פרשת נח

תקשורת

גברים בורחים למערותיהם

ונשים צוללות במעיינותיהן

קיימת טעות נפוצה אצל נשים וגברים כאחד. בדרך כלל נשים נותנות הערכה לגברים על תוצאות טובות ולא על מאמץ, מאחר והרגשתן משתפרת כאשר הגברים מוצלחים ומביאים תוצאות טובות, מקסימליות. לעומת זאת, כאשר גבר מקבל יחס והערכה רק כאשר הוא מפרנס מצליח, או רק כשמביא תוצאות טובות בתחום העסקים, לימודים או בכל תחום אחר ולא על עצם מאמציו, רוחו נשברת בקרבו, מאבד כל טעם להתאמץ במערכת היחסים ואינו מוצא ענין בזה. כמו כן-

גברים נותנים הערכה לנשים רק אם הן תורמות מעבר לרגיל או עושות דבר מיוחד ועל מה שהן רגילות ועושות במשך השגרה היומית, אינן מקבלות שום הערכה ויחס מיוחד, כי זה מתפרש להם כחובה ומובן מאליו. כאשר האשה אינה מקבלת הערכה ויחס מיוחד על מה שעושה ממילא, נהפכת לנותנת כפייתית, נפשה דועכת ונשברת בקרבה ומאבדת כל טעם וחשק להמשיך במערכת היחסים. נעמיק יותר- התפיסה הגברית מנצחים מולמפסידים.

רואים זאת בהתמודדות בין אומות העולם וכן בתחום העסקים, הספורט ועוד. בעוונותינו זה חדר גם במחנות התורה. לנוסחה משובשת זו אנו עדים כיום להיסחפות מורחבת גם בחוג הנשים. תופעה זו של מנצחים מול מפסידים תפסה תאוצה, כח ומקום מכובד בחיינו מחורבן בית שני ועד היום, וזו הגדרה של-שנאת חינם. גישה זו של מנצחים מול מפסידים הופכת להרסנית וגובה מחיר יקר וקורבנות כבדים, בעיקר במערכת היחסים הזוגית ובתי הדין לענייני גירושין יעידו על כך.

אם כל אחד מעוניין רק לספק את צרכיו ותאבותיו על חשבון בן זוגו, מובטח להם אומללות, ייסורים, צער, כאב, תרעומות, עימותים וריבים בלי סוף. הסוד-

לעניין כינון מערכת יחסים זוגית מוצלחת, טמון בכך ששני בני הזוג יהיו מנצחים. אולם כל אחד בתחום העיקרי שלו ובתפקיד המיוחד שנועד לו.

נקדים

הפכים נמשכים זה לזה,

גברים ונשים [נורמטיביים] נמשכים זה לזו מפאת ההבדלים, הניגודים וההפכים הטבעיים שקיימים בהם. גברים נמשכים באופן טבעי ומסתורי לנשים מפאת אופיין החלש, הרכות והעדינות המיוחדת שנחנו בהן. לכן הם חשים רצון תת-הכרתי עז להעניק לנשים מאחר והן חלשות לעומתם וזקוקות להם. לעומת זאת, נשים נמשכות בטבען לגברים מפאת חוסנם, כוחם ושיש מי שידאג להם. סוד-

כוחה של האשה כלפי הגבר, שיודעת לשדר לו בשפה בלתי מדוברת-"אני זקוקה לך". הזמנה בלתי מילולית זו, היא שהניעה למעשה את הגבר ואפשרה לו להתגבר על פחדיו, חוסר ביטחונו ולהיכנס לקשר רציני מחייב עם בת זוגו. נשים נחנו בכישרון מיוחד כיצד להעביר מסר חשוב זה בראשיתה של מערכת היחסים ואפילו לא באופן מילולי. שולחת לו מבט האומר-

"אתה האיש שעשוי לעשות אותי המאושרת עלי אדמה". בדרך רמז חשוב ויקר זה, היא יוזמת בעצם את ראשית התרקמותו של הקשר. מסר זה מוציא את הגבר מדיכאונו ומעוררו לחיים ובפרט להתחיל בקשר רציני, כדי להעניק לבת זוגו את אושרה ולמלאות את כל חסרונה. השראה זו-

נותנת כוחות ותעצומות רבות לגבר להתגבר על פחדיו, על מנת להשקיע את כל כולו במערכת היחסים. אולם לרוע מזלו, כאשר נכנסים למערכת יחסים מחייבת והבעיות מתחילות לצוץ, האשה שוכחת להמשיך להעביר לו מסר יקר וחשוב זה. סוד הדבר-

בתחילת הקשר המסר היה תת-הכרתי ולכן האשה אינה מודעת לעוצמתו שעדיין טמון בכוחו לחולל נפלאות בגבר. כמו כן, אינה מודעת שמסר זה- רצוי, נחוץ, חשוב וחובה לגבר לאחר הנישואין יותר מלפני, כמו אויר לנשימה ובלי גוזמא. לכן בתמימותה אינה טורחת לשדר לו עוד מסר חשוב ויקר זה וחבל, וזה סוד יקר!! לעומת זאת-

כוחו של הגבר כלפי האשה מתבטא בהעברת המסר הערכי והיקר של- "הרגשת חשיבות", שהיא לפני הכל ומעל הכל. תחושה יקרה וערכית זו בנפשה ולא בבחירתה, כי כך היא נוצרה מראשיתה. בתחילת הקשר הגבר ידע כיצד להעביר מסר יקר זה וזו הסיבה שהתרצתה להיות שותפתו לחיים ולחלוק עמו את הכל. אולם-

חבל שלאחר הנישואין שכח הגבר להעביר לה מסר יקר וחשוב זה מפאת חוסר מודעתו לעוצמתו של מסר זה. אכן, חובת הגבר לאהוב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו כדברי הרמב"ם בהלכות אישות. כיצד ניתן להניע את הגבר למטרה חלומית ונשגבה זו של כל אשה? סוד עניין-

זה תלוי בגישה ובהעברת המסר לגבר שהאשה זקוקה לו ותלויה בו בלי רצון לשנותו. כאשר האשה משכילה להעביר מסר יקר וחשוב זה בצורה הנכונה, לפתע פתאום משתחרר מכבלי שלשלות האנוכיות ומוכן להעניק ולתת לבת זוגו באותה מידה שהוא דואג לעצמו, כפי דברי רבינו הרמב"ם. מתעורר בו רצון פנימי עז שהופך את מטרתו לתת לבת זוגו את כל מחסורה מבחינה גשמית, רגשית ולהפכה למאושרת עלי אדמה.

מאחר שמניע אותו כעת כח פנימי לחוות בדיוק את הרגשת הסיפוק והשמחה של בת זוגו כמו שלו. את מאבקיו הוא נושא בקלות, מאחר והרגשה זו מעניקה לו את הסיבולת והכוחות להתמודד ולקבל כל קושי, אכזבות, ניסיונות, וכ'ו. כי ממריצה אותו כעת מטרה נשגבה מכל ענין והיא- להעניק ולגרום את האושר הגדול לרעייתו, שלמעשה זה גם אושרו.

כשניתנת לגבר הזדמנות להוכיח את יכולתו להעניק ולתת לאחרים ובפרט לבת זוגו, מתעוררים ומתחדשים בו כלים ויכולות להעניק את המיטב, על מנת לתת ביטוי טוב יותר "לאני" שבו למענה יותר מאשר לעצמו. אולם כאשר הוא חש מואשם, דחוי ולא מוצלח, באופן מידי הוא שב ונסוג לדעותיו הרעות ומנהגיו האנוכיים הישנים.

עומק העניין

בנעוריו הסתפק בטיפול עצמי בלבד וככל שהתבגר לא מצא נחת רוח בסיפוק עצמי זה, כי הוא בנוי בצורה אחרת, להעניק ולהשפיע. לכן ככל שהעניק לעצמו נעשה דיכאוני, משועמם, חסר אונים ואינו מבין את פשר הדבר. כאשר זכה בהתבגרותו לאשה שיודעת את סוד נפש האיש והעניקה לו צורך נפשי זה שהיא- "תלויה בו וזקוקה לו" יותר מכל, באופן פתאומי קם לתחיה, יצא מדיכאונו וזכה לחיים חדשים וזה סוד יקר בהבנת והנעת נפש הגבר.

גם הגבר בטבעו זקוק ליחס והערכה, אולם הכח המניע שהופך אותו לאדם שמח, חזק ומאושר, הצורך הנפשי העמוק להעניק ולתת לבת זוגו, אבל זה תלוי בעוצמת העברת המסר שהיא-"זקוקה לו" יותר מכל כאמור. גברים משקיעים בחוץ יותר מאשר בבית, מאחר שאת המסר החשוב שמניע גבר-שזקוקים לו ואוהבים אותו כמו שהוא, קבל דווקא בחוץ. בעיקר אם חטף מבת זוגו תלונות, דחיות, תרעומות ואשמות.

לכן על מנת להוכיח את מסוגלותו, הוא מעדיף לברוח להוריו, חבריו, אוהביו, עיסוקיו לימודו וכ'ו, כדי להפגין את כוחו ועוצמתו לאלו שמעריכים ומעריצים אותו כמו שהוא. במידה ולא ימצא, נופל לכל מיני התמכרויות על מנת לברוח ממרירותו, דיכאונו וסבלו. צורך נפשי זה-

להרגיש מוערך ושזקוקים לך, מצוי גם אצל מרצים, רבנים וצדיקים גדולים, כל שכן בפשוטי העם. רואים זאת בחוש גם אצל רבנים ומרצים גדולים שמשקיעים את כל כוחם, מרצם ומאמצם בחוץ ביחס לנתינה בבית ששואפת לאפס. מובן-

שאם היו מקבלים את אותו יחס ופירגון בבית כמו שמקבלים בחוץ, היו מבלים ומשקיעים זמן רב יותר בבית מאשר בחוץ, עם כל מעלת הזיכוי הרבים, כי כך אנו בנויים. לא עושה הכללה חלילה, אבל כך הם פני הדברים כידוע ולא חידשתי דבר.

כאשר האשה אינה יודעת את סוד- "הנעת הגבר", וגישתה כלפיו היא כעסנית ותובענית, בתמימותה גורמת לו לברוח מן הבית, להמציא אמתלות ותירוצים כדי להיות כמה שפחות בבית ובלבד שלא להיתקל בה שנית וחבל. תחושת ההנאה והסיפוק הגדולה ביותר אצל הגברים היא-"הנתינה וההענקה", לכן רוב הגברים רוצים וכמהים לתת ולהשפיע, כי זה מקור חשוב לגבריותם ולתחושת מילוי וסיפוק העצמי.

כאשר מערכת היחסים קורסת, חלה ירידה משמעותית באכפתיות כלפי עצמם וכלפי היקרים להם ואפילו לילדיהם. נהפכים לדיכאוניים בורחים למערתם ואין להם מושג מדוע הם עצובים, מדוכים ואין להם חשק לעשות דבר. מובן שלתחושה דיכאונית זו הגיעו מפאת שאין מי שזקוק להם. כי הרגשה זו שאין צריכים אותם זה-

"מוות אטי בעבורם". כאשר גבר חש שאינו מהווה גורם חשוב ומשמעותי בחיי אדם כלשהו ובפרט כלפי רעייתו, קשה לו לחוש אכפתיות ביחס לחייו וביחס כל מערכת יחסים אחרת. על מנת שתחזור לו שוב ההנעה הנפשית ויתחיל לפעול מחדש, יש לו צורך עמוק לחוש שמעריכים אותו ומקבלים אותו כפי שהוא, בוטחים בו וזקוקים לו. במידה ולא זכה למסרים חשובים אלו, טוב לו מותו מחייו כאמור. לעומת זאת-

נשים מרגישות טוב, כאשר מקבלות אוזן קשבת, הזדהות והבנה בכאבן בלי עצות ופתרונות. כאשר האשה נסערת ומותשת, זקוקה להוציא את רגשותיה ותסכוליה על מנת להשתחרר מהם. באותם זמנים צריכה לחוש נאהבת ומוערכת מתמיד. הבנה, תמיכה והכרה ברגשותיה, תורמים לה להיפתח, להירגע ולהשתחרר ממצוקתה. מאחר שגברים שונים מנשים, סבורים שעדיף להניח להן להתמודד ולפתור את בעיותיהן לבדן כפי שהם רגילים לעשות זאת.

