הבית ולא מוכנות לשמוע על שום שיקום מערכת הזוגית. כאשר האשה מאמינה בעצמה ובכוחות שהשם העניק לה, [לא מצד גאווה והתנשאות], ונוכחת להבין שהיא אכן ראויה להיות מחוזרת ונערצת על נאמנותה לבעל והבית, ועל עצם היותה-"בת מלך", היא עשויה לפתוח אפשרות גדולה מצד הבעל להעניק לה יחס והערכה טובה יותר, ללא העצמה ונתינה כפייתית.

למעשה הנתינה המסיבית חסמה בעדה ומנעה מבן זוגה את ההזדמנות הנפלאה לגרום לה את האושר המיוחל. ציינתי בעבר שאין לי התנגדות במקרים מסוימים שהאשה תקבל העצמה אישית, אך בתנאי שהעצמה כדי לחזק את הערכתה על מנת להעצים את הבעל ולא חלילה להתנצח עימו ולהוכיח שהוא חסר ערך.

יצוין- במידה והגברים מתעוררים מכל סיבה שהיא להעניק לנשיהן ובעיקר על הזנחה של שנים, ייקחו בחשבון שעלול להתעורר ולצוף לנשים כל פגיעות העבר. בעתים הללו הן מקבלות בטחון ואומץ לפרוק את תסכולי העבר ומאשימות אותם בכאבן ואינן מוכנות לסלוח. זהו תהליך די טבעי ואין צורך להיבהל, כי כעת קבלו אומץ לפרוק את המשקעים שצברו במשך שנים, וזו הזדמנות נפלאה לבעל לתמוך באמצעות הקשבה, הבנה והזדהות בכאב,[ללא עצות ופתרונות] ולהחזיר לאשה את האמון שנפגע, בהתמדה ותפילה זוכים.

מובן שגם לנשים יש חלק במצב כאמור, לכן אם ידעו לקחת אחריות על חלקן היחסי, יוכלו בנקל לסלוח ולמחול. התנהלות של נתינה כפייתית על מנת לזכות ליחס וזוגיות משופרת זו טעות נוראה. כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת ולהעניק הרבה יותר ממה שהאשה מעלה בדעתה.

כאשר הנתינה הכפייתית תרד ותפחת בהדרגה, באופן פלאי יתעורר בבעל החשק והרצון לתת ולהעניק יותר. מצב שבו האיש נתן מעט ובת זוגו המון, דומה לבני זוג שהיו שקועים בשינה, וכאשר האשה התעוררה והבינה שמגיע לה יותר, אף האיש מתעורר משנתו ומוכן לתת ולהעניק לה אף יותר. כאשר האשה מבינה שהיא ראויה ליחס נעלה יותר ולא מפאת נתינתה הכפייתית, באופן פלאי יוצא האיש ממערתו על מנת לרצות ולספק לה את צרכיה ולהפוך אותה לאשה מאושרת שלמעשה זה אושרו.

ייתכן ויידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתמוך ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה- המודעות לכך שהזניח אותה ומוכן לפצות ולעשות הכל למענה. אמנם גם כאשר האיש לא מוכן להתפשר על גישה צוננת ויחס רדוד מצידה, גם האשה מתעוררת מתרדמתה ומוכנה להעניק לו יחס, כבוד והערכה טובה יותר. במידה והזנחה היא של שנים, תידרש תקופה של ריפוי פצעים רגשיים לשני הצדדים על אותם תרעומות וכעסים שהצטברו.

אכן זה אפשרי רק במידה וכל אחד ייקח אחריות על חלקו היחסי, יבקש סליחה וגם לו יהיה קל למחול ולפתוח דף חדש. במידה והצטברו משקעים עמוקים ומחליטים לעשות שינויים, יש להתאזר בסבלנות ולאפשר שחרור רגשות שליליים בלי לקחת לפן האישי, כמו המגשר. אך רצוי לקבוע זמן מסוים כל יום במטרה לשחרר כאב אחד, לסיים נושא ולסכם אותו ולא לגלוש לעוד נושאים. כמובן ללא האשמות, אלא רק הכלה ותמיכה בכאב בלבד, עם סבלנות מנצחים.

נחזור-קיים פחד ממשי לנשים לא להידחות ולכן אינן מבקשות עזרה מהבעל ובפרט תמיכה רגשית. על אותו משקל- קיים פחד לגברים להעניק לנשיהן. פחד האיש נובע שמא אינו כשרוני דיו לספק לרעיתו את צרכיה. פחדיו עמוקים ולכן מפצה את עצמו בהגברת כישוריו בחוץ יותר מאשר בבית. גם כשמעניק בבית זה באופן גשמי וחיצון כי כך הוא למוד. הצלחות והישגים תופסים מקום חשוב בחייו ובעיקר זה בולט לפני כניסתו לנישואין.

פחד זה עשוי להכניסו למערה חשוכה עד למצב שלא יהיה אכפת לו משום אדם וגם מהיקרים לו. עבורו להשפיע לאחרים ובעיקר לבת זוגו, זה לקיחת סיכון שמא יכשל ויידרש לתקן את המעוות וערכו ירד בעיניה. מחשבת כישלון מפחידה ומכאיבה לו במיוחד. יתכן שאמונה זו התבססה בילדותו כשציפו ממנו להצלחה מקסימלית וקיבל עידוד רק כשזכה להישגים גבוהים, לכן פיתח פחד עמוק בנפשו שאינו מוצלח דיו. מצד אחד קיים בו רצון עז להעניק ומצד האחר פחדו אינו מניחו אפילו לנסות.

במידה והפחד מתגבר, סיכוייו להיכשל גדול יותר מבחינת-"אשר יגרתי יבא לי".תגובתו הגנתית ואוטומטית- "לא מעניין אותי, אני עסוק, תסתדרו בלעדי וכ'ו". כדי לחזק את ביטחונו הוא חייב לעבור תהליך של הוכחה עצמית כדי להוכיח לעצמו, לחברה ובפרט לבת זוגו שהוא מוערך ושווה. בתהליך חשוב זה הוא עשוי להיות נוכח שמאז ומתמיד היה מוצלח והפחד עשה לו מסך והסתרה.

הצעד הראשון שהאיש אמור לעשות ולהתגבר על פחדיו, להבין שזה בסדר לעשות טעויות ואין שום בושה וחסרון. לכן גברים סובלים מתחושת כשלון עקב שמיעת נשיהן כשמוציאות תסכולים ואכזבות, כי הם מייחסים את חוסר הצלחתן ישירות אליהם. לכן לפני השיח האשה תודיע לו שהיא זקוקה רק להבנה, מידי פעם תעשה הפסקה ותודה על הקשבתו וכך תסיר לו את פחדיו.

שבת שלום ומבורך