שלום בית פנימי

רצון הבעל ואמונת הדורות הקודמים

על תמימות, אמונה פשוטה, וההבדל בין דורנו לדורות הקודמים.

מעשה בבא בן בוטא

מובא בתלמוד במסכת נדרים על אישה העושה בתמימות את רצון בעלה, בלי שום שאלות וחקירות.

יום אחד החליט הבעל לבודקה עד היכן מגיעה תמימותה ויושרה. ביקש שתקנה שני אבטיחים ותזרוק אותם בפתח הדלת.

על פי תמימותה הבינה שצריך לזרוק את שני האבטיחים על ראשו של גדול הדור ששמו בבא בן בוטא — כי "דלת" בארמית נקראת "בבא", שזה למעשה שמו של גדול הדור.

קנתה שני אבטיחים, נסעה לגדול הדור, וכעבור המתנה של מספר שעות נכנסה ושאלה: "אתה הוא בבא בן בוטא?" "כן." לקחה את שני האבטיחים וזרקה על ראשו.

שאל: "מדוע עשית זאת?" "כך בעלי ביקש, ועשיתי את רצונו."

התפעל אותו צדיק מתמימותה של אותה אישה, ושמח שמחה גדולה, ומיד בירכה: "כשם שעשית את רצון בעלך — יהי רצון שתזכי לשני בנים כמו בבא בן בוטא." לשנה הבאה זכתה לשני תינוקות אשר זכו להיות גדולי הדור, כפי שבירכה אותו צדיק.

מכאן הרמב"ם פוסק איזו אישה כשרה — העושה רצון בעלה. יוצא מכאן הלכה ודין מחודש על כל אישה: שאף על פי שכל מעשיה על פי השולחן ערוך ולשם שמיים, אולם אם זה לא רצון בעלה או חלילה נגד רצונו — לא רק שאין לה שכר על כך, אלא ענוש תיענש. (ואין מדובר שמכריחה לעשות עבירות חלילה.)

לא כדורות ראשונים דורות אחרונים

מה שדור הקודם היה עושה בפשטות ובתמימות ובלי להחזיק טובה לעצמו — בדורנו נחשב לחסידות.

מעשה בזוג שבאו להדרכה לפני הנישואין. שאלה האישה: "מדוע אנו צריכים הדרכה? שהרי הוריי לא קיבלו, וחיים כזוג יונים." עניתי: אם תתנהגי כמו אימך ובן זוגך כמו אביך — אתם פטורים מהדרכה, ולא עוד אלא אני אשמח לקבל מכם הדרכה. (המדובר בהורים של הדור הקודם.)

מעשה — שאלתי אלמנה של הדור הקודם מדוע לא נישאה שנית?

"חס ושלום." מה פירוש? "איך אבגוד בבעלי?" הרי בעלך נפטר לפני שלושים שנה. "חס ושלום, בעלי חי וקיים אצלי." איך היו חיי הנישואין, האם היית מאושרת? "לצערי סבלתי מאוד, אבל בשקט." מדוע לא התגרשת? "קיבלתי באהבה והבנתי שזה רצון השם."

נדהמתי והתפעלתי כל כך מההבדלים הגדולים של דור אחד קודם ביחס אלינו, וחשבתי שזה מקרה נדיר. אולם לאחר בדיקה שערכתי במשך שנים, מתברר שכך כולן התנהגו בדור הקודם — ולמרבה הפלא היו הרבה יותר מאושרות מנשות דורנו. ולא מהסיבה שהיו טיפשות או פחות חכמות חס ושלום, אלא שהייתה להן אמונה פשוטה וחזקה ובלי פשרות בקב"ה, וקיבלו את כל מאורעות החיים בשמחה.

רואים מכאן את הכוח והעוצמה שזכו להן הנשים. יוצא שאלמנה של הדור הקודם, מכוח אמונתה, שמרה אמונים לבעלה יותר מאישה נשואה בימינו. כמובן איני עושה הכללה חלילה, אולם יש המון מה ללמוד מדורות קודמים.

רבי מאיר והאישה

מסופר במדרש על אישה שסולקה מביתה תחת איום הבעל, כדי ללכת ולירוק בפניו של רבי מאיר — מהסיבה שאיחרה לביתה בגלל שהאריך בדרשתו.

נגלה אליהו הנביא לרבי מאיר וסיפר לו את המעשה. חזר רבי מאיר לבית המדרש וראה את אותה אישה יושבת ובוכייה. קרא לה וציווה אותה שתירק בפניו שבע פעמים, וכך היה. אמר לה: "לכי לבעלך ואמרי לו — אתה ביקשת פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים."

שאלו תלמידיו שהיו נוכחים באותו מעשה: מדוע לא סיפרת מי הבעל החצוף? היינו דואגים להביא אותו לפניך ומלקים אותו עד שיחזור מסורו.

אמר להם: לא יהיה כבוד רבי מאיר חשוב יותר מהקב"ה. ומה הקב"ה מוחק את שמו על המים כדי להחזיר אישה לבעלה — קל וחומר שזה מחייב אותנו.

הסדנה

לפני כשבע שנים קיימנו סדנה לנשים במרכז הארץ. באחד השיעורים דרשנו בנושא של אמונה, וכן את היחס של הדור הקודם אלינו.

התפרצה אישה באמצע ואמרה: "אני מחזיקה טובה לבעלי על כל הצער, הביזיונות והמכות אשר קיבלתי ממנו."

מה פירוש? "זכיתי לחזור בתשובה ובעלי לא. בעקבות כך פגע בי והשפיל אותי עד עפר לעין כול. קיבלתי את הייסורים הללו בעוון חטאת נעורים. ועוד — בכל פעם שפגע בי, התחזקתי ביתר שאת באמונה, והבנתי שזה רק מהשם והוא סך הכול שליח. התפללתי בעדו, ולבסוף זכה לחזור בתשובה."

הזוג חשוכי הילדים

מסופר על זוג שהיו חשוכי ילדים במשך עשר שנים, והחליטו לנסוע לרבי שמעון כדי לקבל את ברכתו — והרב פסק מיד להתגרש.

האישה התנגדה בתוקף, אולם הרב עמד על פסיקתו והציע לסיים את הקשר על ידי טקס כמו ביום הנישואין, ובסיום רשאית האישה לקחת לעצמה את הדבר הכי יקר.

במשך האירוע האישה דאגה להשקות את בעלה ביין, ולאחר שנרדם בשכרותו ציוותה על העבדים לשאת אותו אל ביתה. למחרת כשהתעורר שאל: "מה מעשיי כאן?" הרב ציווה לקחת את הדבר הכי יקר — וכך עשיתי.

נסעו שוב לצדיק, ברכם וזכו להיפקד. השאלה: מדוע רשב"י לא בירכם בפעם הראשונה? יוצא שלולא מסירות נפש האישה, לא היה כוח בברכת הצדיק — ורק לאחר מעשה חלה ברכתו.