אין להם מושג עד כמה חשוב לאשה הקרבה, הבנה והשיתוף בחוויותיה בעתות הללו יותר מכל עצה או פתרון אחר. השתתפותו בחוויותיה תהיה מסוגלת להשתחרר ולחוש נאהבת ושכל צרכה ייענו. כמו כן נטייתה הכפייתית להעניק פוחתת ומבינה שאין היא חייבת לעבוד קשה על מנת לזכות ליחס והערכה, היא חשה ראויה לכך. רוב הנשים הן נותנות כפייתיות, מדוע:

א. למצוא חן בעיני הבעל. ב. לקבל הערכה רבה. ג. נדמה להן שאין הן ראויות להערכה ללא נתינה כפייתית, בעיקר נשים שעברו נטישה או חינוך כפייתי בילדותן. הן כורעות תחת משא ההקרבה ובסוף נזקקות לכדורים, שיחות ונהפכות לאפתיות כלפי עצמן ואחרים. בתחילת הנישואין מגלה האשה נכונות רבה להקריב מעצמה על מנת לרצות את בן זוגה כי כך חונכה בנעוריה. לעומת זאת, גבר בנעוריו היה שקוע בעצמו ומטבע הדברים אינו מודע לצורכי הזולת.

כעבור שנים מהנישואין, עשויה האשה להוריד מהקרבתה המרובה ביחס לבן זוגה, והגבר לומד בהתבגרותו שמן הראוי לוותר יותר מעצמו למען רעייתו. עיקר השינוי שחל בו, זו המודעות החדשה שיכול להצליח ולהגיע ליעד שלו ע"י חיזוק נתינתו. לעומת זאת, האשה לומדת להציב גבולות לנתינתה על מנת שתוכל להשיג את מבוקשה. כאשר האשה נוכחת לדעת שנתנה יתר על המידה, היא נוטה להאשים את בן זוגה על אומללותה, כי חשה פגועה מאי הצדק שנגרם לה עקב נתינותיה ביחס לקבלה. מובן-

שחלק מבעייתה נגרמה עקב נתינתה הכפייתית, לכן אין מה להאשים את בן זוגה. כמו כן-

גבר שנתינתו מועטה, לא יאשים את בת זוגו עקב גישתה השלילית, בשני המקרים אין תועלת בהאשמות, אלא לומר סליחה להתחיל התחלה חדשה ולשנות גישה, הנושא רחב עוד נרחיב ונעמיק בס'ד.

קשב וריכוז

ציינו בעלונים הקודמים שקימות תופעות התנהגויות של קשב וריכוז בקרב ילדים רבים שזהות לחלוטין לילדי קשב, אולם הסיבות לכך הם שונות לחלוטין מהפרעות קשב ולא קשורות להן כלל, אך התופעות זהות. כגון:

בעיות רפואיות, רגשיות, נפשיות, התמודדות לצד חינוך כפייתי מצד ההורים או מערכת יחסים קשה בין הורים, אחים, מסגרת תובענית בבית הספר, חברה וכ'ו, והולידו לאותם ילדים חוסר שקט ורוגע שגרם להם להיות ילדים היפראקטיביים עם הפרעות קשב וכ'ו, לכן יש משקל כבד לאבחן את הילד/נער בצורה נכונה ובזמן.

כאשר לא קבלו את המענה הנכון ובעיקר שדיכאו אותם ע"י תרופות וסמים למינהן, פתחו במשך הבגרות פחדים, דיכאונות ובעיות נפשיות קשות כמו המניה דפרסיה וכאשר גלו זאת, זה היה כבר מאוחר וחבל. ההטעיה הגדולה בעניין הריטלין וכיוצא בו, כאשר חולפת השפעת הכדור, הוא גורם לפעולה הפוכה שממריצה את הדם באופן פתאומי ובעקבות זאת הילד נהפך להיפראקטיבי וחסר שליטה יותר ממה שהיה קודם לכן ואזי ההורים משתכנעים שהוא חייב שוב לצרוך כדורים.

זו הטעיה נוראה, או שיתכן מאוד שנח להורים לקנות שקט תעשייתי על חשבון אותם נשמות אומללות שהופקדו בידיהם והריני עד להמון מקרים מסוג זה. בעניין- "המניה דפרסיה", זו הפרעה דו קוטבית בשינוי קיצוני במצבי הרוח, ממצב שמח ועליז- "מניה", למצב דיכאוני קליני- "פרסיה". קיימים שלושה מצבים שונים: מצב-

א. שינוי במצבי הרוח מיום ליום או באותו היום,[רוב העולם סובל מזה]. ב. שינוי במצב הרוח באופן חמור יותר של ימים או שבוע-"היפומאניה", [חצי מניה]. ג. שינויי במצבי הרוח באופן קיצוני במיוחד, כגון-שבוע שמח ועליז, שלושה שבועות, חודש בדיכאון קליני שלא מסוגל לקום מהמיטה ולתפקד. שם האבחנה ברפואה-"קליקס". זו הפרעה דו-קוטבית, המוכרת בשמה-"מאניה-דפרסיה",מתאפיינת בשינויים חדים במצב הרוח ובאנרגיה.

מצד אחד תקופה של דיכאון, מצב רוח ירוד, עצבות, שינוי תאבון, פגיעה בשינה, היעדר מוטיבציה, איבוד הנאה וחשק ליזום דברים, ייאוש מהחיים, חוסר תקוה ואף מחשבות אובדניות[דפרסיה]. מצד אחר תקופת עליה [מניה], המתאפיינת במצב רוח מרומם, תחושת בטחון נפלאה, מסוגלות להוציא לפועל כל רעיון ותוכנית, פעלתנות יתר, עודף מרץ, עליה ביחסי אישות, פיזור כספים ללא חשבון, אינו מרגיש צורך בשינה.

ברוב ההפרעות הפסיכיאטריות, רב הנסתר על הגלוי בנוגע לגורמי ההפרעה ולפתרונם. בהפרעה הדו-קוטבית, מדובר בשילוב של מספר גורמים. א. ביולוגים, שעלולים להשליך להפרעה זו. למשל: שינוי בתפקוד המוח ע"י צריכת סמים לא מבוקרת. ב. שינויים הורמונליים שמתרחשים בפרט לנשים אחרי לידה ועלולים לגרום לדיכאון[דפרסיה]. ג. גורמים גנטיים-שאחד מבני המשפחה סובל מהפרעה נפשית. ד.

חשיפה לסרטי מתח, מקרה טראומתי או פחדים וחרדות בילדות, חינוך אכזרי במשפחה, חינוך כפייתי במוסדות החינוך או דחיות ופגיעות מצד החברה. ה. שימוש באופן מסיבי בחומרים ממכרים כמו-אלכוהול, סמים, תרופות הרגעה, בנזודיאזפינים, ריטלין, קונצרטה ועוד. התסמינים ומידת חומרתם משתנים מאדם לאדם ומקבוצת גיל אחת לאחרת.

להפרעה דו-קוטבית אצל ילדים, בני נוער וקשישים יכולים להיות תסמינים מגוונים ששונים מהתסמינים המוכרים אצל בני 30 ו40,לכן בעת האבחון יש לתת את מרב תשומת הלב לשינוי שמתחולל ביחס לגילאים. יש לבחון את הפגיעה בתקופת המניה או היפומאניה-כשעוצמת התסמינים קלה יותר או שנמשכת לתקופה קצרה ומופיעים דפוסי התנהגות הבאים: א. מצב רוח מרומם ושמח. ב. בטחון ודימוי עצמי גבוה מאוד. ג. הרגשת עליונות. ד.

תחושה של התחזקות רוחנית[אורות חזקים ללא כלים מתאימים]. ה. פעלתנות יתר. ו. חוסר סבלנות כלפי הזולת ובפרט לבני הבית. ז. רגזנות יתר[פתיל קצר]. ח. התנהגות אגרסיבית. ט. אי שקט. י. חשיבה מהירה. יא. דיבור מהיר, לא מסודר ואין קשר בין הדברים. יב. נטייה לקחת סיכונים, מפאת תחושת בטחון מופרז. כגון: להתפטר ממקום העבודה או לוותר על הזוגיות וכ'ו. יג. נטייה לבזבוז כספים באופן בלתי מבוקר. יד. יחסים-בינו ובינה בצורה מופרזת ובלתי מרוסנת. טו.

תחושת עודף אנרגיה וירידה משמעותית בשינה. טז. משיכה גדולה לחומרים ממכרים אלכוהול, סמים וכ'ו. תקופת הדפרסיה[דיכאון]מגיעה בדרך כלל לאחר תקופת המניה.

מאפייני הדפרסיה

א. מצב רוח ירוד. ב. דיכאון ועצבות. ג. תחושת ייאוש וחוסר תקוה ד. מחשבות אובדניות[ופעמים גם ניסיונות]. ה. ירידה בעניין פעילויות שבעבר גרמו להנאה. ו. קושי להתרכז. ז. פחדים וחרדות. ח. רגשות אשם. ט. רגשות פספוס והחמצה. י. קשיים בשינה ויקיצה מוקדמת. יא. ירידה באכילה ובמשקל. יב. עייפות, חוסר אנרגיה וחשק. יג. אי שקט ופגיעה בתפקוד, כמו הזנחה עצמית. יד. אי רצון לקום מהמיטה והיעדרויות מהעבודה. בתקופת המניה והדפרסיה עלולות להופיע מחשבות שווא, דמיונות והזיות. זהו מצב פסיכוטי שבו נפגעת היכולת להיות מחוברים למציאות, [בלשון הפסיכיאטרים נפגע בוחן המציאות]. לכן-

בכל שינוי, חובה לערב סמכות רפואית ובעלי מקצוע, משום שאדם עלול לסכן את עצמו ואת הקרובים לו. שיעור הגברים הלוקים בהפרעה זו זהה לשיעור הנשים, אך הגברים נוטים יותר לסבול ממאניה ואילו נשים מדיכאון והגיל הממוצע שבו פורצת ההפרעה הוא 19. הפרעה- דו-קוטבית מוגדרת כהפרעה כרונית הנמשכת כל החיים, אך יש לה טיפול יעיל ביותר המאפשר לרבים הסובלים ממנה לנהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין.

לעתים עלולות להתלוות להפרעה זו הפרעות נפשיות נוספות ועניין זה מדגיש עוד יותר את חיוניותו של האבחון המקצועי. נוסף לאבחון, יש צורך לעבור גם בדיקה גופנית, כמו- דם והדמיה לפי הצורך כדי לשלול מצבים רפואיים שעלולים לגרום לתסמינים שדומים להפרעה זו, כגון- הפרעה בתפקוד בלוטת התריס.

נוסף על הטיפול התרופתי [על בסיס טבעי כמובן], חובה להיעזר בטיפול פסיכותרפי [שיחות נפש],מפאת והתרופות למיניהן מדחיקות את הבעיות בתוך הנפש ואינן פותרות אותן והשיחות משחררות אנרגיות ופסולת ריגשית החוצה. אפשר להשתתף בטיפול בקבוצות תמיכה. לעתים יש צורך בטיפול במסגרת אשפוז, בעיקר בעת החמרת המצב שעלול לסכן את חיי המטופל, מפאת דיכאון חמור שמלווה במחשבות אובדניות או שעלולות לסכן את סביבתו-פגיעה,

אלימות ועוד. כאשר הבעיה אינה מטופלת בצורה יעילה, יתכנו סיבוכים בתחומים שונים של החיים: התמכרות לסמים, אלכוהול, קשיים כלכליים, פירוק משפחה, נשירה לרחוב, הסתבכות עם החוק, קשיים במקומות עבודה ובמערכות יחסים חברתיים, בתי אסורים, בידוד חברתי ואף אובדנות כאמור.

סימני האזהרה שמחייבים הפניה מיידית לרופא ואנשי מקצוע: דכאון קשה או תקופה של מניה ארוכה, מחייבים הפנייה מיידית לקבלת עזרה, בפרט שהאדם בעצמו אינו מודע לקשיים הרגשיים שהוא חווה ולמידת חומרתם ובעיקר בזמן המניה כשהוא לא ער לבעייתו ולכן דרושה התערבות של בן משפחה או של אדם קרוב. למרבה הצער, קיימת סטיגמה חברתית שלילית בנוגע למחלות נפש, אולם יש לדעת שבזכות הטיפול היעיל מצליחים אנשים רבים הסובלים מהפרעות נפשיות לנהל אורח חיים רגיל לגמרי.

רצוי ללמוד על ההפרעה וכדאי להכיר אנשים נוספים הסובלים ממנה וללמוד מהם את דרכי ההתמודדות. נוסף לכך מומלץ להיעזר בטיפול פסיכותרפי [שיחות נפש ותמיכה רגשית] שעשוי לסייע מאוד בהתמודדות עם ההפרעה. חשוב לזכור שכל אדם ובעיקר בגיל צעיר, נתון לשינוי מצב רוח לעיתים קרובות ולפעמים כמה פעמים ביום. לכן אבחון ההפרעה בקרב ילדים ובני נוער מהווה אתגר גדול וקשה יותר בהשוואה למבוגרים ובפרט אבחון הפרעת הדו-קוטבית בעיתי ומורכב.

האבחון הוא אחת המשימות המורכבות ביותר שעומדות בפני אנשי מקצוע ורופאים. מאחר שמדובר בהפרעה המתאפיינת בשורה ארוכה של תסמינים משותפים להפרעות נפשיות אחרות ולעתים כלל לא נתפסים כבעיה. לרוב יאובחן אדם שסובל ממניה דפרסיה לאחר שעבר שני מחזורים,[גלים] של אפיזודת מאניה, ואפיזודה דיכאונית. הגלים הללו אמורים להיות ממושכים יחסית והשינוי במצב הרוח אמור להיות ברור ובולט.

שינוי מצב הרוח המתרחשים במסגרת טיפול תרופתי נגד דיכאון או דיכאון חרדה למשל, לא יוגדרו כהפרעה דו-קוטבית. התמודדות מול הפרעה אינה קלה מבחינה חברתית ולכן רבים מן הסובלים מבעיה זו עשויים להתכחש למצב שבו הם נמצאים ואף בזמן ההפרעה ולסרב לקבל טיפול כלשהו, מה שעשוי במשך הזמן להחמיר את הבעיה ולהביא להחרפת המצב. לכן הטיפול והליווי הרציף, חשובים כאן מאוד ויאפשרו למטופל להתמודד עם ההפרעה ולחיות איתה בשלום.

המפתח לחיים תקינים לצד ההפרעה, הוא ניהול אורח חיים תקינים ויציבים, החל בסדר היום של המטופל וכלה בתזונה נכונה, הרגלי שינה נאותים ומתאימים למטופל. חשוב- להיות בסביבה תומכת ואוהבת, מאחר שסביבה טובה תהווה עוגן יציב שעליו יתבסס שיקומו וממנו ישאב את הכוחות להתמודדות עם הבעיה. כמו כן-

החיזוק באמונה שניתן להתרפאות ולהתמודד עם כל בעיה רפואית ובפרט עם בעיות נפשיות חשוב מאוד. הטיפול- התרופתי הוא שלב חשוב ומאתגר בהפרעות הנפשיות ובעיקר במניה דפרסיה, מאחר שמדובר בעניין מורכב, ולא פעם התרופה שניתנה אינה מתאימה למטופל, הן בהיבט שיפור מצבו והן בהיבט תופעות הלוואי של התרופות. כיום הרפואה מציעה בדיקה גנטית חדישה ומתקדמת[נוירופרמג'ן]. בדיקה זו- מאפשרת להתאים את הטיפול התרופתי לכל מטופל באופן אישי ועשוי לקצר את הדרך והזמן למציאת תרופה מתאימה למטופל, [כך לפחות הרפואה טוענת]. בהתייעצות-

שניהלתי עם אחד הרופאים הגדולים והמפורסמים בריפוי במחטים סינים, מסר לי שטיפול במחטים כולל טיפול פסיכותרפי- [שיחות נפש ותמיכה רגשית] יעיל ומוצלח באופן מאוד משמעותי ללא צורך בתרופות וסמים למינהן וההצלחה, זה הרצף וההתמדה וכמובן בתפילה ואמונה!!

לסיכום

הגורמים העיקריים שמערערים את נפש הילד ופוגעים בו באופן משמעותי, אלו גורמי לחץ מצד ההורים, מערכת החינוך והחברה.

בעיקר הביקורת והאכזרית שעובר הילד, מפני שדורשים ממנו מעבר ליכולתו, מענישים ומתנהגים עימו באלימות מילולית, פיזית, כועסים ומשפילים אותו ללא רחם. מערכת יחסים-

כזו וודאי מערערת והורסת את נפש הילד/הילדה וגורמת להם בעיות רגשיות ונפשיות לכל החיים, ותשובת המשקל-

לקרב, לתמוך ולאהוב אותם אהבה ללא גבולות ובלי תנאים.

ע"י טיפול הולם, מתאים, בסבלנות, התמדה ותפילה זוכים לס"ד וודאי ובהבטחה.

הגיעו זוג לקבל קרש הצלה לפני גירושין, כי האיש מתעקש לנסוע לאומן כהרגלו מידי שנה בראש השנה והאשה מתעקשת שאם הוא ייסע, הם יפגשו ברבנות וזה סופי מבחינתה. ניסיתי לשכנע אותה שתאפשר לו כי זה בנפשו ותעמיד לו תנאי שיבוא אליי להדרכה ללמוד כיצד לכבד אותה ולהעניק לה מקום ראשון וכ'ו אך ללא הועיל, מאחר שוויתרה לו במשך שנים והפעם היא עומדת על דעתה.

ביקשתי לשוחח עם האיש בנפרד ולאחר שיצאה הסברתי לו שהקב"ה מוכן למחוק את שמו למען שלום בית ובוודאי שרבינו אינו מעוניין שיפרק את ביתו כדי שיבוא אליו בראש השנה. הבהרתי לו שגם האשה אינה מתנגדת לנסיעה ועיקר הכאב שלה שמרגישה בסוף סדרי עדיפותיו לכן היא מתנגדת לו, אך אם הוא יוותר לה הפעם ויעניק לה את המקום הראשון, יש סיכוי רב שתשלח אותו בעתיד ואולי גם הפעם. לאחר שנכנסה הצהיר שהוא מוותר על אומן כי עבורו היא יותר חשובה והחל להוריד דמעות.

שאלה על מה אתה בוכה? השיב- עיין אחת על אומן ועיין אחת לא להפסיד אותך. למחרת הוא מתקשר בהתרגשות ומבשר לי שהכינה לו הפתעה ורכשה לו כרטיס עם כל ההוצאות מכספה. קינון מערכת יחסים בריאה תלויה בבני הזוג שיהיו שניהם מנצחים, אולם כל אחד בתפקיד המיוחד שנועד לו. כידוע הפכים נמשכים זה לזו. גברים ונשים [נורמטיביים] נמשכים זה לזו מפאת הניגודים וההפכים שקיימים בהם.

גברים נמשכים לנשים מפאת אופיין החלש ועדינות הנפש המיוחדת שניחנו בה, כי תכונות אלו מעצימים את ביטחונם להעניק לנשיהן את המיטב. אולם נשים נמשכות לגברים מפאת ההערכה והחיזורים שמקבלות בנדיבות, ובעיקר כשיש להן גב חזק להישען עליו. העוצמה המיוחדת של האשה ביחס לאיש, שיודעת לומר או לשדר לו-"אני חלשה לעומתך, צריכה אותך וזקוקה לך".

מסר יקר זה למעשה חיזק והניע אותו בתחילת ההכרות, להתגבר על פחדיו ולקבל אומץ ובטחון להיכנס לקשר רציני ומערכת כה מחייבת עבורו [מאחר שקיים פחד עמוק לגברים להיכנס למערכת זוגית מחייבת]. נשים ניחנו בכישרון מיוחד זה ומוכשרות להשתמש בו בתחילת ההכרות ואפילו לא באופן מילולי, אלא מספיק לשלוח לו מבט מיוחד האומר- "אתה הגבר שלי, אתה האיש שחלמתי עליו וכ'ו". בדרך מסתורית היא סוללת בעצם את ראשית התרקמות הקשר.

מסר זה מעלה את בטחונו, מוציאו מדיכאונו ומעוררו לחיים על מנת להעניק לה את כל אושרה שלמעשה זה אושרו. השראה מיוחדת זו מעניקה לו כוחות אדירים להתגבר על פחדיו ולהשקיע את כל חייו במערכת הזוגית ולהפוך אותה למאושרת עלי אדמה. אך חבל שלאחר שנישאים והבעיות צפות על פני השטח, האשה שוכחת להעביר לו את המסר היקר והחשוב, שכעת הוא זקוק לו יותר מכל זמן אחר.

בתחילת הקשר השדר היה טיבעי ואמיתי, ומטבע הדברים היא אינה מודעת לעוצמתו וכוחו לחולל נפלאות בנפש האיש ולחדש אותו כבריה חדשה. היא גם אינה מודעת לרמת החשיבות המסר לאחר הנישואין יותר מאשר לפני, כי עיקר האהבה נמדדת לאחר שנישאים ובתמימותה אינה טורחת להעביר לו השראה זו, וזה סוד יקר. הבשורה- גם לאחר שהיחסים התרופפו ונחלשו, ניתן להחזיר את האמון ולהפוך אותו לאוהב ומחזר כבתחילה.

באמצעות משפטים פשוטים כגון-"התגעגעתי אליך", "אתה חסר לי", "אני זקוקה לך וכ'ו", עשויים לגרום לו לתחיית המתים, רק חייבים קביעות והתמדה ובשלב זה ללא ציפייה. לעומת זאת כוחו של האיש כלפי האשה מתבטא- בהתעניינות חיזורים והעברת מסר שהיא עבורו לפני הכל ומעל הכל וגם לפני אימו,[כמו שאימו מצפה מהאב]. הצורך שלה לחוש בעיניו במקום הראשון הוא בנפשה ולא בבחירתה.

בתחילת הקשר האיש ידע כיצד להעביר לה מסר יקר זה, וזו הסיבה שהתרצתה להיות שותפתו לחיים, להתמסר אליו בשלמות ולחלוק עימו את כל חייה. אך חבל שלאחר הנישואין שכח האיש להעביר לה הרגשה יקרה זו, משום חוסר המודעות לעוצמתו. כיצד ניתן להניע ולהחזיר אותו למטרה חלומית זו של כל אשה? זה תלוי בגישה ובהעברת המסר של האשה לאיש שהיא-"זקוקה לו ותלויה בו ללא רצון לשנותו".

כאשר האשה לומדת להעביר לו עדינות וחולשה באופן הנכון, באופן פלאי הוא משתחרר מכבלי שלשלות האנוכיות שלו ויעניק לה יותר מאשר לעצמו. פשוט מתעורר בו רצון עז שהופך את מטרתו להעניק לבת זוגו את כל מחסורה ולהופכה למאושרת עלי תבל, מאחר שמניע אותו כעת כח פנימי לחוות את הרגשת הסיפוק והשמחה של בת זוגו יותר מהנאת עצמו. אך כאשר הוא חש מואשם, מבוקר, דחוי וחסר ערך, באופן מידי הוא שב לדעותיו הרעות ולמנהגיו האנוכיים.

יצוין שטבע האיש להיות אנוכי יותר מהאשה. בנעוריו הסתפק בטיפול של אימו והתעלם מסביבתו, אך כאשר התבגר הוא לא מוצא נחת בסיפוק עצמי זה, כי מתעורר בו רצון וחשק להעניק ולהשפיע לזולתו. אך אם יחליט להמשיך להעניק לעצמו בלבד או שלא ימצא למי להעניק, הוא ייהפך לדיכאוני, כבוי ומשועמם ולא יבין את פשר הדבר.

במידה וזכה לאשה חכמה שיודעת את סוד נפש האיש, ומעבירה לו קסם מיוחד שהיא- "תלויה בו וזקוקה לו", הוא יקום לתחייה ויעניק לה את המיטב ואשרי הזוכה. יתרה מזו- טבע הגברים להשקיע בחוץ יותר מאשר בבית, מפני שהכוח שמניע אותם בחוץ- שהם מוכשרים, חשובים וזקוקים להם כפי שהם. בעיקר אם האיש חטף מהאשה פגיעות ודחיות, הוא יעדיף לברוח להוריו, עיסוקיו, לימודו, חבריו וכ'ו, כדי להפגין שם את כישוריו, כי שם מעריכים ומעריצים אותו כפי שהוא ללא רצון לשנותו.

יצוין-שהצורך הנפשי הרב לחוש מוערך וחשוב, זה מצוי בעיקר בימנו בקרב מרצים, רבנים וצדיקים גדולים, [וגם אצלי ופעמים אני מעורר את רעייתי לקבל הערכה] וכל שכן בפשוטי העם. כאשר האיש חש שאינו מהווה גורם חשוב ומשמעותי כלפי רעיו, ילדיו ורעייתו בפרט, הוא יחוש חוסר אכפתיות לחייו ולחיי אחרים, ויאבד מוטיבציה להשקיע במערכת הזוגית ובחיים בכלל.

על מנת שתחזור לו שוב ההנעה הנפשית להשקיע, יש לו צורך עמוק לחוש שמעריכים אותו ומקבלים אותו כפי שהוא, בוטחים בו וזקוקים לו בלי לעשות שינויים. אולם דווקא מנקודה חשובה זו יעשה שינויים כדי להוכיח שהוא שווה את האמון שהעניקו לו ובעיקר לבת זוגו. לעומת זאת- נשים ירגישו טוב כאשר יקבלו אוזן קשבת, הזדהות והבנה ריגשית בכאבן בלי עצות ופתרונות.

כאשר האשה נסערת ומותשת, היא זקוקה להוציא את רגשותיה ותסכוליה על מנת להשתחרר מהם ובאותם זמנים היא צריכה לחוש נאהבת ומוערכת מתמיד. הבנה והזדהות בכאבה גורמים לה להיפתח, להירגע ולהשתחרר ממצוקות יותר מכל עצה אחרת.

מעשה באשה שדרשה לי במשך שעות על הצורך שלה לקבל אוזן קשבת והבנה מבעלה וכשסיימה הצהירה-"אתה יועץ חכם"[למרות שלא יעצתי לה מאומה]מכאן רואים את מעלת ההקשבה. גברים שונים מנשים, לכן עשויים לחשוב שהן צריכות עצות ופתרונות או להניח להן להתמודד עם בעיותיהן לבד כפי שהם רגילים. אין להם מושג עד כמה חשוב לאשה הקירבה, ההבנה והשיתוף בחוויותיה בעתות הללו ועבורה זה חשוב יותר מכל תענוג והנאה שבעולם.

לכן רק באמצעות הבנה ושיתוף בחוויותיה היא תהיה מסוגלת להשתחרר ולחוש נאהבת ושכל צרכיה נענו. במידה והיא תרגיש מוערכת וחשובה, גם נטייתה הכפייתית להעניק פוחתת, ותבין שאין היא חייבת לעבוד קשה על מנת לזכות ליחס והערכה מיוחדת, מפני שהיא חשה ראויה לכך וזה סוד נפלא. לסיכום:

על האיש לשלב בנתינה הגשמית תמיכה רגשית ועל האשה להראות חולשה לבעל ולהעניק לו הערכה רבה על השתדלותו יותר מאשר על הצלחותיו. כמו כן- האיש ילמד להעריך את הדברים שהיא עושה בשגרה היומית ולא רק את הדברים המיוחדים, כי בזה ניכרת הערכתו ואהבתו. ציינו בעבר שנשים בדרך כלל נותנות הערכה לגברים על תוצאות והישגים ולא על השתדלות ומאמץ, כי הן חשות במקום בטוח כשיש להן בעלים כישרוניים ומוצלחים.

אולם כאשר האיש מקבל יחס והערכה רק כאשר הוא מפרנס מצליח, או רק כשמביא תוצאות טובות בתחום העסקים, לימודים או בכל תחום אחר ולא על השתדלותו, רוחו נשברת בקרבו ומאבד מוטיבציה וחשק להתאמץ במערכת הזוגית. על האשה ללמוד כיצד לפרגן ולעודד את בן זוגה על מאמציו [למרות שכשל בעבר], ובעיקר אם לא מילא את תפקידו ע"פ שביעות רצונה כדי להחזיר לו את האמון בעצמו והחשק להשקיע בזוגית.

יתרה מזו- אם האשה תדע לפרגן ולהעריך את השתדלותו ומאמציו, הוא יעשה כל שביכולתו על מנת להוכיח לה את כישוריו ויכולתו לפייס, לרצות ולהעניק. ישנן נשים שאינן מודעות לכוחות האדירים שהשם העניק להן על מנת להרים ולהעצים את בן זוגן. כל שכן אם לומדות העצמה ממקורות שאינם ע"פ ההלכה, ובמקום להשתמש בכלים ובעצות על מנת להעצים את הבעל, הן מתנצחות עימו ומוכיחות לו עד כמה שהוא חסר תועלת והורסות במו ידן את ביתם.

טיפלתי באשה שקבלה העצמה ונאלץ הבעל לגרש. שאלתי מה סיבת הגירושין? ענתה-"מידת הניצחון והגאווה שלה". שאלתי- מה את מוכנה לעשות כדי שיחזור? ענתה-"הכל". ביקשתי ממנו-"אולי תנסה לחזור ואלווה אותכם בתהליך", ענה-"מתחנן אל תזכיר לי אותה"!! מובן שיש גם מצבים הפוכים, אך בדרך כלל כשבני הזוג פגוע, יורד להם מסך שחור ומה שמנהיג אותם כעת אלו מידות האגו והניצחון.

בעיה זו מצויה בעיקר לנשים שקבלו העצמה ממקורות הרסנים ובמקום להעצים את הבעל מבחינת-"חוכמת נשים בנתה ביתה", משתמשת בהעצמה שקבלה לרסק אותו ולפרק את הבית מבחינת-"אבלת בידיה תהרסנו". גם אם יש לאשה בעל בטלן, כעסן וחסר תועלת-היא ורק היא יכולה לעצב אותו ולהפוך אותו לבריה חדשה, לכשרוני ומצליח בכל התחומים מה ששום יועץ, רב או מגשר יכול לגרום לו.

כידוע מאשת לפידות ואשתו של רבי עקיבא שבזכות עידודן הפכו אותם לגדולי הדור ויש עוד המון סיפורים בחז"ל. לכוחות מיוחדים אלו זכו להן רק הנשים, השאלה להיכן הן מנתבות אותם. יצוין- שאיני מתנגד להעצמת האשה, [במקרים מסוימים גם אני נותן], אולם בתנאי שתועלת ההעצמה על מנת שתעצים את בעלה ולא תתנצח עימו ותוכיח לו שהוא חסר ערך כאמור, ועליה נאמר- "אשת חייל עטרת בעלה".

מובא בזוהר- שלעתיד לבוא האשה תהיה כתר על ראשו והוא יהיה מבוטל אליה ואשרי הזוכות. מובן שאין במאמר זה לפתור את הגברים מאחריות כי גם הם צריכים וחייבים ללמוד כיצד להשתפר ולשנות גישות. אולם ביקורות, כוחניות ואיומים מצד האשה כדי להשיג מטרות [כמו בו נתגרש וכ'ו] גורמות לתוצאות הפוכות מהרגיל כידוע ואין בהם שום תועלת, שבת שלום ומבורך.

שבת שלום ומבורך מעבדכם ומוקירכם אליהו יעקב.

לשאלות ויעוץ

0543359848!!

תקשורת

נשים נותנות הערכה לגברים על תוצאות והישגים ולא על השתדלות ומאמץ, מפני שביטחונן עולה כאשר זכו לגברים כשרונים ומוצלחים שמביאים תוצאות טובות מקסימליות. אולם כאשר האיש מקבל יחס והערכה רק כאשר הוא מפרנס מצליח, או רק כשמביא תוצאות טובות בתחום העסקים, לימודים או בכל תחום אחר, ולא על עצם "מאמציו",רוחו נשברת בקרבו ומאבד מוטיבציה וחשק להתאמץ במערכת הזוגית.

לכן על האשה לתת את הדעת על כך וללמוד כיצד לפרגן ולעודד את בן זוגה [למרות שכשל בעבר], ובעיקר אם לא מילא את חובותיו ע"פ שביעות רצונה. יתרה מזו- אם האשה תדע לפרגן לו במצבים הללו, הוא יעשה כל שביכולתו על מנת להוכיח לה את כישוריו ויכולתו להשביע את רצונה.

אם האשה היתה מודעת לכוחות האדירים שהשם העניק לה ומשתמשת ביכולות הללו על מנת להעצים ולטפח את בן זוגה ולא חלילה כדי להתנצח עימו, [בעיה מצויה ובעיקר לנשים שקבלו העצמה], אזי גם אם קיבלה בעל בטלן, כעסן וחסר תועלת, "היא ורק היא", יכולה לעצב אותו ולהפוך אותו לבריה חדשה, לכשרוני ומצליח בכל התחומים מה ששום יועץ, רב או מגשר יכול לגרום לו ובלי גוזמא כלל, מפני שאת הכוחות הללו זכו להן רק הנשים.

אולם חבל שהן משתמשות ביכולות הללו כדי להילחם ולהתנצח עם הבעל, ובמקום לבנותו, הן הורסות אותו ואת ביתם במו ידיהן ויש לי המון סיפורים מזה. ציינו בעבר את החורבן הנורא מהעצמה שהאשה מקבלת בכל מיני מקומות שהם לא ע"פ תורתנו הקדושה וההלך התורני, וציינתי שאני אישית אין לי התנגדות שהיא תקבל העצמה,[ובמקרים מסוימים אני גם מעניק], אולם בתנאי שתועלת ההעצמה כדי שהאשה תעצים את בעלה ועליה נאמר-"חוכמת נשים בנתה ביתה".

אולם אם מטרת ההעצמה על מנת להוכיח לו שהוא חסר תועלת והאשם היחידי במערכת הזוגית, על כך כתוב-"אבלת בידיה תהרסנו", כעת איני מדבר על ההשלכות הקשות שיוצא מכך, ובתי הדין לענייני גירושין יעידו על כך רחמנא לצלן. מובן שאין במאמר זה לפתור את הגברים מאחריות, כי גם הם צריכים וחייבים להשתפר בהמון תחומים, אולם זה לא תפקיד האשה. בעיקר שהערות, ביקורות וגישה שלילית, מביאים לתוצאות הפוכות מהרצוי.

לכן הדגשנו בעיקר את הכוחות הנפלאים שזכו להן הנשים, ותפקידן להעצים את בן זוגן בדרך חיובית ונכונה במקום להשקיע כוחות ואנרגיות שלא במקום הנכון ולשאת בתוצאות וחבל. לעומת זאת-

גברים מעניקים יחס והערכה לנשים רק אם הן תורמות מעבר לרגיל או עושות דבר מיוחד. אולם על מה שהן רגילות ועושות במשך השיגרה היומית, אינן מקבלות הערכה ויחס מיוחד, כי זה מתפרש להם כמובן מאליו. כאשר האשה אינה מקבלת הערכה על מה שעושה ממילא, נפשה דועכת ונשברת בקרבה ועלולה להיות- "נותנת כפייתית". למרבית הפלא-רוב הנשים הן נותנות כפייתיות מפני שבטבען להעניק במערכת היחסים יותר מהבעל, בעיקר אם כך חונכו בילדותן להעניק לאחרים.

אולם כאשר האשה אינה מקבלת הערכה ויחס הולם במערכת הזוגית, היא עלולה להסתבך עם בעיה זו עד לאבד רגש וקשר עם עצמה, ולהזדקק לתרופות וטיפולים וספק גדול אם יצליח. לכן כאן נכנס תפקיד הבעל-לפרגן, לעודד ולהעניק הערכה גם על הדברים שהיא עושה ממילא בשגרה היומית למרות שהיא נהנית מכך, ולאהוב אותה ללא תנאים.

אולם ישנם מקרים חמורים ביותר שאיני שולל טיפול מעמיק יותר, אבל רק לאחר שהבעל מעניק לאשה הערכה, יחס, אוזן קשבת, הבנה והזדהות, כי בלי זה שום טיפול לא יועיל. מובן שאיני פותר את הנשים מאחריות ולזרוק אותה על בעליהן[בעיה מצויה], כי עליהן ללמוד כיצד לא להיות-"נותנת כפייתית", ולהאמין שצרכיה ייענו גם בלי הנתינה הכפייתית. אולם הדגשנו את תפקיד הבעל כדי להעניק לאשה את ההערכה הרצויה כי זה גורם חשוב לנתינה שלה כאמור.

התפיסה כיום היא- "מנצחים מול מפסידים". תפיסה משובשת זו חדרה גם במחנות התורה, לגברים ונשים כאחד. גישה זו היא הרסנית וגובה מחיר יקר וקורבנות כבדים ובעיקר במערכת הזוגית. אם כל אחד מעוניין רק לספק את צרכיו על חשבון בן זוגו, מובטח להם אומללות וריבים בלי סוף. קינון מערכת יחסים זוגית טובה, טמון בכך ששני בני הזוג יהיו מנצחים, אולם כל אחד בתפקיד המיוחד שנועד לו. נקדים- הפכים נמשכים זה לזו.

גברים ונשים נמשכים זה לזו מפאת הניגודים הטבעיים שקיימים בהם. גברים נמשכים לנשים מפאת אופיין החלש, והעדינות המיוחדת שניחנו בהן, לכן הם חשים רצון עז להעניק להן. אולם נשים נמשכות לגברים מפאת חוסנם, ושיש להן על מי להישען. כוחה המיוחד של האשה כלפי הגבר, שהיא יודעת לומר או לשדר לו- "אני זקוקה לך". מסר זה למעשה הניע אותו להתגבר על פחדיו, כדי להיכנס לקשר רציני ומחייב עם בת זוגו.

נשים ניחנו בכישרון מיוחד זה, עוד בראשית מערכת היחסים ואפילו לא באופן מילולי. היא פשוט שולחת לו מבט האומר-"אתה האיש שאני מחכה לו". בדרך רמז חשוב זה, היא יוזמת בעצם את ראשית התרקמות הקשר. מסר זה מעלה את בטחונו, מוציאו מדיכאונו ומעוררו לחיים, כדי להעניק לבת זוגו את כל אושרה, שלמעשה זה אושרו. השראה זו מעניקה לו כוחות אדירים להתגבר על חששותיו להשקיע את כל כולו במערכת היחסים ולהפוך את בת זוגו למאושרת עלי אדמה.

אולם לאחר שנישאים והבעיות מתחילות לצוף, האשה שוכחת להמשיך להעביר לו מסר יקר וחשוב זה. מדוע? בתחילת הקשר המסר היה טבעי, לכן האשה אינה מודעת לעוצמתו לחולל נפלאות בנפש האיש. היא גם אינה מודעת שמסר זה חשוב ויקר עבורו לאחר הנישואין יותר מלפני, מפני שאהבתה האמיתית נמדדת כלפיו בעניין זה, לכן בתמימות אינה טורחת להעביר לו השראה זו, וזה סוד יקר.

גם לאחר שהיחסים התרופפו, ניתן להחזיר את האמון ולהפוך את בן הזוג לאוהב ומחזר כבתחילה באמצעות משפטים פשוטים כגון-"התגעגעתי אליך", "אתה חסר לי", "אני זקוקה לך וכ'ו",עם סבלנות ותפילה סוף הכבוד לבוא.

לעומת זאת-כוחו של האיש כלפי האשה מתבטא בהעברת- הערכה וכבוד, שהיא לפני הכל ומעל הכל. הצורך שלה לחוש בעיניו במקום הראשון, הוא בנפשה ולא בבחירתה. בתחילת הקשר האיש ידע כיצד להעביר לה מסר יקר זה, וזו הסיבה שהתרצתה להיות שותפתו לחיים, להתמסר אליו בשלמות ולחלוק עמו את הכל. אולם חבל שלאחר הנישואין שכח האיש להעביר לה מסר יקר זה, מפאת חוסר מודעותו לעוצמתו. כיצד ניתן להניע ולהחזיר אותו למטרה חלומית זו של כל אשה?

זה תלוי בגישה ובהעברת המסר של האשה לאיש שהיא-"זקוקה לו ותלויה בו בלי רצון לשנותו". כאשר האשה לומדת להעביר שדר יקר זה באופן הנכון, לפתע האיש משתחרר מכבלי שלשלות האנוכיות שלו, ומוכן לדאוג ולהעניק לה יותר מאשר לעצמו. פשוט מתעורר בו רצון עז, שהופך את מטרתו להעניק לבת זוגו את כל מחסורה ולהופכה למאושרת בכל תבל. מאחר שמניע אותו כעת כח פנימי, לחוות בדיוק את הרגשת הסיפוק והשמחה של בת זוגו יותר מעצמו.

אולם כאשר הוא חש מואשם ודחוי, באופן מידי הוא שב לדעותיו הרעות ולמנהגיו האנוכיים וחבל. טבע האיש אנוכי יותר מהאשה. בנעוריו הסתפק בטיפול עצמי בלבד, אולם ככל שהתבגר לא מצא נחת בסיפוק עצמי זה, כי הוא בנוי גם להעניק ולהשפיע. ככל שהעניק לעצמו, נעשה דיכאוני ומשועמם יותר, ואינו מבין את פשר הדבר.

כאשר זכה לאשה חכמה שיודעת את סוד נפש האיש, וזכתה להעביר לו שדר שהיא- "תלויה בו וזקוקה לו", באופן פתאומי קם לתחייה ומוכן להעניק לה את המיטב ואשרי הזוכה. בדרך כלל הגברים משקיעים בחוץ יותר מאשר בבית, מפני שהמסר החשוב שמניע אותם-"שזקוקים להם", זוכים לקבל דווקא בחוץ. בעיקר אם האיש חטף מבת זוגו פגיעות והאשמות, הוא מעדיף לברוח להוריו, אוהביו, עיסוקו, לימודו וכ'ו, כדי להפגין שם את כישוריו, כי שם מעריכים ומעריצים אותו כמו שהוא.

במידה ולא ימצא, הוא עשוי ליפול לכל מיני התמכרויות, כדי לברוח ממרירותו ודיכאונו. צורך נפשי זה להרגיש-מוערך ושזקוקים לך, מצוי גם אצל מרצים, רבנים וצדיקים גדולים, כל שכן בפשוטי העם. רואים זאת בחוש בתלמידי חכמים גדולים שמשקיעים את כל כוחם ומרצם בחוץ, ביחס לנתינה בבית ששואפת לאפס. איני עושה הכללה, אבל כך הם פני הדברים כידוע.

כאשר האיש חש שאינו מהווה גורם חשוב ומשמעותי כלפי ילדיו ורעייתו בפרט, הוא אינו מסוגל לחוש אכפתיות ביחס לחייו ובעיקר לחיי אחרים. כדי שתחזור לו שוב ההנעה הנפשית ויתחיל לפעול מחדש, יש לו צורך עמוק לחוש שמעריכים אותו ומקבלים אותו כפי שהוא, בוטחים בו וזקוקים לו ובעיקר האשה. לעומת זאת-

נשים מרגישות טוב, כאשר מקבלות אוזן קשבת, הזדהות והבנה בכאבן בלי עצות ופתרונות. כאשר האשה נסערת ומותשת, היא זקוקה להוציא את רגשותיה ותסכוליה על מנת להשתחרר מהם. באותם זמנים היא צריכה לחוש נאהבת ומוערכת מתמיד. הבנה, תמיכה והכרה ברגשותיה, תורמים לה להיפתח, להירגע ולהשתחרר ממצוקתה. מאחר שגברים שונים מנשים, הם סבורים שעדיף להניח להן להתמודד ולפתור את בעיותיהן לבד כפי שהם רגילים לעשות זאת.

אין להם מושג עד כמה חשוב לאשה הקירבה, ההבנה והשיתוף בחוויותיה בעתות הללו, ועבורה זה יותר מכל עצה או פתרון אחר, ורק ע"י שיתוף בחוויותיה היא תהיה מסוגלת להשתחרר ולחוש נאהבת ושכל צרכיה ייענו. נטייתה הכפייתית להעניק פוחתת, ומבינה שאין היא חייבת לעבוד קשה על מנת לזכות ליחס והערכה, מפני שהיא חשה ראויה לכך.

נציין מספר סיבות לכפייתיות

א. למצוא חן בעיני הבעל. ב. לקבל הערכה מספקת. ג. נדמה לה שאין היא ראויה להערכה ללא נתינה מסיבית, בעיקר נשים שעברו נטישה, חוסר או חינוך כפייתי בילדותן. בסוף כורעות תחת משא ההקרבה, נהפכות לאפתיות ונזקקות לתרופות, טיפול ריגשי והעצמה.

לסיכום

בתחילת הנישואין האשה מגלה נכונות רבה להקריב מעצמה למען הזוגיות, בעיקר שכך חונכה בנעוריה. אולם האיש בנעוריו היה שקוע בעצמו, לכן מטבע הדברים אינו מודע לצורכי בת זוגו. אולם לאחר התובנות הנפלאות שזכינו-על האשה להימנע מההקרבה המרובה ולהאמין בעצמה ובכוחות שהשם העניק לה שהיא ראויה למיטב גם ללא הנתינה הכפייתית. על האיש ללמוד את צורכי האשה, להעניק לה יותר ולוותר יותר מעצמו למענה. כמו כן- האשה תלמד לקבל את מבוקשה ע"י הצבת גבולות לנתינתה, בלי להאשים את בעלה על אומללותה, ותעניק לו הערכה גם על מאמציו ולא רק על הצלחה. האיש ילמד להעריך את רעייתו, גם על דברים שהיא עושה ממילא, כי בזה ניכרת הערכתו ואהבתו כלפיה, שבת שלום ומבורך.

הגיעו אליי זוג לקבל קרש הצלה לפני גירושין.

מדובר בזוג ברסלב שהאיש מתעקש לנסוע לאומן כהרגלו מידי שנה בראש השנה והאשה מתעקשת שאם הוא ייסע הם נפגשים ברבנות וזה סופי מבחינתה. לאחר נסיון השכנועים שתוותר לו הפעם כי זה בנפשו ותעמיד לו תנאי שיבוא אליי להדרכה ללמוד כיצד לכבד אותה ולהעניק לה "מקום ראשון לפני הכל ומעל הכל" אך ללא הועיל, מאחר שוויתרה לו במשך שנים והפעם היא עומדת על דעתה.

ביקשתי לשוחח עם האיש בנפרד, ולאחר שיצאה הסברתי לו שהקב"ה מוכן למחוק את שמו למען שלום בית ובוודאי שרבינו אינו מעוניין שיפרק את הבית כדי שיבוא אליו בראש השנה. יתרה מכך- גם האשה אינה מתנגדת לנסיעה, אלא מפני שהיא מרגישה בסוף סדרי עדיפותיו לכן היא מתנגדת, אך אם הוא יוותר לה הפעם ויעניק לה את המקום הראשון, יש סיכוי טוב שתשלח אותו במשך השנה. לאחר שנכנסה הצהיר שהוא מוותר על אומן כי עבורו היא יותר חשובה והחל להוריד דמעות.

למחרת היא מתקשרת אליי בהתרגשות ומבשרת לי שהכינה הפתעה וקנתה לו כרטיס טיסה עם כל ההוצאות מכספה. קינון מערכת יחסים טובה תלוי בבני הזוג שיהיו שניהם מנצחים, אולם כל אחד בתפקיד המיוחד שנועד לו. נקדים- הפכים נמשכים זה לזו. כלומר- גברים ונשים [נורמטיביים] נמשכים זה לזו מפאת הניגודים וההפכים שקיימים בהם. גברים נמשכים לנשים מפאת אופיין החלש ועדינות הנפש המיוחדת שניחנו בה כי זה מה שמעורר בהם רצון להעניק להן את צורכיהן.

אולם נשים נמשכות לגברים מפאת ההערכה והמקום המיוחד שזכו לה, ובעיקר אם יש להן על מי להישען. הכח המיוחד של האשה כלפי האיש שהיא יודעת לומר או לשדר לו-"אני חלשה לעומתך, צריכה אותך וזקוקה לך". מסר זה למעשה הניע אותו להתגבר על פחדיו בתחילת ההכרות [כי קיים פחד עמוק לגברים להיכנס למערכת מחייבת] וקיבל אומץ להיכנס לקשר כה רציני ומחייב עבורו.

נשים ניחנו בכישרון מיוחד עוד בראשית מערכת היחסים ואפילו לא באופן מילולי, אלא שולחת לו מבט מיוחד האומר-"אתה הגיבור שלי, אתה האיש שחלמתי עליו וכ'ו". בדרך רמז כה חשוב היא יוזמת בעצם את ראשית התרקמות הקשר. מסר זה מעלה את בטחונו, מוציאו מדיכאונו ומעוררו לחיים על מנת להעניק לה את כל אושרה שלמעשה זה אושרו. השראה מיוחדת זו מעניקה לו כוחות אדירים להתגבר על חששותיו ולהשקיע את כל כולו במערכת הזוגית ולהפוך אותה למאושרת עלי אדמה.

אולם חבל שלאחר שנישאים והבעיות מתחילות לצוף, האשה שוכחת להעביר לו מסר כה יקר וחשוב עבורו שכעת הוא זקוק לו יותר מכל זמן אחר. עומק העניין- בתחילת הקשר השדר היה טיבעי לכן האשה אינה מודעת לעוצמתו וכוחו לחולל נפלאות בנפש האיש. היא גם אינה מודעת לרמת החשיבות המסר עבורו לאחר הנישואין יותר מלפני, מפני שאהבתה האמיתית נמדדת בעיניו בשדר זה, לכן בתמימותה היא אינה טורחת להעביר לו השראה זו וזה סוד יקר.

גם לאחר שהיחסים התרופפו ניתן להחזיר את האמון ולהפוך אותו לאוהב ומחזר כבתחילה באמצעות משפטים פשוטים כגון-"התגעגעתי אליך", "אתה חסר לי", "אני זקוקה לך וכ'ו", רק חייבים התמדה. לעומת זאת כוחו של האיש כלפי האשה מתבטא בהעברת הערכה, התעניינות ותמיכה רגשית, שהיא עבורו לפני הכל ומעל הכל. הצורך שלה לחוש בעיניו במקום הראשון הוא בנפשה ולא בבחירתה.

בתחילת הקשר האיש ידע כיצד להעביר לה מסר יקר זה, וזו הסיבה שהתרצתה להיות שותפתו לחיים, להתמסר אליו בשלמות ולחלוק עימו את כל חייה. אולם חבל שלאחר הנישואין שכח האיש להעביר לה הרגשה זו משום חוסר מודעותו לעוצמתו. כיצד ניתן להניע ולהחזיר אותו למטרה חלומית זו של כל אשה? זה תלוי בגישה ובהעברת המסר של האשה לאיש שהיא-"זקוקה לו ותלויה בו בלי רצון לשנותו".

כאשר האשה לומדת להעביר לו עדינות וחולשה באופן הנכון, לפתע פתאום הוא ישתחרר מכבלי שלשלות האנוכיות שלו ויעניק לה יותר מאשר לעצמו. פשוט מתעורר בו רצון עז שהופך את מטרתו להעניק לבת זוגו את כל מחסורה ולהופכה למאושרת עלי תבל, מאחר שמניע אותו כעת כח פנימי לחוות את הרגשת הסיפוק והשמחה של בת זוגו יותר מהנאת עצמו. אולם כאשר הוא חש מואשם, דחוי וחסר ערך, באופן מידי הוא שב לדעותיו הרעות ולמנהגיו האנוכיים.

יצוין שטבע האיש להיות אנוכי יותר מהאשה, לכן בנעוריו הסתפק בטיפול עצמי בלבד. אולם ככל שהוא מתבגר הוא לא מוצא נחת בסיפוק עצמי זה, כי מתעורר בו רצון להעניק ולהשפיע. אך אם יחליט להמשיך להעניק לעצמו או שלא ימצא למי להעניק, הוא ייהפך לדיכאוני, כבוי ומשועמם ולא יבין את פשר הדבר. במידה וזכה לאשה חכמה שיודעת את סוד נפש האיש, ומעבירה לו קסם מיוחד שהיא- "תלויה בו וזקוקה לו", הוא יקום לתחייה ויעניק לה את המיטב ואשרי הזוכה.

יתרה מזו- טבע הגברים להשקיע בחוץ יותר מאשר בבית, מפני שהכוח שמניע אותם בחוץ שהם מוכשרים, חשובים וזקוקים להם כפי שהם. בעיקר אם האיש חטף מהאשה פגיעות ודחיות, הוא יעדיף לברוח להוריו, עיסוקו, לימודו, חבריו וכ'ו, כדי להפגין שם את כישוריו, כי שם מעריכים ומעריצים אותו כפי שהוא ללא רצון לשנותו כאמור. הצורך הנפשי הרב בימנו לחוש מוערך וחשוב, זה מצוי גם בקרב מרצים, רבנים וצדיקים גדולים, [וגם אצלי] וכל שכן בפשוטי העם.

במידה והאיש חש שאינו מהווה גורם חשוב ומשמעותי כלפי רעיו, ילדיו או רעייתו בפרט, הוא יחוש חוסר אכפתיות לחייו, לחיי אחרים ויאבד מוטיבציה להשקיע במערכת הזוגית. על מנת שתחזור לו שוב ההנעה הנפשית ויתחיל לפעול מחדש, יש לו צורך עמוק לחוש שמעריכים אותו ומקבלים אותו כפי שהוא, בוטחים בו וזקוקים לו ובעיקר האשה. לעומת זאת- נשים ירגישו טוב כאשר יקבלו אוזן קשבת, הזדהות והבנה ריגשית בכאבן בלי עצות ופתרונות.

כאשר האשה נסערת ומותשת, היא זקוקה להוציא את רגשותיה ותסכוליה על מנת להשתחרר מהם ובאותם זמנים היא צריכה לחוש נאהבת ומוערכת מתמיד. הבנה והזדהות בכאבה גורמים לה להיפתח, להירגע ולהשתחרר ממצוקתה יותר מכל עצה אחרת. מעשה באשה שדרשה לי מעל חמש שעות לערך, על הצורך שלה לקבל אוזן קשבת והבנה מבעלה. לאחר שסיימה הצהירה-"אתה אדם חכם"[למרות שלא יעצתי לה מאומה.

אגב רוב הטיפולים שלי באמצעות-הקשבה, הבנה וההזדהות למעט מקרים שחייבים פתרונות מידיים].אולם מאחר שגברים שונים מנשים, עשויים לחשוב שהן צריכות עצות ופתרונות מידיים או שעדיף להניח להן להתמודד ולפתור את בעיותיהן לבד כפי שהם רגילים. אין להם מושג עד כמה חשוב לאשה הקירבה, ההבנה והשיתוף בחוויותיה בעתות הללו ועבורה זה חשוב יותר מכל תענוג והנאה שבעולם. לכן רק באמצעות הבנה ושיתוף בחוויותיה היא תהיה מסוגלת להשתחרר ולחוש נאהבת ושכל צרכיה נענו.

במידה והיא תרגיש מוערכת וחשובה, גם נטייתה הכפייתית להעניק פוחתת, ותבין שאין היא חייבת לעבוד קשה על מנת לזכות ליחס והערכה מיוחדת, מפני שהיא חשה ראויה לכך. לסיכום:על האיש לשלב בנתינה הגשמית תמיכה רגשית. על האשה להראות חולשה לבעל ולהעניק לו הערכה רבה על מאמציו יותר מאשר על הצלחותיו. האיש ילמד להעריך את הדברים שהיא עושה ביום יום ולא רק את הדברים המיוחדים שעושה בשגרה היומית, כי בזה ניכרת הערכתו ואהבתו כלפיה.

ציינו בעבר שנשים בדרך כלל נותנות הערכה לגברים על תוצאות והישגים ולא על השתדלות ומאמץ, כי הן חשות במקום בטוח כשיש להן בעלים כישרוניים ומוצלחים. אולם כאשר האיש מקבל יחס והערכה רק כאשר הוא מפרנס מצליח, או רק כשמביא תוצאות טובות בתחום העסקים, לימודים או בכל תחום אחר ולא על עצם השתדלותו, רוחו נשברת בקרבו ומאבד מוטיבציה וחשק להתאמץ במערכת הזוגית ובחיים בכלל.

לכן על האשה ללמוד כיצד לפרגן ולעודד את בן זוגה על מאמציו [למרות שכשל בעבר], ובעיקר אם לא מילא את תפקידו ע"פ שביעות רצונה כדי להחזיר לו את האמון בעצמו ואת החשק להשקיע במערכת הזוגית. יתרה מזו- אם האשה תדע לפרגן ולהעריך את השתדלותו ומאמציו, הוא יעשה כל שביכולתו על מנת להוכיח לה את כישוריו ויכולתו לפייס, לרצות ולהעניק.

ישנן נשים שאינן מודעות לכוחות האדירים שהשם העניק להן על מנת להרים ולהעצים את בן זוגן מה ששום אדם בעולם אינו מסוגל להעניק לו, בעיקר אם לומדות העצמה ממקורות שאינם ע"פ ההלכה ותורתנו הקדושה, ובמקום להשתמש בהעצמה על מנת להעצים את הבעל, הן מתנצחות עימו ומוכיחות לו עד כמה הוא חסר תועלת והורסות במו ידן את ביתם. טיפלתי באשה גרושה שקבלה העצמה [שלא מהמקורות] וסיפרה שמיום שבעלה גירש אותה, לקח לה את הלב ונטשה. שאלתי מה סיבת הגירושין?

ענתה-"מידת האגו והגאוה שלה". שאלתי מה את מוכנה לעשות כדי שיחזור? ענתה- "הכל". כששאלתי אותו-"אולי תנסה לחזור ולבנות אמון מחדש ואלווה אותך בתהליך"? ענה-"בבקשה אני מתחנן אל תזכיר לי אותה"!! כידוע שיש גם מצבים הפוכים, אולם בדרך כלל כשבני הזוג פגועים זה מזו, יורד להם מסך שחור, ומה שמוליך אותם כעת אלו מידות האגו והניצחון וחבל.

בעיה זו מצויה בעיקר לנשים שקבלו העצמה ממקורות הרסנים ובמקום להעצים את הבעל מבחינת-"חוכמת נשים בנתה ביתה", משתמשת בהעצמה שקבלה לרסק אותו ולפרק את הבית מבחינת-"אבלת בידיה תהרסנו" כאמור.

גם אם קיבלה האשה בעל בטלן, כעסן וחסר תועלת-היא ורק היא יכולה לעצב אותו ולהפוך אותו לבריה חדשה, לכשרוני ומצליח בכל התחומים מה ששום יועץ, רב או מגשר יכול לגרום לו ויש לי המון סיפורים בעניין זה, וכידוע מאשת לפידות ואשתו של רבי עקיבא שהיו להן בעלים עמי ארצות ובזכות עידודן הפכו אותם לגדולי הדור, ויש עוד המון סיפורים בחז"ל.

כי את הכוחות המיוחדים הללו זכו להן רק הנשים, מבחינת-"אשה בונה אשה הורסת", השאלה לאיזה כיוון היא מחליטה להשתמש בכוחות הללו. יצוין שבפן האישי אין לי התנגדות שהאשה תקבל העצמה, [ובמקרים מסוימים גם אני מעניק].אולם בתנאי שתועלת ההעצמה על מנת שתעצים את בעלה ולא תתנצח עימו ועליה נאמר- "אשת חייל עטרת בעלה". כלומר לעתיד לבא היא תהיה כתר על ראשו והוא יהיה תפל אליה, כידוע מהזוהר הקדוש וליודעי חן.

כעת איני מדבר בהיבט ההלכתי, אך מובן שאין במאמר זה לפתור את הגברים מאחריות, כי גם הם חייבים ללמוד כיצד להשתפר ולשנות גישות. אולם הערות, ביקורות וכוחניות מצד האשה כלפי האיש, גורמות לתוצאות הפוכות מהרגיל כידוע ואין בהם שום תועלת, שבת שלום ומבורך.

תקשורת נכונה! נקדים: נשים נותנות הערכה לגברים על תוצאות והישגים ולא על השתדלות ומאמץ, מפני שהן מרגישות בטוחות כשיש להן גברים כישרוניים ומוצלחים. אולם כאשר האיש מקבל יחס והערכה רק כאשר הוא מפרנס מצליח, או רק כשמביא תוצאות טובות בתחום העסקים, לימודים או בכל תחום אחר, ולא על עצם "השתדלותו", רוחו נשברת בקרבו ומאבד מוטיבציה וחשק להתאמץ במערכת הזוגית ובחיים בכלל.

לכן על האשה ללמוד כיצד לפרגן ולעודד את בן זוגה על מאמציו [למרות שכשל בעבר], ובעיקר אם לא מילא את תפקידו ע"פ שביעות רצונה. יתרה מזו- אם האשה תדע לפרגן ולהעריך את השתדלותו ומאמציו, הוא יעשה כל שביכולתו על מנת להוכיח לה את כישוריו ויכולתו ויהפוך אותה למאושרת עלי אדמה. בדרך כלל האשה אינה מודעת לכוחות האדירים שהשם העניק לה על מנת להרים ולהעצים את בן זוגה, מה ששום אדם בעולם אינו מסוגל לתת לו.

בעיקר כאשר היא נפגעת ומתלבשת בה מדת הניצחון, אזי משתמשת ביכולות ובכוחות הנפלאים הלל כדי להתנצח עימו ולהוכיח לו עד כמה שהוא חסר ערך ולא מוצלח. מובן שכל ניצחון מסוג זה, הוא גול עצמי ופעמים זה הפסד שאין לו חזרה. טיפלתי באשה גרושה וסיפרה שמיום שבעלה גירש אותה, לקח את הלב שלה ונטשה. שאלתי מה סיבת הגירושין? ענתה-"מידת האגו והגאוה שלה". שאלתי מה את מוכנה לעשות כדי שיחזור? ענתה- "הכל".

כששאלתי אותו- אולי תנסה לחזור ולבנות משהוא חדש ואלווה אותך בתהליך? ענה-"בבקשה אני מתחנן אל תזכיר לי אותה"!! כידוע שיש גם מצבים הפוכים, אולם בדרך כלל כשבני הזוג פגועים זה מזו, יורד להם מסך שחור, ומה שמוליך אותם כעת אלו מידות האגו והניצחון וחבל. בעיה זו מצויה בעיקר לנשים שקבלו העצמה ממקורות הרסנים ובמקום להעצים את הבעל מבחינת-"חוכמת נשים בנתה ביתה", משתמשת בהעצמה שקבלה לרסק אותו ולפרק את הבית מבחינת-"אבלת בידיה תהרסנו".

גם אם קיבלה האשה בעל בטלן, כעסן וחסר תועלת, "היא ורק היא", יכולה לעצב אותו ולהפוך אותו לבריה חדשה, לכשרוני ומצליח בכל התחומים מה ששום יועץ, רב או מגשר יכול לגרום לו ויש לי המון סיפורים בעניין זה, כמו שידוע מאשת לפידות ואשתו של רבי עקיבא שהיו להן בעלים עמי ארצות ובזכות עידודן הפכו אותם לגדולי הדור, ויש עוד המון סיפורים בחז"ל.

כי את הכוחות המיוחדים הללו זכו להן רק הנשים, מבחינת-"אשה בונה אשה הורסת", השאלה היא-לאיזה כיוון היא מחליטה להשתמש בהן. ציינתי בעבר את ההשלכות והחורבן הנורא מאותה העצמה שהאשה מקבלת בכל מיני מקומות שהם לא ע"פ תורתנו הקדושה וההלך התורני, וציינתי שאני אישית אין לי התנגדות שהיא תקבל העצמה,[ובמקרים מסוימים גם אני מעניק].

אולם בתנאי שתועלת ההעצמה על מנת שהאשה תעצים את בעלה ולא תתנצח עימו, ועליה נאמר בזוהר הקדוש-"אשת חייל עטרת בעלה",כלומר לעתיד לבא היא תהיה כתר על ראשו. אולם אם מטרת ההעצמה על מנת להוכיח לו שהוא חסר תועלת והאשם המרכזי במערכת הזוגית, עדיף שתישאר בתמימותה ותתפלל עליו, ותקבל אותו כמו שהוא ותראה בזה ניסים ונפלאות ובהבטחה!! כעת איני מדבר בהיבט ההלכתי.

מובן שאין במאמר זה לפתור את הגברים מאחריות, כי גם הם צריכים ללמוד כיצד להשתפר ולשנות גישות. אולם הערות וביקורות מצד האשה כלפי האיש, גורמות לתוצאות הפוכות מהרצוי כידוע. לעומת זאת-גברים מעניקים יחס והערכה לנשים רק אם הן תורמות מעבר לרגיל או עושות דבר מיוחד, אולם על מה שהן רגילות ועושות במשך השיגרה היומית, אינן מקבלות הערכה ויחס מיוחד, כי זה מתפרש להם כמובן מאליו.

כאשר האשה אינה מקבלת הערכה על מה שעושה ממילא, נפשה דועכת ונשברת בקרבה ועלולה להתהפך-"לנותנת כפייתית". אגב- רוב הנשים הן נותנות כפייתיות מפני שבטבען להעניק במערכת היחסים יותר מהאיש, ובעיקר אם כך חונכו בילדותן. אולם כאשר האשה אינה מקבלת הערכה ויחס ראוי במערכת הזוגית, היא עלולה להסתבך עם בעיה זו עד לאבד רגש וקשר עם עצמה, ולהזדקק לתרופות וטיפולים כדי להשתחרר מנתינה כפייתית זו.

כאן נכנס תפקיד הבעל-לפרגן, לעודד ולהעניק הערכה לאשה גם על הדברים שהיא עושה בשגרה היומית ולאהוב אותה ללא תנאים. אולם ישנם מקרים חמורים ביותר שאיני שולל טיפול מעמיק יותר, אבל רק לאחר שהבעל מעניק לאשה הערכה, יחס, הבנה והזדהות רגשית, כי לצערי ללא תמיכה זו לא יועיל שום טיפול. מובן שגם כאן איני פותר את הנשים מאחריות ולזרוק אותה על בעליהן[בעיה מצויה], כי גם להן יש חלק נכבד בנתינה הכפייתית.

כי היא אמורה ללמוד ולהאמין שצרכיה ייענו גם בלי הנתינה הכפייתית. יצוין-אם כל אחד מעוניין רק לספק את צרכיו על חשבון בן זוגו, מובטח להם אומללות וריבים בלי סוף. קינון מערכת יחסים טובה טמון בבני הזוג שיהיו שניהם מנצחים, אולם כל אחד בתפקיד המיוחד שנועד לו. נקדים: הפכים נמשכים זה לזו. כלומר-גברים ונשים [נורמטיביים] נמשכים זה לזו מפאת הניגודים וההפכים שקיימים בהם.

גברים נמשכים לנשים מפאת אופיין החלש והעדינות המיוחדת שניחנו בהן, לכן הם חשים רצון עז להעניק להן את מחסורן. אולם נשים נמשכות לגברים מפאת עוצמתם וחוסנם, ובעיקר שיש להן על מי להישען. הכח המיוחד של האשה כלפי האיש, שהיא יודעת לומר או לשדר לו-"אני חלשה", "אני זקוקה לך". מסר זה למעשה הניע אותו להתגבר על פחדיו בתחילת ההכרות והעניק לו את האומץ להיכנס לקשר רציני ומחייב עם בת זוגו.

נשים ניחנו בכישרון מיוחד זה, עוד בראשית מערכת היחסים ואפילו לא באופן מילולי. היא פשוט שולחת לו מבט האומר-"אתה האיש שאני שחלמתי עליו". בדרך רמז חשוב זה, היא יוזמת בעצם את ראשית התרקמות הקשר. מסר זה מעלה את בטחונו, מוציאו מדיכאונו ומעוררו לחיים, כדי להעניק לבת זוגו את כל אושרה, שלמעשה זה אושרו. השראה מיוחדת זו מעניקה לו כוחות אדירים להתגבר על חששותיו ולהשקיע את כל כולו במערכת הזוגית ולהפוך אותה למאושרת בתבל.

אולם חבל שלאחר שנישאים והבעיות מתחילות לצוף, האשה שוכחת להמשיך להעביר לו מסר יקר וחשוב זה. כי בתחילת הקשר השדר היה טיבעי, לכן האשה אינה מודעת לעוצמתו כיצד מחולל נפלאות בנפש האיש. היא גם אינה מודעת שמסר זה חשוב ויקר עבורו לאחר הנישואין יותר מלפני, מפני שאהבתה האמיתית נמדדת בעיניו בשדר זה, לכן בתמימותה היא אינה טורחת להעביר לו השראה זו, וזה סוד יקר.

גם לאחר שהיחסים התרופפו, ניתן להחזיר את האמון ולהפוך את בן הזוג לאוהב ומחזר כבתחילה באמצעות משפטים פשוטים כגון-"התגעגעתי אליך", "אתה חסר לי", "אני זקוקה לך וכ'ו", עם סבלנות, התמדה ותפילה זוכים. לעומת זאת-כוחו של האיש כלפי האשה מתבטא בהעברת- הערכה, התעניינות ותמיכה רגשית, שהיא לפני הכל ומעל הכל.

הצורך שלה לחוש בעיניו במקום הראשון הוא בנפשה ולא בבחירתה. בתחילת הקשר האיש ידע כיצד להעביר לה מסר יקר זה, וזו הסיבה שהתרצתה להיות שותפתו לחיים, להתמסר אליו בשלמות ולחלוק עימו את חייה. אולם חבל שלאחר הנישואין שכח האיש להעביר לה מסר יקר זה, משום חוסר מודעותו לעוצמתו. אולם כיצד ניתן להניע ולהחזיר אותו למטרה חלומית זו של כל אשה?

זה תלוי בגישה ובהעברת המסר של האשה לאיש שהיא-"זקוקה לו ותלויה בו בלי רצון לשנותו".כאשר האשה לומדת להעביר שדר יקר זה באופן הנכון, לפתע האיש משתחרר מכבלי שלשלות האנוכיות שלו, ומוכן לדאוג ולהעניק לה יותר מאשר לעצמו. פשוט מתעורר בו רצון עז, שהופך את מטרתו להעניק לבת זוגו את כל מחסורה ולהופכה לשמחה ומאושרת.

מאחר שמניע אותו כעת כח פנימי, לחוות בדיוק את הרגשת הסיפוק והשמחה של בת זוגו יותר מעצמו. אולם כאשר הוא חש מואשם ודחוי כפי שציינו, באופן מידי הוא שב לדעותיו הרעות ולמנהגיו האנוכיים וחבל. טבע האיש להיות אנוכי יותר מהאשה. בנעוריו הסתפק בטיפול עצמי בלבד, אולם ככל שהתבגר לא מצא נחת בסיפוק עצמי זה, כי הוא בנוי גם להעניק ולהשפיע. ככל שהעניק לעצמו, נעשה דיכאוני ומשועמם יותר, ואינו מבין את פשר הדבר.

כאשר הוא זכה לאשה חכמה שיודעת את סוד נפש האיש, ומעבירה לו קסם מיוחד שהיא- "תלויה בו וזקוקה לו", באופן פתאומי הוא קם לתחייה ומוכן להעניק לה את המיטב ואשרי הזוכה. בדרך כלל הגברים משקיעים בחוץ יותר מאשר בבית, מפני שהמסר החשוב שמניע אותם-"שכולם זקוקים להם ושהם מוכשרים", זוכים לקבל דווקא בחוץ.

בעיקר אם האיש חטף מבת זוגו פגיעות והאשמות, הוא מעדיף לברוח להוריו, אוהביו, עיסוקו, לימודו וכ'ו, כדי להפגין שם את כישוריו, כי שם מעריכים ומעריצים אותו כמו שהוא ללא רצון לשנותו. צורך נפשי זה להרגיש מוערך ושזקוקים לך, מצוי גם אצל מרצים, רבנים וצדיקים גדולים, [וגם אצלי] וכל שכן בפשוטי העם. כאשר האיש חש שאינו מהווה גורם חשוב ומשמעותי כלפי ילדיו או כלפי רעייתו בפרט, הוא חש חוסר אכפתיות ביחס לחייו ולחיי אחרים.

כדי שתחזור לו שוב ההנעה הנפשית ויתחיל לפעול מחדש, יש לו צורך עמוק לחוש שמעריכים אותו ומקבלים אותו כפי שהוא, בוטחים בו וזקוקים לו ובעיקר האשה. לעומת זאת- נשים מרגישות טוב, כאשר מקבלות אוזן קשבת, הזדהות והבנה ריגשית בכאבן בלי עצות ופתרונות. כאשר האשה נסערת ומותשת, היא זקוקה להוציא את רגשותיה ותסכוליה על מנת להשתחרר מהם. באותם זמנים היא צריכה לחוש נאהבת ומוערכת מתמיד.

הבנה, תמיכה והכרה ברגשותיה, תורמים לה להיפתח, להירגע ולהשתחרר ממצוקתה. מאחר שגברים שונים מנשים, הם סבורים שעדיף להניח להן להתמודד ולפתור את בעיותיהן לבד כפי שהם רגילים לעשות זאת. אין להם מושג עד כמה חשוב לאשה הקירבה, ההבנה והשיתוף בחוויותיה בעתות הללו, ועבורה זה יותר מכל עצה או פתרון אחר, ורק ע"י שיתוף בחוויותיה היא תהיה מסוגלת להשתחרר ולחוש נאהבת ושכל צרכיה ייענו.

גם נטייתה הכפייתית להעניק פוחתת, ומבינה שאין היא חייבת לעבוד קשה על מנת לזכות ליחס והערכה מיוחדת, מפני שהיא חשה ראויה לכך.

לסיכום

על האשה להימנע מהקרבה מרובה ולהאמין בעצמה ובכוחות שהשם העניק לה שהיא ראויה למיטב גם ללא הנתינה הכפייתית. על האיש לשלב את הנתינה הגשמית עם תמיכה רגשית. על האשה להעניק הערכה לבעל על מאמציו ולא רק על הצלחותיו, והאיש ילמד להעריך את הדברים שהיא עושה בשגרה היומית, כי בזה ניכרת הערכתו ואהבתו כלפיה, שבת שלום ומבורך.

שלום בית!!

ישנה מעלה גדולה מאוד בזה שמקדים הבעל את האשה ומחשיב אותה לפני עיסוקיו ותחביביו ובפרט לפני ילדיו. לפיכך-

יש תועלת גדולה בחינוך ילדים להראות שאבא ואמא זה אחד, על כן זה מחייב את שני בני הזוג לא להעיר זה לזו ליד הילדים ומוטב להשאיר את ההערות לזמן אחר וביחידות בקורת מחושבת יותר, כאמור לעלונים הקודמים.

כידוע-

קיים צורך רב באשה להרגיש במקום הראשון לפני הכל ומעל הכל. תכונה זו אינה בשליטתה כי כך היא בנויה מראשיתה, כאמור לעולנים הקודמים. מקום המבחן בעבורה הוא בעיקר ליד הילדים.

שהרי היא יודעת היטב את אהבת הבעל לילדים, ואם הוא מחשיב אותה לפניהם, בשבילה זו מחמאה ושמחה גדולה וזה המודד שלה. בעיקר בזמנים שהאשה צועקת, מענישה או מכה אותם, זו הזדמנות נפלאה לבעל לגבות אותה ולא לפגוע בה חלילה ובזה כל שמחתה, [לא מדובר במכות אכזריות חלילה, אלא לצורך חינוך].

יתרה מכך

עיקר כעסה כשהיא רואה שהילדים אצלו הם בראש סדר העדיפויות. ענין זה יכול לתסכל אותה, להוציא אותה משלוותה ובלי שימת לב היא עלולה להוציא את כל זעמה ותסכולה על הילדים, בעיקר אם הילדים הם שלו מנישואין קודמים. יש לזכור-

שהצורך של האשה להרגיש- במקום הראשון אינו בשליטתה, לפיכך עיקר העבודה מוטלת על הבעל להיות תמיד לצידה ולטובתה, עד שתשתכנע מעל כל ספק שהיא במקום הראשון אצלו ומה שיכול להרגיע אותה זה מעשים ולא דיבורים בעלמה!!. אולם ישנן מקרים יוצאי דופן שבהם הנשים מחשיבות את ילדיהן לפני הבעל. טעותן נובעת בחושבם שהוא מספיק בוגר ושאין לו צורך בכך. לפיכך-

יש לזכור שגם הבעל הוא עוד ילד קטן מבחינה רגשית,[ופעמים קטן יותר בשכל אפילו משאר הילדים],לכן גם הוא זקוק לחשיבות, הערכה, כבוד ויחס ובעיקר בנוכחותם וזה גם מבחן האהבה שלה בעבורו. לכן מוטל על האשה לתת את הדעת כדי לכבד ולהעריך אותו כראוי ביחידות, ברבים וכל שכן בנוכחות הילדים. ועוד-

ישנה הזדמנות נפלאה לבני הזוג לתועלת חינוך ילדיהם ולשלום ביתם כמובן, לשוחח עם הילדים כל אחד בנפרד אודות בן זוגם. בעיקר הבעל ידבר עם הילדים אודות האשה, עד כמה צריך להעריך את מעשיה ושלא יצערוה וינצלו את עדינותה, רגישותה ורוך ליבה וכ'ו, כלפיהם.

בפרט אם שומע שמדברים או מתנהגים בחוצפה כלפיה, צריך מיד לקום ולמחות בכבודה כדי שילמדם דרך ארץ וכן שידעו להעריך ולהכיר טובה לאמא וזה יגרום לה אושר ושלוה ויאמת לה את חשיבותה וערכה כלפיו. גם האשה תעשה כך וכל המרבה בענין זה הרי זה משובח, הן לחינוך הילדים כדי שלא יגדלו כפויי טובה וכן להרגילם להודות כי שום דבר לא מובן מאליו והן להרבות שלום, אחווה ואחדות בבית.

המקום ראשון שייך בכל התחומים. בעיקר לשבח אותה ליד הוריו ומשפחתו ויגונן עליה תמיד. וכן בפרט חשיבותה בולטת ליד הילדים כאמור. מחמת שנושא זה הוא מאוד יסודי, רחב ומקיף המון נושאים, לכן צריך להתפלל על כל פרט ופרט ובעיקר יבקש מה' חכמה כיצד לתת לאשתו את ההרגשה של מקום ראשון, כי כאן היצר נלחם ומתגרה בעיקר. וכן יתפלל על האשה שלא תתלבש בה מידת הניצחון ותכשל בדבר זה ותפגע בו בפרט ליד הילדים וכן האשה תעשה כך וכידוע המתפלל על חברו נענה תחילה. נקודה חשובה-

פעמים האשה קוברת את בעלה תחת משא של מטלות ודרישות ובכל זאת ממשיכה לרגון להתלונן ולכעוס ואינו מצליח לפייסה ולרצותה. שורש הסיבה נובעת מהצורך שלה לקבל חשיבות והערכה מהבעל ואם היא לא זכתה לזה, אזי מוציאה את תסכולה ואת כאבה עליו, בכל מיני משא של מטלות ובקשות, או על הילדים, ופעמים על כולם. מי שאינו יודע סוד זה שלתת לה את ההרגשה של-

מקום ראשון שבעבורה זה מעל הכל ועושה את מטלותיו מתוך כפייה ורק כדי לברוח ולהתפטר, לעולם לא יכול לפייסה ולרצותה וזה שורש כל המריבות והכעסים. כי מצד אחד הבעל כועס, בגלל שעשה את מטלותיו ולא קיבל הודאה והערכה על כך ומצד שני האשה לא קיבלה את מה שהיא זקוקה מעל הכל שזה- הרגשת חשיבות והערכה, לכן נשארה כעוסה ואינה מפויסת.

מכאן-

חשוב מאוד לא לתת לה את ההרגשה שעושים דבר בעבורה בלי רצון ומתוך חוסר ברירה כדי להיפטר וכ'ו, כי בזה היא מרגישה מיד ובעבורה זו פגיעה ישירה בכבודה ומהותה כאמור!!. עצתי ללמוד לדעת איך לתת בעיקר לאשה את הרגשת החשיבות והמקום ראשון, שזה מפתח ההצלחה היסודי והעיקרי בזוגיות ובשלום בית, בלימוד, תפילה וסבלנות זוכים, בהמשך נרחיב בס"ד.

הלכות טהרה

הגדרת נידה והגורמים לכך

א. נידה היא כל אשה שיצא דם ממקורה בין מעט ובין הרבה, בין כהה או בהיר כל שנוטה ההפרשה לאדום או לשחור המראה טמא, בין לח בין יבש, בין בצורה טבעית בין באונס, בין בזמן ווסתה או שלא בזמן ווסתה, טמאה היא ונקראת נידה.

ב. אחר שפסק הדם והיא טהורה, עליה לעשות הפסק טהרה וספירת שבעה נקיים, טבילה במקווה ולאחר מכן מותרת לבעלה.

ג. כל זמן שלא טבלה כדין במקווה טהרה, הרי היא נידה גמורה ואפילו שעברו עליה כמה שנים, היא בנדותה והבא עליה חייב כרת וגם היא חייבת כרת, [מיתה בידי שמיים רחמנא ליצלן].